"כשהודיעו שאפשר לקבל דמי אבטלה לעוד שנה ראיתי שאני לא צריך למהר"

חצי שנה מפרוץ משבר הקורונה ומאות אלפי ישראלים עדיין נמצאים בחל"ת. בשעה שתוכנית "רשת ביטחון" של הממשלה מבטיחה להם דמי אבטלה עד ליוני 2021, ההצעות בשוק העבודה מבטיחות פחות. כאשר כמעט חמישית מהעסקים דיווחו בשבוע שעבר בסקר הלמ"ס שיקרסו בתוך שלושה חודשים, מעט המשרות שכן מוצעות הן בשכר נמוך.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

לא מעט עובדים בעלי יכולות וניסיון התרגלו לשכר סביר בימים שלפני המגפה וכעת פשוט לא מוצאים עבודה שמשתלם לצאת מהחל"ת עבורה. טכנאי המחשבים שהתפטר רגע לפני המגפה, סוכנת התיירות ומדריך התיירים הוותיקים שאיבדו את עבודתם כבר במרץ, מנהלת אדמיניסטרטיבית בעלת ניסיון שמרתיע מנהלים ובכירה לשעבר בבנק שמרגישה שהמעסיקים פשוט מנצלים את המצב - כולם משתפים אותנו בשנה האבודה שלהם בבית.

"מסתכלת קדימה ולא רואה תקווה"

דבורה טייב, בת 30, היא אם חד-הורית שעבדה במשך 12 שנה כסוכנת תיירות. תפקידה האחרון של טייב היה בחברת תיירות נכנסת שהוציאה כבר ב-18 במרץ השנה כמעט את כל עובדיה לחל"ת. טייב מתגוררת עם בן זוג עצמאי שגם כן איבד את פרנסתו במשבר ועל מנת לחסוך בהוצאות הם עזבו את תל אביב ועברו למושב יציץ.

"לפני המשבר הרווחתי כ-12,000 שקל ובדמי אבטלה אני מקבלת 6,000", משתפת טייב. "התחלתי לחפש עבודה כבר חודש אחרי היציאה לחל"ת, הייתי מאוד מציאותית וראיתי שזה לא הולך לשום מקום. הבן שלי נכנס לגן חובה, הוא בן ארבע וחצי וכאם חד-הורית שלא מקבלת מזונות הבית תלוי בי".

"הבעיה היא שאם אין לך ניסיון קשה מאוד למצוא עבודה ותיירות זה ניסיון מאוד ספציפי", היא ממשיכה. "אפשר ללכת לדברים אדמיניסטרטיביים יותר, פקידות, שם מציעים 30 שקל לשעה. זה פחות מהחל"ת של היום. אי אפשר להתקיים ככה. אני די אובדת עצות, עכשיו אני צוחקת כי התאבלתי הרבה זמן. זה נורא קשה, החיים השתנו מקצה לקצה".

בינתיים טייב מנצלת את הזמן לסדר את הבית, לעשות ספורט ולבלות זמן איכות עם בנה. "אני חושבת על הסבה מקצועית אבל גם זה עולה כסף וגם שם המשכורת ההתחלתית נמוכה", היא אומרת. "אני מסתכלת שנתיים קדימה ולא רואה תקווה. אצלנו בחברה עברו מ-130 עובדים ל-18. הבוס אומר שגם אם התיירות תחזור הוא לא יוכל להחזיר אותנו. לא ברור כמה תיירות תחזור כשהיא תחזור ואילו חברות בכלל ישרדו את זה".

"משתגע מחוסר ההיגיון"

גם עבור מדריך תיירים בשנות ה-30 לחייו מגוש עציון ששוחח איתנו זה פשוט לא משתלם לוותר על דמי האבטלה. "ביום ראשון הקרוב וגם ביום ראשון שעבר הדרכתי קבוצות בהתנדבות", הוא מספר. "הם רוצים לשלם ואני אומר להם אל תשלמו לי, פשוט כי אני לא רוצה שזה יפגע לי בדמי האבטלה. האינטרס הוא לא לקחת להם כסף. לפני הקורונה הרווחתי 13-12 אלף והיום 4,800 בחודש, אבל אני לא מוצא אפילו משהו חצי מתאים. כל משרה בתחום אחר תהיה בשכר מאוד נמוך, עדיף לי להישאר בבית".

מדריך התיירים סבור כי מדיניות הממשלה בתוכנית "רשת ביטחון" פשוט מוטעית מיסודה. "צריך למצוא תמריץ לי ולאחרים לצאת לעבוד", הוא אומר. "למשל, אפשר שעל כל שקל שאני מרוויח ישלמו לי 40 אגורות. אני אוהב את העבודה שלי, אבל הרבה אנשים שפחות אוהבים את העבודה שלהם פשוט מעדיפים להישאר בבית מאשר לעבוד באותו שכר נמוך, המדינה נתנה תמריץ לא לעבוד. אני משתגע מחוסר ההיגיון שמאחורי התוכנית הזאת".

מדריך התיירים מעביר חלק גדול מזמנו בכתיבת ספר עליו הוא עובד. "אני לא רואה איך אני יוצא מהבור שאני נמצא בו", הוא אומר. "אין לי גם דרך לתכנן קדימה, אני לא יודע מה ארוויח בעוד שנה. אמרתי לילדים שאנחנו נכנסים לתקופת צנע משפחתית - אם פעם הייתי מפנק את עצמי מדי פעם וקונה משהו, היום אני לא יכול".

"במקום שהניסיון ישרת, הוא מרתיע"

ואולם דווקא ניסיון רב בתחום שעדיין מעסיק עובדים ממש לא מבטיח יציאה מחל"ת. יעל מיכה, בת 46, היא בעלת ותק של יותר מ-20 שנה באדמיניסטרציה בכירה ועסקה גם בשיווק, פיתוח ויזמות. בעבר מילאה במשך שמונה שנים תפקיד מפתח ברשת מסעדות, שם החלה כעוזרת אישית למנהלי הרשת ואחר כך ניהלה את תהליכי השיווק ופיתוח המותג.

עבודתה האחרונה של מיכה הייתה באדמיניסטרציה בכירה בחברה גדולה והיא סיימה אותה סמוך לפרוץ המשבר. "לפני הקורונה קיבלתי בממוצע עשרה טלפונים בשבוע", היא מתארת. "זה ירד לאפס. במקום שהניסיון ישרת אותי, הוא מרתיע. בסדנת 'זום' של לשכת התעסוקה באפריל המנחה הסבירה לי שהידע הרב שלי בניהול דווקא מרתיע את מי שיושב מולי. אני אמביציוזית, מנכ"ל שיעסיק אותי במשרה אדמיניסטרטיבית בכירה ייהנה מעוזרת שיודעת לחשוב כמוהו".

"בעבודה האחרונה הרווחתי 11 אלף שקל וכיום אני מקבלת דמי אבטלה של 6,500 שקל", מציינת מיכה. "כשאני מסתכלת באתרי הדרושים רוב המשרות הן בשכר של 8,000-6,000. המעסיקים מנצלים את המשבר והשכר משתנה. גם עם ניסיון של יותר משני עשורים, העובדה שאין לי תואר אקדמי פוסלת אותי אוטומטית. למשרות בשכר כזה נמוך אני אפילו לא שולחת קורות חיים. מכל עשר משרות שאני רואה בתחום, בקושי אחת מהן בשכר סביר".

"מגיע לי קצת ליהנות מהחיים"

תמיר, בן 35 מנתניה, התפטר מעבודתו כטכנאי מחשבים בחודש פברואר, רגע לפני שהתפשטה מגפת הקורונה בישראל. תמיר יושב בבית כבר חצי שנה, יחד עם זוגתו שמובטלת גם היא מאז חודש מרץ. אבל תמיר לא מחפש עבודה חדשה. תוכנית "רשת ביטחון" של הממשלה מבטיחה לו דמי אבטלה עד יוני 2021, על אף שלא איבד את פרנסתו בגלל הקורונה. תמיר מתכוון לנצל את הזכאות מהביטוח הלאומי עד תום, ובעצם בוחר שלא לעבוד במשך קרוב לשנה וחצי.

הוא מסביר כי התכוון למצוא עבודה חדשה, אך אז חזר בו בעקבות החלטת הממשלה על הרחבת תקופת תשלום דמי האבטלה: "עזבתי את העבודה שלי כי לא הייתי מרוצה מהחברה אבל לא התכוונתי להישאר בבית. בהתחלה אפילו לא נרשמתי לקבלת דמי אבטלה. רציתי למצוא מקום חדש, אבל אז התחילה הקורונה ונהיה קשה יותר למצוא עבודה. כשהודיעו שאפשר לקבל אבטלה לעוד שנה הבנתי שאני לא צריך למהר".

בינתיים מעביר תמיר את זמנו בשיפוץ הדירה, בצפייה בסרטים ובפתירת תשבצי סודוקו. "עבדתי יותר מעשר שנים ברציפות", הוא אומר. "מגיע לי קצת זמן ליהנות מהחיים".

"המעסיקים מנצלים את השוק"

אורית כלפון צ'רנוב, בת 50 מרמת השרון, פרשה באפריל 2019 מרצון מתפקיד בכיר בבנק אוצר החייל. כלפון צ'רנוב הייתה מנהלת תחום בביקורת הפנימית של הבנק, ונהנתה מרכב צמוד ושכר של 25 אלף שקלים. היא בעלת תואר במשפטים ותואר נוסף בסוציולוגיה ומדעי המדינה. אחרי הפרישה החליטה להגשים חלום ולהיות דיילת אוויר, חלום שהפך לסיוט כשיצאה יחד עם כל עובדי אל-על לחל"ת ב-15 במרץ, אחרי פחות משנה בעבודה.

"כדיילת אוויר השתכרתי 8,000 שקל לחודש אבל התכנון היה להגשים חלום ולהמשיך הלאה", היא משתפת. "עכשיו אני מקבלת דמי אבטלה בסך 4,000 שקלים. אחרי כ-3 חודשים בחל"ת בהם בישלתי, עשיתי ספורט, פגשתי חברות וביליתי זמן עם הילדים התחלתי לחפש עבודה. שלחתי קורות חיים לעשרות משרות וזומנתי לשני ראיונות. שתי המשרות הן לא משרות החלומות שלי, באחת הציעו 8,500 שקל לעשר שעות ביום ובאחרת 6,500-6,000 למשרה מלאה".

"אני מאוד רוצה לעבוד", מדגישה כלפון צ'רנוב. "לא איפת לי לעסוק גם בתחום פחות יוקרתי, אבל לא בשכר מצחיק שהוא פשוט ניצול של מובטלים. המעסיקים מנצלים את השוק שרווי במובטלים. אני יושבת מול מראיין והוא קורא את קורות החיים שלי שהם בהחלט מרשימים ומרשה לעצמו להציע לי שכר של 8,000 שקל, זה מביש".