ראיונות עם ראש הממשלה תמיד נושאים עמם תחושה מסוימת של חשיבות וייחוד. בדרך כלל יוצאים מהם כותרות מדיניות או איזושהי הצהרת כוונות פוליטית. אלא שבריאיון שנתן ראש הממשלה נפתלי בנט לרפי רשף בתוכנית "אינטימי" בפברואר האחרון בלטה דווקא כותרות מסוג אחר לגמרי. בנט התוודה בפני רשף שלאור מספר שעות השינה המועט שלו הוא נוהג לעתים לנוח בצוהריים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
האמירה הקצרה הזו, האנושית מאוד, שהייתה אגבית כמעט, הקימה נגד ראש הממשלה את מבקריו ויריביו ופתחה שיטפון של לעג ברשתות החברתיות. בעידן שבו בנט הוא עבור רבים בימין גדול עוכרי ישראל מאז פרעה, צריך רק כמה מילים שעשויות להתפרש כביטוי לחולשה בכדי להפוך חצי שעה של נמנום קל לאסון שיוביל להחרבת המדינה. הגדיל לעשות בצלאל סמוטריץ', פעם בן ברית והיום יריב פוליטי מר, שלקח את אותו וידוי של בנט והפך אותו לסרטון קצר שתולה את כל כשלי הממשלה בהרגלי השינה של העומד בראשה.
"יש מיטה בקריה בתל אביב" - בנט אצל רפי רשף:
ששששש….
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) February 2, 2022
עכשיו בין שתיים לארבע.
אל תפריעו לנפתלי לישון. pic.twitter.com/aSqbTTWfDy
"אם מישהו הפריע, זה לא היה נגמר טוב"
הזיכרון הלאומי הוא כידוע קצר מאוד. תנומת צוהריים הייתה חלק משגרת יומם של רבים מבין ראשי ממשלתנו. הראשון שבהם היה גם הראשון לשנוצ. ואם כבר חשש לביטחון המדינה, הנה סיפור שנשמע דמיוני כמעט במושגי העידן הנוכחי: "צלצולו החד של פעמון דלת הכניסה הידהד בביתו של ראש הממשלה. פולה מיהרה לפתוח את הדלת. בחוץ עמד הרמטכ"ל. 'שלום, פולה! מה שלומך?' אמר הרמטכ"ל. 'ששש…!! מה אתה עושה פה?, ענתה לו פולה".
הרמטכ"ל: 'אפשר להיכנס?'
פולה: 'אתה יכול להיכנס, אבל בשקט. בן-גוריון נח'
הרמטכ"ל: 'אני באתי לראות אותו!'
פולה: 'אי אפשר לראות את בן-גוריון. הוא נח!'
הרמטכ"ל: 'אבל אני מוכרח לראותו…'
פולה: 'אז חכה עד שיגמור לנוח'
הסיפור הזה לקוח מתוך הביוגרפיה של פולה בן-גוריון שכתבה העיתונאית מירה אברך. אשת ראש הממשלה הראשון דאגה למנוחת הצוהריים המקודשת ולא עשתה חשבון לאף אחד, גם לא לרמטכ"ל.
"פולה הייתה אישה קצת משונה והיא דאגה כל הזמן לבן-גוריון, פיזית. היא הכינה לו כל בוקר ארוחה ואחר כך דאגה שהוא יאכל בצוהריים ואז אנחנו מגיעים לשלאפשטונדה", מסביר פרופ' יוסי גולדשטיין מאוניברסיטת אריאל ומי שכתב ביוגרפיות של ארבעה מראשי הממשלה. "היא דאגה שהוא יישן כל יום בצוהריים ואם חלילה וחס מישהו הפריע, וזה קרה הרבה. זה היה נגמר לא טוב".
"זה היה דבר מהותי של בן-גוריון" מוסיף גולדשטיין. "זה לא החצי שעה של בנט. הוא היה ישן בין שעה לשעה וחצי כל יום". על נחישותה של פולה בן-גוריון להגן בחירוף על מנוחת בעלה אפשר ללמוד מסיפור שכתב לפני מספר שנים מי שלימים היה לנשיא המדינה, רובי ריבלין.
"הייתי רץ אחרי הלימודים לשחק עם חבריי. לרוע המזל, רבץ המגרש השכונתי שלנו מול ביתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון", כתב ריבלין ב-2017 על ימי ילדותו בירושלים. "הבעיה הייתה טמונה בהיותו אנושי. הזקן, מסתבר, נהג לישון שנת צוהריים. כך, פעמים רבות בעודנו נתונים בלהט המשחק, הייתה יוצאת אלינו פולה וצועקת: 'ילדים שקט, בן-גוריון ישן'. 'אבל אנחנו משחקים בשקט, לא ברעש' היינו עונים לה. אך פולה סירבה להשתכנע מהחבורה הצעירה שטענה בתוקף שכדורגל הוא משחק שקט. [...] הנה אנחנו, הקטנים, תורמים את תרומתנו למדינה ההולכת ונבנית. בזכות המשחק שהפסקנו, הזקן יוכל לחזק את המדינה. בחיוך היינו מצייתים והולכים משם".
"הייתי רץ אחרי הלימודים לשחק עם חבריי. לרוע המזל, רבץ המגרש השכונתי שלנו מול ביתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הזקן, מסתבר, נהג לישון שנת צוהריים ופולה הייתה יוצאת אלינו וצועקת: 'ילדים שקט, בן-גוריון ישן'"
ראובן ריבלין
"בן-גוריון היה זקוק פיזית לשלאפשטונדה"
"אני ישן מעט מאוד, חמש-שש שעות, אבל אני ישן טוב", שיתף בנט באותו ריאיון לרפי רשף, זה שהצית את גל הביקורת, כמעין תירוץ להרגל החדש שפיתח. "לפעמים אני מנסה באמצע היום לתפוס חצי שעה לנוח". האם מחסור בשעות שינה בלילה הוא אכן מה שמוליך אותנו בשעות אחר הצוהריים אל מחוזות העייפות?
"מי שלא מצליח להשיג את מספר שעות השינה האופטימלי בלילה, טוב כמובן שישלים אותן ביום", קובעת פרופ' תמר שוחט, חוקרת שינה ושעונים ביולוגיים מאוניברסיטת חיפה. "ישנו מנגנון שנקרא 'המנגנון ההומאוסטטי' שבנוי כך שמרגע שאנחנו קמים בבוקר אנחנו צוברים 'חוב של שינה' שהולך ותופח במשך היום. ובמיוחד אם התעוררת מוקדם, אז עד שתיים בצוהריים אתה צובר חוב משמעותי של שינה ולכן הרבה פעמים יש צורך לנמנם".
עד כמה מחסור בשינה משפיע על תפקוד של אדם בתפקיד כה בכיר?
"תפקודים ניהוליים מאוד סובלים מחוסר שינה והשינה גם חשובה מאוד לרגולציה רגשית. אנשים שלא ישנים מספיק או לא ישנים מספיק טוב הם עצבניים ואימפולסיביים יותר ומדוכאים יותר. קח את עניין הניהול וקבלת ההחלטות, דברים שדורשים חשיבה צלולה ובהירה, ביחד עם מצב רגשי פחות טוב והרי לך אדם בעמדה בכירה שאולי לא מקבל את ההחלטות האופטימליות. בגלל הגיל של ראשי הממשלה - הם לא בני עשרים או שלושים - יש איזו תזוזה של השעון הביולוגי. עם הגיל נוטים להתעורר יותר מוקדם, ואם הם קמים מוקדם יותר אז הם עוד יותר צריכים את מנוחת הצוהריים הזאת".
"תפקודים ניהוליים מאוד סובלים מחוסר שינה והשינה גם חשובה מאוד לרגולציה רגשית. אנשים שלא ישנים מספיק או לא ישנים מספיק טוב הם עצבניים ואימפולסיביים יותר ומדוכאים יותר"
פרופ' תמר שוחט
דוד בן-גוריון פרש מראשות הממשלה כשהיה בן 76. גם לגולדשטיין הביוגרף, שבעצמו כבר מתקרב כמעט לגיל הזה יש הבחנה בעניין הגיל. "מאחר וגם אני היום כבר לא איש צעיר אני יכול להבין אותה", הוא אומר על פולה. "הוא (דוד בן-גוריון) היה קם בחמש וחצי בבוקר והיה הולך כל בוקר בין ארבעה לשישה קילומטר, אז פיזית הוא היה צריך את השלאפשטונדה".
"שמיר היה אוכל צוהריים עם שולמית וחוזר ב-16:00"
ואכן ראשי הממשלה, שרובם היו עמוק בתוך העשור השביעי לחייהם בזמן כהונתם, הרבו בשנ"צים. מי שנודע בחיבתו הרבה למפגשים תכופים עם הכר בצהריי היום היה יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי. הרצל מקוב, מי שהיה ראש לשכתו, מאשר ששמיר אכן נהג כך כמעט כל יום. "כמעט תמיד בין 12:30 ל-13:00 הוא היה הולך הביתה, אוכל צוהריים עם שולמית - שהייתה טבחית טובה מאוד ושלטה במטבח הבולגרי - ואז הוא היה נח", מספר מקוב. "אבל הוא גם תמיד היה לוקח איתו חומר קריאה: מכתבים שהוא צריך לעבור עליהם או חומרים סודיים ותוך כדי המנוחה שלו הוא היה עובר על כל החומר. ללשכה הוא היה חוזר ב-16:00 ונשאר עד עשר בלילה. חוץ מיום שישי. דווקא בימי שישי באופן פלאי הוא היה נשאר בלשכה עד 15:00-16:00 באופן רצוף".
גם אז, מסביר מקוב, הרגלי הנמנום של ראש הממשלה לא מצאו חן בעיני רבים וגדולה הייתה הביקורת על המנהג הזה. "עיתונאים ופוליטיקאים צחקו על זה ששמיר ממילא לא עושה כלום כראש ממשלה, אז הוא גם נח בצוהריים. זה בהחלט היה עניין שדיברו עליו בצורה ביקורתית".
"אגב", הוא מדגיש, "היו עוד ראשי ממשלה רבים שנהגו כך, יותר ממה שיודעים. אבל חלק מראשי הממשלה ניסו להסתיר את זה. הם הלכו לישון בצוהריים, אבל זה לא נרשם כדי שלא ידברו, כי זה לא מספיק מצ'ואיסטי".
"עיתונאים ופוליטיקאים צחקו על זה ששמיר ממילא לא עושה כלום כראש ממשלה, אז הוא גם נח בצוהריים. זה בהחלט היה עניין שדיברו עליו בצורה ביקורתית"
הרצל מקוב, ראש לשכתו של שמיר
"סוניה התעקשה שפרס יאכל צוהריים בבית"
מקוב מנצל את ההזדמנות לעקיצה פוליטית כלפי היריב הגדול מאותם השנים של ממשלת אחדות בשנות השמונים - שמעון פרס. מי שהיה ראש לשכתו של פרס באותם שנים, בועז אפלבאום, ממהר להכחיש: "הוא לא ישן בצוהריים, אבל הלך הביתה לעתים קרובות כי סוניה התעקשה שהוא יאכל צוהריים בבית".
"בכלל, האיש לא ישן", משתף אפלבאום בזיכרונותיו. "בלילה הוא בדרך היה היה ישן רק שלוש שעות, זה הספיק לו. כשהיה לו מצב רוח טוב היה לו מספיק אדרנלין בכדי לא להירדם והוא היה ממשיך לעבוד גם בבית, עד אחת-שתיים בלילה ושוב מתחיל לעבוד בשבע בבוקר. וכשהיה לו מצב רוח רע אז הוא לא היה יכול להירדם כי הוא היה מוטרד כל הזמן. הוא היה לפעמים מעיר אותי בשלוש או ארבע לפנות בוקר ואז דבר ראשון הוא היה שואל 'תגיד, ישנת? הערתי אותך?' כשהייתי עונה לו 'לא' הוא היה אומר 'חבל'. הכול היה כמובן בהומור".
36 שנה עברו מאז ימי הרוטציה, אבל כששומעים את ראשי לשכותיהם של פרס ושמיר עוד אפשר לחשוב שלא עברו אפילו שבועיים. אפלבאום, האיש של פרס, מצהיר כי הוא דווקא מעריך את שמיר, "הוא היה שר חוץ טוב והיה שיתוף פעולה טוב בין הלשכות". אבל מנוחתו של שמיר, טוען אפלבאום ומנצל גם הוא הזדמנות לעקיצת היריבים הפוליטיים, לא הייתה נגמרת רק בשנ"צ המסורתי ונמשכה הרבה מעבר.
לדבריו, בניגוד לאופן שבו מציגים זאת אנשיהם, "בגין ושמיר היו יוצאים באחת מהלשכה לנוח ואחרי זה לא היו חוזרים. בגין בכלל לא היה מסוגל להתמודד עם התרופות שהוא קיבל, הוא היה נרדם לפעמים בישיבות ממשלה. שמיר, לעומתו, היה חסון כמו לוחם סומו, אבל גם הוא לא היה חוזר ללשכה. הוא לא יצא מגדרו לעבוד בתור ראש ממשלה".
"בגין ושמיר היו יוצאים באחת מהלשכה לנוח ואחרי זה לא היו חוזרים. בגין בכלל לא היה מסוגל להתמודד עם התרופות שהוא קיבל, הוא היה נרדם לפעמים בישיבות ממשלה. שמיר, לעומתו, היה חסון כמו לוחם סומו, אבל הוא לא יצא מגדרו לעבוד בתור ראש ממשלה"
בועז אפלבאום, ראש לשכתו של פרס
יוסי אחימאיר, שהיה גם הוא ראש לשכתו של שמיר, מתייחס לדברים בביטול מוחלט. "זה היה חלק מהלגלוגים עליו והיום כולם מבינים שזה לא נכון ושזה שטויות. אחרי ששמיר פרש היו מתפארים שהאורות (בתקופת רבין - י"כ) בלשכת ראש הממשלה דלוקים עד 11-12 בלילה, לעמת התקופה של שמיר שהאורות היו נכבים בשמונה".
"אלו מאירופה ידעו איך לחיות, לא כמו הפלמ"חניקים"
כפי שציין מקוב, יש משהו מביש בהודאה בשינת הצוהריים, עניין של מאצ'ואיזם גברי. קודמו של בנט, בנימין נתניהו, הציג את עצמו כמי שממעט בשינה, גם בלילה. על הרקע הזה הווידוי של בנט מפתיע עוד יותר. "מי שהכניס את העניין הזה זה הפלמ"חניקים. הם לכאורה נאמנים למולדת ונעמדים דום על המשמר", מסביר גולדשטיין. "זה רבין התחיל בגישה הזו, ואחריו כל החבר'ה מהסיירת - ברק, ביבי, שרון - למרות שלדעתי גם שרון ידע היטב מה זה שלאפשטונדה והלך לישון תמיד, אבל לא תמצא על זה סיפורים, כי הוא צריך להיות הבריון של השכונה. לעמת זאת, כל אלו שבאו מאירופה ידעו איך לחיות, לא כמו הפלמ"חניקים. זה עולם אחר ודור אחר. לכן זה שבנט, שגם הוא יוצא הסיירת, מודה שהוא ישן צוהריים, וככה בפה מלא, זה מאוד מאוד מיוחד".
"זה רבין התחיל בגישה הזו, ואחריו כל החבר'ה מהסיירת - ברק, ביבי, שרון - למרות שלדעתי גם שרון ידע היטב מה זה שלאפשטונדה והלך לישון תמיד, אבל לא תמצא על זה סיפורים, כי הוא צריך להיות הבריון של השכונה"
פרופ' יוסי גולדשטיין
ואם כבר אירופאים, גם ראש הממשלה שנודע בגינוניו הפולנים, מנחם בגין נהג לשנוצ. גם הוא, כמו שמיר, היה נוהג לצאת בצוהריים מהלשכה בכדי לסעוד עם עליזה רעייתו ולנוח. "בגין תמיד היה יוצא לשנת צוהריים, השתדלנו לגמור בשעה 13:00 את הפגישות ולחדש אותן ב-16:00" מספרת יונה קלימוביצקי, מי שהייתה מזכירתו האישית בשנותיו בלשכת רוה"מ. "אבל זה הרגל משנים, זה לא התחיל מלשכת ראש הממשלה. אולי באצ"ל הוא התעייף מלהתחבא כל הזמן, אז הוא התחיל לישון".
אם לא התאפשר לו לישון צוהריים זה השפיע על התפקוד שלו?
"לא, לא, ממש לא. כשהמצב לא רגוע גם ככה אי אפשר לישון וזה בכלל לא השפיע על מצב הרוח שלו. היה יום אחד שאליזבת טיילור הייתה אמורה להגיע ללשכה, והיא הייתה מאחרת כרונית. זה היה קצת אחרי פטירת עליזה והוא היה מאוד עייף, אז השתדלנו להקל עליו - שילך הביתה לנוח ויחזור".
"היא הייתה צריכה להגיע ב-12:00 ולא הגיעה גם לא שעה אחרי", היא נזכרת. "נדנדו לו להישאר ואני התנגדתי - 'הוא חייב ללכת הביתה לנוח ואם היא מאחרת אז גמרנו, לא צריך, היא כולה כוכבת קולנוע, סו וואט?' ממש החזיקו אותו בכוח בלשכה ולא נתנו לו ללכת. כי כל מני אנשים שם, לא אנקוב בשמות, היה חשוב להם להצטלם עם אליזבת טיילור. כשהיא הגיעה היא התחילה עם כל הקטעים שלה והוא כבר היה עייף והיא שיגעה לו את השכל. אבל הוא היה סבלני, נישק לה את היד, פולני".
"בגין תמיד היה יוצא לשנת צוהריים, השתדלנו לגמור בשעה 13:00 את הפגישות ולחדש אותן ב-16:00"
יונה קלימוביצקי, מזכירתו האישית
הסיטואציה הזו שבה ראש הממשלה נעלם פתאום באמצע היום לעתים גם נוצלה על ידי העובדים, איך נאמר, לקחת את עתותיהם בידם. קלימוביצקי נזכרת בתקרית לא צפויה מול בגין. "חשבתי שהוא כבר הלך הביתה, למרות שהייתי כל הזמן צמודה אליו. החלטתי ללכת להחליף בגדים, כי בזמן שהוא יצא כל אחד היה מתפנה לעשות דברים ואני הייתי הולכת לימק"א לרקוד ג'אז. ואז בגין תפס אותי בבגדי ריקוד והוא לא הבין מה העניין. הוא אמר 'יונה'לה, מה זה?' כשאמרתי שאני הולכת לרקוד הוא מאוד התפלא, 'מה, באמצע היום רוקדים?'
"חלילה וחס אם מישהו הפריע לבן-גוריון"
שלל הסיפורים שהצטברו לאורך השנים על הרגלי השינה של ראשי הממשלה יותר משהם מעידים על ראשי הממשלה עצמם הם מעידים לא מעט על נשותיהם שחיכו להם בבית עם ארוחה מוכנה. זו פריבילגיה כמעט דמיונית ברוח הימים האלו, שממנה נהנו ראשי ממשלה אי אז בימים. למרות כישוריה המוכחים בתחום הקולינריה קשה לדמיין את גילת בנט מחכה לנפתלי בבלפור כל צוהריים עם שולחן מלא מטעמים, ככה, באמצע היום.
עליזה בגין, שולמית שמיר וסוניה פרס כולן היו מקפידות על הארוחה המשותפת, זו שאחריה בא השנ"צ. אבל מעל כולן הייתה פולה. "היו לה שני דברים קדושים", ממשיך גולדשטיין. "אחד זה הגוגל מוגל שהיא הייתה מכינה לו כל בוקר. ואוי ואבוי אם הוא לא היה אוכל איתה וגם אם הוא היה בחו"ל היא הייתה דואגת שהוא יאכל גוגל מוגל. השלאפשטונדה היה קדוש לא פחות. היא דאגה שהוא ישן כל יום בצוהריים ואם חלילה וחס מישהו הפריע, וזה קרה הרבה, זה היה נגמר לא טוב".
"היו לפולה שני דברים קדושים, אחד זה הגוגל מוגל שהיא הייתה מכינה לו כל בוקר. ואוי ואבוי אם הוא לא היה אוכל איתה וגם אם הוא היה בחו"ל היא הייתה דואגת שהוא יאכל גוגל מוגל. השלאפשטונדה היה קדוש לא פחות"
פרופ' יוסי גולדשטיין
"כשהיו דיוני תקציב, שנמשכו כל היום, היה ברור שהוא לא יכול לצאת הביתה", מספר מקוב על הבוס שמיר. "אז שולמית שלחה אוכל מהבית בתוך קונטיינר כזה, כמו שהיה פעם בקיבוצים, ובטלפון אמרה למרית המזכירה לתת לפי הסדר, כי הוא לא תמיד יודע באיזה סדר צריך לאכול. מרית מספרת את זה כדוגמה לאהבה הגדולה שהייתה ביניהם. היא ממש ארזה עם מפית את הכול וזה היה ממש מפונפן".
"שלאפשטונדה הייתה מאוד משמעותית בחיי אשכול"
מי שיוצא דופן מהבחינה הזו הוא לוי אשכול, שאת כהונתו כראש ממשלה התחיל כאלמן בעקבות פטירת רעייתו אלישבע מספר שנים קודם. לפי גולדשטיין במקרה של אשכול, לו היו דווקא מוטיבציות אחרות לעצור יום עבודה באמצע וללכת לנמנם. "המילה שלאפשטונדה הייתה מאוד משמעותית בחייו, המילה עצמה. זה תמיד היה תירוץ איך להסתלק מישיבה כזו או אחרת. לפעמים הוא באמת רצה ללכת לנוח, אבל הרבה פעמים זה היה תירוץ. אתה יכול אפילו למצוא בפרוטוקלים של ישיבות ממשלה שהוא היה אומר לחברים 'זהו, לנוח'".
"לפעמים הוא באמת רצה ללכת לנוח, אבל הרבה פעמים זה היה תירוץ להסתלק. אתה יכול אפילו למצוא בפרוטוקלים של ישיבות ממשלה שהוא היה אומר לחברים 'זהו, לנוח'"
פרופ' יוסי גולדשטיין
"ראשי הממשלה לא אוהבים להיות בכנסת, זה תמיד בשבילם עונש", ממשיך ומסביר גולדשטיין. "אשכול, כשהיה בכנסת היה דואג להסתלק משם הביתה בכדי לישון. אז זה היה הפטנט. שלא תבין לא נכון, הוא אהב לישון צוהריים, אבל זה לא היה קדוש אצלו, כמו אצל בן-גוריון. מבחינתו להגיד בפרהסיה שהוא צריך לנוח היה מאוד לגיטימי. היום זה כבר לא לגיטימי. פעם זה היה מובן מאליו".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv