משפחת קצבי מצפון תל אביב תכננה כבר זמן רב את הטיול הקיצי שלה השנה, וההורים אפילו הדפיסו חולצות. "בונים את בית המקדש: טיול קצבי – קיץ תשפ"ב", נכתב. לכל אחד משבעת הילדים יש עותק של החולצה, לפי מידתו. גם לעצמם סידרו ההורים חולצות, וכך יצאה כל המשפחה התל-אביבית לתור את הארץ בתלבושת אחידה. מסורת משפחתית. "בגלל שכולם עם החולצות, שואלים אותנו אם אנחנו קייטנה", מודה אם המשפחה שני.
אלישע (36) ושני (31) הם חסידי חב"ד. אלישע הוא חוזר בתשובה, ולזוג יש שבעה ילדים – הבכורה בת 10 והקטן ביותר בן שנה. ואיך הם בונים את בית המקדש בטיול, שאלתם? "כל מי שביצע מטלה שרשומה בדף מקבל מדבקה, ומי שהשלים את המדבקות יצר את הפאזל של בית המקדש ומקבל 30 שקל". בשנה שעברה, מספרים הילדים, הם גם קיבלו כובעים ממותגים כדי שילוו את שבוע הטיול השנתי. קצבי אימפריה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אב המשפחה שולף חוברת שמעוצבת ברוח החולצה המשפחתית, ובה בכל יום יש דף עם המשימות היומיות והחינוכיות: "לקום בבוקר ולהגיד 'מודה אני', ואז לצחצח שיניים ולהתלבש לבד, לאכול יפה ארוחת בוקר, ואז מסומנות להם כל האטרקציות, ואז כל המשימות לפני שהולכים לישון: לברך את ברכת המזון, להקשיב לאימא ואבא, קריאת 'שמע' של המיטה, וללכת לישון יפה. ואז בסוף יש להם מקום לצייר ולכתוב על החוויה שלהם היום, חשוב לנו שהם יביעו גם את החוויה".
"קשה להביא את כל המשפחה בגלל ההפרדה"
גם אצל משפחת קוסובר מבני ברק הבילוי המשפחתי הוא משימה לוגיסטית לא פשוטה – וכזו שנערכים אליה תקופה ארוכה. למירי, יוצרת סרטים לחברה החרדית, ולשלמה בעלה יש עשרה ילדים, מגיל 3 ועד 20. "בערב נתנו לגדולים יותר לעשות סיור סגוויי בירושלים, שזה דבר יקר יחסית, ובגלל שהם גדולים אתה משחרר אותם לבד", מספרת אם המשפחה. "אבל עם הקטנים זה סיפור אחר וצריך להתפצל. כשהילדים עוד היו ממש קטנים. אז הורה אחד נשאר עם חלק מהילדים, בזמן שהשני יוצא. אבל הבעיה היא שהרבה יותר קשה להביא יחד את כל המשפחה בגלל ההפרדה בין בנים לבנות".
"אפילו שאנחנו משפחה שמרנית, אין לנו בעיה לעמוד כל המשפחה בקבוצה עם משפחות נוספות", מסבירה מירי – וחושפת טפח מעולם הבילויים החרדי בקיץ. "אנחנו לא נכנסים להיסטריה מזה שיש גם בנות באוטובוס. באטרקציות זה אחרת, כי אז מפרידים את השעות של גברים ונשים. אבל אם זה קוסם או הרצאה, אז שמים מחיצה, ואז באמת אפשר לבוא כל המשפחה ביחד. כשזה מגיע ללונה פארק או הופעות כבר אין ברירה וצריך לפצל את המשפחה".
"אם זה קוסם או הרצאה אז שמים מחיצה, ואז באמת אפשר לבוא כל המשפחה ביחד. כשזה מגיע ללונה פארק או הופעות כבר אין ברירה וצריך לפצל את המשפחה"
מירי קוסובר, אם לעשרה מבני ברק
"השבוע האחרון של החופש לא נחשב"
החופש הגדול בחברה החרדית קצר הרבה יותר. בכל שנה יוצאים התלמידים לחופש מאוחר יותר מעמיתיהם החילוניים, לרוב מיד אחרי ט' באב, ובחלק מהשנים גם חוזרים הרבה לפניהם לספסל הלימודים – תלוי מתי בדיוק יוצא "בין הזמנים" השנה. בסיכומו של דבר, אף שישנה שונות מסוימת בין מוסדות החינוך החרדיים השונים – שאינם כפופים לכללים המקובלים בחינוך הממלכתי – נמשך החופש הגדול שלושה שבועות בלבד.
לפי חישוב שעשינו בחדשות 12 ב-2018, בחינוך הממלכתי יש 54 ימי חופשה (לא כולל מסגרות קיץ) ובחרדי – 19 בלבד. לפי אותה בדיקה, ההפרש השנתי עומד על 47 ימי חופשה בסך הכול. מבחינת משפחת קוסובר, החופשה אפילו קצרה יותר: "השבוע האחרון לא נחשב. זו כבר התארגנות ולא נוסעים לשום מקום. זה כבר נחשב מושג, קוראים לזה 'השבוע השלישי'. הבנים יוצאים לפנימיות, אז אתה עסוק בעיקר בלמלא להם את המזוודה".
אחת התלונות הקבועות אצל כל משפחה כשהחופש הגדול מתקרב היא העלויות. ומתברר שגם כאן למשפחות החרדיות יש "פטנטים" משלהן להתייעל: "אנחנו לא מרגישים שאין לנו כסף, או שאנחנו בצמצום. אבל אנחנו מאוד מצומצמים, וזה הזמן שאתה מרגיש את זה", מודה מירי. "מלגת האברך של שלמה בעלי היא 600 שקל בחודש, ואני זו שעובדת מלא ומביאה את המשכורת הביתה. אין לנו רכב, אין טיסות, אפילו דרכונים אין לנו. אנחנו גם לא נוסעים לבתי מלון, זה משהו שמשפחות אחרות יכולות להרשות לעצמן. אם תגדיר אותי כמעוטת יכולת – אני לא מתביישת בזה, כי אני חוסכת מבחירה, כדי לחתן את הילדים בכבוד".
אבל משפחת קוסובר לא נותנת למצב הכספי להפריע לה: "מוצאים דרכים לשנות ולהתעדכן. בשנים שעברו עברנו כל שבוע לירושלים, החלפנו דירה עם חברים. משפחה עם מספר ילדים דומה לשלנו באו אלינו לדירה, בזמן שאנחנו היינו בדירה שלהם. זה חופש כמעט בלי עלות, וכשאתה בתוך ירושלים לא חסר מה לעשות. העירייה שם עושה סיורים מסובסדים בעלות של 10 שקלים לילד, כולל מדריך ורכב הסעות. כל יום מקום אחר ודברים מהממים, הילדים אומרים, 'אימא, אנחנו רוצים למיין מטבעות', כי יש איזה אתר ארכיאולוגי שאפשר לבוא ולסנן חול מהחפירות בו. כל עירייה חרדית עושה חוברת פעילויות מסובסדות, ובירושלים זה ברמת השכונה".
ואיך זה להסתדר עם עשרה ילדים באוטובוס או ברכבת בחופש?
"זה וואחד פרויקט שאני רק מחכה שהוא ייגמר", מתוודה מירי. "אתה רק מקווה כל הזמן שאתה לא עושה חילול השם, שלא מסתכלים עליך, שאתה לא בולט. שלא יהיה ויכוח עם הילדים ושלא ישכחו איזה תיק. אני לא טסתי עם הילדים, אבל אני מאמינה שגם להורים שטסים זה וואחד פרויקט".
"אנחנו מאוד מצומצמים, וזה הזמן שאתה מרגיש את זה. אין לנו רכב, אין טיסות, אפילו דרכונים אין לנו. אנחנו גם לא נוסעים לבתי מלון
מירי קוסובר, אם לעשרה מבני ברק
"משנים את צורת החיים כדי להרגיש בחופש"
וכמספר המשפחות, כך גם הפתרונות: "אנשים ברמה כלכלית לא גבוהה בהרבה מאיתנו שוכרים דירות, בערך ב-100 שקל למיטה, במקומות כמו צפת, טבריה או נתניה ליד הים. אנשים מחייבים את עצמם לעשות את זה, כי הדבר הכי חשוב הוא לשנות אווירה. אבל זה צריך להיות שינוי שירגישו אותו, לכמה לילות. אין משפחה שלא עושה את זה. אין משפחה חרדית שלא תעשה מאמץ כדי לשנות אווירה".
מה זה אומר לשנות אווירה?
"אני לא אשלם על מלון, אבל כן אנסה להחליף דירה עם משפחה אחרת שזה כמעט ללא עלות, רק נסיעות. ברגע שאתה מחליט להרשות לעצמך קצת יותר, יש כאלו שייקחו הלוואה בשביל חופשה, אז אתה כן שוכר דירה, או סוגר כמה לילות במלון, שזה לא מחיר מטורף, ואלו שיש להם טסים לחו"ל".
ואחרי שכבר מצאנו מקום, נותרה השאלה של סדר היום – או יותר נכון היעדרו ופריקת העול – במהלך החופש. "בזה אני לא חושבת שיש הבדל בין חרדי לחילוני, אני מניחה שכל ילד שבא ל'נופש', לא משנה מה עולם המושגים של הנופש שלו, מרגיש אחרת, נטול עול, פחות מחויב למסגרת", מסבירה. מירי "ב'בין הזמנים', כשבחור לא 'חייב' לקום לתפילה ב-7:00 בבוקר, לא יושב בישיבה עד 22:00 או יותר מאוחר, זה כבר שינוי ושחרור עצום, אבל היום זה לא מספיק – צריך להוסיף לזה יציאות, בילויים, ארוחות, לשנות לחלוטין את צורת החיים הרגילה, כדי להרגיש שנמצאים בחופש".
"יש רכב אבל לא כולנו נכנסים בו"
אם תשאלו את שושי הלר הירושלמית – עורכת דין ועוסקת בכתיבה ופרסום, חסידת קרלין – פתיחתו של החופש הגדול הביאה עימה בשורה משמחת פחות. בשבוע האחרון היא מצאה עצמה מתמודדת עם פיצוץ בצנרת, שהציף את הדירה במים. "הילדים מתורגלים. רק שומעים את המים מבעבעים וכולם פה תופסים מגבים", היא מספרת. "כבר קניתי את כל המגבים פה בשכונה. אבל אני מקווה שאני אפרגן להם לחופש בילויים טובים יותר מזה".
לרובנו Airbnb מעלה מיד מחשבות על חו"ל וקידמה, אבל שושי חושבת שזכויות היוצרים מגיעות דווקא למגזר שלה: "אם אפשר היה לרשום על זה פטנט, הוא היה רשום על הציבור החרדי. זה דבר שקיים המון שנים, החלפת דירות, סוג של עסקת חליפין. לי יש דירה בירושלים ולמישהו אחר יש דירה בצפת, ומחליפים את הדירות בלי שום תשלום נוסף. הם נהנים מהכותל ומקבר רחל ומבילוי במחנה יהודה ומכל מה שיש לירושלים להציע, ואנחנו נהנים מקרבה למירון וטבריה, וכל מה שאין בירושלים. יש גם עסקאות כאלו בתשלום". וזה לא הפטנט היהודי היחיד שמוזיל עלויות בקיץ: "אני מכירה משפחה שיוצאת עם אוהלים לעשות קמפינג בחצר של הבית, גם זו חוויה. הרי אנחנו המצאנו את הקמפינג, תחשוב על סוכות".
לשושי יש שבעה ילדים – שלוש בנות וארבעה בנים, בני 10 עד 21. "כשיש הרבה ילדים זה מגוון של גילים, אין קבוצת גיל אחידה. כמובן לכל קבוצת גיל יש תחומי העניין שלה", היא אומרת. "בנוסף, יש גם הבדל בין המגדרים. למרות שכמובן יכולות להיות בנות שאוהבות קיר טיפוס ובנים שמעדיפים ליטוף חיות. אבל האתגר המגדרי הוא בכך שרוצים למצוא מקומות שיש בהם הפרדה. אז אתה צריך גם הפרדה, וגם התאמה לכל הגילים, וגם שיהיה נגיש בתחבורה הציבורית, כי להרבה משפחות חרדיות או שאין בכלל רכב, או כמו אצלי, שיש לי רכב, אבל לא נכנסים בו כולנו".
"אם אפשר היה לרשום על Airbnb פטנט, הוא היה רשום על הציבור החרדי. אני מכירה משפחה שיוצאת עם אוהלים לעשות קמפינג בחצר של הבית, גם זו חוויה. הרי אנחנו המצאנו את הקמפינג, תחשוב על סוכות"
שושי הלר, אם לשבעה, חסידת קרלין מירושלים
וקשה שלא להשוות בין המשפחה של הלר לאחרות: "זה לא כמו לקחת שני ילדים, להכניס לאוטו, ולצאת לדרך. ובחופש הזה ספגנו גם עלייה מטורפת של המחירים בגלל הרפורמה בתחבורה הציבורית. כמובן גם עניין הכשרות הוא חשוב, ולא בכל המקומות תמצא כשרות מהדרין. קורה לפעמים שמוצאים מקום שעומד בכל הכללים ואופס – 'עמוס, חכו', ואז תשב ותחכה שעתיים בשמש. עד שאתה מוצא מקום שמתאים, זו אכזבה גדולה מאוד. אם יש בלת"ם כזה, נתקעת. אתה לא נגיש עם מכוניות ויכול להגיד, 'אוקיי, בוא ניסע לשם או לשם'. אנחנו גם משתדלים להקפיד לצאת רק לאתרים שהם שומרי שבת, מה שמצמצם את האפשרויות עוד יותר".
"לא יכולה ללכת לחוף עם הבנים שלי"
והקשיים בדרך לבילויים לא נעצרים שם: "אחרי שכבר מצאת את המקום המושלם, בדרך כלל הוא יהיה יקר. 'יקר' זה מושג יחסי, אבל אם אני מדברת על מחירי כניסה שמתחילים ב-60–70 שקלים לילד, זה נשמע בסדר, נכון? אבל כשאתה עושה כפולה של משפחה עם שבעה ילדים, ויש מקומות שגם מחייבים תינוקות בכרטיס, ואולי גם מחייבים את ההורים בכרטיס – למרות שאני אישית לא עולה על שום מתקן – אנחנו כמשפחה, רק בקטע של הכרטיסים, מתקרבים לאלף שקל. ועוד לא דיברנו על האוכל".
הבנתי שגני חיות זה להיט מאוד גדול במשפחות חרדיות.
"נכון. קודם כל, אתה לא פוגש את זה ביום-יום", אומרת הלר. "לנו במשפחה דווקא יש שלושה תוכים, אבל כשאתה ילד חרדי אתה לא רואה הרבה חיות. חרדים לא מגדלים בדרך כלל חיות מחמד, למרות שעכשיו אני שמה לב לתזוזות בנושא הזה. חיות זה גם משהו שאצלנו מתחבר למקום של נפלאות הבורא. כשאנחנו שומעים הסברים על חיות, מבחינתנו זה לא רק לשמוע על תופעות טבע וזה נסגר שם; אנחנו מבינים את ההתאמה למקורות. זה דברים שסגורים אצלנו מעגלים של אמונה. יש דברים נפלאים בחיות שאין לך שום דרך להסביר אותם אלא בכך שיש בורא לעולם".
"צריך גם הפרדה, וגם התאמה לכל הגילים, וגם שיהיה נגיש בתחבורה הציבורית, כי להרבה משפחות חרדיות או שאין בכלל רכב או, כמו אצלי, יש לי רכב, אבל לא נכנסים בו כולנו"
שושי הלר, אם לשבעה, חסידת קרלין מירושלים
לדברי הלר, גם בתחום החופשות העזרה ההדדית מצילה לא מעט הורים. "הציבור החרדי הוא מאוד-מאוד קהילתי וכולם מתמודדים עם הדברים הללו. וכך צצים פתרונות כדי לתת את המענה. יש המון ימי בילוי מרוכזים, כאלו שמיועדים למשפחות ברוכות ילדים, בתעריפים מאוד נמוכים. ככה למשל יש בירושלים כבר כמה שנים אירוע שמתקיים בבנייני האומה ובו ריכוז של אטרקציות בשטח עצום במחיר אפשרי למשפחה. נראה לי שהשנה המחיר הוא 20 שקל לכרטיס. בגלל שזה מיועד למשפחות חרדיות אז יש הפרדה למתחמים, 'עכשיו הבנים פה והבנות שם', אחר כך מתחלפים. יש גם מקומות עם ימים נפרדים, כמו החופים הנפרדים, אבל הם מונעים אפשרות של בילוי משפחתי, כי אני לא יכולה ללכת לחוף עם הבנים שלי. כשיש לך את החלוקה הזאת, יש לך אפשרות לצאת כמשפחה".
וזה לא נעצר שם: "גם למסגרות החינוכיות יש פתרונות. למשל שני הבנים הגדולים שלי היום במחנה של החסידות שנמשך כמה ימים", מציינת הלר. "השקיעו הרבה משאבים ויצירתיות כדי לתת להם את זה, כי אלה בחורים שהם לומדים מהבוקר ועד הלילה, כמעט בלי הפסקות, בטח לא אטרקציות. נותנים להם שם 'בוסט' של אנרגיה, הציטוט שתמיד אומרים הוא 'וקוֹוֵי ה' יחליפו כוח'. אז בחסידויות יש המחנה המרוכז הזה שמעניק מגוון של תוכניות והם חוזרים משם מאובקים, אבל עם הרבה כוחות".
"כשבונים לו"ז לטיול, ההורים יכולים לראות שיש לזה סוף, לימים האלו, זה לא יימשך לנצח. ומנסים לפזר את האטרקציות היותר אקסטרימיות, נקרא לזה, פעם-פעמיים בשבוע, בהתאם לתקציב והיכולת, ובכל שאר הזמן לעשות דברים שירעננו את השגרה, אפילו אם זה ללכת לגינה באותה עיר, אבל בשכונה אחרת", אומרת הלר. "יש גינות מאוד מושקעות בירושלים שאנחנו לא מכירים. בקבוצות של האימהות היום זה מה שמאוד הולך, 'מי היה בגינה הזו?' 'האם יש מים בגינה ההיא?' 'האם יש הצללה?' הרשת מסייעת בחוויה הזו".
לונה פארק חרדי – ב-5 שקלים
בפארק הזית בבני ברק אני פוגש את בנות הדודות מרים ואלישבע. למרים חמישה ילדים ולאלישבע אחד, בן 7. איך נראה החופש הגדול אצלן במשפחה? "כל אחד והתקציב שלו. יש כאלו שטסים לאירופה ויש כאלו שטסים לצימר בצפון או שמחליפים דירה בשביל הגיוון", מסבירה אלישבע, ומרים מספרת על חילופי הדירות בתוך המשפחה: "אנחנו בבני ברק והם בירושלים. אנחנו נוסעים לשם והם לפה. לנו יש ים ולהם הכותל, עושים החלפות" – ואלישבע מוסיפה: "או שמגיעים לקניון מלחה לבזבז כסף".
כשרוצים לעשות בילוי אחד גדול של כל המשפחה יחד, איזה מין סוג של בילוי זה יהיה?
"יש פארק, עושים מנגל", עונה אלישבע. ארי, הילד של אלישבע, מתערב: "עכשיו אנחנו נוסעים לפארק. היום הלכתי לעירייה וקניתי כרטיס לבילונה (הלונה פארק של בני ברק) ב-5 שקלים. אבל אני הכי אוהב ללכת לבריכה".
אני מניח שעם ילד אחד החיים שלך, אלישבע, יותר קלים.
"מאיזו בחינה, כלכלית? ברור. יש סבא וסבתא, שעוזרים המון, וגם החברים עוזרים".
המשפחות שלכן קטנות יותר. אצל משפחות גדולות יותר זה מורכב יותר.
אלישבע: "כל אחד והתקציב שלו. משפחה ממוצעת לא תטוס לאלפים או תיסע לרמת הגולן".
איך אתן מגיעות לאטרקציות? יש פרסום ושיווק?
אלישבע: "האתרים החרדיים מפוצצים בפרסום, אני כבר חודשים ארוכים רואה מודעות".
וכמה נפוץ לטוס לחו"ל?
"נפוץ מאוד. יש לי הרבה חברות שטסות. תלוי מה הסגנון".
סרטים בווידאו – אבל רק "חינוכיים"
וחזרה למשפחת קצבי. ההורים אלישע ושני הם שניהם אנשי חינוך: הוא היה בעבר מורה וסגן מנהל בית ספר והיום עובד בית חב"ד ברמת אביב, והיא עובדת במדרשה לבעלות תשובה ברמת אביב. ובמשפחה עסוקים רבות בשאלה איך כל ילד יבלה בחופשה ויקבל את המקום שלו: "הרבי מלובביץ' ביקש שכל הורה יחשוב לפחות חצי שעה ביום על החינוך של הילדים שלו", מציינת שני. "אז אצלנו חושבים גם כמשפחה, וגם על כל ילד בפני עצמו. איפה המקום שלו? מה הצרכים שלו? ברוך השם, אנחנו אוהבים את כל החמודים".
חוברות הפעילויות שלהם – כמו זו שבה בונים מחדש את בית המקדש – כבר הפכו לשם דבר. "הרבה מצאו בנו השראה. ביקשו מאיתנו לשלוח להם את החוברת ולראות פירוט של האטרקציות", אומר אלישע. בינתיים הבת הבכורה, מושקא, איתם בבית כבר תקופה לא קצרה: היא יצאה לחופש כבר לפני חודש בזמן שהאחים שלה יצאו לחופש בא' באב, כלומר בתחילת שבוע שעבר.
זה לא יוצר לכם בלגן, שהבת יוצאת כל כך הרבה זמן לפני הילדים?
"לא בלגן, זה יצר אצלנו מורכבות", עונה אלישע. "כי אנחנו בכל שנה מקפידים לעשות שבוע משפחתי, שכל המשפחה יחד יוצאת לנופש, ואז אתה צריך לראות שהכול מסתנכרן יחד. הקייטנה של הגדולה, והקייטנה של הבנים. כל הזמן לתאם לו"זים".
אז יש לך זמן שיש לך את ההורים רק לעצמך, לפני שהאחים שלך יוצאים לחופש.
"כן, אבל אני לא מנצלת את זה", עונה מושקא הבכורה. "כל יום אני עושה משהו אחר". והאם מוסיפה: "אני איתה ועם הקטנה לבד בבית. אז יוצא לנו לעשות יחד יותר דברים. יש לנו בריכה בבניין, אז ירדנו יום אחד לעשות כיף בבריכה, רק אני והיא, אפילו הזמנו חברות. בימים שאני עובדת בבקרים אז אני מביאה אותה איתי. זו גם חוויה, לבוא עם אימא לעבודה".
איך זה לבוא עם אימא לעבודה?
"זה הרבה כיף, כי גם הילדות של העובדות האחרות באות ואנחנו עושים הרבה כיף ביחד ואני גם אוכלת הרבה סוכריות", עונה מושקא.
ואחרי שלושה שבועות – כשגם האחים שלך יוצאים לחופש ומצטרפים אלייך – את מבואסת?
"אני לא מבואסת. זה מעצבן כל הזמן להיות לבד בבית כשאתה רגיל שיש איתך אחים כל הזמן".
אז עכשיו, כשאתם שוב יחד בבית, איך מעבירים את הזמן?
"פיזרנו על הרצפה פרסים ועשינו תחרות קפיצה לרוחק. מי שהצליח לקפוץ עד הפרס קיבל אותו".
ומישהו רוצה לספר איך היה היום האחרון בבית ספר?
"כן, אני", עונה אחד הבנים. "מאוד התרגשתי לקבל את התעודה, למרות שזו הייתה תעודה משעממת נורא. הכול היה מצוין או טוב מאוד. ביום האחרון עשינו מסיבה עם המורה ויום לפני כן הבאנו לכיתה חומרים ועשינו ביחד וופל בלגי".
"מהחוויה שלי כילד שלמד בבית ספר לא-דתי והיו לו חודשיים חופש – אני זוכר בעיקר תקופה ארוכה של שעמום מול המסך. שבוע הטיול של המשפחה זה משהו שהילדים מחכים לו שנה שלמה"
אלישע קצבי, חסיד חב"ד מצפון תל אביב, אב לשבעה
ועכשיו, כשכולם בבית, איך נראה יום סטנדרטי בבית משפחת קצבי?
"הילדים מעסיקים את עצמם בסרטים חינוכיים שיש לנו בווידאו, אבל אנחנו מגבילים להם את הזמן", מסביר האב אלישע. "יש דפי צביעה, יורדים למטה, משחקים בלגו. הילדים גם אוהבים לבשל, לפעמים".
"בכל שנה בונים מאפס את המסלול"
"לי חשוב שמעבר לשבוע הטיול שאנחנו עושים בכל שנה, נעשה כל יום משהו חווייתי", מבהירה שני. "יום אחד הייתה מסיבת פיג'מות בסלון, שזה לא תמיד קל כי הם מאוד משתוללים, אבל בסוף היה כיף. היה יום שהוצאנו יחד ספרים מהספרייה וקראנו, היה יום אחד של סרטים עם פופקורן, היה יום שהכנו פנקייקים. היה גם יום שירדנו למטה עם גירי מדרכה והילדים ציירו. בכל יום אני מנסה לחשוב על משהו כזה, לפחות אחד".
אבל החופש בבית הוא לא האירוע המרכזי. "אנחנו כבר שלוש שנים עושים שבוע חופש בצפון, כי שם יש לנו משפחה. והשנה השבוע הזה לא ייראה כמו בשנה שעברה", מצהיר אלישע. "אנחנו ממש יושבים, אני ואשתי, ומחפשים אטרקציות. אם זה גן חיות או איזה פארק מיוחד. יש דברים קבועים, בגלל שחמי חי בטבריה אז הולכים תמיד יום אחד לטיילת בטבריה. אבל בגדול, כל שנה בונים מאפס".
ושני מוסיפה: "אנחנו מאוד משתדלים שיום אחד יהיה של אטרקציות, יום אחד יוקדש לטבע – מאוד חשוב לנו שהם יכירו נחלים ויירטבו קצת, יום אחד שיהיה עם חיות. אני כבר שבועיים לפני זה מרכיבה תוכנית". אלישע מדגיש שאחרי שבוע הנסיעות, מגיעה "הורדת הילוך": "את כל ההשקעה אנחנו מקדישים לשבוע הזה, שתמיד מגיע בתחילת החופש. היה לנו שבוע שקמנו מוקדם וכל יום היינו בחוץ, ועכשיו מה שנשאר, השבועיים האלה, איזי בבית".
בתור מי שמכירים את כל האטרקציות בארץ שמתאימות לחרדים, תנו לקוראי N12 כמה טיפים.
"יש לי חברים שלא מסכימים איתי. אבל אנחנו הגענו למסקנה שלא כדאי להשקיע את הכסף בתחום הלינה, כי זה נורא יקר, צימרים או בתי מלון", משיב אלישע. "אז הלכנו על הפתרון הכי זול, שזה אצל חמותי. וגם אם היא לא הייתה גרה בצפון, משתלם יותר לקחת דירה איפשהו בצפון, לא משנה איפה. חשוב גם למצוא מקומות שאתה יכול לבלות בהם יום שלם ויש בהם פעילויות לכל הגילים. אנחנו אוהבים את הסגנון העממי והפשוט יותר, פחות מקומות כמו סופרלנד. למקומות כמו בריכות ציבוריות, איפה שיש בעיות של צניעות, פחות נלך".
"אנחנו מאוד משתדלים שיום אחד יהיה של אטרקציות, יום אחד יוקדש לטבע – מאוד חשוב לנו שהם יכירו נחלים ויירטבו קצת, יום אחד שיהיה עם חיות. אני כבר שבועיים לפני זה מרכיבה תוכנית"
שני קצבי, חסידת חב"ד, אם לשבעה מצפון תל אביב
בתור מי שמכיר גם את העולם החילוני, איך אתה רואה את החופש אצלכם בהשוואה למשפחות חילוניות?
"חברים שלי, בני 36, לרובם עוד אין להם ילדים. יש רק אחד מהחבורה של התיכון עם תינוק", משיב אלישע. "אבל אני יכול להגיד לך מהחוויה שלי כילד שלמד בבית ספר לא-דתי והיו לו חודשיים חופש – שלמרות שפה ושם רשמו אותי לקייטנה – אני זוכר בעיקר תקופה ארוכה של שעמום מול המסך, זה מה שאני זוכר. שבוע הטיול של המשפחה זה משהו שהילדים מחכים לו שנה שלמה".
וזה היתרון שיש לכם, כהורים חרדים, שהחופש הוא קצר יותר.
"הרבי מלובביץ' אמר פעם שהלוואי שהוא היה יכול לבטל את הדבר הזה שנקרא 'חופש'. כי החופש הזה מביא איתו איזה הלך רוח כזה של פריקת עול. זה בסדר שמדי פעם צריך להתרענן, לצבור כוחות ולנשום אוויר, אבל יהודי לא צריך לפרוק עול".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv