פאינה שטיבלמן מנצרת עלית עלתה לישראל לפני 22 שנים. היא משתדלת לשמור על חיוך, אבל הדאגה קיימת. עוד 4 שנים זה ייגמר, הגיל יעשה את שלו. פאינה תהפוך לפנסיונרית, אבל כזו שרחוקה מאוד מהמנוחה והנחלה. "אני עובדת בשכר מינימום. איזה פנסיה אני אקבל? אלף שקלים? אז פחות עשרה אחוזים, איזו חלומות אפשר להגשים עם הכסף הזה?", שאלה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יפעת ועמית פשה מרוויחים כעשרים אלף שקלים בחודש - יותר ממשפחה ממוצעת. אבל עדיין, הם חולמים על דירה ומתקשים לעמוד בהוצאות היומיות. את הפנסיה המצומקת שתחכה להם בסוף הדרך הם עדיין לא גילו לגמרי. עמית סיפר על הדאגה שלו מהגעה לגיל הפנסיה. "אני חושב שאנחנו כבר מגלים את זה עכשיו. מהסיבה הפשוטה שההורים שלנו נכנסים עכשיו לפנסיה, ואני מגלה יחד איתם שהם מקבלים מאוד נמוך. והם עבדו כל החיים. אז מה נשאר? עכשיו זה מאוחר מדי. אני לא בטוח שיש משהו שניתן לעשות", אמר בכאב.
המונח פנסיה נתפס אצלנו לרוב כקצבה קבועה ובטוחה, כזו שתסייע במעבר רך אל גיל הזהב. אבל בין התפיסה למציאות קיים פער גדול. הודעת האוצר בשבוע שעבר על הורדת הריבית לפיה מחשבים את הפנסיה, אילצה רבים להתמודד לראשונה עם התחום המודחק והמוקצה.
ח"כ כץ: "למי שנכנס למעגל העבודה מ-1995 - אין פנסיה"
"כל מי שהתחיל לחסוך, או נכנס למעגל העבודה מינואר 1995, אין לו תוכנית פנסיה", אמר ח"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה והרווחה. עד שנת 1995 הייתה באמת פנסיה. הקרנות הותיקות הבטיחו קצבה של 70 אחוזים מהמשכורת האחרונה, ללא קשר לתשואות. כשהקרנות האלו פשטו רגל, המדינה הצילה אותן, אבל שינתה כיוון. הניהול עבר לחברות פרטיות, שם 70 אחוזים מהכסף מושקע בשוק ההון, והשם הנפוץ הוא פנסיה צוברת - תוכנית חיסכון ולא יותר.
"כל חברות הביטוח שאומרות שיתנו פנסיה - במפורש לא. מי שחוסך הולך לתוכנית חיסכון הכי גדולה בחיים שלו", הוסיף ח"כ כץ. "בערך 40 שנות חיסכון, ואחר כך עוד איזה 15-20 שנות תקבולים. זה 60 שנה, ואף אחד לא יכול להבטיח כלום", אמר.
אז מה עורר את הסערה השבוע? הכסף שלנו מגיע לקופה משותפת, רובו יושקע תחת סיכון בשוק ההון. קצת פחות משליש יהפוך לאגרות חוב ממשלתיות בריבית מובטחת של 4 אחוזים. בשל ירידת הריביות בעולם ובארץ, מתכוונים באוצר לחתוך את הריבית, כך שחצי מהרווח על אגרות החוב ייעלם. בחישוב מצטבר, פנסיונר עתידי יאבד עשירית מהקצבה שלו, אבל המשמעות היא לא רק עסקית. כעת המדינה עומדת בצד, כל חוסך לנפשו.
אנשי הצבא והחינוך לא מודאגים
כבר בשנת 1995 התחייבה הממשלה להעמיד רשת ביטחון להשקעות, כנגד סיכוני תשואה באגרות חוב ממשלתיות סחירות, וכנגד עלייה חריגה בתוחלת החיים. 18 שנים חלפו מאז, אבל אף אחד לא זוכר. אם בעבר עובד היה חוסך במשך 40 שנים וחי עד 10 שנים לאחר הפנסיה, כיום אותו עובד יחיה 15 וגם 20 שנים כפנסיונר בעל קצבה, מה שמאיים על יכולת הקרן לשלם לכולנו.
אך יש קבוצה אחת שלא אמורה לדאוג משינויי הריבית, מהירידה בתשואות ומהפנסיה המקוצצת. אלה הם אנשי הצבא, עובדי החינוך ורוב עובדי המדינה. להם יש "כיפת ברזל" בשם פנסיה תקציבית - קצבה שמגיעה ישר מתקציב ממשלתי, כזה עם אחוזי תשואה מובטחים. 600 מיליארד שקלים תקדיש המדינה לפנסיונרים המועדפים עליה, וכאן אגב, איש לא חושב לקצץ.