"הוא לא פגע בי מינית, הוא רצח אותי". את המשפט הזה אמרו בריאיון שלוש נשים שונות, כל אחת בניסוח קצת שונה - אבל כשכולן מתייחסות לאותו הגבר. הסיפור הזה נשמע כמו עלילה מעוותת של ספר או סרט בדיוני, אלא שהוא קרה במציאות, ממש פה בישראל. שמונה נשים שונות, רובן אינן מכירות אחת את השנייה, מספרות שנאנסו ו/או הותקפו בידי אותו הגבר - שממשיך להסתובב חופשי. כבר יותר משנה עברה מאז התלונה הראשונה, ומאז צצות עוד ועוד נשים שמעידות על פגיעה קשה. זו כבר לא כתובת על הקיר, זהו שלט אזהרה מהבהב בנורות אדומות - אבל כנראה שלפרקליטות זה עדיין לא מספיק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"כמעט כל התלונות הן על אירועים שקרו אחרי שאני התלוננתי, והוא ממשיך להיות משוחרר", מספרת א', בת 36, המתלוננת הראשונה נגד החשוד, בריאיון למגזין N12. "אנחנו שמונה בנות, אני עד עכשיו לא קולטת. כשהתלוננתי עצרו אותו לחמישה ימים ואז שחררו אותו. עד היום הוא משוחרר, וכלום לא זז בתיק. הם כל הזמן מתנצלים, אבל זה לא זז. ומה? האדם הזה, שפגע בכל כך הרבה בנות, מסתובב חופשי. איפה המדינה? הם מחכים לאסון הבא?".
מתוך שמונה הבנות, שלוש הגישו תלונה במשטרה, בעניינן של שתיים אחרות העיד חבר קרוב מפני שהן חששו, אחת העידה בעצמה ושתיים נוספות בחרו לבסוף שלא להתלונן בכלל. א', שהבינה כי החקירה מתנהלת בעצלתיים, פתחה בחקירה עצמאית וגילתה על שבע הנפגעות הנוספות. חלק מהן פנו אליה ישירות ואל חלקן היא הגיעה בעצמה. את כל העדויות העבירה לחוקרים.
"מהסיפורים שאני שמעתי מהבנות שלא רצו להתלונן - בהתחלה הן רצו, אבל המשטרה לא פעלה מספיק מהר והן קיבלו רגליים קרות. היו כאלה שהמשטרה לא יצרה איתן קשר מהר או שהמשטרה לא חזרה אליהן, והיו כאלה שהמשטרה לא הצליחה לקבוע איתן בזמן נוח אז הן ירדו מזה", היא מציינת. "בכל פעם ששמעתי על עוד מקרה זה זעזע אותי. החזיר אותי אחורה. ממש כואב לי שהוא מסתובב חופשי ושיש עוד בנות שנפגעו ממנו ובטח לא דיברו. זה כואב. אונס זה רצח. עוד נפש שנפגעת, ועוד אחת. זה כואב שיש כל כך הרבה בנות שעברו אותו מקרה. הוא סדרתי, זה ברור".
"כואב לי שכל כך הרבה בנות עברו אותו מקרה ועד היום הוא משוחרר. שום דבר לא זז"
א'
כמו חלק מהנשים האחרות שנפגעו, א' הכירה את החשוד בקבוצת גרושים-גרושות. הם לא היו חברים קרובים - "קשר של שלום-שלום" היא מגדירה זאת. היא הכירה אותו כמה חודשים לפני האירוע ובילתה איתו פעמים רבות במסגרת מפגשי הקבוצה. עד אותו הלילה.
"באותו ערב, לפני שנה, עשינו קריוקי אצל חברים. היינו עשרות אנשים", מספרת א'.
במהלך הערב קרה משהו מיוחד?
"לא, לא היה לי מה לדבר איתו. רק הכרנו אחד את השנייה. אבל בדרך חזרה הביתה נסענו יחד באוטו שלו כי אנחנו גרים קרוב. פתאום הוא נכנס לחניון פתוח ואני לא מסוגלת להיכנס יותר מדי לפרטים", היא נעצרת לכמה שניות. "אני יכולה רק לספר שגם כשסירבתי והתנגדתי, הוא לא הקשיב והמשיך לכפות את עצמו - ופשוט נאנסתי".
א' ממשיכה לתאר את התחושות בבוקר שלמחרת: "לא לגמרי קלטתי מה היה, הייתי בהלם. רק יום אחרי הבנתי מה בעצם קרה, התחילו ליפול לי אסימונים, לא הפסקתי לבכות. ממש. במזל הילדים שלי היו אצל אבא שלהם ולא אצלי. פניתי ישר למשטרה. הבנתי שאני זקוקה לעזרה, התקשרתי לבת משפחה. לא נכנסתי לפרטים, אבל סיפרתי לה והיא הכווינה אותי למשטרה".
מה הרגשת כשהתלוננת במשטרה?
"זו חוויה מזעזעת. אני גם מבינה עכשיו כל כך למה בנות לא רוצות לעשות את זה, להתלונן. זה לחוות מחדש את כל הטראומה וזה כל כך הרבה שאלות ופרטים שאת מרגישה עוד יותר גרוע. התחלתי לבכות וקיבלתי התקף חרדה. זה קשה מאוד. הרגשתי שאני בחקירה. הבעיה היא שזה רק שני אנשים ואז צריך להוכיח שמה שאת אומרת נכון. את מרגישה שאת בחקירה, שאת עשית משהו לא בסדר. אחרי הגשת התלונה הלכתי לבית החולים וביצעתי את כל הבדיקות".
"התחלתי לבכות וקיבלתי התקף חרדה. הרגשתי שאני בחקירה, שעשיתי משהו לא בסדר"
א'
בהמשך נערך במשטרה עימות בין א' לבין החשוד: "אין לי מילים לתאר את ההרגשה - גועל, פחד. פשוט רעדתי ממש, פיזית. פחדתי להתעלף. את מול הפוגע שלך, מי שרצח את הנפש שלך, ואת צריכה להסתכל לו בעיניים. אני לא מבינה איך מצפים שבנות שנפגעו מינית יגישו תלונה כשהן צריכות להסתכל בעיני מי שאנס אותן. אלו תחושות נוראיות. היו לי המון התקפי חרדה. לא יכולתי לחזור לעבוד במשך תקופה. לא הצלחתי לתפקד והתחלתי טיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע. ואז לאט לאט הגיעו אליי עוד בנות".
"הוא תפס אותי בכוח, הגוף שלי רעד"
א' לא יודעת להסביר איך חלק מהמתלוננות שפנו אליה גילו שהיא הותקפה מינית, אבל מספרת שלא הופתעה לגלות שהוא פגע גם באחרות. היא אמנם עזבה את קבוצת הגרושים-גרושות לאחר האירוע, אך כעבור כמה שבועות גילתה כי אישה נוספת מהקבוצה, שהגיעה אחריה, נפגעה מאותו הגבר.
"היה לנו מפגש של קבוצת הגרושים-גרושות באיזו שבת", מספרת נ'. "הוא היה חלק מהחבר'ה. חלק הכרתי וחלק לא. כבר בהתחלה הוא התחיל לשלוח ידיים ואמרתי לו די, מספיק. הוא לא הפסיק. צביטות בטוסיק כל הזמן. הייתי תמימה ולא חשבתי בכלל שיכול להיות שמישהו ינסה לעשות יותר מזה".
"בילינו כל הקבוצה יחד בסוף השבוע, והוא הציע לי שנצא לעשות ספורט והתלהבתי ממש", ממשיכה נ'. "לקחתי אופניים מהבית של בעלת הדירה בשיא הכיף. גם אז, הוא המשיך כל הזמן לתת לי פליקים בטוסיק ואמרתי לו די. באיזשהו שלב הוא עצר כי נסעתי לאט יותר, ואז הוא פשוט תפס אותי בכוח וניסה לנשק אותי בפה. למזלי עמדתי על שלי ואמרתי לו: 'פעם אחרונה שאתה מנסה'. הרגשתי סכנה ממש ואז ניסיתי בצחוק לקחת לו את האופניים".
"לא רציתי לחוות הכול מחדש, ידעתי שהמשטרה לא מטפלת כמו שצריך במקרים כאלה"
נ'
בשלב זה, מספרת נ', החשוד התעצבן ורץ אחריה: "הוא תפס אותי בכוח בגרון וחנק אותי. הוא השתגע. הוא פשוט התנפל עליי בצורה לא נורמלית. הוא חנק אותי בגרון. אני לא יכולה להסביר את התחושות, זה היה פחד בצורה נוראית. תוך כדי שאני מדברת איתך עכשיו אני מתחילה לרעוד. אני ממש לא פחדנית, אבל כל הגוף שלי רעד. איך שהגעתי לדירה פרצתי בבכי, לא ידעתי איך לספר לבעלת הדירה מה קרה שם".
נ' מספרת כי גם לאחר אותו מקרה, החשוד המשיך להטריד אותה. "בפעם אחרת שנפגשנו עם החברים, הוא כל הזמן רצה לראות את החזה שלי. היינו בבריכה עם בגדי ים והוא פשוט הגיע מאחוריי ופתח לי את החזייה. לא חשבתי להתלונן נגדו כי לא היה לי כוח לכאבי ראש האלה. לא רציתי לחזור לאירוע ולחוות הכול מחדש. ידעתי שהמשטרה לא מטפלת כמו שצריך במקרים כאלה. הנה, תראי, כל הנשים שהוא הטריד ותקף - את חלקן הוא אנס. למה הן לא הולכות כולן להתלונן? כי במדינה הזו לא מטפלים. החוקרים מסתכלים על אישה כאילו היא סתם מתלוננת, ולכן הגברים לא מפחדים לפגוע בנשים בכלל. מאז לא הלכתי למפגשי הקבוצה יותר".
את חושבת שהוא ימשיך לפגוע בנשים?
"כן, אני גם בטוחה שהוא כבר פגע בנשים אחרות ואנחנו לא יודעות. כי זו צורת ההתנהגות שלו, זה מה שהוא עושה".
רק אחרי יותר משנה לאחר האירוע, נ' החליטה ללכת להתלונן - בזכות טלפון מא'. "לא הכרתי אותה בכלל, רק מהסיפור הזה. היא התקשרה ושאלה אם אני מכירה אותו. בהתחלה לא ידעתי על מה היא מדברת, אני זוכרת שהייתי באמצע בישולים של שישי. היא אמרה שהיא שולחת לי תמונה ואז נזכרתי. ישר זיהיתי. היא שאלה אם הוא פגע בי ובהתחלה אמרתי לה שרק היה משהו לא נעים… אבל אז היא סיפרה לי שהוא פגע בה, הרגשתי בנוח וסיפרתי לה את כל מה שהיה. היא ביקשה ממני ללכת להתלונן".
ומה אמרו לך במשטרה?
"כשבאתי למשטרה הם היו מקסימים בהתחלה ואמרו לי שאם הייתי מגישה אז תלונה, כשהוא תקף אותי, יכול להיות שלא היו קורים דברים אחרים. לא חשבתי על זה בכלל. אם לא הייתי כל כך אסרטיבית אז כשהוא ניסה לנשק אותי אני בטוחה שהיה קורה משהו גרוע יותר. פשוט מבחינתי אחרי האירוע חשבתי שלא אראה אותו יותר וזהו. נבהלתי ממנו מאוד".
"הוא מועד לפורענות, היא לא היחידה"
חלק מהתלונות שהוגשו נגד החשוד מעידות על התנהגות מטרידה ובעייתית מצדו גם במקרים שבהם לא הפעיל כוח. ג', שהתלוננה נגדו גם היא בעקבות פנייתה של א', הכירה את החשוד דווקא מחדר הכושר ולא מקבוצת הגרושים-גרושות.
"אני עובדת בחדר כושר והוא היה מתאמן שם", היא מספרת. "הוא תמיד היה קורא לי בכל מיני שמות, אבל לא מעבר. פעם אחת הוא התקרב וממש נגע בי בצורה מטרידה. הסתכלתי עליו במבט מוזר של 'מה אתה נוגע בי', אבל זהו. פה זה נגמר. שכחתי מזה. ואז, יום אחד, שנה מאוחר יותר, א' הגיעה למכון הכושר. היא באה עם פרצוף 'על הפנים', ובדיעבד גיליתי שזה היה ממש כמה ימים אחרי האירוע. שאלתי מה קרה והיא אמרה שעבר עליה משהו קשה. בסוף היא הסכימה לספר וגם אמרה לי במי מדובר. הייתי בשוק, וסיפרתי לה על עצמי ומה היה לי איתו. היא הבינה שהוא מועד לפורענות ושהיא לא היחידה".
"פעם אחת הוא התקרב אליי בחדר הכושר ונגע בי בצורה מטרידה. הסתכלתי עליו במבט מוזר"
ג'
השיחה הזו היא שגרמה לא' להתחיל לבדוק אם בנות נוספות נפגעו מהחשוד ולבקש מהן להגיע להתלונן - כי הן לא היחידות. "כשהיא פתחה את התיק, היא ביקשה שאתן עדות", מספרת ג', ומתארת את ההתנהלות הבעייתית של המשטרה: "עשו שם בלאגן מטורף. שלחו אותי עד מודיעין ולא יכולתי להגיע לשם. זה היה מאוד לא נוח והכניס אותי לסטרס מטורף. סחבו אותי כל הזמן, אבל אני גאה בא' מאוד. יש לי סיפור קשה אחר של פגיעה מינית מלפני שנים שלא עשיתי איתו כלום כי לא היה לי כוח להתעסק בזה, לתת עדות ולעמוד מול התוקף בבית המשפט. רק עכשיו אני חושבת שאם הייתי עושה אז משהו, זה היה נותן לי כוח".
עו"ד אבי כהן, שמייצג את א', מותח ביקורת על טיפול הפרקליטות בתלונות הנשים: "חלפה שנה מאז התלונות, פניתי מספר פעמים לפרקליטות ונעניתי שהתיק בטיפול. הפרקליטות הייתה חייבת לקבל החלטה מזמן - להגיש כתב אישום חמור כגד החשוד ואם חלילה סברה שעליה לסגור את התיק, הרי שגם זאת היה צריך לעשות מזמן - גם כדי לאפשר לי לצלם את חומר החקירה ולערער על ההחלטה, וגם כדי לא להשאיר את המתלוננות בחוסר וודאות קשה, כאשר גם כך הן מצויות במצב קשה מאוד".
"איפה המדינה?"
אחרי הלילה שבו הותקפה לכאורה, מצבה הנפשי של א' הידרדר והיא חוותה התקפי חרדה רבים. הקרבה של ביתה למקום מגוריו של החשוד לא נתנה לה מנוח. עד היום היא מטופלת ומתקשה מדי פעם לתפקד. "עברתי דירה בגלל הפחד. אני לא מסוגלת לצאת עם האוטו בלילה ומקבלת התקף חרדה. אני חיה רק בבית. אני כל הזמן בודקת מסביב, שהוא לא יפגע בי ובילדים שלי. אני אף פעם לא יודעת מאיפה פתאום הוא יכול לצוץ לי".
התחושות הקשות מעצם היותו של החשוד אדם חופשי לא מרפות מא': "אני מרגישה לא מוגנת. אין לי מי ששומר עליי. עד שמישהי תופסת אומץ להביא את הסיפור ואפילו לא רק מישהי אחת אלא כמה - מרגישים שפשוט מזלזלים בנו ולמדינה לא אכפת שהוא מסתובב חופשי אחרי שהוא פגע בכל כך הרבה בנות. אני גם בטוחה שהוא פגע בעוד נשים. אני מיואשת, איפה המדינה? כל הסיפורים שיש על פגיעות מיניות לאחרונה, זה לא סתם. עושים פה משהו לא נכון שאנשים מרשים לעצמם להתנהג ככה".
"עברתי דירה בגלל הפחד. אני חיה רק בבית. אני אף פעם לא יודעת מאיפה הוא יכול לצוץ לי"
א'
נ' מצטרפת לדברים: "המדינה וכל הגורמים חייבים להתייחס לתלונות בכובד ראש ולא לתת לאדם שחשוד באונס להסתובב במשך שנה בלי עונש. הוא יכול לעשות זאת שוב ואחר כך ישאלו למה זה קרה. זה משגע אותי. לא יכולה להבין את זה. אם אדם ירצח, יתנו לו להסתובב חופשי? אז איך נותנים לאדם שתקף ואנס? איך זה יכול להיות? לתת לו להסתובב חופשי ומאושר אחרי כל מה שהוא עשה - זה מזעזע ממש".
אחרי שסיימנו את הריאיון, א' שלחה לי הודעת סמס שברצונה להעביר מסר "לבנות האחרות ולמדינה". וכך היא כתבה: "כשפניתי למרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית הדבר הראשון שנאמר לי היה שאדע ש-83% מהתיקים נסגרים. עם כל החששות שהיו לי, החלטתי בכל זאת להגיש תלונה. לא ייתכן שבמדינה נאורה כמו שלנו אישה צריכה לדעת שיכול להיות שהמקרה שלה לא יטופל, ושהיא תצטרך לחיות עם זה.
"עברתי גיהינום בכל התהליך אבל המשכתי כי החלטתי שאני רוצה לעשות כל שביכולתי לעצור את מעשי התקיפה של אותו אדם. ידוע לי שזו החלטה לא פשוטה ושלא כל אחת מסוגלת, וגם זה מובן. נשים רבות לא מגיעות להתלונן בגלל עומס נפשי גדול מדי כאשר הסיכוי להוכחת אשמה הוא קטן. ולכן, בתור אחת שכן הגישה וכן נלחמת מול המערכות, אני מצפה ממערכות המשפט והחוק שיתנו לי ולנשים כמוני את הגב והכוח להמשיך כדי באמת להגיע לאמת ולא לטאטא עוד מעשה תקיפה".
א' בחרה לסיים בפנייה לנפגעות ולנפגעים: "אל תעשו שום צעד אם אתן לא מרגישות או מרגישים שאתם רוצים. ואם תבחרו להתלונן, כמה שזה קשה וכואב, תזכרו תמיד שאתן לא אשמות! לאף אדם אין שום זכות לפגוע בנו או לקחת שליטה על גופנו. תלכו לטיפול כדי שתוכלו להשתקם ולבנות מחדש את האמון בבני אדם. אל תתנו לאף אחד - לא גופי ממשלה/משטרה ולא אף אחד אחר - להוריד אתכן. אני מתפללת שיום אחד הסבל הזה ייגמר. שיפסיקו להיות סיפורי אונס ותקיפה. שהמדינה תבין שחייבים שינוי ענק בנושא. לא ייתכן ש-83% מהסיפורים נסגרים בסוף. אל תתביישו!".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, חקירת המשטרה נוהלה במקצועיות רבה וברגישות המתבקשת, תוך ביצוע מספר רב של פעולות חקירה, לרבות גביית עדויות רבות בהתאם לצרכי החקירה. עם סיומה של החקירה, הועבר התיק כנדרש לעיון והחלטת הפרקליטות".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "התיק בבחינה. טרם התקבלה בו החלטה".
קווי החירום לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: נשים - 1202, גברים - 1203