כ-150,000 אלף ישראלים מצאו את עצמם תקועים בחו"ל ללא אפשרות חזרה לארץ ברגע שנפתח מבצע "עם כלביא" נגד מטרות המשטר האיראני. המרחב האווירי נסגר בלילה שבין חמישי לשישי ב-13.6 בעקבות החשש לפגיעה בנתב"ג ובנוסעים הרבים שעוברים מדי יום בנמל התעופה, ולכן גם הוחלט להסית את צי המטוסים של חברות התעופה הישראליות ליעדים קרובים כמו לרנקה ואתונה.
> חברות התעופה הזרות שעדיין לא חזרו לארץ
הישראלים הרבים שנתקעו ביעדים השונים ברחבי העולם נאלצו להשקיע מחשבה רבה וכסף רב על מזון ולינה במסע חזרה לארץ. חלקם הצליחו לחזור כעבור כמה ימים באמצעות הפלגות פרטיות או פתרונות זמניים כמו טיסות חילוץ לעקבה, ורבים מהם נותרו מאחור כשהם נואשים למצוא אפשרויות ריאליות לחזרה. אבל יש כאלו שגם בחרו להמשיך את הטיול.
גלית וילקין, תושבת נאות סמדר, טסה יחד עם בנה הקטן בתאריך 9.6 לטיול מתוכנן של עשרה ימים בטביליסי. היא תכננה לחזור לארץ בתאריך 19.6 בתום הטיול בטיסה של חברת גיאורגיאן איירליינס. "ברגע שהיה את הכאוס בטיסות ולא היה איך לחזור, ראיתי שאלפים טסו ללרנקה ואתונה ומשם בטיסות חילוץ לארץ. מבחינתי זו לא הייתה אופציה", היא מספרת. "העדפתי להישאר בגיאורגיה ולהמתין שיחזרו הטיסות, ובזמן הזה להאריך את הטיול ולטייל עוד יחד עם בני הקטן גומא".
היא יצרה קשר עם חבריה שמתגוררים באיטליה והגיעו באותו השבוע לחופשה בגיאורגיה, והמשיכה את הטיול יחד איתם. "זו הייתה החלטה נהדרת. בני שיחק עם הילדים שלהם והיו לו חברים במשך כל הזמן הזה ועם מי להיות, וגם הרווחנו עוד יעדים מדהימים בגיאורגיה. הגענו לקובולטי, אוביסי ובורג'ומי שלא היו חלק מתוכנית הטיול המקורית שלי שכללה רק את טביליסי וקוטאיסי".
לדבריה, היא נערכה מראש לטיול עם מספיק כסף מזומן שאפשר לה להמשיך לטייל. "העובדה גם שלא היינו במלונות אלא בבתי הארחה משפחתיים עזרה מאוד בתכנון התקציב וההוצאות כאן. גם האוכל מאוד זול, ובמהלך הטיול עם החברים מאיטליה ההוצאות הצטמצמו כי חילקנו אותן בינינו. שכרנו רכב שטח יחד, עשינו הכל כקבוצה. היה מאוד נוח לטייל עם עוד אנשים במיוחד שמדובר בחברים".
היום, אחרי קצת פחות מחודש של טיול בגיאורגיה, גלית חזרה יחד עם בנה דרך טיסת אל על שהצליחה לסגור במהלך השבוע. "בסוף הכל יצא לטובה. יצא לי 'לחכות' בנחת לטיסה חזרה, מבלי להרגיש שאני מחכה לטיסת חילוץ ובזמן הזה טיילתי במקומות מדהימים והרווחנו את הזמן הזה בטיול. המשפחה מהארץ הבינה וקיבלה את ההחלטה שלי. במקום לטלטל את הילד הקטן לנקודת כינוס שגם בה אין וודאות מתי ניתן יהיה לחזור לישראל, זה היה ברור בשבילי שהכי טוב ובטוח להישאר בגיאורגיה".
שמוליק בכר, תושב פתח תקווה, טס יומיים לפני העימות מול איראן לביקור משפחתי של כשבוע במרסיי יחד עם אשתו, שנמצאת בשבוע מתקדם להריונה. כשבארץ החלו לדווח על טיסות הומניטריות וועדת חריגים, הוא ניסה ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים על מנת לחזור בטיסה הראשונה ארצה בשל ההיריון של אשתו. "מה שהתעסקתי בו כל היום זה רק לשלוח מיילים, לחייג למוקד של אל על בארץ וגם בחו"ל, ולנסות למצוא פתרון וטיסה חזור".
כששמוליק ואשתו הבינו שלא יעלו על טיסה חזרה לארץ בטווח הזמן הקרוב, הם החליטו לגשת לרופאה מקומית לטובת בדיקת מעקב שתוכננה בארץ. "היא אמרה לנו שאם עד תחילת השבוע הבא לא נצליח לטוס מכאן - היא ממליצה שלא לטוס בכלל ולהישאר ללדת כאן, במרסיי". לאחר הבדיקה, שמוליק המשיך לחפש טיסות ונאלץ להזמין כרטיס טיסה חדש להיום (ו') לשניהם. "לא חשבתי לרגע, ברגע שמצאתי מקום ואופציה אמרתי לעצמי שאשלם את זה ושאת כל הבירוקרטיה עם חברת התעופה אשאיר להתעסקות בארץ, העיקר שנחזור ושלא יהיה מצב שניאלץ להישאר בצרפת וללדת שם ולא בישראל".
"אלו היו ימים לא פשוטים, המזל שלנו שמראש הגענו בסמוך לתחילת המלחמה ושזה לא היה טיול ארוך יותר, וגם זה שישנו אצל המשפחה של אשתי במרסיי. זה הציל אותנו מהבחינה הכלכלית, שלא נאלצנו גם לשלם כמו ישראלים רבים כספים רבים על שהייה במלונות. אני אדריכל במקצועי, ונתקעתי כאן גם ללא המחשב שלי, אנחנו רק מחכים לחזור לארץ. טיול של כמה ימים הפך לכמה שבועות".
נווה עבו טס עם אשתו לבנגקוק בתחילת חודש יוני, והם היו עתידים לחזור בחזרה לארץ בתאריך 24.06. יומיים לאחר ההודעה על סגירת המרחב האווירי, נווה ואשתו התבשרו כי טיסתם חזרה לארץ מבוטלת. "אל על פרסמו שהם משבצים לטיסות חילוץ בהתאם לאישור המדינה ואין סדר עדיפויות אלא לפי תאריך ביטול הטיסה ולפי המצב ההומניטרי במידה ויש". כשהשניים הבינו כי הם לא יצליחו לעלות על טיסה חזרה לישראל בתאריך המקורי, הם החליטו להמשיך את הטיול. "טסנו לאיים כי הבנו שאין טעם להישאר בבנגקוק ולחכות. יום אחרי שטסנו הוחלט על הפסקת אש ופתיחת השמיים, ואז ראיתי הודעות שאל על פתחו כרטיסים למכירה באתר, וראיתי שהיו טיסות שניתן לרכוש לכל השבוע שהיה, בזמן שאף אחד לא דיבר איתנו על טיסת חילוץ".
לדבריו, הוא התעדכן מאנשים שהגיעו פיזית למשרדי החברה בבנגקוק ושם הצליחו להשתבץ על טיסות מבלי לרכוש כרטיס טיסה חדש. "הבנו שבגלל שאנחנו כבר לא בבנגקוק אז 'נדפקה' לנו האופציה לסגור את הטיסת חזור שמגיעה לנו". עם עזרה מהמשפחה בארץ, אחותו של נווה סגרה באמצעות שיחה עם נציג החברה טיסה חזור ליום ראשון הקרוב. "מבאס שאנחנו צריכים לטוס חזרה רק 10 ימים אחרי ביטול הטיסה המקורית שלנו, ובזמן הזה כן נמכרו כרטיסים ובסוף אנחנו צריכים לחכות עוד פרק זמן לא קצר. נכון שאנחנו מטיילים, אבל אי אפשר לשכוח שיש כאן הוצאות על מלונות, אוכל ועלויות נוספות שלא תכננו להוציא".
מיכאל דדון טס לפני כחודש ללונדון להופעה של ביונסה, ותכנן להישאר בעיר כשבוע. בתום שיחה עם חבר שמתגורר בפריז, הוא החליט בספונטניות לטוס לצרפת לאחר ההופעה ולבקר את חברו.
View this post on Instagram
"אחרי טיול חלומי בלונדון, העברתי את הימים בפריז בצורה הכי טובה וקסומה שיש. היה לי מאוד כיף וכבר התחלתי להכין את עצמי ולהשלים עם זה שהטיול המדהים הזה נגמר ואני חוזר לארץ". רגע לפני הטיסה חזור לארץ, מיכאל התעדכן דרך אתרי החדשות בארץ וחבריו על פרוץ הלחימה מול האיראנים. "בהתחלה חשבתי שלמרות כל מה שקורה אני עדיין אצליח לחזור לישראל, אבל אחרי שעות ספורות הבנתי שאני מדמיין דמיונות ואני חייב למצוא מה לעשות עם עצמי. פניתי לחבר שלי ועדכנתי אותו במצב, חשבתי שלא תהיה לו בעיה לתת לי עוד זמן בדירה בגלל שכבר הייתי פה שבוע, אז מה זה בשבילו עוד כמה ימים? אבל הוא אמר לי שאמא שלו מגיעה מחוץ לעיר והיא צריכה לישון בדירה, ולשנינו לא יהיה שם מספיק מקום".
כשהבין שלא יוכל להישאר בדירה, מיכאל התחיל לחפש פתרונות. "נכנסתי ללופ של בערך 13 שעות שבהן אני מנסה להבין איפה אני הולך לישון. האזור שבו גר חבר שלי הוא אזור מאוד יקר, כל מלון שם עולה הון, אז זה כבר לא היה ריאלי אחרי שבועיים בחו"ל שאני צריך להיות מאוד מחושב תקציבית בשלב הזה. בדקתי בכל מקום אפשרי, מהקונסול של פריז, בית חב"ד, קבוצות פייסבוק, ישראלים שמתגוררים שם, ולא מצאתי שום דבר".
הוריו של מיכאל נרתמו לעזרתו והציעו שישכיר חדר במלון, אך הוא סירב. "העדפתי לא להיות במלון באותו שלב עם כל ההיסטריה וכל מה שקרה בארץ הרגשתי שאני יכול לסמוך רק על אירוח ישראלי או מישהו שאני מכיר, התחלתי לדמיין סרטים בראש. סיטואציה מזעזעת, הרגשתי אבוד".
בשיא הלחץ ורגע לפני שהוא צריך לפנות את הדירה, בת דודתו של מיכאל שמתגוררת בארה"ב שלחה לו הודעה ובישרה לו כי יש לה עבורו מקום בטוח. "היא אמרה שביררה בשבילי עם משפחה של חברה טובה שלה שחיים בפריז והם אמרו שישמחו לארח אותי. הרמתי את הראש לאלוהים ואמרתי לו תודה, כי רק לפני רגע סיימתי להתפלל כשאני בשיא הלחץ בתקווה שתהיה לי בשורה חיובית".
כשהוא הגיע לבית המשפחה, מיכאל מספר שהרגיש בטוח יותר מתמיד והחליט לחוות את העיר ולנסות ליהנות כמה שאפשר במצב הנוכחי. "היה לי חדר לבד, ולשנייה אחת הם לא נתנו לי להרגיש כמו עול. בארץ עברה עליי שנה לא וואו בלשון המעטה, ובטיול הזה שמתי לעצמי מטרה לנקות את כל התחושות שסחבתי איתי בתקופה הזו, לבנות הרגלים חדשים ולעבור על עצמי. הבנתי שאני מקבל פה הזדמנות להמשיך את המסע הקטנטן שלי בטיול הזה ואני צריך לומר תודה. אני לא מנותק ויודע שזה היה על חשבון משהו מזעזע, אבל לא הייתה לי שום ברירה אחרת. להיות בלחץ אטומי ולעשות סרטונים שאני כועס על מירי רגב לא היה עוזר לי".
בשלב הזה, מיכאל בירר על כל מה שקורה וצפוי להתרחש בפריז בתקופה הקרובה, ושמח לגלות כמה אירועים שבהם התעניין. "אני חלק מסצנת הבולרום בארץ, וכל הטיול חיפשתי אירועים של הסצנות בלונדון או פריז. ואז במפתיע פרסמו שלושה אירועים בעיר, וגם שבוע אופנת הגברים שהתרחש בזמן שאני בעיר, וגם בלי להיות מוזמן לתצוגות האלה בשבילי לחוות את העיר בזמן הפאשן וויק זו כל הפנטזיה במלואה".
כשהחלו הבירורים בנוגע לטיסות החילוץ לארץ, מיכאל קצת חשש. "בהתחלה פחדתי מאוד לעלות על הטיסות האלו, זה הרגיש עבורי כמו נורה אדומה לאיראנים איפה לכוון את הטיול. כמובן שאלו מחשבות שנובעות מתוך חרדה אבל זה היה בשלב ההתחלתי והרגשתי שאין לי מה למהר בהתחשב למה שקורה בארץ, ויש מקרים דחופים יותר ממני שצריכים להגיע לארץ, אז לא ניסיתי לעלות על אחת הטיסות הראשונות".
כשהוא מציין שבועיים בעיר הפריזאית ואחרי כמה ניסיונות לתפוס את אל על, מיכאל שוחח עם נציג של החברה שנתן לו אופציה לטוס באותו יום של השיחה. "סירבתי זה היה טו מאץ' בשבילי להספיק לארגן הכל. שאלתי על עוד תאריכים, אבל לא היה משהו". בשלב זה, מיכאל נאלץ לעזוב את בית המשפחה שאירחה אותו, ואחרי שיחה עם חבר הוא החליט להאריך את הטיול בעוד שבועיים אחרי שמצא עבורו פתרון לינה אצל חבר אחר. "בזמן שהייתי שם הכרתי אנשים חדשים מהתעשייה, סטייליסטים, בלוגריות, כבר קיבלתי רשימה של אירועים נוספים שלא רציתי להחמיץ אז אמרתי לעצמי 'אוקיי, אם אין פתרון של טיסה חזור כרגע, אני אנצל את זה'. אחרי שהתמקם בדירה החדשה, כעבור זמן קצר הוא קיבל הודעה שעליו לעזוב. "אמר שאני צריך לפנות את הדירה עם איזה תירוץ מוצא, הרגשתי שנפל עליי כבר עול וכל הסיטואציה הזו עם סחיבת המזוודות והמעברים עייפה אותי. אחרי אינסוף שיחות הצלחתי סגרתי טיסה עם אל על רק לתאריך 14.7, בגלל שחשבתי שבאמת יש לי מקום לישון ואני ממשיך בטיול הזה".
בזמן שהוא מנסה להקדים את הטיסה חזרה לארץ, חבר ישראלי של מיכאל שהתארח בדירה מקומית הזמין אותו לישון יחד איתו. "עכשיו אני נמצא כאן, וברוך השם מארחים אותי בצורה הכי מתוקה ונעימה שיש. אני אסיר תודה על הזמן פה ועל זה שקיבלתי 'הארכה' למסע הקטן שלי ועל ההזדמנויות שקיבלתי פה. רקמתי קשרים וחברויות, מסיוע מתמשך זה הפך למסע. ולא, אני לא מנותק, פשוט בחרתי לנסות להסתכל על הסיטואציה כמתנה ובהודיה במקום להתלונן ולהתעצבן בידיעה שזה לא יעזור".