"ציפור מיינה בנתה קן בנישה שבין חלון הממ"ד לקיר, והילדה לא יכולה לפתוח את החלון", התלוננה אם לילדה באחת מקבוצות הפייסבוק המייעצות, "האמא מגיעה ותוקפת כל פעם שמתקרבים לחלון". היא ביקשה את חוכמת ההמונים כיצד להתמודד עם הבעיה, וזכתה לעצות מ"קחי מגב ותגרפי את הדרעק" ועד "שימי מסכה, משקפי שמש או כובע כי המיינה אלימה ועלולה לתקוף גם בהליכה תמימה ברחוב, מניסיון".
מיינה היא מין פולש שהובא לישראל בשנות ה‑90, כנראה לצורכי נוי, וכשנמלטה או שוחררה, החלה להתרבות. לפי נתוני ספירה מ-2024, היא הציפור השנייה בשכיחותה בישראל (אחרי העורב האפור) ולצערנו, מעדיפה בתי גידול עם נוכחות אנושית, למשל גנים, פארקים, עמודי תאורה, מבנים, תחנות דלק ובניינים עירוניים. "המיינות מקננות בדרך כלל בכיס החלון, שם נעים, קריר וקשה להגיע", מסביר אריאל פרץ, מנהל העבודה בחברת סטופ יונים. "90 אחוז מהמקרים שבהם אנחנו מתבקשים לפנות אותן, הם בחלון הממ"ד. בתקופת המלחמה אנשים סגרו את דלתות הברזל הכבדות, אבל לא הצליחו לפתוח אותן עד הסוף, כי בחרך שבין דלת הברזל לחלון נלכד הקן, שלא לדבר על פגרים שאחר כך מפיצים ריח חריף".
<< לכל הכתבות בערוץ living
במענה לאותה שאלה שעלתה בקבוצה הציעו מגיבים לחכות שהציפור תעוף ואז לשפוך כלור, להעיף את כל מה שהמיינה בנתה ולחסום את המעבר בספוג, קלקר או רשת. "הוצאתי את התריסים החוצה והכנסתי מוט דק עם מזלג בקצה וגרפתי הכול החוצה. אחרי זה שפכתי המון מים ואקונומיקה ואני מקפידה להשאיר את התריסים קצת לכיוון השני כדי שלא ייכנסו. עד שאמצא פתרון קבוע", חלקה אחרת.
לדברי פרץ, רוב האנשים לא שמים לב לנוכחות הקן ומגלים אותו בעקבות ציוצי הגוזלים או, לא עלינו, כשמתחילים להתגרד. "'קרציוני יונים', שהם טפילים זעירים שמתקיימים בסביבת קינון של עופות, גורמים לגירוד ועקיצות, מתפשטים בבית ואז צריך לשאוב מיטות, ספות ולהרתיח סדינים ושמיכות ב-60 מעלות. כחברת הדברה, אנחנו מציעים לא לעשות את זה לבד, מה עוד שהמיינה נשארת בסביבת הקן. היא תוקפנית, ואם יש ביצים או גוזלים, היא עלולה לתקוף ולנקר את ראשו של האדם שמתקרב אליו". לא רק זאת, אלא שהן זוכרות את מי שהתקרב לקן ו"חיבל" בו, ולכן תמשיך לתקוף גם אם כבר יצא לרחוב.
דרך הטיפול הנכונה היא להמתין לרגע שהציפור לא נמצאת, לשלוף את הקן באמצעות מוט ארוך, לוכדן של חולדות ונחשים, כשבעל המקצוע מצויד בכפפות וקסדה למניעת ניקור, ואז לנקות את הלשלשת שעלולה להזיק לבריאות, לרסס את האזור עם חומרי חיטוי ואקונומיקה כדי למנוע העברת מחלות ולהדביר את המקום כדי למנוע מכיני ציפורים לחדור פנימה. "יש להציב בפתח שורת דוקרני נירוסטה המונחת לגובה, או פסי הלם חשמלי עם זרם חלש שלא פוגעים בציפור אבל הפולס מונע את הכניסה המחודשת. את הקן עצמו אפשר לאסוף לתוך ארגז או קופסה. לאחר הפינוי, יש לשחרר את הציפורים במקום בטוח, הרחק מאזורי מגורים, כדי למנוע חזרה של המיינות לאותו מקום", מסביר פרץ. לדבריו "חשוב לשים לב לנוכחות של מיינה שהולכת וחוזרת ממקום מסוים סביב הבית כדי לבנות קן. בשלב הזה קל יחסית לפנות את הקן".
במקרים שבהם המיינות מהוות מטרד במרחב העירוני, מומלץ לפנות לרשות המקומית או לרשות הטבע והגנים לקבלת הנחיות לפעולה. במקרים מסוימים ניתן להשתמש באמצעים כגון מלכודות או הרחקה, אך גם זאת יש לבצע בהתאם להנחיות החוק ובאופן הומני. לא רואים אותן בחשכת החרך, אבל כדאי לדעת שצבען של ביצי המיינות הוא כחול-טורקיז, תכונה תורשתית של ציפור ממשפחת הזרזיריים ודרך ביולוגית של הציפור לזהות ביצים זרות ולמנוע גידול של גוזלים שאינם שלה. לדברי פרץ, "העברת הקן יחד עם הביצים או הגוזלים חשובה מאוד, כדי שהגוזלים שמעבירים איתם מחלות, כינים ופרעושים, לא ימותו ואז הבעיה תחמיר ותהפוך למסוכנת".