הרוסי יורי גגארין היה האדם הראשון בחלל. 61 שנים חלפו מאז, והטיסה לחלל עדיין שובה את הדמיון, עדיין כרוכה בסיכון ועדיין יקרה מאוד. אומרים שבעוד כמה שנים ה"אילון מאסקים" של העולם יהפכו את החלל לנגיש גם לאנשים שאינם מולטי מיליונרים. אולי - אבל בקרוב זה יהיה הרגע של איתן סטיבה. כן, אסטרונאוט פרטי וישראלי - והספירה לאחור כבר מתחילה.
זה יקרה בעוד שבועיים ויום. סטיבה ייכנס למצב שכיבה - כשמתחתיו 500 טון דלק סילוני ממתינים להצתה. אחרי שלוש דקות החללית הקטנה, "דרגון" שמה, תתנתק מהטיל העצום שנשא אותה אל מחוץ לאטמוספירה. בתוך הדרגון איתן סטיבה ישתחרר מהרתמה ויתחיל לרחף עם שלושת החברים שאיתו. כעבור עוד עשר שעות החללית תתחבר אל תחנת החלל הבין-לאומית.
שנה שלמה הוא לומד ומתכונן, ובארבעת החודשים האחרונים התאמן במתקנים של נאס"א ביוסטון לקראת המשימה. שניים מהאסטרונאוטים שכבר נמצאים בתוך תחנת החלל, יצאו השבוע לתיקון קטן. "רואים פה ממש את הידיים של האסטרונאוט עושה את הפעילויות, מדהים", אומר סטיבה כשהוא צופה בחבריו למשימה. "הטמפרטורות בחוץ הן בין פלוס 200 למינוס 200 מעלות צלזיוס. רואים כמה זה מסורבל פה בידיים, בכפפות האלה, להחזיק".
מי יטיס את החללית?
"הכול אוטונומי, אין הטסה בכלל. מהשיגור עד החיבור, הכול אוטונומי".
"הנחת סלב? אני לא סלב"
זו הפעם הראשונה שהאמריקנים מוציאים אסטרונאוטים פרטיים לתחנת החלל. יחד עם סטיבה ייצאו מיליונר אמריקני, מיליונר קנדי, ואסטרונאוט מקצועי בשם מייקל אלגריה - השיאן האמריקני בהליכות חלל. התעריף של חברת AXIOM, שמארגנת את כל העסק הזה, הוא 55 מיליון דולר לאדם.
האם לא עלה על דעתך שאולי זה לא מוסרי לשרוף 55 מיליון דולר על שבוע בחלל?
"אז זה לא הסכום".
קיבלת הנחת סלב?
"אני לא סלב".
איתן סטיבה, טייס קרב, נכנס להיכל התהילה לאחר שהפיל שלושה מטוסים סוריים ומסוק אחד במלחמת לבנון. את עושרו הגדול עשה במיזמי תשתית באפריקה, כשתחילת הדרך הייתה בזמן מלחמת האזרחים באנגולה.
הייתה טענה שזאת הדרך שלך להלבין את תדמיתך אחרי שעסקת גם בסחר בנשק
"המשימה הזאת היא לא למטרות תדמית. התדמית שלי, אני לא עוסק בה".
בסוף זה הכסף הפרטי שלך, אבל בכסף הזה גם יכולת נגיד לקנות 50 מכשירי MRI לכל בתי החולים בארץ
"פילנתרופיה אנחנו עושים פה בשקט בלי לקרוא לבניינים או מחלקות על שמנו. אנחנו תומכים בהרבה, הרבה, הרבה גופים. ואם זה היה רק בשביל הכיף אז הייתי עושה משהו כמו שבזוס עשה - המריא, עשה שלוש דקות ריחוף וחזר, שזה מאוד מרשים. אבל זה לא אותו דבר".
וסטיבה מוסיף ומספר על המשימה והייעוד: "עשרת הימים האלה בחלל הולכים להיות מלאים בתכנים מדעיים, רפואיים, חינוכיים. מהרגע שהכרזתי שאני עושה את זה, פנו אליי יותר ממאה גופים שרצו שאני אעשה משהו עבורם שם, ולא להסתובב עם לוגו לצורכי פרסום, אלא דווקא ניסויים שאי אפשר לבצע אותם בכדור הארץ".
16 שקיעות וזריחות ביום
תחנת החלל נחשבת למבנה היקר ביותר שנבנה אי פעם. היא עלתה 100 מיליארד אירו, כשאת עיקר העבודה עשו הרוסים והאמריקנים, ועוד 15 מדינות כשותפות זוטרות. בנאס"א יוסטון יש כמובן העתק אחד לאחד: כרגע יש בתחנת החלל שני אסטרונאוטים אמריקנים, גרמני אחד ושני רוסים. זה המקום האחרון ביקום שבו רוסיה ואמריקה עדיין משתפות פעולה.
איתן, אתה עומד לפגוש אסטרונאוטים רוסים בזמן מאוד יוצא דופן
"עבודת הצוות בתחנה ממשיכה כרגיל, המחקר ממשיך כרגיל. כל הצוותים שנמצאים שם בדרך כלל אוכלים ארוחת בוקר וארוחת ערב ביחד, ולא עוסקים בפוליטיקה".
התחנה נמצאת בגובה 400 קילומטר. תוכלו לראותה בעין אם תורידו את האפליקציה שלה, ISS, ותדעו מתי היא עוברת מעל ישראל. היא טסה במהירות של 28 אלף קילומטר בשעה. ב-24 שעות סטיבה יוכל לראות 16 זריחות ו-16 שקיעות. ואתם בטח סקרנים לגבי האוכל: "המזון הוא מאוד בריא. יעיל מבחינת שימוש בקלוריות, כי קשה מאוד להביא לשם אוכל. והמיחזור של המים ברמות גבוהות ביותר, מעל 90%. כולל השתן והמים מהמיזוג, הכול ממוחזר".
אל תגיד לי שאתה מתקלח במים של הפיפי
"אין מקלחת, אבל אתה שותה את המים של השירותים".
באמת?
"כן. אמרה ידועה זה שהקפה של היום הוא גם הקפה של מחר בתחנת החלל".
"בחלל היה לאילן רגע של התעלות"
קצת יקר להביא את כל האספקה מכדור הארץ. עד לא מזמן, כל שיגור של נאס"א עלה 500 מיליון דולר. ואז הגיע אילון מאסק: הוא מוכר לנאס"א שיגור בפחות מ-150 מיליון דולר. חברת SPACEX שלו בנתה את הטיל פלקון 9, שאחרי שהוא משגר את החללית הוא שב לכדור הארץ לשימוש חוזר. הוזלת העלויות פתחה את הדרך לאסטרונאוטים פרטיים כמו סטיבה.
אתה הולך לעלות על טיל משומש
"נכון. אתה יודע, לקחו אותנו לראות את ההאנגר הענק שבו משפצים את הטילים, כל טיל אחרי שהוא חוזר - 70 מטר של צינור ארוך עם תשעה מנועים ענקיים. כל מנוע זה בערך עוצמה של שמונה 16-F במבער מלא. אז תשעה כאלה".
אל מול סימולטור של המעבורת, הוא נזכר: "לפני עשרים שנה עליתי במדרגות האלה וביקרתי בפנים עם אילן. הוא הסביר לי את כל המרכיבים של המעבורת, את שתי הקומות. עשינו סיור פה. וואו. היינו חברים טובים - הוא מבוגר ממני, הכרתי אותו טוב, הוא היה המפקד שלי ונשארנו חברים טובים. רואים שכשהוא היה בחלל הוא היה מאושר. גם על כדור הארץ הוא היה מאושר ושמח עם הילדים והמשפחה. אבל שם היה לו רגע של התעלות".
התיק האישי הקטנטן שאיתן סטיבה רשאי לקחת איתו לחלל - קילו וחצי בסך הכול - כבר ארוז ומחכה בתוך החללית. בתוכו יש מזכרת אחת מיוחדת: "אני לוקח איתי כמה דפים מהיומן של אילן רמון. היומן ששרד את ההתרסקות של קולומביה ונמצא אחרי כמה חודשים בביצות ביוסטון".
איך לא הטלת וטו?
"אני? וטו? אני לא מטילה וטואים", עונה רעייתו אורה סטיבה, פסיכולוגית במקצועה. "גם הוא לא מטיל עליי וטואים. אין וטו".
היית בשיגור של אילן רמון?
"היינו".
ואחר כך היית קרובה לרונה?
"מאוד. לא 'אחר כך', היינו קרובים עוד קודם".
נו, אז איך כל הטראומה הזאת לא משפיעה עלייך בסיפור הנוכחי?
"תראה, יש מה שנקרא במקצוע שלנו 'הדחקה'. אנחנו עובדים על ההדחקות. באמת יש לי משהו שמאמין שיהיה הכול בסדר. הסיפור של רמון זה טרגדיה מאוד מאוד גדולה. אנחנו מאוד קרובים לילדים, הם מאוד יקרים לליבנו, ואיתן שאל אותם - זאת אומרת כן הבאנו את זה לידיעתם - והוא אמר שאם הוא יראה זיק של משהו שלא מתאים, הוא לא עושה את זה".
למה צריך לשאול אותם?
"משום שהרגשנו שאנחנו חייבים את ה'כן' שלהם".
כך הפכה הבת הרופאה לאסטרונאוטית חליפית
הימים של סטיבה בחלל מותגו כמשימת רקיע שמובלת על ידי קרן רמון וסוכנות החלל במשרד המדע. אלה בחרו כ-30 ניסויים שסטיבה יערוך עבור התעשייה הישראלית, אוניברסיטאות ובתי ספר. הניסוי של המרכז הרפואי שיבא הוא בדיקת דם ללא החדרת מחט. דוקטור שיר סטיבה, רופאת ילדים בשיבא ואם לשלושה, היא הבת האמצעית בין שני אחים טייסים. ביום הראיונות שלנו, המשפחה בדיוק התחבטה מי מהם יהיה אסטרונאוט הגיבוי לאיתן.
"בהתחלה לא היה גיבוי, בכלל", היא מספרת. "כשאבא שלי הבין שהוא לא מקבל את הכסף חזרה אם הוא מצטנן שבוע לפני, והם ישלחו מישהו שבא להם, הוא אמר 'רגע, אני רוצה מישהו משלי שיילך'"
אז אחד הילדים יהיה האסטרונאוט המחליף?
"הם לא ימריאו, לזה אני לא מרשה", מבהירה אורה.
זאת אומרת, לילדים את באמת דואגת
"לילדים אני באמת דואגת. על איתן אני נורא סומכת".
אבל זה כן על השולחן שאת תהיי הגיבוי, נכון?
"כרגע, איך שאני מרגישה את זה, לא", עונה הבת שיר, "אבל... NEVER SAY NEVER".
חודשיים אחר כך אנחנו מגלים ששיר כבר הספיקה לחזור מביקור בזק בסימולטור של SPACEX, ומדידה של חליפת חלל. אנחנו פוגשים אותה בבית בישראל, ערב לפני שהיא מצטרפת לארבעה חודשי אימונים עם אביה ביוסטון: כן, שיר סטיבה היא האסטרונאוטית החליפית. השבוע כבר עושה רושם שהיא לגמרי בשלה.
כבר מתחילה לדגדג המחשבה "אולי כדאי שאבא יחטוף שפעת שלושה ימים לפני"?
"לא. אבל הרגע הזה שאתה נכנס לחליפה מאוד לא נוחה, מתיישב בתוך חללית עם פנים לתקרה, מקבע את כל הגוף שלך במלא דברים, ואז סוגרים את הדלת וישר אבא שלי בקשר מתחיל לספור 10, 9... נחמד. נחמד להתחבר לזה רגע".
או-קיי, אז את מתחילה לפנטז
"ברור, מה. אבל לא שהוא יחטוף שפעת".
ובעלה, דוקטור איתמר מחול, מבהיר: "אני גם אז אמרתי לה - ברור. כאילו, אין שאלה בכלל. למי יוצא כזה דבר? למי יוצאת כזאת אפשרות?"
לא, אבל אתה יודע, יש איזה סיכוי אחד למאה שהיא תטוס באמת
"אני לא רואה פה את הבעיה".
הוא לא דואג לך מספיק, שיר
"דואג, בטח שדואג. מאוד דואג", הוא משיב. "יש פה משהו שאני חושב שאם הוא אפשרי, זה חלום, זו פנטזיה. וגם אמרתי לה מאוד פשוט - אם את לא טסה, אני טס. ברור שאף אחד לא היה נותן לי לטוס, אבל בסדר, לא משנה, אמרתי את זה, וזה היה 'איום' מספיק משכנע, אז שיר קנתה אותו".
אבל חלון ההזדמנויות שלך הולך ונסגר
"הוא הולך ונפתח", שיר טוענת. "להיות חלק מהמסע הזה זה לא רק הטיסה עצמה, זה להיות חלק מכל הפרויקט. האם אני רוצה לטוס לחלל? באתי סקפטית ויצאתי בוודאות שכן, אני רוצה לטוס".
כן? אז את מתחילה לחסוך?
"אני מתחילה לחלום".