תנ"צ ח', מפקד הימ"מ, חשב שראה הכול וששום דבר כבר לא יפתיע אותו - עד החודש שעבר שבו הבוס שלו התקשר. "הייתי במשרד וקיבלתי טלפון מהמפכ"ל שהוחלט שאני אהיה הנציג של משטרת ישראל ביום העצמאות", הוא מספר. "התגובה הראשונה - לא האמנתי, היה לי קצת קשה עם הסיטואציה".
ברמה האישית מביך קצת? היית מוותר על זה?
"רגשות מעורבים. יכול להיות שכן והייתי נותן למישהו אחר לעשות את זה כדי לא להיחשף ולא להיות במעמד הזה אבל כבוד גדול מצד שני, מרגש מאוד ולאחר שעברתי על הטקסט הבנתי את גודל המעמד".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
"הופך להיות בן אדם חדש"
"המחשבה שלי היא לא מה הקרובים אליי ירגישו אלא מה המפקדים והלוחמים שלי ירגישו באותו הרגע כשאדליק את המשואה", הוא אמר בריאיון שנערך בבסיס הימ"מ, אי שם במרכז הארץ, ימים לפני הטקס בהר הרצל.
תתרגש?
"כן"
חשבתי שללוחמי ימ"מ אין רגש
"יש רגש, יודעים להגיב גם כשמתרגשים".
גם בימי ההכנות לטקס הדלקת המשואות, שבו יופיע כשפניו מוסתרות, הוא לא מפספס הזדמנות לרוץ. "למה אני רץ? זה טוב לנשמה, זה מוציא ממני את כל מה שאני צובר במהלך היום, זה פותח לי את הנשמה ואני הופך להיות בן אדם חדש". ול-ח' יש הרבה על הנשמה ועל הראש, אז הוא לא רק רץ אלא גם רוכב ושוחה. זה לא ממש תחביב לשעות הבוקר אלא הכול אצלו בהגזמה ובאקסטרים: תחרויות איש הברזל, גם אולטרא-מן. כמה שיותר קשה, יותר טוב בשבילו.
המתאמנים מסביב יודעים מה אתה עושה ביום-יום?
"לא, רק החברים הקרובים-קרובים"
הם שואלים? אתה מספר?
"אני אומר שאני עובד בעבודה ביטחונית ולא מעבר לזה"
מבחינתם אתה שוטר שרץ טוב
"שוטר שרץ טוב, שאוהב לרוץ"
תחילת הדרך: "בחופשת השחרור כבר הייתי גיבוש"
ואם זה האקסטרים, חכו שתשמעו מה הוא עושה ביום-יום במשרד (לכאורה). תנ"צ ח' כבר בן 53 ואב לשלושה. בצבא שירת ביחידת המסתערבים שמשון וראה מהצד, לרוב בקנאה, כיצד לוחמי היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור מבצעים את הפעילויות המורכבות יותר: "היחידה פשוט קסמה לי, ואני בחופשת השחרור כבר הייתי פה".
לא הייתה לך למעשה חופשה אמיתית
"לא הייתה. בחופשת שחרור הייתי פה כבר בגיבוש, עברתי גיבוש והתחלתי להיות לוחם ביחידה".
מאז חלפו יותר מ-30 שנים ומאות פעולות וח' עדיין כאן. מה הוא זוכר? בעיקר את הפעילות הראשונה שלו, שם נהרג לוחם ימ"מ, וגם החלטה אחת שקיבל כקצין בכניסה לבית בשטחים.
"כשהייתי מפל"ג לוחמים, נכנסנו לתוך בלאטה כדי לעצור שני מבוקשים חמושים. אני מחליט שאתה פורץ פנימה לתוך בית בידיעה שיש שם אנשים חמושים ובידיעה שיכול להיות שאתה תיפגע - כדי לסכל את הפיגוע הזה"
פשוט לרוץ פנימה לתוך המחבלים...
"פנימה כדי להילחם בהם ולהכניע אותם. לחצנו על הסטופר, בתוך 20 שניות כבר היינו בתוך הבית בלחימה. נפצעו שני לוחמים. אתה מפוצץ דלת ואתה לא רואה כלום בתוך הבית אבל אתה חוטף מכת אש ואתה צריך להיכנס ולהילחם, כי כל זמן שאתה נשאר בחוץ - יש ירי של צלפים, יש מטענים ויש סיכון גם כשייקחו אותך, שיפגעו בך ושיחטפו אותך החוצה".
"אתה יודע גם לשקר שלא היית שם"
היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור הוקמה בתוך המשטרה אי שם בשנת 1974, זמן קצר אחרי חילוץ כושל של לוחמי סיירת מטכ"ל באסון מעלות. הרעיון היה להכשיר לוחמים שיתעסקו באופן שוטף מול הטרור על כל סוגיו: השתלטות על בתים, חילוץ בני ערובה מאוטובוסים, הסתערבות ועוד. מה שעבורנו הוא סרט אקשן, אצלם זו מציאות יום-יומית.
עשית פעם חשבון נפש עם עצמך ואמרת: כמה זה אידיאולוגיה וכמה זה התמכרות לאדרנלין?
"אני בשלב שאין כבר התמכרות לאדרנלין"
זהו, זה עובר?
"אני חושב שאני הרבה שנים כבר באידיאולוגיה. יכולתי לצאת מזמן כבר לפנסיה"
ולמה אתה באת ליחידה?
"התשובה האמיתית היא התערבות עם חבר", עונה רפ"ק ג', מפקד פלגה בימ"מ. "התערבנו שאני לא אעבור את הגיבוש והוא יעבור"
משפחה, ילדים - יש?
"יש, גם זה נבנה תוך כדי החיים ביחידה"
מתקשרים בבוקר אחרי ששמעו ברדיו, בטלוויזיה ובאתרים איפה היית בלילה?
"מתקשרים כל הזמן לראות שאתה שלם ובטוח. אתה יודע גם לשקר שלא היית שם ולא היית אולי בנקודה ההיא אלא במעגלים קצת יותר רחוקים".
עם השנים היחידה גדלה, ממוצע הגילים פה עלה. רובם כבר נשואים עם ילדים, חיים בין כוננות להקפצה ולא תמיד מספיקים לעצור, לחשוב ולעכל את כל מה שעובר עליהם.
משהו מזה נחרט?
"האירועים פה רצים כל כך מהר ביחידה", משיב פקד ש', מפקד צוות בימ"מ, "אתה מהר מאוד שוכח מה עשית אתמול בלילה ומהר מוכן למשימה הבאה". ורפ"ק ג' מוסיף: "אלו פעילויות ששורטות אותך כי אתה רואה את הרוע בהתהוותו, הוא כבר ביצע את הפיגוע ואז אתה שם עליו יד".
התקרית בג'נין: "מי ששולף ראשון"
מדיווחים על פעילויות של הימ"מ כמעט שהתרגלנו לסיומת: "אין נפגעים לכוחותינו". אבל בחודש שעבר, ב-1 באפריל, סמוך לג'נין זה היה שונה: 4 לוחמים נפצעו ואלמנט הסכנה הפך למרכזי. "לילה לפני הם ביצעו פיגוע ירי, הסתובבו בג'נין. הבנו שהם מתכננים פיגוע", משחזר מפקד הימ"מ. "אני בתור מפקד מקבל החלטה - הם לא יוצאים מתא השטח הזה גם אם זה בא על חשבון זה שאנחנו ניפגע. הסיטואציה הזו הייתה קרב פנים מול פנים - שני רכבים מול רכב של מחבלים".
מאיזה מרחק?
"מטווחים של 3 מטרים"
3 מטרים, רכב ליד רכב?!
"כן"
מי ששולף ראשון שם...
"מי ששולף ראשון זה מה שקורה, כן. ואנחנו היום מתמודדים עם מחבלים מאוד נועזים, מאוד נחושים"
התעוזה שלהם היא מחוסר ברירה?
"התעוזה זה מהרצון לפגוע בנו, זה משטיפת מוח". ופקד ש', מפקד צוות, אומר: "להגיד שהופתענו? אפשר להגיד שהופתענו". לדבריו, חזרה מפעולה עם פצועים היא אירוע חריג, "לפחות בשנים שאני נמצא פה".
מפריע לך שהאירוע בג'נין נשאר ככה בתודעה הציבורית כאירוע של כישלון?
"אני לא חושב שזה כישלון", עונה תנ"צ ח'.
מה אתה חושב?
"אני חושב שזו הצלחה. סיכלנו פיגוע. בעבודה הזו אתה משחק באש ויש סיכויים שהדברים האלה יקרו. צריך לקחת את זה בחשבון"
היית שם?
"כן"
מה חשבת על הבלגן?
"לא בלגן"
איך אתה קורא לזה?
"אירוע, אירוע קיצון. כשיש משהו דינמי הכוחות רצים מנקודה לנקודה על בסיס אינדיקציות וכוחות רצו מנקודה לנקודה, יש שם כוחות רבים שלנו שעובדים בתוך הבתים, ותושבי תל אביב נוסעים על קורקינט חשמלי בשבילים בשיא הרוגע"
סוריאליסטי
"זה סוריאליסטי, אבל זו תחושת הביטחון שאתה נותן להם כשהם מבינים שיש שוטרים שנמצאים בשטח"
"לא ראיתם הכול"
הכול מצולם - זה מפריע לך?
"קצת הפריע אבל זה באמת לא מטריד אותך, אתה מתעסק בעבודה. כל מה שהוא צריך להיות מוסתר, הוא היה מוסתר. כשהיינו צריכים לעבוד בתוך מבנה, סגרנו את המבנה ולא נתנו לאף אחד להיכנס".
אז זה לא באמת שהכול היה פתוח, לא ראינו הכול
"לא, לא ראיתם הכול". ורפ"ק ג', מפקד הפלגה, מודה: "זה משהו ששונה בין התקופות - היום הכול מתועד, אתה לא יכול לברוח מזה. זה משהו שאנחנו לומדים להתמודד איתו בשנים האחרונות".
מה, לחייך למצלמה?
"לחייך למצלמה, כן", הוא צוחק. "לשים פאה כמו אהוד ברק"
בחודשים האחרונים הפוקוס של הימ"מ הוא טרור נטו, אבל בראייה רחבה אפשר לראות את היחידה גולשת עמוק גם ללחימה בעולם הפלילי ומבצעת פשיטות על משפחות פשע. אותם לוחמים עם אמצעים מעט שונים - ותחת חוקים אחרים לגמרי. "הפשיעה בחברה הערבית זו תופעה, וכשמדברים על תופעה צריך לטפל בה עם כלים שהם שוברי שוויון ואני חושב שהימ"מ כן יכול לתרום לזה", מסביר תנ"צ ח'.
יגידו לך משפחות פשע ערביות: עלינו שולחים את הימ"מ, למשפחות פשע יהודיות הימ"מ לא מגיע
"הימ"מ מגיע גם לשם, הוא מגיע לכל מקום שיש בו סכנה", הוא עונה.
זה לא מעניין אתכם אם זו משפחת פשע בוואדי ערה או רוצח ילדים בג'נין
"נכון, אני יכול להגיד לך ברמה האישית שלי - לפעמים משפחת פשע בוואדי ערה זה יכול להיות יותר גרוע ממחבל לפעמים", עונה פקד ש'.
"לא חושב שעושים את זה פה בשביל שכר"
עד כמה קשה היום לגייס לוחמים ליחידה?
"קשה, קשה מאוד. הדור שאנחנו מתמודדים איתו היום זה דור מאוד מאוד מאוד דעתן, דור שרוצה כאן ועכשיו - הוא בריאיון כבר שואל אותך 'מה קורה איתי בעוד שנתיים ושלוש, אני רוצה לדעת, אני רוצה כיוונים', הוא דור הרבה יותר איכותי".
שואלים אתכם מסביב - בסוף זו משכורת של קצין משטרה, זה שווה את זה?
"אני באופן אישי בשנים הראשונות לא פתחתי בכלל תלוש משכורת, בשביל להגיד לך אם זה שווה את זה או לא", מתוודה רפ"ק ג', מפקד הפלגה.
לא ידעת מה כתוב?
"אולי אני צריך לחזור אחורה ולבדוק. אני לא חושב שמי שנמצא פה עושה את זה בשביל שכר". ורס"ב ע', לוחם ביחידה, מנסה להסביר מה כל כך מיוחד בה: "החברה הישראלית היא לא תמיד בכיוון שלנו, של איך שאנחנו רואים פה את הדברים. כשאתה נכנס פה בשער, אתה בקפסולה אחרת, אתה מדבר בשפה אחרת, שפה של ערכים, ציוניות, אידיאלים".
ההכרזה של ראש הממשלה נפתלי בנט בדצמבר האחרון על הימ"מ כיחידה הלאומית למאבק בטרור עשתה סוף לתחרות בלתי סמויה וארוכת שנים בין הימ"מ של המשטרה לסיירת מטכ"ל של הצבא
אחת המשמעויות היא שניצחתם סופית את מטכ"ל?
"לא הייתה תחרות", מכחיש ח', "לא הייתה. אני משנת 91 ביחידה ולא הייתה אף פעם תחרות מצידנו ולא מצידם. אולי יצרו תחרות, בין היחידות בפועל היא לא הייתה"
יצאת קצת פוליטיקאי עכשיו, נראה לי. קצת.
"עדיף כך".
אתם תצפו בטקס?
"בוודאי", עונה רפ"ק ג'. "זו גאווה מאוד גדולה לראות שמדינת ישראל מוקירה את היחידה. זה לא משהו שהיה כל השנים".
אנחנו נדבר עם הג'יהאד האיסלאמי שלא תהיה הקפצה באותה שעה?
"אנחנו נתכתב איתם בקידודים", הוא משיב בהומור.