הנכס, שנרכש על ידי הגבר בשני חלקים - בשנת 1983 ובשנת 1996 - הפך למוקד של מאבק משפטי מורכב. בשנת 2006, בעיצומו של ההליך המשפטי, ביצע הגבר מהלך דרמטי והתחייב להעביר את הזכויות בנכס במתנה לבתו. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2008, הושלם הליך העברת הבעלות, כאשר גם החלק השני של הדירה נרשם על שם הבת.
פטירתו של האב בשנת 2018 לא הביאה לסיום הסאגה המשפטית, אלא דווקא החריפה אותה. הגרושה פנתה לבית המשפט וטענה כי בשנת 2016 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלקי, לפיו היא זכאית למחצית מהזכויות בנכס.
מבית המשפט לענייני משפחה ועד העליון: המסע המשפטי המפותל של הגרושה והבת
בשלב הראשון, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתה של הגרושה וקבע כי היא זכאית למחצית מהזכויות בנכס. בית המשפט התרשם כי העברת הבעלות לבת על הנכס היוקרתי, שנעשתה בזמן הליך הגירושים ובעוד תביעה תלויה ועומדת, בוצעה על ידי הקשיש בחוסר תום לב ותוך ידיעה ברורה על טענות הגרושה לזכויות בנכס.
אולם, הבת לא ויתרה וערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שם התהפכו היוצרות. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין החלקי משנת 2016 אינו רלוונטי למחלוקת, שכן הוא הכריע בסכסוך שבין בני הזוג בלבד, ולא התיימר להכריע בזכויותיה של הבת כצד שלישי. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש לבחון האם התקיימה שותפות בין הגרושה למנוח בהתאם לדיני המשפחה, שכן הם היו רק חצי שנה ביחד. לאחר בחינת טיב הקשר בין השניים לאורך התקופה, קבע בית המשפט כי לא הוכח קיומה של שותפות כזו, ודחה את טענות הגרושה.
הפרק האחרון בסכסוך המשפטי נכתב בבית המשפט העליון, לשם ערערה הגרושה. לטענתה, החלטת בית המשפט המחוזי הביאה לביטול פסק הדין החלקי וגרמה לה עיוות דין. אולם, בית המשפט העליון, בראשות השופטת יעל וילנר, דחה את בקשת רשות הערעור. השופטת וילנר קבעה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לדון בסוגיית השותפות בין בני הזוג, למרות שהנושא לא נדון קודם לכן בבית המשפט לענייני משפחה. היא הוסיפה כי לא שוכנעה שהתנהל בחוסר הוגנות כלפי הגרושה, וכי היא לא הוכיחה את קיומו של עיוות דין.
פסק הדין, שהותיר את הבת כבעלים היחידה של הנכס, מהווה תזכורת לחשיבות הניסוח הברור והחד משמעי של הסכמים, במיוחד במקרים של סכסוכי ירושה. עורך הדין בעז קראוס, שייצג את הבת במאבק על ירושת אביה יחד עם עורכת הדין נעה בינדר שטיינברג, הגיב: "פסק הדין הצודק והחשוב של בית המשפט מהווה אבן דרך להבנת זכותו של בעלי נכס לפעול בנכס גם כאשר בן הזוג תובע זכויות בנכס זה".