אנחנו עושים את זה כמעט בלי לחשוב: פותחים את הברז, שוטפים במהירות את שאריות הרוטב מהצלחת, ואז מכניסים אותה למדיח. פעולה שגרתית שמרגישה כמו מהלך בסיסי לשמירה על ניקיון. אלא שלפי מומחים לבטיחות מזון, ההרגל הזה לא רק מיותר – הוא גם עלול להוות סיכון בריאותי מפתיע.
לפי מומחי בטיחות מזון שהתראיינו לאתר האמריקאי ,Parade שטיפה מוקדמת של כלים לפני הכנסתם למדיח עלולה להפיץ חיידקים ברחבי המטבח. כששוטפים צלחת או סיר עם שאריות מזון בכיור, טיפות זעירות – שמכילות לעיתים גם חיידקים – עלולות להתפזר למשטחים סמוכים, כמו שיש, כיור, ספוגים או כלים נקיים שנמצאים בקרבת מקום. כך נוצר סיכון לזיהום צולב, בייחוד אם מתעסקים בשאריות מזון מן החי.
<< לכל הכתבות בערוץ living
נוסף לכך, הפעולה הזאת עשויה דווקא לפגוע בביצועים של המדיח. מדיחי כלים מודרניים מצוידים בחיישנים שמזהים את רמת הלכלוך שעל הכלים – וכך מתאימים את עוצמת ומידת הניקוי. כאשר הכלים כבר נראים נקיים בגלל השטיפה המוקדמת, המדיח עלול לבחור מחזור קצר או חלש מדי, שלא יצליח להסיר שאריות מזון נסתרות.
לצד הסכנות הבריאותיות והפגיעה באפקטיביות הניקוי, יש גם בזבוז של זמן, מים ואנרגיה – הרי המדיח נועד בדיוק כדי לטפל בלכלוך הזה בעצמו. מומחים מציינים ששטיפה מוקדמת איננה הכרחית כלל, וממליצים להסתפק בהסרת שאריות אוכל גדולות במיוחד – כמו עצמות, פסטה דביקה או גושי מזון – אל הפח או הקומפוסט, באמצעות סכין או מרית.
עוד ממליצים המומחים להכניס את הכלים למדיח סמוך ככל האפשר לסיום הארוחה, כדי למנוע הידבקות של לכלוך יבש שלא יורד בקלות. חשוב גם להעמיס את המדיח נכון – עם הכלים המלוכלכים פונים לעבר מרכז המדיח, שם נמצאות זרועות ההתזה, ועם מרווחים מתאימים בין סכו"ם וצלחות כדי לאפשר גישה ישירה של מים.
במקרים שבהם אין כוונה להפעיל את המדיח מיד, עדיף להשרות את הכלים בקצת מים בכיור או באגן נפרד, ולא לשטוף אותם מראש. כך אפשר לרכך את הלכלוך בלי לגרום לפיזור חיידקים מיותר או לפגיעה בפעולת המדיח.
המסר ברור: במקום לבזבז מים ולפזר מזהמים – תנו למדיח לעשות את העבודה שהוא תוכנן אליה. אם תטעינו אותו נכון, הוא כבר ידאג לניקיון.