מאורעות ה-7 באוקטובר והמלחמה הקשה שהגיעה בעקבותיו טלטלו את מדינת ישראל והותירו בה הרס, אובדן וכאב נוראיים. אך בעוד שישראל נאבקה בזירה הפיזית, בזירה הדיגיטלית נפתחה מערכה לא פחות חשובה, שם גלים של שנאה ומידע מוטעה עיוותו את האמת ופגעו משמעותית בתדמיתה של ישראל בעולם. דווקא מתוך הצורך הדחוף הזה להיאבק על הנרטיב, צמח קול חדש ומרתק – קולו של הנער הדרוזי מרואן ג'אבר בן ה-16. מי שהחל את דרכו כיוצר תוכן צעיר ורגיל, מצא עצמו, בעקבות אירועי אותו יום שחור, בחזית ההסברה הישראלית, מתוך הבנה עמוקה בצורך להשמיע את הצד הישראלי בשפה הערבית.
מרואן ג'אבר, היום תלמיד כיתה י"ב מדליית אל כרמל, לא תכנן להפוך למשפיען הסברה. הוא התחיל את דרכו ברשתות החברתיות כמו הרבה בני נוער בגילו: הוא שיתף ולוגים על החיים האישיים שלו, העלה סרטוני גיימינג ליוטיוב, ולקח חלק באתגרים ובטרנדים בטיקטוק. התכנים שלו כוונו בעיקר לקהל דובר ערבית, ולאט לאט הוא גילה שזה עובד ובענק, כשהצליח לבסס קהל של לא פחות מ-150 אלף עוקבים מכל רחבי העולם הערבי. דווקא בבית, הוא לא זכה לאותו פירגון: "זה לא היה מקובל אז בדליית אל כרמל", הוא מספר ל-mako, "לא ממש התעסקו אצלנו ברשתות החברתיות עדיין, והרבה אנשים צחקו על הסרטונים שלי. עברתי חרם". ג'אבר החליט לקחת צעד אחורה.
אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר. "התחלתי לשמוע מהחברים שלי בעולם הערבי הרבה שקרים על מדינת ישראל", הוא מספר. ג'אבר הבין שאותם חברים לא נחשפים לאמת על המלחמה בגלל מחסום השפה. "בכל פעם שהם ראו סרטוני הסברה ישראליים באנגלית או בעברית, הם דילגו עליהם – כי זאת לא השפה שלהם, זה לא דיבר אליהם בכלל". ג'אבר, שהיה אז בן 15, הבין שבסיס העוקבים הערבי הענק בחשבונות שלו יכול להעניק לו קול חשוב במיוחד באותה תקופה. "התחלתי להסביר להם את האמת, וראיתי שיש לי את היכולת לעשות הסברה לקהל הערבי בעצמי, והחלטתי להקדיש לזה את החשבונות שלי", הוא מספר.
"אני כל כך אוהב את המדינה שלנו, זה חלק מהתרבות הדרוזית. אז כשהתחילה המלחמה, רציתי לעשות הכול למען ישראל", הוא מסביר, "אני רק בן 16, עוד לא התגייסתי לצה"ל, אז הדרך שמצאתי לעזור הייתה לעשות הסברה ישראלית. לא כולם יודעים שיש ערבים ודרוזים שאוהבים את ישראל, והחלטתי להשתמש בזווית הזאת כדי להראות לעולם כמה ישראל היא מדינה טובה. כל פעם שאני רואה פייק ניוז, אני מציג את זה בצורה אחרת, וחושף את האמת על מה שקורה כאן".
חודש אחרי השבת השחורה, עלה פוסט ההסברה הראשון של ג'אבר, שעסק בחטופים. "זה כאב לי. אמרתי לעצמי, אם אני לא אגן עליהם, מי יעשה את זה? כמו שהם היו מגנים עליי, אם אני הייתי נחטף. אנחנו עם אחד, ואנחנו צריכים לשמור אחד על השני", הוא מסביר. הפוסט הזה, כמו רוב הפוסטים שלו, היה בערבית, אבל ככל שהמשיך להעלות סרטונים הוא הבחין שאנשים מכל העולם מתעניינים בנקודת המבט הייחודית שלו בתור נער דרוזי שמתגורר בישראל, והוא החל לתרגם את הפוסטים שלו גם לעברית ואנגלית. היום כל סרטון שהוא מעלה לאינסטגרם, לטיקטוק, לפייסבוק ולטוויטר שלו מתורגם לכל שלוש השפות.
"כשפגשתי את יוסף חדאד היו לי דמעות בעיניים"
הסרטונים של ג'אבר מתמקדים כל פעם בנושא אחר, בהתאם לאירועים האקטואליים, אבל המסר העיקרי של כולם הוא חתירה לשלום. "אני לא משתמש בשפה כועסת ולא מפיץ שנאה. המטרה שלי היא שיקשיבו למסרים שלי, ושיאהבו אותנו בעולם", הוא מסביר.
עד המלחמה, מודה ג'אבר, הרבה צעירים דרוזים, ובהם גם הוא, לא התעניינו כל כך במה שקורה במדינה. "הייתי עסוק יותר ביומיום ובעניינים שלי, לא הכרתי את ההיסטוריה ולא ידעתי הרבה", הוא מספר, "כשהתחילה המלחמה, כל הנערים בגילי בדליית אל כרמל התחילו להתעניין ולעקוב אחרי חשבונות של חדשות".
"התחלתי לחקור בעצמי את כל ההיסטוריה, ולחשוב לטובת איזה צד אני צריך להילחם. הבנתי שהצד הנכון הוא של ישראל", הוא אומר, "התחלתי לצפות בחדשות, להתעניין יותר בשיעורים בבית הספר, לדבר על זה עם ההורים, וגם לעקוב אחרי כל מיני חשבונות בטוויטר ובאינסטגרם שמדברים על הנושאים האלה".
ג'אבר מצא השראה מיוחדת בחשבון של העיתונאי והפעיל החברתי יוסף חדאד, ערבי-ישראלי נוצרי שמתחילת המלחמה לקח על עצמו תפקיד חשוב ומשמעותי בהסברה למען ישראל. "הוא הפך למודל לחיקוי שלי, ומאוד רציתי לפגוש אותו וללמוד ממנו עוד, אז הלכתי להרצאה שלו. בסוף ההרצאה כולם הלכו להצטלם איתו ונשארתי אחרון, אז קפצתי על הבמה וצעקתי לו 'אינתה מלכ!' – 'אתה מלך' בערבית. הוא היה מופתע מזה שיש דובר ערבית בהרצאה שלו, והתחלנו לדבר, סיפרתי לו שגם אני עוסק בהסברה. זה היה רגע מרגש, ממש חיכיתי לדבר איתו, היו לי דמעות בעיניים". 
מאותו יום נוצר בין השניים קשר מתמשך, והם החלו להעלות סרטונים משותפים והמשיכו להיפגש. "היום אנחנו חברים מאוד טובים", אומר ג'אבר, ומוסיף שהוא ממשיך ללכת להרצאות של חדאד כדי להמשיך להעשיר את הידע שלו.
לצד חדאד, הוא משתף פעולה גם עם יוצרים ומשפיענים אחרים, כמו אשלי וקסמן בקשי, בת דודתה של התצפיתנית שנחטפה אגם ברגר, שהחלה גם היא לפרסם סרטוני הסברה בעקבות המלחמה.
"אני מקבל בפרטי איומים על החיים שלי"
גם היום, כשלג'אבר כבר יש יותר מ-240 אלף עוקבים רבים מכל רחבי העולם, חלק גדול מהקהל שלו עדיין מגיע מהעולם הערבי. "יש לי הרבה עוקבים מסעודיה, מלבנון, כל הדרוזים בסוריה ובלבנון עוקבים אחריי".
התגובות לסרטונים שלו, כצפוי, מעורבות. "יש המון תגובות טובות. אני כל הזמן מקבל בפרטי הודעות בפרטי מעוקבים שאומרים לי שהם רוצים לחיות איתנו בשלום", הוא מספר, "יש הרבה תגובות שאומרות שהפתעתי אותם במידע חדש, כי הרבה אנשים לא יודעים שיש ערבים ודרוזים שאוהבים את ישראל, וגם נלחמים עליה". גם ברחוב הישראלי הוא זוכה לתגובות חמות והרבה עניין, ומספר שכבר מתחילים לזהות אותו בנסיעות הארוכות שלו לתל אביב. "לא מזמן מישהי עצרה אותי ואמרה לי שאני השראה", הוא מספר.
עם זאת, ג'אבר נאלץ להתמודד גם עם לא מעט תגובות שליליות. "גם האויבים שלנו צופים בסרטונים שלי, ואני מקבל בפרטי הרבה איומים על החיים שלי. זה קורה לכל מי שמדבר בעד ישראל", הוא מספר. "מאיימים עליי ומקללים אותי גם בתגובות, אבל אין אף תגובה שאומרת שאני משקר, כי הם יודעים שאני אומר את האמת, אז הם מנסים לעצור אותי. הרבה פעמים גם מדווחים עליי כדי לחסום לי את החשבונות, ופעם אחת באמת נסגר לי החשבון, אבל הצלחתי להחזיר אותו". לדבריו, הוא לא נותן לתגובות כאלה להרתיע אותו: "זה אפילו משמח אותי לראות תגובות שליליות, כי זה סימן שהמסר שלי הגיע. כל פעם שאני רואה תגובה כזאת אני מתחזק".
רק הודעה אחת הצליחה להכעיס אותו באמת. "הם כתבו שהחיילים שלנו אונסים בעזה – והם באמת חושבים ככה. יש בישראל חוסר גדול בהסברה בערבית, וכשאין תגובה בערבית, הם נשארים עם הדעות האלה, כי אין מי שיגיד להם שזה לא נכון. זה ממש הכעיס אותי שהם חושבים ככה, גם כי במשפחה שלי יש הרבה שמתגייסים, גם לצה"ל וגם למשטרה".
לדבריו, מאז שהתחיל לעסוק בהסברה התווספו לחשבונות שלו יותר ממאה אלף עוקבים, והסרטונים שלו מגיעים למיליוני צפיות. מצד שני, הוא גם איבד עשרות אלפי עוקבים. "אני מאבד כל יום לפחות 100 עוקבים כי התכנים שלי השתנו", הוא אומר.
"צחקו עליי הרבה"
גם משפחתו של ג'אבר לא מיד קיבלה בהתלהבות את העיסוק החדש שלו. "בהתחלה ההורים שלי פחדו עליי, הם חששו שיפגעו בי. הם לא הבינו מה יש לנער בן 16 להתעסק בהסברה, כי אצל הדרוזים אין בכלל עיסוק בזה, אבל אני לא רציתי לשתוק. במקום לשחק כמו הילדים האחרים בגיל שלי, בחופש הגדול הייתי נוסע חודשיים שלמים כל יום 6 שעות הלוך וחזור לתל אביב כדי לצלם סרטוני הסברה עם מפורסמים ומשפיענים אחרים. כשהם ראו שאני חזק ויודע להתנהל, הם הבינו שאין מה לפחד, והיום הם תומכים במה שאני עושה".
אבל את המחיר האישי הגדול ביותר הוא משלם מול בני הצעירים בסביבתו הקרובה. לאחרונה הוא גם הופיע בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא חרם ונידוי חברתי, והציג את סיפורו האישי ואת התגובות הפוגעניות שקיבל: "התעניינו במה שאני עושה, אבל צחקו עליי הרבה. זה גרם להם לקנא כשהם ראו שאני מצליח. כל מי שעושה משהו ראשון, תמיד כל העיניים עליו ולכולם יש מה להגיד עליו, אבל זה פוגע. בהתחלה זה היה מאוד קשה, כי בבית ספר כולם היו מדברים עליי וצוחקים על הסרטונים". עם זאת, הוא פוסק חד משמעית שאף אחד בסביבתו לא התנגד לתוכן הסרטונים: "כולנו כאן ישראלים גאים", הוא אומר.
עם הזמן, הוא אומר, המצב הולך ומשתפר, והפעילות שלו ברשת הופכת למקובלת יותר. "היום אנשים הרבה יותר מבינים את זה, והרבה נערים דרוזים בגילי התחילו להיות פעילים ברשתות החברתיות. הם גם צופים בי ולוקחים ממני השראה, והתגובות הרבה יותר טובות עכשיו אני גם חזק יותר, ויודע איך להתנהל מול דברים כאלה", הוא אומר.
עוקב באינסטגרם ממוחמד חדיד
מאז שהחל בפעילות ההסברה שלו, ג'אבר זכה להכרה רחבה והזדמנויות רבות לשתף את המסר שלו. הוא הוזמן למפגשים מיוחדים בנושא ההסברה הישראלית במשרד החוץ, והשתתף בסיורים מטעם משרד התפוצות ובהקרנה של סרטונים משבעה באוקטובר שלא מראים לכולם, במטרה להיעזר במשפיענים מקומיים בחשיפת המציאות בישראל. כהכרה על פעילותו, הוא זכה בפרסים שונים כולל אות החוסן, אות הלב הכתום של ערוץ ניקולודיאון ונכלל ברשימת 21 המשפיעים ביותר עד גיל 21 של "מעריב לנוער" לשנת 2025. הוא אפילו כבר נתן כמה הרצאות לילדים ולמבוגרים.
אבל אחד מהשיאים הכי גדולים בקריירה הצומחת שלו היה המפגש הווירטואלי שלו עם המיליארדר מוחמד חדיד, אביהן של הדוגמניות ג'יג'י ובלה חדיד. לאחר שחדיד יצא בסטורי שלו נגד גיא הוכמן וכינה אותו "פושע מלחמה", ג'אבר מיהר לצאת להגנתו. "כתבתי שאני ערבי ישראלי, ושחדיד כל הזמן מעלה שקרים על מדינת ישראל".
להפתעתו, חדיד כתב לו הודעה פרטית: "הוא כתב לי - לא משנה מי אתה ומאיפה אתה, שאלוהים יברך אותך, אנחנו אוהבים את הדרוזים", הוא מספר. משם הם עברו לשוחח על המלחמה, "זה הישג, כי זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא דיבר בשיחה מכובדת על המלחמה". בעקבות אותה שיחה חדיד גם החל לעקוב אחריו – "פעם ראשונה שהוא עוקב אחרי חשבון הסברה ישראלי", מדגיש ג'אבר, אבל לאחר שהוא פרסם את השיחה שלהם, חדיד הוריד את העוקב.
"זה כיף לדעת שהשפעתי"
יותר מהכל, ג'אבר גאה בכך שהצליח להגיע לכל קצוות העולם ולשנות דעות בכל מקום. "הסרטונים שלי הגיעו למאות מיליוני צפיות, כי התייחסתי לדברים מזווית מיוחדת", הוא אומר, "אחרי כל הזמן שהשקעתי למען המדינה, אנשים צופים ומתעניינים בתכנים שלי, ונחשפים לאמת שהם אף פעם לא נחשפו אליה. אני רואה שמאוד השפעתי וזה מאוד כיף לי". הוא מקווה שבעקבות הסרטונים שלנו יתחילו לכבד יותר את ישראל: "אני רוצה שיידעו עד כמה היא מדינה טובה, שיגיעו לכאן, ושיראו את הצד הטוב שלנו, זה מה שאני מנסה להראות".
למרות כל ההצלחות המרשימות שלו, ג'אבר לא עוצר כאן, וממשיך לחלום בגדול. "כשרק התחלתי להתעסק בהסברה, רציתי להפוך לראש הממשלה הדרוזי הראשון. אבל אחרי שחקרתי את זה לעומק, הבנתי שזה לא אפשרי, בגלל חוק הלאום", הוא אומר, "הייתי רוצה להיות שגריר או לעשות תפקיד גדול בשם מדינת ישראל בעולם. מישהי שעצרה אותי ברכבת אמרה לי – אנחנו מחכים לך בכנסת. גם זאת אפשרות. יש הרבה אפשרויות".