זאת הייתה השנה הכי טובה והכי רעה של נסרין קדרי. מצד אחד היא חוותה הצלחה מקצועית ברמות הכי גדולות שיש, ומצד שני, ברמה האישית, נפלו עליה עוד ועוד צרות. היא חלתה בקורונה, נפרדה מבן הזוג ובשבוע שעבר גם נכנסה לאשפוז דרמטי אחרי ניתוח קוסמטי שנכשל.
אבל נסרין ממשיכה ליפול על הרגליים, ועושה את זה עם המון אופטימיות ושאפתנות שלא יודעת גבולות: "אני במקום הכי טוב היום", היא אומרת בחיוך. "אני שואפת להכי גבוה שיש. משנה לשנה אני הולכת ומשיגה עוד גבהים. אני כן במקום טוב, אבל אני רוצה יותר טוב".
ההתחלה לא הייתה קלה לה: נסרין פרצה לתודעה כזמרת מוסלמית שגדלה בחיפה בבית מסורתי. "לקח לי זמן להיכנס לקונצנזוס הישראלי. זה לא היה קל להם בהתחלה. היום הקהל שלי מאוד מגוון - ערבים, יהודים, רוסים, אתיופים, חרדים".
חרדים?
"כן, הם יושבים בצד, ממש רחוק".
"חוץ מהניתוח הזה לא עשיתי ניתוחים קוסמטיים. אולי זה הסתבך בגלל שזה הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה. כנראה שקיבלתי את זה לא קל"
"אני מרגישה שאני מאוד מאוד מאוד קרובה לה'"
עם השנים בצעד אמיץ ולא שגרתי נסרין החליטה להתגייר ומאז היא רק מתחזקת. "הרגשתי שאני חנוקה, מאוד. פשוט רציתי לשחרר, רציתי לבכות, התחלתי להסתובב ברחובות".
היא מספרת שהלכה ברחוב בגבעתיים, כולה אחוזה בטלטלה נפשית גדולה ופתאום ראתה משהו שמשך אותה פנימה. "ראיתי על הדלת שם של רב, הרב משטפנשט. הוא אחד הצדיקים ואחד הגדולים שיש היום. פתאום משהו בנשמה שלי אמר לי תיכנסי. פשוט פתחתי את הדלת והתחלתי לבכות ולבכות ולצרוח. בחיים לא בכיתי וצעקתי כמו שעשיתי כאן. הרגשתי שזאת הייתה נקודת שינוי. ואז הכול השתנה לטובה. אני מרגישה שאני מאוד מאוד מאוד קרובה לה'".
"פעם יצאתי מהבית לאיזה חברה והוא ככה הסתכל עליי כזה מלמטה למעלה ואמר: 'בואי שנייה, מה את לובשת?' אני מסתכלת ואני אומרת לו 'ג'ינס'. ואז הוא אומר לי: 'לא הבנתי, זה ג'ינס או טייץ?'"
"הייתי חיה עם האקס שלי בבית, והוא היה מאוד שתלטן"
האמונה עזרה לה גם בתקופה הקשה עם מי שהיה בן הזוג שלה, קשר שעליו היא שרה את השיר "ג'ינס או טייץ" שחושף אמת מטרידה. "הייתי חיה עם האקס שלי בבית, והוא היה מאוד שתלטן", היא משחזרת. "פעם יצאתי מהבית לאיזה חברה והוא ככה הסתכל עליי כזה מלמטה למעלה ואמר: 'בואי שנייה, מה את לובשת?'
"אני מסתכלת", היא אומרת והעיניים משקפות את המבט שלו, מלמטה למעלה. "ואני אומרת לו 'אני לובשת ג'ינס'. ואז הוא אומר לי: 'לא הבנתי, זה ג'ינס או טייץ?"
"שם לא הבנתי שזה אלימות", היא אומרת בכאב, ומספרת איך נהגה להגיד לעצמה "טוב אני אשתוק על הנקודה הזאת, ואני אשתוק גם על נקודה הזאת, וגם על הנקודה הזאת. אבל די".
מתי הבנת?
"לצערי מאוד מאוד מאוחר. אבל הבנתי. חברים מאוד עזרו לי מסביב. הם היו אומרים לי 'נסרין תתעוררי' – ואני לא הייתי רואה. הייתי אומרת מה פתאום, הוא אוהב אותי. הוא רוצה אותי. אין דבר כזה, אני האהבה שלו".
זה הגיע לרמה שממש חששת?
"חששתי, חששתי מאוד", היא אומרת ועיניה מתמלאות בדמעות. "די, אמרתי שאני לא אבכה", היא מנגבת את הפנים ומנסה לעצור את הכאב המתפרץ. "בכל פעם שאני נופלת - אני קמה, מסתכלת על עצמי ואומרת: 'מטומטמת, עד שהגעת לפה, את רוצה עכשיו ליפול?'".
"אייל גילה אותי, אבל רציתי לפרוש כנפיים ולצאת"
מלבד הפרידה מבן הזוג, נסרין חוותה עוד פרידה משמעותית מהאיש שגילה אותה לעולם. היא ואיתי לוי, שהיו בני טיפוחיו של אייל גולן, נפרדו ממנו ומ"ליאם הפקות" ברעש גדול. נסרין מתבטאת בזהירות, כבולה להסכם שתיקה שהיא חתומה עליו.
"אייל גילה אותי, והוא ליווה אותי בתחילת הדרך", היא אומרת. "נחשפתי בתוכנית שלו, 'אייל גולן קורא לך' - לפני 10 שנים", היא אומרת, ספק נבוכה ספק משועשעת מהזמן שעבר. "הגעתי לנקודה שאמרתי לעצמי שאני צריכה לפרוש כנפיים, ולצאת, כי אני רוצה לעשות את זה לבד. לטעום מה זה להיות עצמאי ולהיות לבד ומשוחרר, ופשוט יצאתי לעולם משלי - עולם שהוא הכי מגוון, עם כל הצבעים שרציתי".
הוא נעלב שעזבת?
"תקשיבי כל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו ויכול לחשוב איך שהוא רוצה. אנחנו אלופים כשאנחנו רוצים לספר את הסיפור כמו שאנחנו רוצים. יש הרבה אנשים שסיפרו סיפורים וטוקבקים וכתבות, עברתי תקופה מאוד מאוד קשה. ראיתי את עצמי בכתבות, כתבו 'היא שיכורה, היא על סמים, היא נפלה. היא לא מתפקדת' ואללה יסתור ולהקתו".
"אני בסופו של דבר צריכה להיות שלמה עם עצמי"
נסרין כבר התרגלה שכל דבר שקורה בחייה הפרטיים הופך לנחלת הכלל. עכשיו זה קרה שוב כשניתוח פלסטי שעברה בטורקיה למתיחת בטן הסתבך.
"לא רציתי להגיע למצב שמצלמים אותי בבית חולים וכבר למחרת יש כתבות והם לא מבינים על מה מדובר. אנחנו תמיד אוהבים לנפח. חיפשתי שם באמת את המומחים הכי טובים שיעשו את הניתוח הזה"
"הלכתי לשם בעקבות משהו שהייתי צריכה להשלים עם עצמי. פשוט רזיתי המון, עבדתי על המשקל שלי, אני גם אוכלת בריא, עושה ספורט, אבל כנראה שיש דברים שעדיין מציקים לי, כשאני מסתכלת על עצמי במראה, אז זהו, נסעתי לטורקיה".
הצילומים שלה מובהלת לבית החולים יצרו סערה ואפילו עוררו קריאה להימנע מניתוחים פלסטיים בחו"ל. "האמת שהמליצו לי על הרופא הזה, ושמעתי עליו רבות, דברים טובים, והלכתי לשם, זה לא שלא רציתי לעשות את זה בארץ, חס וחלילה".
לא עשית את זה בארץ בגלל הפרטיות?
"גם, גם. לא רציתי להגיע למצב שמצלמים אותי וכבר למחרת יש כתבות והם לא מבינים על מה מדובר. אנחנו תמיד אוהבים לנפח. חיפשתי שם באמת את המומחים הכי טובים שיעשו את הניתוח הזה".
"אחרי הניתוח, כל גוף מקבל את זה בצורה אחרת ואני קיבלתי את זה לא טוב", היא אומרת וצוחקת במבוכה. "יש לי שם משהו בניתוח שהוא לא נסגר, ושם זה התחיל להסתבך. היום אני בסדר גמור, עדיין יש כאבים פה ושם אבל ברוך השם הכול בסדר".
את מתחרטת שעשית את הניתוח?
"האמת שלא".
אחרי כל הסבל?
"כן, אחרי כל הסבל הזה, יש לזה תוצאות. אני בסופו של דבר צריכה להיות שלמה עם עצמי, וזה בסדר גמור".
עשית עוד ניתוחים קוסמטיים?
"חוץ מהניתוח הזה לא. אולי זה קרה בגלל שזה הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה", היא אומרת ומחייכת, "כנראה שקיבלתי את זה לא קל".
"זה משהו שחלמתי וסוף סוף הוא קורה"
דווקא מתוך השנה הקשה שעברה על נסרין נולד פרויקט חדש. נסרין השיקה חמישה שירים חדשים לאחרונה שמספרים את סיפורה האישי, ובקרוב יעלה מופע חורף מיוחד, שמבוסס על זיכרון ילדות וחזרה לשורשים: "זה משהו שחלמתי וסוף סוף הוא קורה ונמצא".המופע החדש יעלה ב-18 וב-19 בינואר בהאנגר 11 בתל אביב.
"סבא שלי זכרונו לברכה הוא היה ממוצא טורקי, והוא היה מקשיב לסרטים בטורקית, לשירים", היא נזכרת. "היה לו איזה טייפ קטן כזה שהוא היה שם על תחנה של מוזיקה טורקית והוא היה הולך עם זה בסלון והיה אומר לי בואי תשבי עליי, בואי נשמע מוזיקה יחד. זה היה החלום ילדות שלי וככה, אמרתי, אני חייבת לנסות להשיג אותו".
"נולדתי להיות אימא, באמת"
בגיל 35 אחרי שעברה כל כך הרבה, נסרין מרגישה שהיא כבר הגיע למקום מספיק מבוסס בקריירה שלה ועכשיו היא יכולה להתפנות ולהגשים חלום אישי נוסף. אבל כדי לעשות את זה היא צריכה שוב להתעמת עם המוסכמות של החברה שאליה היא נולדה.
"נולדתי להיות אימא, באמת. הדאגה שלי להורים שלי, הדאגה שלי לחברים שלי, הדאגה שלי לאנשים שאני אוהבת, אני הכי אוהבת לתת אהבה, וזה כן נקודה שמאוד חשובה בחיים שלי, שאני צריכה להתחיל לחשוב עליה. זאת התלבטות מאוד קשה".
כשהיא נשאלת אם חשבה לעשות ילד לבד היא מגיבה כאילו המחשבה בכלל לא עלתה במוחה."אני לא מסתכלת על מי יבוא להיות אבא של הילד, אני מסתכלת על זה שכן אני מוכנה כבר להיות אימא. אני לא מתייאשת ולא מחפשת ולא מחכה. כנראה שזה כל דבר בעתו, מה שצריך להגיע, יגיע".
היא מסיימת את הריאיון בבקשה: "את יכולה לשאול אותי בבקשה מה את מאחלת לעצמך?"
בטח
"תודה מאמי שלי. אני מאחלת לעצמי להגיע לבמות הכי גדולות שיש ולא להפסיק לרגע, ועדיין להמשיך הכי לחלום בגדול ולהחליף את החולצה שאני לובשת, כי היא ממש ממש קטנה עליי".