ירדן אלמגור חיכתה ליום הזה בציפייה רבה, ולא היססה כשהוא הגיע. ברגע שהמכון הביולוגי הודיע על תחילת גיוס הנבדקים לניסוי, היא מיד הציעה את עצמה. "החלום שלי הוא לעשות טוב", היא מסבירה. "בשביל זה אני קמה בבוקר ובשביל זה אני הולכת לעבודה. אחרי ששלחתי את המייל חיכיתי והייתי 'על קוצים' שיקראו לי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אלמגור בת ה-33 היא אם לארבעה ילדים מנהריה, נשואה לחן ועובדת בביטוח הלאומי. "מהרגע שהבנתי שיש מגפה חיכיתי לחיסון ועקבתי אחרי ההתקדמות בכל העולם", היא מספרת. "בעבודה צוחקים עליי שאני ממש יודעת איך כל חיסון עובד ובאיזה שלב נמצאות החברות".
לא חששת מהסכנות?
"אני יתומה מאימא, הדבר האחרון שהייתי עושה זה להשאיר את הילדים שלי יתומים. בדקתי שאני לא אמות מזה - אז לא מתים מהחיסון לקורונה, זה קודם כל".
מה קרה אחרי שהסכמת להשתתף?
"ביום ראשון הגיע הטלפון שהודיע שאין לי נוגדנים ושאני מתאימה למחקר, והוזמנתי לקבל את החיסון. הגעתי ביום רביעי בבוקר, עשו לי בדיקת שתן, הרבה בדיקות דם וקיבלתי את החיסון. אחר כך נשארים שעתיים להשגחה לראות שאין איזה הלם לגוף, ואז אבא שלי לקח אותי לאכול המבורגר".
איך עבר מאז, יש תופעות לוואי?
"הכול בסדר. קצת כאב באזור של ההזרקה, לא משהו שנטרל אותי"
80 גברים ונשים צעירים ובריאים נרשמו לשלב הראשון מבין שלושה בניסוי הקליני, השלב הפחות בטוח - זה שבו בודקים אם אין קטסטרופות. שני מרכזים רפואיים התגייסו להוביל את הניסוי, הדסה ושיבא, 40 מתנדבים בכל אחד. אלא שלא כל מי שמעוניין מתקבל לניסוי.
"הסינון הראשוני נעשה בטלפון", מסביר פרופ' יוסי קרקו, מנהל המרכז למחקר קליני בהדסה. "ישנם תנאים מסוימים שהמשתתפים חייבים לעמוד בהם. למשל, אסור להם לקחת תרופות מסוימות. בכל שלב יש משהו אחר. אנחנו רוצים גם להיות משוכנעים שהם מבינים למה הם נכנסים. הם צריכים לדעת שחלק מהם מקבל חיסון דמה. הכול צריך להיות שקוף".
את מי אתה פוסל?
"אנשים שלא רוצים לשמוע את ההסבר למשל. כאלה שאומרים 'באתי לקבל חיסון, לא מעניין אותי יותר מזה'. אלה אנשים שאנחנו לא מעוניינים בהם".
בפאזה הראשונה אלה ה-80 הכי אמיצים, הראשונים אחרי חיות המעבדה.
"נכון. אתה יודע מי גם אמיץ באמת? הרופאים שהסכימו לעשות את המחקר. משום שהיינו צריכים לראות שזה לא מסוכן. תמיד יש סיכון בכל מחקר. ואנחנו אמונים על ההערכה של סיכון למול התועלת. התועלת למשתתף היא שאולי הוא יחוסן, אבל התועלת האמיתית היא לחברה, לציבור".
"נשבר הלב, אני רק רוצה שזה ייגמר"
ביקור במקום עבודתה של אלמגור מבהיר מיד מאיפה הדחף הגדול שלה לתרום למאבק בקורונה. "אני אוהבת את העבודה שלי מאוד, אבל מבחינה רגשית זה לא פשוט לעבוד בביטוח לאומי בימים האלה", היא מסבירה. "בתקופה הזו יש הרבה דמעות. אני מטפלת בבקשות של קשישים לעזרה במטפלות. זה מה שאנחנו עושים כל השנה, ועכשיו אנחנו רואים עלייה משמעותית בכמות הבקשות".
"יש גם הרבה בקשות של קשישים שחלו בקורונה ושרדו", ממשיכה אלמגור. "היו גם לא מעט מקרים של בני זוג קשישים שחלו ורק אחד שרד. זה שובר את הלב. כל הזמן אומרים שזו מחלה של זקנים, כאילו שזה מצדיק את זה, אבל זה לא - לקשישים מגיע לחיות את שנות החיים שנקבעו להם מראש בצורה הכי טובה והכי איכותית. מגיע להם שניכנס לסגר בשבילם, בשביל לשמור עליהם ולהציל אותם. מגיע להם לחיות בכבוד. בכל יום יש את המקרים האלה ששוברים לך את הלב, ואני רק רוצה שזה ייגמר. שיהיה כבר את החיסון ונחזור לטפל בבקשות פשוטות ורגילות של דמי לידה ושל קשיש ששבר את הרגל".
מי יודע שאת משתתפת בניסוי?
"עכשיו כבר כולם, פרסמתי בפייסבוק האישי שלי. וגם נראה לי ששיבא העלו איזה סטורי"
ואיך אנשים מגיבים?
"יש את בדיחות הזנב הארוך, 'המטפחת בשביל הקרניים והחצאית בשביל הזנב', בקטע הזה באתי מאורגנת. זה מעולה אני לגמרי בעד בדיחות. רוב התגובות מפרגנות ותומכות. באופן כללי אני מבינה שרוב אנשים שפויים ומבינים איפה אנחנו עומדים, אבל כן יש גם תגובות פחות נעימות ומפרגנות, שלא נאמר פוגעות".
אילו תגובות למשל?
"שבתור אימא אני לא אחראית ומסכנת את הילדים שלי, שאני פזיזה ומחפשת הרפתקאות. שאני שטופת מוח, כבשה בעדר, כל הביטויים הנחמדים שאנחנו מכירים מהרשתות החברתיות בחודשים האחרונים. ניסיתי להתכונן לזה אבל זה עדיין פוגע, אני מנסה לא להיעלב".
המוטיבציה שלה מגיעה מסיפורה האישי והמשפחתי: "אימא שלי הייתה מתנגדת חיסונים, ולא חיסנה אותנו ברוב חיסוני הילדות. היא הייתה בכל הקטע של הומאופתיה ופרחי באך ורפואה סינית. באיזשהו מקום אני מאמינה שזה מה שהרג אותה גם, ההתנגדות לרפואה הקונבנציונלית. אני מתגעגעת לאימא שלי בכל ליבי, אימא זה הדבר הכי חשוב שיש בעולם, אבל אני לא רוצה למות בגיל 45. את הילדים שלי אני לא משאירה יתומים. אם אימא שלי הייתה מקבלת טיפול כמו שצריך היא הייתה היום בחיים והייתה לי אימא. היה מי שיחזיק לי את היד בלידה. עכשיו אני עושה תיקון".
"חשוב לי להגיד שאני לא עשיתי את החיסון בשביל עוד איזו שורה בפנקס חיסונים. בדקתי טוב מה יש שם, בדקתי טוב מה הסיכונים, מה הסיכויים. באמת בדקתי, לא בסרטונים ביוטיוב או בפוסטים בפייסבוק. ברגע שהבנתי שאין באמת סיכון משמעותי, החלטתי שאני שם. אני לא כבשה בעדר ואני לא שטופת מוח, אני פשוט בוחרת מאיפה לצרוך את המידע שלי - ממקורות מדעיים, ברורים, ואמינים. אני מאמינה במדע וברפואה. משם תגיע הישועה, לא משום מקום אחר".
"מרגיש מאוד בטוח עם החיסון הזה"
בשבוע האחרון כולם מדברים על פייזר ועל מודרנה, שנתוני היעילות הראשוניים של החיסונים שלהן הדהימו את העולם. השיטה של שתיהן חדשנית מאוד, גאונית: מחדירים אל הגוף את המרכיב הגנטי של הנגיף, הגוף מבצע את הוראות ההפעלה ומייצר את החלבון של מעטפת הקורונה, ואז בתגובה מייצר נגד אותו חלבון תגובה חיסונית. אם הגוף ייחשף לנגיף קורונה אמיתי - יש לו כבר נשק מוכן שינטרל אותו.
"החיסונים האחרים הם יותר קלאסיים, בשיטות היותר ותיקות", מסביר פרופ' ארנון אפק, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. "גם הספוטניק 5 הרוסי וגם החיסון שמפתח המכון הביולוגי, הם לוקחים וירוס, מנטרלים ממנו את המרכיב האלים יחסית, ומרכיבים לו את החלבון של הקורונה, ואז הגוף מגיב כנגד הווירוס ומייצר בין השאר נוגדנים כנגד אותו חלבון שהווירוס נשא לתוך התא. את החלבון שהבאת מווירוס הקורונה אתה מחדיר לגוף האדם דרך הנשא, ה-VSV. זה וירוס שתוקף בעלי חיים, יכול גם בני אדם, אבל יחסית יותר נפוץ בגרימת מחלות בקרב בעלי חיים".
"כשמזריקים את החיסון לא מתפתחת מחלה, כי הנגיף הזה לא יודע לעשות מחלה בבני אדם, זה בעיניי גאוני", מציין פרופ' קרקו. "יש לנו את החיסון לאבולה שפותח בדיוק על אותה פלטפורמה. לקחו את אותו VSV, הינדסו אותו שיבטא את החלבונים של האבולה, והחיסון הזה כבר אושר לשימוש בארה"ב על ידי ה-FDA בסוף 2019, חוסנו בו כבר מעל 20 אלף אנשים והבטיחות והיעילות שלו טובים מאוד. לכן אני מאוד מרגיש בטוח עם החיסון הזה".
בפאזה הראשונה בודקים שלושה מינונים שונים, ורבע מהמשתתפים מקבלים חיסון דמה, פלסבו. זה הכרחי מבחינה מחקרית. צריך שיהיה למה להשוות. הנבדקים כמובן לא יודעים מי קיבל מה, גם לא החוקרים. האדם היחיד שמחזיק את הקוד ויכול לברר מי קיבל את החיסון האמיתי הוא הרוקח שהיה שותף גם לכתיבת פרוטוקול הניסוי. הקוד ייפתח רק בסוף הניסוי לצורך הניתוח שיגלה אם החיסון יעיל ועד כמה. אבל אם יקרה משהו בלתי צפוי ואחד המשתתפים יראה סימנים מעוררי דאגה, ד"ר שמחה בלוטניק, רוקח המרכז למחקרים קלינים בהדסה, יפתח את הקוד ויברר מה הוא קיבל.
"אני מכין את זה בהתאם לטכנולוגיה ולדרך שלמה כפי שסיכמנו עם אנשי המכון הביולוגי", מסביר ד"ר בלוטניק. "יש פרוצדורה שלמה איך להתעסק עם הדברים האלה ואיך להכין אותם. ואז אני מושיט את זה לצורך הזרקה, וגם מי שמזריקה לא יודעת מה נתתי לה. אין לה מושג אם זה חיסון אמיתי או פלסבו".
"רוצה לחגוג לסבא יום הולדת 90"
אפי, סטודנט שנה שנייה למדעי המחשב מירושלים, בן 26, היה בין שלושת המתנדבים הראשונים שקיבלו את החיסון הישראלי. לפני שבועיים הוא קיבל את הזריקה בהדסה.
"מהימים הראשונים של הקורונה הסתכלתי על הגרפים בדאגה", הוא מספר. "בדרך כלל אני לא צורך חדשות על בסיס יומי, אבל בימים הראשונים של הקורונה חשתי צורך. הרגשתי תחושה של חוסר אונים, אולי אפילו תחושת אשמה שהגל לא עף עליי ואני עומד מהצד. אמרתי 'בוא נראה מה אפשר לעשות', וברגע שהיה דיבור על חיסונים ידעתי שאצטרף בשמחה. לא סיפרתי להורים לפני".
למה?
"חשבתי שזה סתם ידאיג אותם, זה לא שהם היו אומרים משהו והייתי משנה את דעתי".
בכל זאת, הם ההורים שלך, זכותם לדעת...
"נכון אבל אני אדם בוגר, זו ההחלטה שלי, וחוץ מלהדאיג אותם זה לא היה עושה שום דבר. החלטתי לחסוך מהם את זה".
חשבת שיגידו לך לא לעשות את זה?
"ברור שזה מה שהם היו אומרים. דרך אגב אני לא היחיד במשפחה שקיבל את החיסון, גם בת דודה שלי בלונדון השתתפה בניסוי. אני חושב שאצלה זה הלך פחות חלק, היא כן הרגישה תופעות לוואי וכאלה. יכול להיות שהיא קיבלה מנה יותר גדולה או את הדבר האמיתי".
תופעות לוואי? חום?
"כן, דברים לא נעימים. זה היה יומיים לפני שעשיתי את החיסון אבל דווקא זה חיזק אותי. אבא שלי סיפר לי על זה ולא באיזושהי היסטריה. יש לי סבא בן 90 במנצ'סטר. הוא נהג לבוא לפה ארבע פעמים בשנה, להתנדב, הוא היה חלק מהחיים שלנו. לא ראיתי אותו יותר משנה, ואם נהיה אחרי המגפה זה יהיה מדהים. נוכל להיות ביום ההולדת ה-90 שלו".
בשיחה מרחוק עם סבו של אפי, ניכר שהוא גאה בהחלטה להשתתף בניסוי: "יש לי הערכה אדירה לנכדים שלי שיש להם כזה אומץ ועמוד שדרה, אז לא הייתי מופתע שהם החליטו לסכן הכל ולקבל את הזריקה. אני חושב שזה נהדר". בתשובה לשאלה אם היה מנסה להניא את אפי מהרעיון לו ידע על כך מראש, ענה: "לא, הייתי משאיר את הבחירה בידו. יש לי ביטחון עצום בישראל, ואם הם מתירים זאת - זה לא יכול להיות מסוכן".
"הדבר הראשון שחשבתי? זה אחלה כסף"
יאיר פיליג הוא סטודנט שנה שנייה לפסיכולוגיה, בן 26. בצבא הוא היה בצנחנים. מה זה בשבילו חיסון ניסיוני? האיש כבר קפץ מרצונו מאווירון.
איך הגעת להשתתף בניסוי?
"אבא של חבר שלי הוא רופא בתל השומר. והוא מכיר קצת את המחקרים ואת כל מה שקורה שם. הוא סיפר לבן שלו שיש מחקר ושצריך אנשים. אז הוא שלח לכל החבר'ה הודעה בוואטסאפ שמחפשים אנשים למחקר, 500 שקלים לכל מפגש, ויש עשרה מפגשים".
מה עבר לך בראש?
"הדבר הראשון שעלה היה - בואנה זה אחלה כסף. מעבר לזה אני חושב שיש משהו נחמד בזה שהטוב שלי והטוב הכללי מתחברים. יש פה משהו חשוב לדעתי. יהיה טוב יותר בעולם כשהדבר הזה יעבור. מיצינו אותו, אני רוצה לחזור להתחבק ומסיבות וליהנות".
היו לך חששות, הרהורים, חרטות?
"לי אישית פחות, יש כאלה שחושבים שאני משוגע. אתמול מישהי אמרה לי שבדרך כלל לוקח 10-5 שנים לפתח חיסון, בגלל כל הבדיקות שעושים, וזה שמפתחים את החיסון לקורונה בשנתיים זה מועד לפורענות. יכול להיות שהדחיפות למציאת החיסון מאיצה באנשים לקחת סיכונים שלא היו לוקחים במצב אחר".
ובכל זאת בחרת לקחת את הסיכון.
"ברור שיש פה סיכונים, אני לא אומר שזה כמו לשתות כוס מים, אבל יש לזה מטרה טובה. גם כשהייתי בצבא היו סיכונים. יכולתי להגיד 'שאחרים יעשו את זה', אבל אתה עושה כי אתה מרגיש שאתה חייב ואתה יכול. אחות של סבא שלי ואחות של סבתא שלי מתו מקורונה בניו יורק. זה רק ממחיש את הצורך".