"חשוב לי להגיד שכרגע סוף העולם לא קרוב", מבקש להדגיש הראל בן עמי, נציג סוכנות החלל הישראלית בוועדות האו"ם להתגוננות מפני אסטרואידים. רק 20 סוכנויות חלל בין-לאומיות חברות בשתי הוועדות, וישראל היא אחת מהן. "זה כבוד גדול", הוא אומר. למרות שהסיכוי לכך נמוך, בן עמי מעריך: "באופן סטטיסטי מתישהו אסטרואיד יפגע בכדור הארץ – ואנחנו כאן כדי לוודא שנהיה מוכנים לתרחיש הזה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
וזה כבר קרה כמה פעמים לאורך ההיסטוריה. אסטרואיד עצום חדר את האטמוספירה, הוטח בקרקע והביא להכחדת הדינוזאורים. אותו עצם שגודלו כקילומטר יצר במפרץ יוקטן שבמקסיקו מכתש בקוטר של כ-280 ק"מ וההשפעה שלו הורגשה כמעט בכל כדור הארץ.
"תדמיין פצצה אדירה שיוצרת נזקים מטורפים. כדור בגודל של כחצי מירושלים השמיד את רוב אוכלוסיית העולם. הם יכולים להגיע ל-30 קילומטרים בשנייה, שזה כמו להגיע מירושלים לתל אביב בשלוש שניות", מסביר בן עמי. "הטמפרטורות הן אדירות וזה מתיך הכול. הסביבה יכולה להגיע לאלפי מעלות. אומנם הכחדת הדינוזאורים התרחשה לפני מיליוני שנים, אבל גם בעת המודרנית היינו עדים לפגיעת אסטרואיד שעשתה נזקים גדולים".
"כולם רצו מהר והסתכלו מהחלון כדי לראות את הפלא, אבל אז הגיע גל ההלם - וגרם לפציעות של למעלה מ-1,500 בני אדם"
האירוע שבן עמי מדבר עליו קרה בשנת 1908, והוא נחשב למשמעותי ביותר בהיסטוריה המודרנית. אסטרואיד התפוצץ מעל סיביר שברוסיה ושיטח יערות שלמים בשטח דומה לזה של כל לונדון והסביבה. "עצים פשוט נפלו על הצד", הוא אומר. "אם הוא היה מתפוצץ בשטח מיושב, הוא לא היה משאיר אחריו שום דבר – כולם היו מתים".
לא סתם החליטו באו"ם להקים את שתי הוועדות להגנה מפני אסטרואידים. התפוצצות האסטרואיד מעל העיר צ'לייאבינסק שברוסיה בשנת 2013 הביא את המומחים בחקר החלל למסקנה שהעולם חייב למצוא דרכים להגן על עצמו מפני אותם עצמים ענקיים שמשוטטים בחלל. "האסטרואיד התפוצץ בגובה של 30 קילומטרים מעל הקרקע, והנזק בכלל לא נבע מחלקים שנפלו על הקרקע, אלא מגל הלם אדיר".
באותו אירוע שעליו מספר הנציג הישראלי נפגעו כ-1,500 בני אדם ואלפי בתים ורחובות ניזוקו. "זה היה אסטרואיד קטן מאוד והוא גרם לנזק גדול. בקוטר של רק 20-17 מטרים. הפיצוץ גרם להבזק אור וכולם רצו מהר והסתכלו מהחלון כדי לראות את הפלא, אבל אז הגיע גל ההלם וניפץ את כל החלונות והזכוכיות וגרם לפציעות של למעלה מ-1,500 בני אדם". בנאס"א מעריכים שפיצוץ כזה צפוי פעמיים במאה שנה. ואילו חדירה של עצמים גדולים יותר לאטמוספירה של כדור הארץ מתרחשת פעם בכמה מאות או אלפי שנים.
אחרי האירוע המדובר החליטו באו"ם להקים גוף בשם SMPAG, שמטרתו לבחון את אופן הטיפול באסטרואידים וכיצד להסיט אותם ממסלולם. מדובר בראשי תיבות של Space Mission Planning Advisory Group. אבל לפני שבוחנים את הדרך הטובה ביותר להזיז את אותו עצם מהמסלול, צריך לזהות ולאפיין אותו ובמיוחד בשביל זה הוקמה (International Asteroid Warning Network) IAWN, רשת שאחראית על בניית רשת התרעה עולמית נגד אסטרואידים.
"אנחנו מציבים טלסקופים ומכ"מים מאוד מתוחכמים בחלל ובכדור הארץ וסורקים את השמיים", מסביר הראל בן עמי. "גם אחרי שמצאנו אותם יש עוד דרך ארוכה עד שמסיימים לאפיין אותם. אנחנו בוחנים את המסלול שלהם, את המהירות וכמובן את החומר שממנו הם עשויים וגם את הצורה שלהם".
בדומה לצבאות מודרניים ומפותחים, גם בסוכנויות החלל מתכוננים לכל תרחיש. התרחיש של IWAN הוא זיהוי והתמודדות עם אסטרואיד שעושה את דרכו לכדור הארץ. "יש מודיעין ותצפיתנים שמסתכלים בטלסקופים ואמורים לזהות את העצם", מסביר הראל בן עמי. "אנחנו צריכים למצוא ולאפיין אותו – עד כמה הוא מסוכן ואיך הכי נכון להתמודד איתו".
הדרכים שנבחנות: חללית, תותח ענק או אולי אור השמש?
אז איך הכי נכון להתמודד עם אפשרות לפגיעת אסטרואיד? בנאס"א ובוועדות האו"ם מציגים כמה דרכים שנשמעות כאילו הן לקוחות מסרטי מדע בדיוני. אומנם כאן לא תמצאו את ברוס וויליס וחבריו נשלחים למשימה כמעט חסרת סיכוי כדי להטמין פצצה במרכז אסטרואיד אבל ישנן אפשרויות מסעירות אחרות.
"השיטה הכי פשוטה ומפותחת היום היא פשוט לפגוע בו בעזרת חללית אחרת", אומר הראל בן עמי. "תחשוב על משחק סנוקר. הכדור הלבן פוגע בכדור הצבעוני ומסיט אותו מהמסלול שלו. יש לנו חללית כזאת שמטרתה היא לפגוע באסטרואיד באחד הצדדים שלו". תרחיש כזה נבחן בימים אלה בנאס"א וכבר בשנה הבאה צפויה להישלח חללית כדי לפגוע בעצם בחלל.
משימת ההגנה מפני אסטרואידים שמובילות סוכנות החלל האירופית יחד עם נאס"א מורכבת בעצם משתי משימות שונות. בשנה הבאה צפויה החללית "דארט" להיות משוגרת ולהתנגש בכוונה באסטרואיד דידימון, שמרוחק רק 11 מיליון קילומטרים מכדור הארץ וגודלו כזה של מגרש כדורגל. בשלב השני, בשנת 2026, תחקור החללית האירופית "הרה" את האסטרואיד הפגוע במטרה לאסוף מידע שיכול לשמש בעתיד לפיתוח אמצעים יעילים יותר להגנה.
עוד שיטה שנשמעת בדיונית וכרגע עדיין בשוליים היא פשוט לירות עליו בעזרת תותח ענק כפי שמסביר הראל בן עמי: "לא מדובר על תותח כמו שאנחנו מכירים אלא תותח יונים. התותח מורכב על חללית והוא אמור לירות יונים, שהם מולקולות בעלות מטען חשמלי. החללית אמורה לטוס לצד האסטרואיד והיונים פשוט דוחפים את האסטרואיד. כמו הרבה מאוד כדורים מיקרוסקופיים. הבעיה שזה איטי מאוד".
"ישנן עוד שיטות שאנחנו חושבים עליהן אבל כרגע אין להן היתכנות כי לא ניסינו אותן", אומר הנציג הישראלי. "אחת מהן היא להזיז את העצם בעזרת אור השמש. הקרינה שיספוג מהשמש תחמם את האסטרואיד ואז הוא יתחיל לפלוט קרינה בעצמו. ככל שהוא יהיה יותר חם, הקרינה תדחוף אותו. כמו מנוע קטן".
על פי סוכנויות החלל בעולם יש שתי דרגות של קרבת אסטרואידים. כשהחוקרים מזהים עצם או כוכב שביט שמתקרב עד ל-45 מיליון קילומטרים מכדור הארץ, הוא נכנס לקטגורית NEO (Near Earth Objects). אז מתחילים החוקרים לעקוב אחריו בשביל להבין את המסלול שלו ומנסים לאפיין אותו בצורה יחסית שטחית. אבל אם הוא נכנס לטווח ה-7.5 מיליון קילומטרים, שזה על פניו נשמע מאוד מאוד רחוק, העצם כבר נחשב למסוכן ומתחילים להתייחס אליו ברצינות רבה יותר.
"אנחנו יודעים שמתישהו תהיה פגיעה – אבל יש לנו את הבשלות הטכנולוגית להתמודד איתם"
אז אומנם מדי יום נשרפים בין 80 ל-100 טון אבק ומטאוריטים באטמוספירה של כדור הארץ, אך אלה הם המטאורים שאנחנו רואים בשמיים ומבקשים משאלה – או במילים אחרות "כוכבים נופלים". עשרות מהם נשרפים בכל שנה. החוקרים והמדענים מסוכנויות החלל הבין-לאומיות ובטח אלה של סוכנות החלל הישראלית זיהו על פי הערכות רק כשליש מהאסטרואידים קרובי הארץ שגם גדולים מ-140 מטרים. אך הסיכוי שאחד כזה יפגע בעתיד הנראה לעין קטן מאוד. כמו שאומר הראל בן עמי, הנציג הישראלי לוועדות האו"ם להתגוננות מפני אסטרואידים: "אנחנו יודעים שמתישהו תהיה פגיעה – אבל יש לנו את הבשלות הטכנולוגית להתמודד איתם".