מאה הגברים שהתאספו בערב יום שישי האחרון לא הפסיקו להרים בתשואות לדיווה די כשעלתה על הבמה המאולתרת במועדון זיזי שבתל אביב. אך כוכבת הדראג, שמחוץ לבמה עונה לשם דני יאיר, החליטה להתחיל את הערב דווקא בהורדה. "אנחנו כאן הערב בתקווה שגם בשנה הבאה יהיה לנו ערב כזה, ונהיה ב-2023 ולא ב-2023 לפני הספירה. אבל אני מבטיחה, לא יהיה הרבה פוליטיקה הערב", הצהירה הדיווה והמשיכה: "למרות שאני חייבת לציין שאני נורא שמחה על דבר אחד בקטע של בן גביר. כי כל פעם שאני אומרת את השם הזה אני מפסיקה לאכול לשעתיים. ואם אני גם אומרת את השם של הבן-זוג שלו, נו איך קוראים לו" - וכל הקהל עונה: סמוטריץ' - "אז זה גם יוצא לי מהצד השני באותו הרגע. נפלא".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בעוד כמה שעות תתחיל כאן מסיבת ביף, שעליה נרחיב עוד מעט. אבל עוד קודם לכן, שיאו של הערב הוא הטקס שבחמש השנים האחרונות נהיה למסורת - בחירת "מר דב" לשנת 2022. התחרות הזו נערכת כחלק מפסטיבל "ברטה" (BEARTA - הלחם של המילה האנגלית לדב וראשי התיבות של העיר תל אביב). בתזמון מעניין, ימים ספורים אחרי הבחירות לכנסת נקראו חברי קהילת הדובים הישראלית לבחור, כמדי שנה, את ה"מנהיג" שלהם לשנה זו.
הדב כידוע הוא חיה גדולה, שעירה ומאיימת ועם זאת, הדב הוא גם "חיבוק דב" והוא גם צעצוע ילדים חמוד. את הקונטרסט הזה מעוניינים לשווק לעולם "הדובים", חלק מתת-תרבות של הקהילה ההומוסקסואלית, שמתנהלת ברחבי העולם כקהילה מובחנת עם מסורות ואירועים משלה - ובאה לקרוא תיגר על התרבות ההומוסקסואלית המקובלת, זו שהתעצבה במערב בעשרות השנים האחרונות.
"אני נורא שמחה על דבר אחד בקטע של בן גביר. כי כל פעם שאני אומרת את השם הזה אני מפסיקה לאכול לשעתיים. ואם אני גם אומרת את השם של הבן-זוג שלו, נו איך קוראים לו, אז זה גם יוצא לי מהצד השני באותו הרגע"
מלכת הדראג דיווה די בתחרות בחירת "מר דב" הישראלי
נועם רוט, המייסד והרוח החיה מאחורי התחרות יחד עם בן זוגו אור פרידמן, בעצמו מר דב לשנת 2019, מסביר: "הקהילה הלהט"בית מקדשת מראה של רזון, של ללכת לחדר כושר, והתגובות שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות או בכל אפליקציות של הכרויות זה דברים כמו 'תסתכל על עצמך, מי בכלל ירצה אותך? לך תטפל בעצמך, תדאג לעצמך, אתה לא בריא, אתה מכוער'"
"יש הרבה מאוד הומואים שמדברים על זה שלקראת מצעד הגאווה מפסיקים לאכול או מפחיתים פחמימות, כי צריך להתכונן למצעד", מוסיף רוט. "יש המון התעסקות בזה כל הזמן. כל הרעיון של הקהילה שלנו הוא להגיד 'זה לא נכון' ולתת אלטרנטיבה. כי כל הגופים יפים וסקסיים. אתה לא צריך להיראות בצורה מסוימת בכדי להיות נחשק".
"גאים בגופים השמנים והשעירים שלנו"
"הכינוי לדמות ההומו ה'קלאסי' הוא Castro clone, כלומר 'שיבוט קסטרו', על שם שכונת קסטרו בסן פרנסיסקו, ה-שכונה ההומואית בעיר, שהייתה מקור מאוד חזק לתרבות ההומואית בכל ארצות הברית", מסביר ד"ר עמי פומרנץ, חוקר מגדר באוניברסיטת בן-גוריון שעוסק בחקר הקהילה ותולדותיה וחבר גאה בקהילת הדובים. "כלומר היה מדובר בגברים שנראים בדיוק אותו דבר ומבלים כל היום בחדר הכושר בכדי להשיג את הקוביות שלהם. כבר ב-1979 בסן פרנסיסקו במגזין 'אדבוקט' - שהוא העיתון העיקרי אז של הקהילה הגאה - סימנו והגדירו מה זה דב. פורסמה שם כתבה שנקראה 'גן החיות ההומואי', ומדברת על כל מיני סוגים של הומואים לפי בעלי חיים, והדב מופיע שם לראשונה".
"יש שאומרים שזו הייתה ריאקציה למגפת האיידס", ממשיך פומרנץ. "כי אנשים חולים הם רזים וכחושים ואם אתה שרירי ועם קוביות, זה מסמן שאתה בריא. והדובים באו להגיד לזה 'לא, אנחנו גאים בגופים השמנים והשעירים שלנו'. זה צבר תאוצה והפך לאידיאולוגיה בזכות האינטרנט והעולם הווירטואלי. בישראל, אגב, זה קרה הפוך. זה התחיל בישראל בפורומים וכל מיני קבוצות בתחילת שנות האלפיים ואז זה יצא משם לעולם הממשי".
"יש שאומרים שזו הייתה ריאקציה למגפת האיידס כי אנשים חולים הם רזים וכחושים ואם אתה שרירי ועם קוביות, זה מסמן שאתה בריא. והדובים באו להגיד לזה 'לא, אנחנו גאים בגופים השמנים והשעירים שלנו'. זה צבר תאוצה והפך לאידיאולוגיה בזכות האינטרנט"
ד"ר עמי פומרנץ, חוקר מגדר באוניברסיטת בן-גוריון
הקהילה הזו מונה לטענת מוביליה כמה מאות איש ברחבי הארץ והיא מלוכדת סביב לוח שנה עמוס בשלל אירועים. מאז הקורונה התפתחה מסורת של שיחות זום מדי לילה. ויש גם מסורת של פיקניקים משותפים ובילויים נוספים, ממשחקי באולינג ועד לשחיה לילית בתקופת הקיץ - שמתקיימת למרבה האירוניה בחוף הדתי בתל אביב. וכן יש גם את ליין מסיבות ה"ביף" שבהם לצד רחבת הריקודים יש "חדרי חושך" שאת הנעשה בהם נשאיר לדמיון. יחד עם רוט ופרידמן מובילה את הקהילה הזו חבורה של כמה עשרות פעילים, שיוזמים ומארגנים את האירועים.
במקום "שלום עולמי" - שיחות על סקס בטוח
יממה קודם, במועדון אחר, בדרום העיר, מוצגים לעולם לראשונה ששת הדובים החדשים, המתמודדים לכתר בשנת 2022 עולים נרגשים לדבר בפעם הראשונה בפני 50 החוגגים, שנדחסו לתוך המרתף הקטן באזור התחנה המרכזית. עבור כמעט כולם זו גם הפעם הראשונה בפני סוג כלשהו של קהל ואת הביישנות קל לזהות בקלות בקול ובאינטונציה. כמיטב המסורת בתחרות יופי גם הם נאלצים להתמודד עם שאלות נוקבות. אלא שכאן במקום שלום עולמי מדברים על סקס מוגן והיחס למבוגרים בקהילה.
"הקהילה הלהט"בית מקדשת מראה של רזון, של ללכת לחדר כושר, והתגובות שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות או בכל אפליקציות של הכרויות זה דברים כמו "תסתכל על עצמך, מי בכלל ירצה אותך? לך תטפל בעצמך, תדאג לעצמך, אתה לא בריא, אתה מכוער"
נועם רוט, ממייסדי תחרות "מר דב" הישראלי
באחד הקירות הצדדיים הציבו שש קופסאות נעליים. הקהל, שקיבל בתחילת הערב פתק קטן, מתבקש לשלשל אותו לקופסת הנעליים המתחזה לקלפי ושעליה תמונתו של "מר דב" בו הוא חפץ. אך אלו רק מחצית מהקולות. בדיוק כמו באירוויזיון, את דעת הקהל יאזנו השופטים המקצועיים - הצוות המארגן של התחרות, מחוזקים בשני שופטים מיובאים מהאגף הייקי של אירופה - מר דב של גרמניה וזה של אוסטריה - אורחי הכבוד שהגיעו השנה לתחרות.
ואיך כל השיפוטיות הזו משתלבת עם כל ההכלה והקבלה שהדובים מרבים לדבר עליהם? ובכן, רוט דואג להבהיר: "התחרות היא רק פלטפורמה. אנחנו קצת צוחקים על כל הקטע הזה של תחרות יופי. זה מקום שהוא פתח לאקטיביזם. גם מי שזוכה, וגם מי שלא, נהיה פעיל בקהילה, ויש הרבה דוגמאות".
יצא מהארון בגיל 55 - ונכנס לתחרות
כל המתמודדים, כאמור, אחוזי התרגשות. אבל יש אחד שאצלו ההתרגשות טעונה הרבה יותר. זהו דייויד כהן, זקן המתמודדים, בן 55 מרעננה. מחר בשעה הזו הוא ירקוד סלסלה על הבמה בתחתונים בלבד כשהכרס מובלטת בגאון, וכשאיתו בן הלוויה הצמוד שלו - דובי ענק שזכה, איך לא, לשם טדי. לכל מקום שהוא הולך, מספר כהן, טדי איתו. אבל כמה שעות לפני ההצגה הרשמית שלו כהן נתקף פחד וכבר כמעט והחליט לפרוש מהתחרות.
"בגלל מי שאני, אני מרגיש שהקהילה לא מקבלת אותי ואני לא יודע ממש למה", מסביר כהן למה שקל לפרוש. "אולי כי אני עולה חדש ולא כל כך יודע מה קורה בישראל. ואולי בגלל שעוד לא עשיתי פה סקס עם אף אחד". למעשה עבורו הערב הזה הוא גם היציאה הרשמית מהארון. הוא היה נשוי בעבר שלוש פעמים, לנשים. בוונצואלה, מולדתו שאותה עזב לפני שש שנים לאור קריסתה הפוליטית והכלכלית, הותיר ילדים ואפילו נכד אחד. למעשה, עד לפני כמה שבועות היה בזוגיות עם אישה. עד עכשיו, הוא מספר, אף אחד מהקרובים לו לא יודע על זהותו המינית. ההרשמה לתחרות היא רגע השיא בתהליך הארוך של השלמה עם הזהות הביסקסואלית שלו.
כבר שבועיים קודם כמעט ופרש מהתחרות. אבל הערב, אחרי פיק הברכיים של הרגע האחרון, שיחת הרגעה עם רוט השקיטה את הפחדים. "לכל קהילה יש קודים ואני עוד לא יודע מה הקודים פה. לפני ארבעה חודשים התחלתי ליצור קשרים בקהילה והיו בחורים שכל מה שעניין אותם היה לעשות סקס, אבל אף אחד לא הציע לי להיות חבר שלו. הייתי בפגישה של דובים בתל אביב ושם הדובים הם קצת אחרים. כשהייתי שם אף אחד לא דיבר איתי. כשהייתי בחיפה זה היה אחרת, האנשים היו יותר נחמדים ומתוקים".
"לכל קהילה יש קודים ואני עוד לא יודע מה הקודים פה. לפני ארבעה חודשים התחלתי ליצור קשרים בקהילה והיו בחורים שכל מה שעניין אותם היה לעשות סקס, אבל אף אחד לא הציע לי להיות חבר שלו"
דייויד כהן, עולה חדש בן 55 שיצא מהארון ונכנס לתחרות "מר דב" הישראלי
"מקווה שהם יהיו חזקים כשינסו להמיר אותם"
בתוך הקהל הדחוס קשה להתעלם מכמה חוגגים מאפירי שיער בצידי הרחבה. נראים מעט לא קשורים, אך זזים לצלילי המוזיקה לצד החוגגים שחלקם יכולים להיות הבנים שלהם. רובם גם לא ממש עונים ל"אידיאל היופי" הדוביי, שמתמקד בקילוגרמים ובשערות. לאירוע המרכזי, למחרת, רובם לא הגיעו. אבל באירוע הקטן יותר הם חשים ביטחון להצטרף לחגיגה. זה אחד ממקורות הגאווה של הדובים, חלק מהאידיאולוגיה המחבקת של הדובים, השואפת להיות בית לאלו שמוצאים את עצמם מחוץ למעגל המרכזי, הוא גם דור הוותיק, שגם הוא מוצא עצמו לא אחת נדחק לשוליים של קהילת הלהט"ב.
אחד מהם הוא ר'. בן 57, מציג את עצמו כאיש חינוך, חובב סקס ופוליאמורי. כמה שעות קודם לכן הוכרזו רשמית תוצאות הבחירות. ממשלת נתניהו-חרדים-ציונות דתית נהפכה למצב מוחשי, מרצ - מסורתית המפלגה הפטרונית של הקהילה הגאה - מצאה את עצמה לראשונה מתחת לאחוז החסימה. ר' ממהר לגשת ישר לפוליטיקה: "אפילו זקנות דתיות אוהבות אותי", הוא מצהיר בשמחה מופגנת, כנראה אחרי כמה וכמה בירות וניגש לדבר על אורית סטרוק, חברת הכנסת החדשה-ישנה שבריאיון טלוויזיוני כמה שעות קודם לכן הצהירה על דעתה בעניין מצעד הגאווה. "היא אישה די מטומטמת שמדברת בצורה בזויה. יש הרבה הומואים גם במפלגה שלה, אני מקווה שהם יהיו חזקים כשינסו להמיר אותם. אי אפשר להמיר אותנו בחיים. אנחנו גאים במי שאנחנו בכל הגילים. זו בושה שבמדינה כמו ישראל צריך לדבר על דבר כזה, שהוא מובן מאליו".
למחרת אני נתקל שוב בר'. הוא אחד מהמקדימים להגיע לטקס ההכרזה על מר דב החדש. הפעם הוא עם א', בן זוגו. בפנים, בתוך המועדון, ההכנות לאירוע מתעכבות ובני הזוג מתייבשים בינתיים על הספסל. "אורית סטרוק, את רואה? זה במרחב הציבורי", מרים ר' את החולצה ומפליק על הכרס הרוטטת קלות. "אל תדאג - זה יהיה במרחב הציבורי, וזה גם יהיה בירושלים", הוא ממהר להרגיע.
"אורית סטרוק מדברת בצורה בזויה. יש הרבה הומואים גם במפלגה שלה, אני מקווה שהם יהיו חזקים כשינסו להמיר אותם. אי אפשר להמיר אותנו בחיים. אנחנו גאים במי שאנחנו בכל הגילים"
ר', בן 57, משתתף בתחרות בחירת "מר דב" הישראלי
בני הזוג, מתברר, חלוקים בדעותיהם. "משכו את האנשים האלה של 'עוצמה יהודית' בלשון", אומר ר'. "הם לא לגמרי פוליטיקאים, אז הם אמרו את מה שהם חושבים. כמו הרבה פוליטיקאים בסוף גם הם ידברו הרבה ולא ייצא מזה כלום". ובן זוגו משיב לו: "גם היהודים שלא ברחו מגרמניה כשהיטלר עלה אמרו 'זה הכול דיבורים, הוא לא יעשה שום דבר ממה שהוא אמר'", משיב לו בן הזוג. "וזה לא היה הכול דיבורים. זה קרה שם לאט לאט, ואז יום אחד זה פשוט הגיע".
חילוקי הדעות מתרחבים גם לספסל ליד, שם כבר התמקם זוג נוסף שהקדים להגיע, צעיר בהרבה מר' וא', והשניים מצטרפים לוויכוח. "אף אחד לא ידפוק לך בדלת, ישאל 'שלום, אתה גיי?' ויכריח אותך ללכת לטיפול המרה. זה לא משטר נאצי", אומר אחד מבני הזוג שמזדהה כנתי. בספסלים האלה מסרבים להתרגש מתוצאות הבחירות. בן הזוג שלידו מצטרף לגישה המקלה: "בוא נגיד את האמת, אף אחד לא ייתן למצב הזה לקרות. אז מה יקרה? אוקיי, אז הם לא יתנו לנו לתרום דם. אשמתכם. אתם מפספסים את הדם שלי, לא אני את שלכם".
נתי הוא בן 21 מרמת גן, אך הוא נולד וגדל באלעד. עד לפני כמה שנים עוד היה תלמיד ישיבה ("אתה לא רוצה לדעת מה קורה בישיבות, אתה לא רוצה לדעת"). המשפחה שלו, הוא מספר, ידעה מגיל צעיר שהוא הומו ובניגוד למשפחות רבות של להט"בים חרדים, אצלו לא עשו עניין לא מהיציאה מהארון וגם לא מהיציאה בשאלה והוא עדיין בקשר עם כולם. "הלכנו לכל כך הרבה בחירות בשנים האחרונות כי כל אחד דואג לתחת של עצמו ולא אכפת לו מה יגידו", הוא מסכם את הגישה הפוליטית האדישה-משהו שלו. "אז נותנים הרבה סיסמאות לפני הבחירות ובתכל'ס לא הרבה מתקיים. המדינה הזו מרוויחה המון ממצעדי הגאווה. היו פה מסיבות מטורפות ובאו אנשים מכל העולם, שהכניסו כסף. זה שיש כמה קיצונים מטורללים שקצת קשה להם לראות בולבולים, סבבה, אז קשה להם".
א' המבוגר, שמוצא את עצמו בדעת מיעוט, ממהר לסכם בבדיחות את הוויכוח ולחזור לשוחח על קהילת הדובים: "קיבלתי זימון לטיפול המרה ביום ראשון, אז עד שתפורסם הכתבה הזו אני כבר אהיה סטרייט, אז זה לא מעניין כבר". אך נתי הצעיר עדיין נסער מהוויכוח: "ברוסיה חסמו את הגריינדר, רק כדי שתבין מה זה להיות הומו ברוסיה. אז שיחסמו. יש מספיק דרכים להכיר", הוא מדגיש כמה הוא מסרב להתרגש ממה שצופן העתיד לקהילה שלו ואגב כך חושף את פערי הגישה הבין-דוריים, כשהוא פונה לספסל שליד, "איך היה לפני הגריינדר?"
"לא יודע להסביר מאיפה מגיעה המשיכה"
היחס לתוצאות הבחירות הוא, כך מתברר, לא הדבר היחיד שעליו חלוקים בני הזוג ר' וא'. הזוגיות שלהם שורדת בלי עין רעה כבר 29 שנה שנה בזכות מנה גדושה של ציניות וחוש הומור, כי גם בכל מה שקשור למשיכה מינית ר' מעדיף את הגברים שלו מלאים ואילו א' מעדיף אותם שדופים.
"אני נמצא בקהילה בשביל הצ'ייסרים. אתה רואה את הבחור הזה מימינך, זה קהל היעד", אומר א' ומצביע על נתי. בתוך העולם הדובי מנהלים ז'רגון שלם של תתי-קבוצות שונות וצ'ייסר היא אולי המפתיעה שבהן. בניגוד למה שאפשר לחשוב הקהל שמתייצב לאירוע מגיע ממנעד משקלי רחב במיוחד. בדוכן המרצ'נדייז של הדובים אפשר למצוא, למשל, חולצות במגוון מידות שנע ממדיום ועד XXXXL. הצ'ייסרים, כמו נתי, הם בחורים רזים שנמשכים דווקא לדובים עבי הבשר.
"אני חובב דובים ובן הזוג שלי הוא דוב בעצמו", מסביר נתי ובן הזוג הדוב מבהיר: "אני בא לאירועים רק בגללו". נתי מתקשה להסביר את מקור המשיכה המפתיעה, "אני לא יודע להסביר מאיפה מגיעה המשיכה הזו. זה כמו שיש אנשים שנמשכים לנשים ויש כאלה שנמשכים לגברים. אין באמת אפשרות לדעת".
"זה מצחיק. סגן מר דב היוצא, מישה, היה דווקא מחוץ לקהילה ובן הזוג שלו, שהוא לא דב אלא צ'ייסר, כאילו בא מתוך הקהילה", מספר רוט מארגן התחרות. "הוא הכיר את מר דב ורשם את מישה לתחרות, למרות שבכלל לא הכיר אותה. הוא נכנס לקהילה וזכה בתחרות בכלל מבחוץ".
"זו גם יציאה מאיזה ארון"
לפי רוט, קבלת הצ'ייסרים היא חלק משמעותי מקריאת התיגר של הדובים על נורמות היופי המעוותות שנוצרו בקהילה הגאה. "גם להודות שאתה נמשך למישהו שהוא גדול יותר, זה גם דבר שהוא בושה. זו גם יציאה מאיזה ארון. אין תשובה לאיך אפשר להימשך, מה שאתה מרגיש זה מה שאתה מרגיש. הבעיה שאנחנו באים לתת לה את המודעות היא בסופו של דבר בעיה חברתית. אנשים מסתכלים על זוג כזה ואומרים 'מה הוא עושה איתו?', דברים כאלו".
"אנשים אוהבים את הקטע הזה של התתי-הגדרות", אומר רוט. חוץ מהצ'ייסרים המילון הדובי ענף ומגוון כמגוון האנושי, ורוט מסביר: "אז יש 'דב קוטב', שהוא דב לבן, אז אלו אנשים מבוגרים שכל השיער שלהם לבן; 'דב גריזלי' שהוא גדול ושעיר; 'דב פנדה' שהוא בחור אסייאתי או כזה שהוא מאוד חמוד כזה; 'דב קואלה' שזה בחור קטן; ויש לך גם 'גור דובים' שזה פשוט בחור צעיר אבל שיש לו סממנים של דב. ואז פתאום יש אנשים שהם לא שמנים אבל כן שעירים, אז קוראים להם לוטרות. כל מיני כאלה, זה חמוד. זה דברים שהם שאולים מאנגלית. אצלנו יש שפה אחרת, אז לא אומרים נניח 'דב קוטב', לא משתמשים בזה ביום יום כמו באנגלית, אז אנחנו מכירים את המושגים. אבל 'דובון' זה כן מושג שמשתמשים בו בעברית יום-יומית וגם דביבון".
כמה שעות לפני הרגע הגדול, מתייצבים ששת המתמודדים לראיונות אישיים מול צוות השיפוט שיגזור את גורלם. זו גם ההזדמנות שלהם לשתף בסיפור החיים שלהם. אחד מהם הוא איציק אבן, בן 45 מלוד, מוכר רהיטים. "אני הייתי ילד מופנם, תמיד עם בעיה של לגשת לאנשים", מספר אבן. "זו הייתה הרבה עבודה להגיע למצב שאני מגיע לאירועים כאלו, כל שכן להתחרות. כשהייתי ילד הייתי בכלל רזה. המשקל שלי עלה רק בצבא. הביישנות הייתה הרבה לפני זה. יותר נוח לי עם הלבד, כשאני לא צריך להציג את עצמי"
ואיך לתוך כל המציאות הזו אפשר להתבגר עם הידיעה שאתה הומו?
"אני הבנתי שאני לא נמשך לנשים, אבל די הדחקתי את זה, עד בערך גיל 18. לא חיפשתי הומואים אחרים להיפגש איתם, ולא חיפשתי סקס. הייתי לגמרי מנותק מהנושא הזה. רק בגיל 21 הייתה לי חוויה מינית ראשונה".
"מה שעזר לי לשבור את זה זה שבכיתה ז' גיליתי את העולם של משחקי תפקידים, כמו מבוכים ודרקונים", אומר אבן. "זו קבוצה קטנה של ארבעה עד שישה אנשים, אז יותר קל לי לבטא את עצמי כשזו קבוצה קטנה. עד שהגעתי למצב שהנחיתי את המשחקים האלה וכשאתה מנחה משחק אתה חייב לדבר. ואתה מבין אז שאתה יכול ליצור לעצמך אזור נוחות יותר רחב. וזה תחביב שהרבה שנים אימא שלי לא הבינה למה אני מתעסק איתו, היא חשבה שזה לא תורם לי כלום ולא הבינה, למרות שניסיתי להסביר לה, כמה זה עוזר לי באנגלית או במתמטיקה או בעבודת צוות ובעוד הרבה תחומים".
"הייתי ילד מופנם, תמיד עם בעיה של לגשת לאנשים. זו הייתה הרבה עבודה להגיע למצב שאני מגיע לאירועים כאלו, כל שכן להתחרות. כשהייתי ילד הייתי בכלל רזה. המשקל שלי עלה רק בצבא. הביישנות הייתה הרבה לפני זה"
איציק אבן, בן 45, מתמודד בתחרות "מר דב" הישראלי
עניין הביישנות הוא מוטיב חוזר אצל מרבית המתמודדים זוכי העבר, כולל האורח מאוסטריה, מספרים איך התחרות שינתה את חייהם קודם כל מבחינה אישיות והצליחה לעזור להם לגבור על המופנמות. אצל אבן אלו משחקי התפקידים ואילו אצל דניאל בכר, בן 30 מחיפה, זוהי תנועת הנוער. "בנוער העובד תמיד היה מדריך או מדריכה, שעונה על הצורך באדם מבוגר שהוא לא מורה או הורה, שאפשרו תהליך או שיח שהוא לא שיפוטי. התנועה נתנה לי הרבה, גם ביטחון וגם יכולות לראות דברים בצורה יותר מורכבת יותר ולראות את הסובב אותי, את התחלואות של החברה ואיך בנויה נפש האדם".
כמו רבים בקהילת הדובים, בכר הוא איש חינוך. לאחרונה חזר למושב שבו נולד, גבע כרמל, כרכז מנהיגות של בני נוער במועצה האזורית. לחינוך הבלתי-פורמלי הגיע בעקבות ימיו בנוער העובד. "במושב, בקהילה קטנה, ברגע שאתה מרגיש שאתה לא מיושר לפי הנורמות החברתיות אתה מסתתר", הוא מספר. "אתה מוצא מקומות להרגיש בהם בטוח, אבל לא במרחב הציבורי. לכן גם יצאתי מהארון רק בגיל 19. במושב יש נראות מאוד גבוהה לכל אחד ובעיר אתה יכול להיות סתם אדם. תמיד הרגשתי שמן ותמיד ידעתי שאני הומו, אבל אני לא יכולתי להגיד 'אני הומו' כי גם אין הבנה של הדבר".
"לא הייתה לי ברירה אלא להיות דב"
בניגוד לזיהוי המקובל של הקהילה עם תל אביב, ולמרות שאת מרבית האירועים שלהם מקיימים הדובים בעיר, רשימת המתמודדים על תואר "מר דב" מגלה פריסה גיאוגרפית רחבה הרבה יותר. חוץ מחיפה ולוד נמצאות ברשימה גם גבעת אולגה, כפר יונה, ופרדס חנה. "האמת היא שגם בשנה שעברה זה יצא ככה", אומר רוט. "היו ארבעה מתמודדים, ואף אחד מהם לא מתל אביב. לעומת זאת, בתחרות האחרונה שהייתה לפני הקורונה, שבה היו שבעה מתמודדים, הם כולם היו מאזור המרכז, חוץ מאחד שהגיע מהצפון".
המתמודדים עולים לבמה בזה אחר זה, כל אחד מקבל חמש דקות להציג קטע קצר שהכין. אבן, איש הרהיטים, מנצל את הזמן לדבר על ארון בצורת דב שעיצב. בכר, הפוליטי יותר, עלה לבמה לבוש כעקרת בית ובחר להעלות מיצג מחאה שעוסק בנשים שנרצחו על ידי בני זוגם. מתמודדים אחרים פשוט עלו לבמה עם מינימום בגדים בכדי לרקוד לצלילי המוזיקה. כשמסתיימת התוכנית האומנותית ובחדר צידי מתחילה ספירת הקולות.
סקירה קצרה של הקהל מלמדת שחוץ מעברית גם מגוון השפות כאן הערב נרחב ביותר. בין האורחים שמרחוק באו, שלושה חברים מקולומביה שהגיעו רק אתמול בספינה לנמל אשדוד ובמקרה שמעו על הפסטיבל והחליטו להגיע. הם מספרים על פסטיבלי דובים ענקיים של אלפי משתתפים בדרום אמריקה. אחד מהם, חואן, מספר שבמסגרת התיירות הדובית ימשיך מכאן לברלין, לבקר חברים שפגש בפסטיבל מהסוג הזה.
מעט ליד החברים מקולומביה עומד גבר עם שפם מסוגנן במיוחד העונה לשם בוב, למרות שהוא בכלל ולדימיר. "אפילו ברוסיה כולם כבר קוראים לי בוב". הוא אחד ממארגני אירוע קהילת הדובים במוסקווה כבר מראשיתה לפני 23 שנה, ולאחרונה הגיע לארץ בכדי לבדוק אפשרות לעלות ארצה. "יש לנו קבוצה טובה של דובים במוסקווה", אומר אומר על הקהילה מהמדינה שהדב הוא אחד מסמליה. "הם ימשיכו לארגן את המסיבות. יכול להיות שנצטרך לוותר על חלק מהאירועים, אבל לא על כולם. האמת היא שלהיות דב ברוסיה זה מאוד נוח, כי אף אחד לא חושב שאתה הומו, כי אנחנו לא נראים כמו הומואים טיפוסיים".
וגם המלחמה באוקראינה, איך לא, נותנת אותותיה בקהילה שלו. "המצב עדיין בסדר. האירוע השבועי והחודשי שלנו מתקיימים כרגיל וכל שישי יש מסיבת סאונה. אבל עכשיו הממשלה ברוסיה התחילה לצאת נגד תעמולה להט"בית, כמו שהם קוראים לזה. אין דבר כזה, עצם הקיום שלנו הוא תעמולה להט"בית. אומרים שיסגרו את כל המקומות הלהט"ביים וזה יהיה מסוכן להגיד שאתה להט"ב, כי מיד תסומן כאויב האומה" .
"עכשיו הממשלה ברוסיה התחילה לצאת נגד תעמולה להט"בית, כמו שהם קוראים לזה. אין דבר כזה, עצם הקיום שלנו הוא תעמולה להט"בית. אומרים שיסגרו את כל המקומות הלהט"ביים וזה יהיה מסוכן להגיד שאתה להט"ב, כי מיד תסומן כאויב האומה"
ולדימיר ("בוב"), ממארגני אירועי קהילת הדובים במוסקווה
יחד עם בוב נמצא מישה כץ, סגן מר דב היוצא, שכבר הוזכר כאן קודם, יליד אוקראינה. "האמת היא שאני נקרא על שם מישקה הדב שהיה הקמע אולימפיאדת מוסקווה 1980", הוא מספר. "לא הייתה לי ברירה אחרת אלא להיות דב". כעת הוא מנצל את המעמד שבא עם התפקיד, שעוד רגע יעזוב ויעביר למישהו אחר, בכדי לסייע ללהט"בים בני מולדתו.
"עכשיו אנחנו מנסים לסייע ללהט"בים מאוקראינה ומרוסיה להגיע לכאן, מי שיכול. מי שלא, אנחנו מנסים לעזור לו להגיע למקומות אחרים - גרמניה, בריטניה או קנדה. מאוקראינה הגיעו לא מעט נשים לסביות (לגברים אוקראינים נאסר לצאת מתחומי המדינה עם תחילת המלחמה - י.כ.). עכשיו מתחיל גל של הגירה להט"בית מרוסיה. אבל ישראל מקשה מאוד בכל מה שקשור למעמד פליט".
קמפיין הסטיקרים שהכריע את התחרות
ככל שהביטים של המוסיקה מתגברים ובזיזי מתקרבים לקראת ההכרזה על מר דב 2022, מישהו דואג לאט לאט לפזר בין הרוקדים סטיקרים. מישהו פה עושה קמפיין, וקוראים לו אברהם בנסון, בן 33 מגבעת אולגה, מורה לדרמה - ובקהל כבר מדברים על פייבוריט.
התחזיות לבסוף מתגשמות ובנסון זוכה בסרט הנכסף - שמעוצב, כמו הדגל של קהילת הדובים, מפסים בצבעי הגוונים השונים של צבעי העור והשיער האנושיים. מר דב החדש נולד בסיאטל ועלה לארץ לפני 13 שנה. את העברית המושלמת שלו רכש בלימודי ספרות עברית באוניברסיטת נורת'ווסטרן ולימודי יהדות כאן בישראל. בעולם המושגים הדוביי הוא מתויג כ"דביבון" - "יעני חמוד, אבל קטן, ערמומי וקצת מסוכן", כפי שהוא מגדיר זאת.
הוא הגיע לארץ במסגרת תכנית "מסע". ואם אתם שואלים את עצמך איך מגיעים מסיאטל לגבעת אולגה, שם הוא מתגורר עם בן זוגו, הוא מסביר: "מה שקרה זה שאני פשוט התחלתי להתאהב במה שהיה חריג בנוף שלי, עד שיצאתי מכל המסגרות של האמריקנים והבנתי שיש גם חיים אמיתיים בארץ. ואז גייסו אותי. לשריון. הצבא היה חוויה קשה. יצאתי מהבועה והכרתי את בן הזוג שלי".
"אני פשוט התחלתי להתאהב במה שהיה חריג בנוף שלי, עד שיצאתי מכל המסגרות של האמריקנים והבנתי שיש גם חיים אמיתיים בארץ. ואז גייסו אותי. לשריון. הצבא היה חוויה קשה. יצאתי מהבועה והכרתי את בן הזוג שלי
אברהם בנסון, בן 33, הזוכה בתחרות "מר דב" הישראלי
לנטייה המינית שלו, אומר בנסון, לא היה כל קשר להחלטה להשתקע בארץ. "אם זה היה לי באמת חשוב הייתי עכשיו דווקא במקום יותר נחמד. עם כל הכבוד לפינק-וושינג (שימוש מוגזם ביחסי ציבור אוהדים לקהילת הלהט"ב בכדי להסוות את היחס האמיתי כלפיה, י.כ.), הייתי מעדיף ללכת לגור בניו יורק או בשיקגו, במקום שאני לא צריך כל כמה שנים לצאת להפגנות נגד טיפולי המרה ולקבל יום אחד טלפון מבן הזוג שלי, שהוא קיבל בוקס משוטר כי הוא יצא להפגין בעד חוק הפונדקאות".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv