יותר מ-700 אלף ישראלים יושבים בבית ללא עבודה, כך על פי נתוני שירות התעסוקה, ובכל זאת יש מי שמתארים קושי בגיוס עובדים. כשתוכנית "רשת ביטחון" של הממשלה מבטיחה תשלום דמי אבטלה עד יוני 2021, המעסיקים נתקלים בעובדים שפשוט לא משתלם להם לחזור לעבוד, ומקווים שהממשלה תבין שטעתה ותאמץ מודל שמתגמל יציאה לעבודה. חמישה בעלי עסקים מספרים ל-N12 על המרדף אחר עובדים, ההצעות המפתות - והסירוב לשוב מחל"ת.
"העובדים הולכים לים"
זה כבר הפך לריטואל: שלומי סלומון, בעל המסעדה האיטלקית הפופולרית "אמורה מיו" בתל אביב, יוצר קשר עם עובדים שהוצאו לחל"ת ומודיע להם שהם יכולים לשוב לעבודה. "הם אומרים לי: 'אנחנו הולכים לים'", הוא אומר בתסכול. "גם טבחים וגם מלצרים הרוויחו אצלי לפני הקורונה עשרת אלפים שקל נטו ויותר. הם מקבלים אבטלה יפה של 7,000 שקל. בשביל 3,000 לחודש זה לא הגיוני עבורם לצאת לעבוד. חלק מהעובדים גם עזבו את תל אביב וחזרו למשפחות נוכח המצב ולכן לא חוזרים".
סלומון לא עצר כאן וניסה לגייס עובדים שיתפעלו בינתיים את המסעדה בשכר מכובד של כעשרת אלפים שקל בחודש. "אין עובדים", הוא מדגיש. "פרסמתי בכל המקומות ואי אפשר לגייס. הם לא רוצים לעבוד אלא אם זה בשחור בלי תלוש כדי שיוכלו להמשיך לקבל דמי אבטלה. זה לא בא בחשבון מבחינתי. זו מדינה של הפקרות שמחנכת את האזרחים לשבת בבית ולא לעשות כלום. מבזבזים את הכסף של הנכדים שלי, שיצטרכו יום אחד להחזיר את דמי האבטלה הללו".
"מזמן לא חושבים על הציבור", מוסיף סלומון. "מקבלי ההחלטות לא סופרים אף אחד - לא את האזרחים ולא את בעלי העסקים. החלטות מתקבלות רק מתוך סחיטה באיומים ולא מתוך שיקולים ענייניים. אם המצב הזה יימשך, עסקים לא ישרדו. אנחנו אלה שמשלמים מיסים, איך הם חושבים שהם יממנו את החל"ת בלעדינו? ידפיסו כסף? הם מטומטמים, הם לא עובדים על אף אחד, זה ברור שהם משאירים את הבעיות לממשלה הבאה ושהיא תשבור את הראש".
"יצרו פה דור של פרזיטים"
נעמה צדקיהו, תושבת מודיעין, היא הבעלים של "קפית", מסעדה חלבית שהוקמה לפני שש שנים במודיעין, ו"הקסבה", מסעדת בשר שהוקמה בעיר זמן קצר לפני פרוץ משבר הקורונה. כשצדקיהו רואה את בתי הקפה וחופי הים מלאים באנשים, היא שמחה אבל גם מתוסכלת - שם נמצאים העובדים שפשוט לא מוכנים לחזור לעבוד בענף המסעדנות.
"מקבלי ההחלטות החכמולוגים יצרו פה דור של פרזיטים", היא אומרת. "הם לא רוצים לעבוד. הם באים אלי ואומרים לי: 'נעמה, תקבלי אותנו, נעבוד בשחור ונוכל לקבל גם אבטלה'. היום לא צריך לזוז מהבית כדי לחתום אבטלה - הם עושים את זה מהטלפון. אנחנו תלויים במעט העובדים שמוכנים באמת לצאת מהבית ולעבוד".
"גם כדי לקבל את המענק על החזרת העובדים אני תלויה בעובדים שלי", מוסיפה צדקיהו. "אני צריכה לרדוף אחריהם שידווחו שחזרו לעבוד כדי שאקבל 750 שקלים. אם מקבלי ההחלטות היו חושבים בהיגיון, הם היו לוקחים את כל המיליארדים שמוציאים על דמי אבטלה ומעבירים אליי כמעסיקה כדי שאוכל לגייס עובדים ולשלם להם. המשק התחיל לפרוח קצת ולהגיב בחיוב, למה שלא יתנו קטליזטור לעסקים. אל תיצרו פה דורות של אנשים שלא רוצים לעבוד".
המלצרים הצעירים שעובדים במסעדות של צדקיהו מרוויחים כ-4,500 שקל בחודש - 45-40 שקל בשעה. "הם מקבלים 75% ומעדיפים לשבת בבית", היא מעידה. "הם עובדים בשחור בעבודות מזדמנות ואומרים לי: 'למה שנחזור, זה לא משתלם לנו'. המדינה צריכה להבין שאנחנו לא הבעיה, אלא הפתרון לקורונה הכלכלית".
"קיווינו שזו הזדמנות - והתבדינו"
חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס-ורבין היא סגנית נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר מפעל "תבליט פלסטיק" למוצרים עבור משק המים. נחמיאס-ורבין אמנם לא שמחה כשפרץ משבר הקורונה, אך קיוותה שזו תהיה הזדמנות לגייס עובדים למפעל שלה ובכלל לתעשייה בישראל שסובלת ממחסור בעובדים זה זמן רב.
"השכר אצלנו במשרות טכניות נע בין 15-13 אלף שקל", מספרת נחמיאס-ורבין. "אתה בא בשערי המפעל וגם אם בהתחלה תעסוק בעבודות שלא דורשות מיומנות ותרוויח מינימום - מהר מאוד אנחנו מקדימם את העובדים ומכשירים אותם לתפקידים מורכבים יותר. הדימוי הבסיסי של התעשייה שגוי, בהרבה מפעלים יש היום תנאים טובים והגם שיש עדיין עבודות פיזיות על פס הייצור, כמו הרכבה, אף אחד לא סוחב היום שקים ממקום למקום".
"ניסינו לגייס עובדים והתקוות שלנו התבדו", היא משתפת. "זה בעיה בכל המגזרים. שמעתי מחברה בענף אחר שעובד שעבד אצלה תשע שנים העדיף לצאת לחל"ת ולא לספוג קיצוץ של 15% בשכרו נוכח המצב. יש משרות בתעשייה שהיצע העובדים בהן מראש היה קטן - משרות טכניות שהעלייה מברית המועצות לשעבר הייתה ברכה עבורן. אבל העובדים המצוינים הללו הולכים ומתמעטים, ורבים מהם יוצאים לפנסיה".
"קיווינו שזו תהיה הזדמנות להכשיר עובדים לתפקידים שחסר בהם היצע, אבל זה לא קורה", היא מודה. "אנשים מעדיפים להסתמך על הממשלה. אני אומרת להם שלסמוך על הממשלה בדברים כאלה זה דבר מסוכן מאוד. אם יקרה משבר קיצוני בכלכלה שאנחנו לא צופים כרגע, הממשלה תוכל להחליט פתאום שהיא לא משלמת דמי אבטלה עד יוני 2021 כפי שהובטח".
נחמיאס-ורבין מברכת על תוכנית הממשלה להגדלת המימון להכשרות מקצועיות, אך מבהירה כי הדבר לא יפתור את הבעיה כולה. "אם אנשים יעברו הכשרות מקצועיות זה יסייע להם ויעזור לנו בתעשייה הישראלית", היא אומרת. "אבל אנשים פשוט לא יבואו".
"אם החל"ת יימשך - מפעלים יסגרו"
במפעל נגרות הפרימיום המתקדם "בונסאי" שבנוף הגליל המכונות עצרו בשיא משבר הקורונה, בחודשים מרץ עד מאי. אחר כך נאבקו בהנהלת המפעל להשיב את כל העובדים מחל"ת ואז הופתעו לגלות שלא רק שיש עבודה, אלא שהם אפילו מצליחים לצמוח ולקבל יותר הזמנות. מנהלת כוח האדם של המפעל, זיו ברגסון, נשלחה לגייס עובדים שיצטרפו ליותר מ-30 העובדים שכבר עבדו במפעל - אך ללא הצלחה.
"הייתי שאננה", היא אומרת. "פרסמתי באתרים, חבר מביא חבר, לשכות תעסוקה, אבל נוכח מצב האבטלה במשק חשבתי שלשכור חברת השמה שתיקח מאיתנו עמלה יהיה בזבוז. כל היום מדברים בתקשורת על מאות אלפי מובטלים, הם מתראיינים ומספרים סיפורים קורעי לב. חשבתי שלא רק שיהיו לי קורות חיים על השולחן, אלא שאני גם אוכל לבחור את הנבחרת שלי".
"הייתי צריכה לגייס חמישה עד שמונה עובדים לתפקידי ייצור ומטה", ממשיכה ברגסון. "בפועל קיבלתי מעט קורות חיים שבכלל לא תואמים את התפקידים והדרישות. פתאום אני רואה שזו לא בעיה שלי בלבד, אנחנו מדברות בקבוצות של מנהלות כוח אדם בצפון ולא מבינות איפה כל המובטלים. השכר לעובד ייצור עם ניסיון של שנתיים הוא 8,500-7,500 שקל. היום כשאני מציעה לאנשים שכר של 8,500 שקל אם יבואו אלינו, אפילו אם קודם הרוויחו 7,000, הם אומרים שלא שווה להם לבוא".
"למה לקום מוקדם בבוקר ולעבוד במפעל ייצור, כשאתה יכול להישאר בבית ולקבל 75% מהשכר שהרווחת קודם בלי לצאת ולעבוד בחום", היא תוהה. "ניסיתי לגייס חיילים משוחררים, הצעתי הכשרה מקצועית על חשבוני, עבודה מועדפת ושכר גבוה ממינימום - 35 שקלים לשעה. הבחורים חוזרים אלי ומבקשים 50 לשעה. הגעתי למצב שאני לא יודעת מה לעשות".
"אם המצב הזה יימשך, מפעלים בישראל ייסגרו", משוכנעת ברגסון. "יכול להיות שאני רואה שחורות, אבל חסרים היום עובדי ייצור רבים. אם החל"ת יימשך עד יוני 2021, יהיו מפעלים שלא יוכלו לעמוד בזה. זה ישפיע על הדורות הבאים בתעשייה. אם רוצים שתהיה פה תוצרת כחול לבן, המדינה חייבת לעבור למודל שמתגמל כספית את מי שחוזר לעבודה על פני מי שנשאר בבית".
"כולם רוצים להיות מנהלים"
"פנו אלי מלשכת התעסוקה לפני חודשיים וחצי ושאלו אם אני מוכנה להשתתף בתוכנית של הסבת אנשים לעסק", מספרת אסתר אביעד, בעלת מפעל הדלתות המעוצבות "לנדאו". "אני במצוקה של כוח אדם, כבר חודשיים וחצי שאני מתקשרת ללשכת התעסוקה ואומרים לי שאין עובדים. אנשים שיצאו לחל"ת לא רוצים לחזור לעבוד. החלום שלי היה ללמד ולהכשיר אותם, אבל הם דוחים את ההצעה בלחיצת כפתור. כולם בכו שיש מיליון מובטלים ובלשכת התעסוקה אומרים לי שבכלל אין מוטיבציה, חם בחוץ והם לא רוצים לעמוד בפקקים בשביל עוד 30% משכורת".
"אני מציעה 8,000 נטו", משתפת אביעד. "מקום עבודה מסודר, חמישה ימי עבודה בשבוע, שתי הפסקות של חצי שעה מדי יום - אבל אין אנשים שמוכנים לעבוד. למה שהמדינה לא תעביר את הכסף לי ואני אגייס יותר עובדים? לא פיטרתי אף אחד, אני רוצה עובדים ואין לי. זו מדינת אבטלה, פרזיטיות ועצלות. כולם רוצים לנהל, להסתובב עם הפלאפון. אם הייתי מפרסמת משרת מנהל היו המון עובדים. אני מציעה עבודה עם מכונות מתקדמות ומשכורת מכובדת הביתה, מה רע?".
נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, מצטרף לדבריהם של התעשיינים ומספר כי קיבל דיווחים רבים על בעיה דומה במפעלים רבים. "אנו מציעים שהממשלה תעניק מענקי עידוד לכמה חודשים למי שבוחר לצאת מחל"ת ולחזור לשוק העבודה. מודל זה ייצור מצב של Win-Win - העובד יחזור לקבל שכר מלא ומענק, ובטווח הארוך המדינה תשלם פחות מאשר הייתה משלמת אם העובד היה נשאר בבית".
גורמים בממשלה מזהים גם כן כי תוכנית "רשת ביטחון" נתנה לאנשים תמריץ שלילי שלא לצאת לשוק העבודה. הגורמים ששוחחו עם N12 סיפרו כי הסוגייה עלתה בדיונים בכנסת ואף בישיבות בתוך הממשלה בעת גיבוש התוכנית, אבל היה רצון לייצר תוכנית פשוטה וברורה. ההנחה היא שאנשים רוצים לחזור לעבודה אך מגיבים לתמריצים - והתוכנית הנוכחית נותנת תמריץ מסוים שלא לצאת לעבודה.
בימים אלה שוקדים במשרדי הממשלה על תיקונים שיסייעו לחיזוק התעסוקה במשק. בין הרעיונות שהועלו, צמצום תקופת הזכאות לדמי אבטלה לקבוצות אוכלוסייה מסוימות כמו צעירים ללא ילדים, זאת כמובן נוכח הביקוש לעובדים במשק. כמו כן, נבחנת האפשרות לייצר מענק לבעלי הכנסה נמוכה שיהפוך את החזרה לעבודה למשתלמת.
מלשכת שר האוצר ישראל כ"ץ נמסר בתגובה:
"בכל הדיונים שמקיים שר האוצר, הדיווחים שמתקבלים הם על ההצלחה של תוכנית רשת הביטחון הכלכלית. המציאות כרגע מוכיחה שההחלטות נכונות. העצמאים, השכירים ובעלי העסקים, מקבלים את הסיוע. שר האוצר עוקב אחר הנתונים באופן יומי. מאות אלפי אנשים, מקבלים דמי אבטלה שנה קדימה, דבר המקנה להם ביטחון גם במידה ויוחלט על סגר בערים.
תוכנית רשת ביטחון כלכלית מאפשרת לקבל החלטות, תוך מניעת סיטואציה של אנשים רעבים וחסרי ודאות ברחובות. הגישה שננקטת היא גישה ערכית, גישה של ערבות הדדית, גישה שאחראית על אזרחים עם בעיות אמיתיות שנזקקים לסיוע כספי אמיתי שיעזור להם להתקיים עד ליציאה מהמשבר. בהמשך לתוכנית רשת ביטחון, שר האוצר מוביל עם ראש הממשלה תכנית משודרגת של הכשרה מקצועית שעתידה להחזיר כ-100 אלף איש לשוק העבודה. את התוכנית מגבש צוות בין-משרדי הכולל נציגים רבים ממשרדים שונים.
בהמשך לתוכנית המתגבשת הוקצו כ-1 מיליארד שקלים ליישום המלצות צוות ההכשרות המקצועיות והתעסוקה, עם השלמת עבודת הצוות וגיבוש המסקנות המקצועיות הסופיות כלל הכסף יוקצה במהירות המרבית ליישום שלהן כדי להחזיר עובדים רבים לשוק התעסוקה ולהילחם באבטלה".