עלייתו ונפילתו של החיסון הישראלי לקורונה: לפני שלושה חודשים סיים פרופסור שמואל שפירא את תפקידו כמנהל המכון הביולוגי בנס ציונה. בפברואר 2020 הוטלה עליו המשימה לפתח חיסון ישראלי לקורונה - משימה שכבר העסיקה את כל ענקיות הפארמה. בריאיון ל"אולפן שישי" ששודר אמש (שישי) ובספר חדש הוא תוקף בחריפות את הניהול של משבר הקורונה על ידי הממשלה הקודמת ("כמו בזאר טורקי) - ומפנה אצבעות מאשימות.
במשך שמונה שנים פרופסור שפירא עמד בראש המוסד אפוף החשאיות, שרוב פעולותיו חסויות: חלקן עוסק בהתגוננות מחומרי לחימה ביולוגית, פרסומים זרים אומרים שגם בייצורם. במשך שנה וחצי הוא ראה את המדיניות הישראלית מול הקורונה, נכח בחלק מהדיונים - ואם היה לו שיער על הראש סביר שהיה תולש אותו.
הספר שכתב, "קרקס הפנדמיה", הוא לא רק סיפורו של החיסון הישראלי שלא הגיע לקו הגמר - אלא יכול להיקרא גם כטיוטה מסמרת שיער לוועדת החקירה שתקום יום אחד "לא מהיום הראשון של הפנדמיה החלטתי לכתוב ספר. אבל כתבתי הערות, כתבתי תובנות, קצת מסמכים - ואז ברגע מסוים היה ברור לי שהספר הזה צריך להיכתב", הוא מסביר.
על מדיניות הסגרים הוא כותב: "המתודולוגיה לקביעת משך הסגר הסתמכה על אסכולת הבזאר הטורקי", ועל דיוני הקבינט אמר: "רוב ההחלטות היה מעורפלות מספיק כך שלא תיפגע השלווה בבזאר הפרסי". על הפוליטיזציה הוא כותב: "בשלב מסוים אף נקלע המכון שלא בטובתו למלחמה בין שתי חצרות מלכות - זו של ראש הממשלה וזו של ראש הממשלה החליפי (נתניהו וגנץ). חיבוק הדוב מכל מחנה כמעט הביא למותו בטרם עת של המכון יחד עם החיסון".
תגיד לי בכנות שאין פה אלמנט של סגירת חשבון, של תביעת עלבונך
"יש כעס אבל הוא לא כעס אישי. הכעס הוא על מה שקרה פה במדינת ישראל ובמקומות אחרים בעולם. יש פה כעס, אין ספק שיש פה כעס. אירוע מאוד מורכב אבל יכולנו לצאת בצורה הרבה יותר טובה".
"אני מוכן להתחייב שאם נעבור את שלב שלוש בניסוי, עדיין הרבה מאוד מדינות ירצו את החיסון הישראלי"
"עם רוח גבית ולא נגדית, הייתם מקבלים חיסון ישראלי"
זה סיפור מדיר שינה של מדינה שהתנהלה ממחדל למחדל, בחוסר היגיון, כמו מסע הופעות של חלטורה לא מונהגת, או אפילו מנוהלת. משרד הבריאות, מאשים פרופסור שפירא, גרם לעיכוב מיותר של חודשים רבים בהתעקשויות קטנוניות - בזמן שבארצות הברית האיצו כל תהליך והחליקו כל מכשול, ואצלנו זו בירוקרטיה של שנות החמישים מהספרים של קישון. "הפסדנו במערכה תחת שיפוט עוין במשחק שהיה כנראה מכור ללא ידיעתנו", שפירא מאשים בספרו.
המגפה לא תפסה את המכון הביולוגי בהפתעה: כבר בתחילת 2014, כמה חודשים לאחר שקיבל לידיו את ניהול המכון, החליט פרופסור שפירא להציב את המוכנות למגפה כיעד עיקרי. איזו מגפה? את זה כמובן לא ידעו. "איך אתה מתכונן לאויב שהוא אויב נעלם? אתה קורא לו 'פקטור לא ידוע' או 'פקטור איקס', כדי לתת לו איזה שם לאויב - יותר קל להתמודד עם אויב שיש לו איזה חצי דמות כזאת".
"התחלנו אז להתמודד בשני ערוצים עיקריים", מפרט שפירא. "אחד בערוץ הדיאגנוסטי, שבו שידרגנו את יכולות האבחון שלנו למה שאנחנו קוראים 'פקטור לא ידוע', כלומר כשמגיעה אליך מבחנה של משהו שלא ראית, ולנסות לראות מה זה. ובצד השני, שדרגנו את היכולות שלנו לפתח חיסונים".
כך פותח החיסון הישראלי בשנה שעברה: צפו בסרטון של המכון הביולוגי
בפברואר 2020, עוד לפני שזוהה בישראל החולה המאומת הראשון, הוטלה על המכון הביולוגי המשימה לפתח חיסון. "אני הנחיתי על המכון הביולוגי ועל משרד הבריאות ליצור מפעל שיפתח חיסון לנגיף הזה", הצהיר נתניהו. חמישה חודשים אחר כך, ביולי 2020, היה להם ביד חיסון בטכנולוגיה ששימשה שלוש שנים קודם לפיתוח החיסון לאבולה, עם תקווה שהחיסון יהיה זמין עד לקיץ 2021: "יש לנו למעשה חיסון מצוין ביד", הצהיר אז שפירא בפגישה עם גנץ. "יש עוד תהליכי רגולציה שהחיסון צריך לעבור".
אבל המשחק היה מכור, אומר שפירא: "יצאתי מתוסכל, כי אני חושב שעם טיפה-טיפה רוח גבית ולא רוח נגדית, אני חושב שהיינו נמצאים היום הרבה יותר רחוק. אני חושב שכל החמישה שיושבים פה עכשיו בחדר היו מחוסנים - לפחות בדחף - בחיסון של המכון שהוא חיסון מצוין".
"יצאתי מתוסכל, לא היינו מקדימים את פייזר אבל כן את הדחף השלישי היה אפשר לקבל מאיתנו"
"הצוות התומך התעייף, בישראל רצים למרחקים קצרים"
מדוע זה לא קרה? "בסוף, אתה לא אי בודד - צריך לעשות עבודת צוות והצוות הוא לא רק בתוך המכון, הוא גם מחוץ למכון", הוא קובע. "הוא צריך להיות צוות תומך, והצוות התומך הזה התעייף. אני לא יודע למה, דבר אחד שאני יודע ותמיד ידעתי - אנחנו במדינת ישראל רצים למרחקים קצרים. תן לנו מלחמת ששת הימים כזאת ואנחנו קורעים אותם, תן לנו מערכה יותר ממושכת ואנחנו מתחילים כבר קצת אולי לדשדש".
וכך הוא מתאר את ההתנהלות שעיכבה את החיסון הישראלי: "אתה מקים בבוקר ועדה מייעצת, יש פנדמיה - שיישבו היום אחר הצוהריים. מה עשו? קבעו שלושה שבועות קדימה. שלחנו מיילים, ביקשנו תשובה בתוך 48 שעות וענו 'זה קצת מהר, אי אפשר לתת תשובה ב-48 שעות'. אז עשרה ימים? 'לא, לא עשרה ימים'. וגם השבועיים נהפכו ל-14 ימי עבודה". יותר מארבעה חודשים במצטבר הלכו ככה לאיבוד, במרוץ עולמי שבו כל יום חשוב. "היינו מוכנים לניסוי הקליני בתחילת ספטמבר - ארבע דחיות עד ל-1 בנובמבר".
זה היה קריטי? אם הייתי נותן לך עכשיו את ארבעת-חמשת החודשים הללו, היית מקדים את פייזר?
"לא היינו מקדימים את פייזר אבל כן את הדחף השלישי היה אפשר לקבל. לדעתי היה נכון לתת את הדחף השלישי בחיסון מקבוצה אחרת".
"אנחנו במדינת ישראל רצים למרחקים קצרים. תן לנו מלחמת ששת הימים כזאת ואנחנו קורעים אותם, תן לנו מערכה יותר ממושכת ואנחנו מתחילים כבר קצת אולי לדשדש"
משהו מהיכולות של המכון בפיתוח דברים שקוראים עליהם רק במקורות זרים סייע בפיתוח החיסון?
"כמובן שאין לי שום כוונה לדבר על הדברים האלה, אבל בין תפקידי המכון הוא התגוננות מפני גורמים ביולוגיים וכימיים. בין אירוע של ביו-טרור לאירוע של פנדמיה - זה אותו הדבר מבחינה טיפולית, זה בדיוק אותו הדבר".
הנגיף הזה היה יכול להיות מבחינתכם גם מהונדס במעבדה בסין כדי להוות נשק ביולוגי?
"אותי בסוף כשאני מפתח חיסון, ממש לא מעניין אותי - מעניין אותי שיש את הווירוס סארס 2-COV. מאיפה הוא הגיע? לא מעניין בכלל כשאתה מפתח חיסון ואתה מפתח מענה, וזה התפקיד של המכון".
"עשו לנו פאסיב אגרסיב, זו לא הדרך להחליט"
אחרי שאושרו החיסונים של פייזר, מודרנה ואסטרהזניקה עם נתוני יעילות מרשימים מאוד, טענו רבים שמאותו רגע אין טעם להשקיע עוד שקל אחד בהמשך הפיתוח של "ברילייף", החיסון של המכון. "החלטה צריכה להיעשות והדרך היא לא בפאסיב-אגרסיב. הדרך לעשות החלטה זה להחליט, להגיד: 'תעצרו'. היינו צועקים, בוכים, דופקים את הראש בקיר - אבל היינו עוצרים כי בסוף אנחנו גוף ממשלתי, היינו עוצרים. זו הדרך לעשות את זה, ולא בפאסיב אגרסיב - להגיד דבר אחד ולעשות דבר אחר - וזה מה שנעשה איתנו בערך חודשיים מתחילת הפיתוח של החיסון".
ולמרות זאת, פרופסור שפירא חושב שהכרחי לסיים את התהליך. חודשי העיכוב שנכפו עליהם הביאו לכך שאת השלב השלישי והאחרון של הניסוי הקליני כבר אי אפשר לעשות בארץ כי הרוב פה כבר התחסן - והניסוי הועבר לאוקראינה וגיאורגיה. ובעוד חצי שנה, שפירא מקווה, יהיה אישור: "בסוף, אני חושב שהיכולת לייצר חיסונים היא יכולת קריטית, היא יכולת אסטרטגית שהכרחי שתהיה במדינת ישראל".
"החלטה צריכה להיעשות והדרך היא לא בפאסיב-אגרסיב - להגיד דבר אחד ולעשות דבר אחר - וזה מה שנעשה איתנו"
"הפנדמיה לא נגמרה, הפנדמיה תלווה אותנו. ואם לא הפנדמיה הזאת תבוא פנדמיה אחרת", הוא מצהיר. "לכן היכולת היא קריטית. וכדי שהיכולת הזו תבשיל עד הסוף צריך לסגור את המעגל". נשאלת השאלה אם מישהו מחכה בכלל לחיסון הישראלי, ועל כך הוא משיב: "אני מוכן להתחייב שאם נעבור את שלב שלוש - ונעבור אותו טוב כמו שאני מקווה ומאמין שנעבור אותו - עדיין הרבה מאוד מדינות ירצו את החיסון הישראלי".
"הדבר הבולט שאני מצטער עליו - הוא שלא צעקתי יותר. פי נחסם, ואני חושב שחובתי הייתה לזעוק יותר ולהזהיר יותר"
הקודים וההאשמות כלפי "מדליק המשואה" ו"החברה הידועה"
לאורך כל הספר, פרופסור שפירא לא מזכיר את המילה פייזר או את השם אלברט בורלא. הכול בקודים: פייזר היא "החברה הידועה", בורלא הוא "היהודי" או "מדליק המשואה". כשה-FDA סירב לפני שבוע לאשר את מנת הבוסטר של פייזר מתחת לגיל 65, פרופסור שפירא לא נעצב במיוחד: "אני חושב שבסוף ראינו לזמן מסוים ירידה בתחלואה, ירידה בתמותה, צריך להגיד את זה. זו לא מחמאה - זה כמו שאומרים על מישהו בשידוך 'הוא נחמד'. אני חושב שזה הדבר הכי טוב שהיה באותו זמן, אני חושב שההחלטה לחסן הייתה החלטה נכונה, אבל אנחנו הישראלים רצים ישר לספר לחבר'ה - לא הייתי רץ לספר לחבר'ה".
למרות שהדבר הוכחש רשמית, לפרופסור שפירא אין ספק שנתניהו הבטיח לפייזר בלעדיות בישראל. ונגיד שכן, אני שואל אותו. עקרונית, מה רע בזה? "אני לא נעלבתי שפנו לחברות אחרות, אני חשבתי שזו החלטה נכונה -לא היה צריך לשבת ולחכות לחיסון של המכון. בגורמים של אי ודאות אתה לא שם את כל הביצים בסל אחד ואני חושב שהיה נכון להתקשר לחברות אחרות. אין לי ספק שזו החלטה נכונה".
בשל כך, הוא טוען, הבלעדיות היא טעות: "בשלב מוקדם יחסית, ללכת לגורם אחד... עזוב את המכון הביולוגי, היו חברות אחרות, יש חיסונים אחרים. לכן, לתת בלעדיות? יש לך את הלוקסוס. אתה יודע, בתנאים שאתה נאבק על החיים שלך אתה לא נותן בלעדיות".
אולי זאת הייתה הדרך לקבל חיסונים לפני כל העולם ובכמות
"אולי. מכיוון שהכול מושחר שם, אני לא יודע".
"בתנאים שאתה נאבק על החיים שלך אתה לא נותן בלעדיות. בגורמים של אי ודאות אתה לא שם את כל הביצים בסל אחד"
מלבד החיסון, במכון הביולוגי פיתחו גם תרופה לקורונה. "בודדנו נוגדנים מנטרלים, היה לנו פה הישג עצום. לדעתי זה ההישג הגדול ביותר של המכון - היינו הראשונים בעולם לבודד את הנוגדנים המנטרלים". זה סוג הטיפול שהציל את דונלד טראמפ, אבל במדינת ישראל אין יכולת לייצר אותו. "מבחינתנו זה דבר שהוא נגמר - יש לנו את היכולת, הראינו, פיתחנו אותה, אין לנו את יכולת הייצור ובזה זה נעצר. זה פורסם בחמישה מאמרים".
וזה לא מיוצר?
"לא, לא".
אתה רואה בזה החמצה?
"כן, זו החמצה"
אתה אומר, יש לנו תרופה אבל אתם לא מייצרים אותה
נכון, כי אנחנו לא יודעים לייצר אותה ולא מצאנו את מי שייצר אותה בעולם.
ובארץ אין את האפשרויות?
"לא, לא".
סרטי אסונות, כותב פרופסור שפירא בספר שלו, מתחילים כמעט תמיד בכך שהפוליטיקאים מתעלמים מהמדענים. זאת תמצית האסון באירוע הפנדמיה. "אם יש דבר היום שהייתי חוזר עם מכונת זמן והייתי עושה אחרת - אני חושב שהדבר הבולט שאני מצטער עליו - הוא שלא צעקתי יותר. פי נחסם, ואני חושב שחובתי הייתה לזעוק יותר, לכתוב יותר, להתריע יותר", הוא מודה בעצב.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "התבטאויותיו של פרופ' שפירא מצערות ומבישות והיה עדיף שלא היו נאמרות. פיתוח חיסון דורש ניסיון ידע והבנה בתחום החיסונים ותהליכי פיתוח וניסוי מחייבים עמידה קפדנית בדרישות. פרופ' שפירא ביטא פעמים חוזרות ציפיות של "סמוך" בניסיון לייצר קיצורי דרך שלא היו עוברים לסדר היום, גם לא במדינות עולם שלישי".
עוד הוסיפו: "משרד הבריאות עשה כל שביכולתו כדי לאפשר התקדמות מהירה תוך הקפדה על שלבים הכרחיים בפיתוח. עד היום טרם הסתיים הניסוי וטרם הוכחה יעילות החיסון של המכון הביולוגי. הפניית אצבע מאשימה לגורמים מפקחים אינה הדרך לכסות על כישלונו הניהולי של מנהל המכון לשעבר פרופ' שפירא. בניגוד לנטען, אין שום הסכם בלעדיות עם אף חברה. וכל אמירה אחרת היא שקרית".