הכשרת מפקד צוללת אורכת בין 8 ל-10 שנים. אחד מתהליכי ההכשרה הארוכים בצה"ל, אולי הארוך בהם. היא כל כך ממושכת לא כדי להבין את רזי הטכנולוגיה שבכלי השיט, אלא מכיוון שלעיתים מפקד הצוללת, ממש כמו בסרטים, צריך לקבל החלטות אסטרטגיות לבדו. "תמיד יהיה לך חוסר במידע, ותמיד תהיה צריך לקבל החלטות מהירות, ותמיד תהיה לבד. אתה לא מתייעץ עם מפקד השייטת או מפקד חיל הים", מסביר תת-אלוף גיל אגינסקי, לשעבר מפקד צי הצוללות. יחד עם אגינסקי, התלווינו ללוחמים לשיט באחת מצוללות חיל הים – וקיבלנו הצצה נדירה אל מכונת המלחמה היקרה ביותר של ישראל.
"המשימה הראשונה של צוללת היא לשמור על חשאיות. בשביל זה בנו אותה ככה, בנו אותה בשביל שלא יוכלו לגלות אותה", מסביר אגינסקי מתוך הצוללת מדוע היא אינה יכולה לתקשר עם החוף. "היא תוכל לחדור מערכים, היא תוכל להתקרב לחוף אויב, היא תוכל לחיות שבועות בנקודה מסוימת לאורך חוף אויב מבלי שיגלו אותה. בשביל שלא יגלו אותה, היא צריכה לפעול בצורה כזאת שהיא לא מקרינה החוצה שום רעש. רעש יכול להיות של מנועים, כמו שאנחנו מכירים, אבל הרעש גם יכול להיות שידור של מכ"ם, שעכשיו פולט פולס אלקטרומגנטי, קשר שאפשר לאכן אותו. הניתוק הזה הוא טוטלי, אין חוכמות. לא מדברים איתך, לא מעדכנים אותך, ואתה לא מעדכן, זאת אומרת, אתה חי בספרה משלך".
על פי פרסומים זרים, לצוללות של ישראל מהדגמים "דולפין" ו"דולפין 2" יש יכולת לשגר טילי שיוט. בהם גם כאלה שחמושים בראשי נפץ גרעיניים. "המכה השנייה", כך מכנים אותם פרסומים את ייעוד הצוללת. כלומר, מדינה שתפנטז להשמיד את ישראל במכת פתע גרעינית, תירתע ללחוץ על הכפתור. האויב יודע שאי שם מתחת לים תישאר צוללת שתשמיד אותו חזרה.
מבט מבפנים: "כל רעש הוא פגיעה אפשרית בצוללת"
רק כשהצוללת מחוץ למים ניתן לחזות בגודלה האמיתי. לפני שנכנסנו אליה, התגלה בפנינו גליל מתכת עצום ואטום, צופן בקרביו סודות יקרים מאוד. יצאנו מנמל חיפה והתחלנו בשיוט. הצוללת מכילה שלוש קומות. המפלס העליון רוחש ככוורת. ירדנו לעומק הים, כשהנווט מוצא את הדרך ללא חלון (כי אין), ובאמצעות, תאמינו או לא, מחוגה ועיפרון. "בסוף זה נותן לך בקרה הכי אמינה שיש", הוא מסביר.
הנהג לא רואה דבר בנסיעה. במהלך השיט, תרגלו אותו במצב של שרפה ובמצב של חדירת מים לצוללת. ואכן, הצוללנים הם חולי ניקיון גם בגלל שמגפות מתפשטות מהר בצינור סגור, אבל גם כדי להיות ערים לכל מצב חירום של חדירת מים.
"כל רעש, הוא בעצם אינדיקציה לאיזושהי פגיעה במערכות שלנו שיכולה להיות", מסביר אחד הלוחמים. "אז גם אם נופלת מחבת, תמיד מדווחים בפיקוד מה סיבת הרעש ומאיפה זה מגיע". אגינסקי מוסיף: "הפחד הכי גדול של צוללן, שזה הסכנה הגדולה ביותר, זה הים עצמו, שיחדור לתוך הצוללת. ולכן כל צוללן מחונך שאין דבר כזה להיות אדיש לרעש מים. רעש מים, לא משנה מאיפה הוא, אתה הולך לראות מה זה".
כמה פעמים חלמת שחודרים מים לצוללת?
"הרבה פעמים, וגם לא הייתי צריך לחלום", אומר אגינסקי. "זאת אומרת, אנחנו היינו בסיטואציות שבהן אתה עם מערכת כושלת או דברים כאלה, שבהן אתה צריך להגיב. לשמחתי, דברים שהם כולם נגמרו בטוב - אבל אירועים מורכבים".
"צפוף מאוד, מתקלחים צמוד לאסלה"
ירדנו למפלס האמצעי שמאכלס את המנוע וחלק מכוכי השינה. דובר במרחב צפוף למדי. הלוחם היה צריך להדגים לנו כיצד עולים לכוך שבתוכו נמצאת המיטה כדי שנבין איך בכלל אפשר להיכנס לשם. למרות הצפיפות, הסביר הלוחם, מדובר במקום שנחשב טוב בצוללת כי הוא שקט ואפשר להחשיך אותו. מה לגבי שירותים ומקלחת? המונח "שירוקלחת" מעולם לא היה מדויק יותר למצב בצוללת – הלוחמים מתקלחים ממש צמוד לאסלה.
אלא שלא רק הצפיפות היא אתגר עבור הלוחמים. בגלל הנתק המוחלט מהעולם, הלוחמים לא חשופים לשום מידע חדשותי או אישי, הנתק מוחלט. "מסי עזב את ברצלונה, גילינו את זה רק בדיעבד", מספר אחד הלוחמים. כשמת בן משפחה של אחד מאנשי הצוות, המפקדה שולחת שדר למפקד הצוללת והוא מחליט אם להודיע לחייל. לדברי אחד הלוחמים בשייטת, הוא היה מעדיף שלא לדעת עד שיחזור. "זה לא היה עוזר לי", הוא אומר. "בסוף אין לך מה לעשות עם המידע הזה. אתה פה, כשנגיע לנמל יודיעו".
המון אוויר: זה מה שמאפשר לצוללת לצוף
הצוללת שוקלת 2,400 טונות. "בקצוות, מקדימה ומאחורה, מורכבים מכלי צלילה", מסביר אגינסקי. "המכלים האלה מהווים סדר גודל של 10% ממשקל הצוללת. ומה שקורה זה כשאתה רוצה לצלול אתה פותח פתח, מכניס מים, הצוללת נהיית כבדה מאוד והיא שוקעת. כשאתה רוצה לעלות אתה סוגר את הפתח, מכניס אוויר, הוא דוחק את המים החוצה, הצוללת נהיית קלה, היא עולה למעלה. יש הרבה מאוד מכלים דחוסים של אוויר בתוך הצוללת".
כשהצוללת הזאת בעומק של כמה מאות מטרים מתחת לים, יש עליה גם משקל של כמה מאות טונות. איך היא עומדת בלחץ הזה?
"בגלל שהיא בנויה בצורה כמו צינור עם כיפות בצדדים, כשהיא יורדת לעומק הם יודעים לספוג את הלחץ, הצוללת טיפה-טיפה מתכווצת, וכשהיא עולה חזרה הפלדה חזרה מתרחבת. ולמעשה המנגנון הזה הוא שמאפשר לצוללת לשהות בעומקים הגדולים האלה. מדובר בפלדה אלסטית".
ממשיכים בסיור, ופוגשים את את הסונריסט – העיניים של הצוללת. "עכשיו אנחנו נמצאים במצב עם הרבה כלי שיט סביבנו", מסביר הסונריסט כשהוא מקשיב לרחשי ים לא ברורים. "עכשיו אנחנו שומעים אונייה סוחרת שיוצאת מנמל חיפה לכיוון מערב". הוא מוסיף: "עכשיו שמענו סירת דיג. יש לה מדחף קטן יותר וסיבובי המדחף הרבה יותר מהירים משל סוחרת. זו בעצם הדרך הברורה שלנו להפריד בין סירות קטנות לסירות גדולות". איך נשמעת צוללת, אתם שואלים? הסונריסט מסביר: "קשה מאוד לגלות צוללת, אבל זה אפשרי. צוללת היא מאוד מאוד שקטה".
"צוללת אויב בחופי ישראל? אירוע מורכב"
אגינסקי מסביר שמצב של צוללת שחודרת למים הטריטוריאלים של ישראל "זה אירוע מאוד מאוד מורכב. בגדול זה כמו לדמות שני אנשים שמסתובבים בחדר חשוך עם אלת בייסבול. הראשון שייתן את המכה הנכונה ינצח. אבל לא בהכרח תמיד תדע מי זו הצוללת. עד לשלב שתבין במי מדובר, אתה כנראה לא תטביע אף צוללת שנמצאת פה".
במהלך השיט, התאמן מפקד מתמחה שעוד לא סיים את ההכשרה. המשימה שקיבל היא לזהות ספינת טילים ספציפית, ולהשמיד אותה. ספינה אחת מתוך כל הסטי"לים של חיל הים שערכו תרגיל משותף. קרוב לפני המים, מרימים את הפריסקופ לפחות מ-30 שניות בכל פעם. ספינת הטילים שהוגדרה כמטרה מזוהה עכשיו בוודאות. זה לא כוחות, כי לסטי"ל אין שום מושג שהצוללת בסביבה. הטורפדו שישוגר אליו כבר מוכן.
השיגור מבוצע על ידי לחיצה מקבילה גם של סגן מפקד הצוללת וגם של מפעיל הנשק. רק לחיצה מתואמת של השניים יחד מאושרת כדי להוציא את הנשק. בקשר נשמעות הקריאות: "נשק. צוות עשר. לשגר לתשע – שגר". ובזה השלים המפקד את המשימה – הוא הטביע את ספינת הטילים, לכאורה כמובן.
לישראל 5 צוללת, והשישית, זו שנבנית כעת בגרמניה, עולה כמו בית חולים חדש, כחצי מיליארד אירו. בעת הזמנתה גם שר הביטחון אז, יעלון, וגם הרמטכ"ל אשכנזי חשבו שהיא מיותרת. "אני לא חושב שהיא תהיה מיותרת", אומר אגינסקי. "אני חושב שהיום כמות המשימות ששייטת 7 עושה היא מטורפת. משימות מבצעיות. הסך הכול שאתה צריך בשביל לעמוד במשימות שהמטה הכללי מטיל עלינו, אתה צריך שש. פחות משש, אתה לא יודע לעשות את המשימות האלה. אתה צריך להתחיל לוותר על מה לעשות".