אף אחד לא ממש יודע כיצד הגיע פסלו המפואר של ישוע לכנסיית ההרשעה שבעיר העתיקה בירושלים. גם האב מתיאו מונרי, כומר פרנציסקני, מורה דרך ואחד מנזירי המנזר הסמוך, לא ממש ידע לענות על כך. הגרסה המקובלת אצלם במנזר, מספר מונרי, היא שאת פסל העץ יצרו חברי גילדת מגלפי העץ של ברצלונה בסדנה שלהם, אי אז בסוף המאה ה-19. בין אם זה אכן הסיפור הנכון או לא, מה שברור הוא שכבר למעלה ממאה שנה מוצב לראווה הפסל במרכז הקפלה, באותו מקום בו נגזר גורלו של המשיח הנוצרי.
לא רחוק מכאן - לפחות לפי האמונה הקתולית-פרנציסקנית - התקיים משפטו של ישוע בידי הרומאים. הנקודה המדויקת נמצאת כבר שנים בידי גורמים מוסלמיים וכיום עומד שם בית ספר. בנקודה הקרובה ביותר לשם נבנתה הכנסייה עם השם בעל הגוון המשפטי-משהו, כדי לציין את הרשעתו של ישוע בדין.
וכאילו לא הספיקו ייסוריו, כמעט אלפיים שנה אחרי שוכב כעת ישוע בפינת הקפלה הרוס כמעט לחלוטין: לפני חודש הוא הושחת בידי תייר אמריקני-יהודי מעורער בנפשו. רגליו של הפסל נגדעו ועל פניו ניכרים סימני הפטיש שבאמצעותו הלם אותו תייר בפסל. את המפגע בחרו אנשי הכנסייה לא להסתיר. להיפך - הוא מוצג כעת לראווה לעיני התיירים שפוקדים את המקום.
"צעק שצריך להרוס את כל האלילים"
חרף הקור הירושלמי, ביום חול סתמי, הקפלה הקטנה דחוסה להחריד בתיירים. כך היה גם באותה שעת צוהריים ב-2 בפברואר. המשחית ניצל את העומס והסתנן לקבוצת תיירים אמריקנית ששהתה שם באותה עת - ואז התחיל בהרס. "גם אני שמעתי את הרעש, אז יצאתי מהמנזר, ראיתי אותו וגם ניסיתי לדבר איתו", משחזר האב מונרי. "זה היה שתיים-שלוש דקות ואחר כך אני חושב, רק אחרי 10 דקות גם המשטרה הגיעה למקום. ואחר כך הוא התחיל לצעוק, כשהמשטרה כבר הייתה פה, כאילו הוא ניסה לשכנע את השוטרים שמה שהוא עשה זה הדבר הנכון".
"הוא צעק באנגלית 'שמות, פרק כ', זה הפרק של עשרת הדיברות, כי כתוב שם שאסור לעשות פסלים ותמונות של אלוהים", מוסיף הכומר מונרי. "אני ניסיתי לשכנע אותו שאנחנו לא משתחווים לפסלים, לא סוגדים ולא עובדים עבודה זרה, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. הוא לא ענה, אלא פשוט אמר שצריכים להרוס את כל האלילים בירושלים, כי ירושלים היא עיר קודש".
למרות התחושות הקשות שהמקרה הותיר, מונרי מדגיש: "חשוב להגיד שאנחנו לא רוצים נקמה ואין לנו רגשות של שנאה נגד האיש הזה, באמת. כדאי שמישהו ישלם על השיפוץ של הפסל, אבל אנחנו בשלום. אנחנו לא פוחדים ולא שונאים אף אחד. חשוב לי להגיד את זה". מונרי אפילו מגלה סימנים של אמפתיה כלפי התוקף - שנשלח לאשפוז פסיכיאטרי ועומד בפני גירוש מהארץ: כאיש דת הוא מבין לליבו ומבקש להתייחס לתקרית ההיא כתקרית דתית ולא פוליטית.
"יש להם בעיה עם השילוש הקדוש, וגם שלפי הדת שלנו אלוהים נהיה בשר ודם וזה משהו שאי אפשר לקבל לפי היהדות" הוא מסביר. "למשל כשהם עוברים ורואים מסגד הם לא מתנהגים ככה, כי האיסלאם לא עבודה זרה והנצרות כן. הוא לא רצה לעשות משהו רע. הוא היה ממש משוכנע שמה שהוא עשה היה הדבר הטוב בעיני האלוהים. זה פשוט מישהו שאולי אמרו לו שהבעיה של ירושלים זה הנוצרים עם כל הפסלים והאלילים האלה".
"עצוב לראות כל כך הרבה שנאה"
מונרי הגיע הנה לפני 18 שנה מרומא, ובין עיסוקיו הוא גם פרופ' לתיאולוגיה בשלוחה המקומית של האוניברסיטה הפרנציסקנית. תחום ההתמחות שלו הוא הבשורה על פי מתי שבברית החדשה. "ואם ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אומר אני לכם לא תוכלו לעבור בערי ישראל", אומר ישוע לשליחיו בפרק י' של הבשורה הזו, שעוסק בהתעמרותם של יהודי העת ההיא כלפי הנוצרים הראשונים. מקץ אלפיים שנות היסטוריה שוב חוששים נוצרים בארץ הקודש מנחת זרועם של יהודים. ולמרות שהוא מגמד את ההיבט הפוליטי בנעשה, מונרי מספר על התנכלויות בלתי פוסקות כלפי בני דתו: "כל יום יש מישהו שעובר ויורק על הרצפה בכניסה למנזר".
"יש גם יהודים שגרים ממש קרוב ועושים את זה, וזה מאוד עצוב, אבל אנחנו פשוט מקבלים את זה כי זאת המציאות של המקום", הוא מוסיף בדאגה. "עצוב לראות כל כך הרבה שנאה, במיוחד בצעירים. זה עצוב במיוחד לגבי העתיד שלהם. זה עצוב לראות כל כך הרבה שנאת חינם. לפני שהגעתי לארץ לא דמיינתי שישנה שנאה כזו, למרות שאנחנו יודעים שהנוצרים עשו הרבה דברים לא טובים ליהודים במשך ההיסטוריה. אבל פה אני חושב שזה לא עניין של היסטוריה, אלא עניין דתי של טומאה. כי בראש שלהם אנחנו עבודה זרה. פעם אחת הייתי רוצה לדבר עם היהודים שגרים פה בשכונה, וגם ניסיתי דרך ידידה יהודית לדבר איתם, אבל אמרו שהם לא מעוניינים לדבר עם נזיר".
"שם אני לא אסתובב עם הגלימה"
מעשה הוונדליזם בכנסיית ההרשעה היה האחרון עד כה בגל חריג של פגיעות נגד אתרים נוצריים בירושלים שהתחיל השנה. לפני נתונים של ארגון "תג מאיר", שמנהל מעקב אחרי מקרים שכאלו, בשנתיים הקודמות נרשם מקרה אחד של השחתה בחודשים ינואר-פברואר בכל אחת מהשנים הללו. השנה נרשמו לא פחות מארבעה מקרים כאלו. האב מונרי מרגיש גם הוא את ההסלמה הזו: "מה שאני רואה שגדל זה השנאה אצל הצעירים כלפי כל מה שלא שייך ליהדות. למשל, בשנה שעברה כשהיו כל כך הרבה יהודים צעירים שצעקו 'מוות לערבים' קרוב לשער שכם (במצעד הדגלים, י.כ.) אני ראיתי שנאה שמעולם לא ראיתי כמותה, ואחרי הקורונה ראינו כל כך הרבה שנאה. ראינו מה שקרה ביפו ובחיפה במאי 2021 (במבצע "שומר החומות, י.כ.), זה חלק ממה שקרה בין הערבים ליהודים. אני ראיתי שנאה גם כשהגעתי לפה, ב-2005. אבל כל שנה זה גדל קצת יותר".
עם זאת, הוא מבהיר: "סכנה אני לא מרגיש, אבל לפעמים אני מרגיש שנאה. שמעתי סיפורים על מה שקרה לכמרים אחרים, אבל עד עכשיו לא הייתי במצב כזה. אני אפילו יכול לספר שהייתי גם באוניברסיטה העברית עם הגלימה שלי ורוב האנשים פשוט כיבדו אותי. אני אוהב לראות עולמות שונים מהעולם שלי ולהגיע למקומות כמו מאה שערים. שם אני לא אסתובב עם הגלימה שלי. קורה לפעמים שברובע היהודי צועקים כלפי כל מיני דברים כמו 'גועל נפש'".
"כשאני בתור מורה דרך יוצא עם קבוצות של צעירים איטלקיים ואנחנו הולכים דרך הרובע היהודי כמעט בטוח שמשהו יקרה. אבל אני משתדל שהצעירים לא יראו את זה. אבל גם דברים טובים קורים בדרך. למשל, קרוב לשער שכם פגשתי חרדי והוא פשוט הזמין אותנו, כל הקבוצה, לאירוע מוזיקה שלהם. רק בגלל שהיינו עסוקים לא היינו פנויים להגיע. חשוב לי להגיד שכל יהודי שרוצה לבקר פה אצלנו מוזמן לבוא, לדבר עברית בתוך המנזר ולהרגיש בטוח".
"מכאיב שהופכים בית קברות לסמל לאלימות"
גל האירועים הזה החל ממש עם השנה הנוכחית. ב-1 בינואר פרצו שני נערים לבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון. הם לא חיכו לשעה נידחת אלא פרצו לבית הקברות - שלרוב נעול - והחלו לחבל במצבות לאור היום. רק כעבור יומיים התגלה מעשה ההשחתה, שגם תועד במצלמות אבטחה המוצבות שם. הכומר יואכים לנץ הוא המנהיג של הקהילה הלותרנית דוברת הגרמנית, אחת הקהילות הנוצריות הקטנות ביותר בעיר, שמונה בקושי 300 מאמינים. בכניסה לבית הקברות, שהוא אחראי עליו מתוקף תפקידו, לנץ מעדיף לדבר על שלום: "בתי קברות נוצריים הם לרוב סמלים לשלום, לכן זה מכאיב שמגיע מישהו והופך את המקום הזה לסמל לאלימות".
הוא מציג בגאווה את שתי הכתובות - אחת בגרמנית והאחרת באנגלית - החקוקות בכניסה לבית הקברות, המשותף לקהילה הדוברת הגרמנית וזו דוברת האנגלית. במלחמת העולם הראשונה חיילים בריטיים וגרמניים שנלחמו זה נגד זה ונפלו בקרב מצאו את מנוחתם האחרונה כאן, זה לצד זה.
34 מצבות הושחתו בתקרית, וגם כחודשיים אחרי סימני המקרה עוד בולטים בשטח. והמראות מזכירים מקומות אחרים. ביום שבו ירושלים זוכה למזג אוויר אירופי, קשה שלא לחשוב על אין-ספור מקרי השחתת בתי קברות יהודיים באירופה, שעדיין מתרחשים מעת לעת. כל מקרה כזה מעורר כאן בישראל זעקה גדולה. ואילו המקרה הזה, שדומה להחריד, עבר כמעט ללא התייחסות.
"לפני שהגעתי לארץ גרתי בברלין ואני זוכר איזו תרעומת הייתה כשיהודים אמרו שהם מפחדים ללכת בעיר עם כיפה", אומר לנץ בצער גדול. "זה היה מביש עבורי שדבר כזה קרה במדינה שלי, וכאן אני מרגיש את זה מהצד השני. זה מאוד משונה. כגרמנים אנחנו מרגישים בטוחים יחסית בירושלים כי אף אחד לא מחפש לפגוע באירופאים. אנחנו שומעים מהכנסיות האחרות שיש פחד, וזה מאוד מדאיג".
"המטרה הייתה כל דבר לא יהודי"
זו למרבה הצער לא הפעם הראשונה שהאתר הזה סובל מהתנכלות. לפני כעשור כבר הושחתו פה כמה מהמצבות על רקע לאומני. בעקבות המקרה התאגדה קבוצה של ירושלמים יהודים, שנחרדו מגילוי הלאומנות ונרתמו לשיקום בית הקברות. על חלק מהמצבות בולטים עדיין סימני התיקונים שבוצעו אז. מהאירוע הזה נולדה היוזמה המכונה "חלון להר ציון", ארגון שפועל בחסות המרכז הבין-תרבותי, הממוקם גם הוא בהר ציון. תמי לביא, שמרכזת את הפרויקט, מצטרפת אל הביקור בבית הקברות המחולל.
"האלימות ממש פחתה ובשנים האחרונות האירועים עוברים יחסית חלק", אומרת לביא. "יש תהלוכה נוצרית שעוברת בחג שבועות בעיר העתיקה, ברובע היהודי, כנראה ששם יהיה קצת יותר אקשן, אבל המתנדבים שלנו מלווים את התהלוכות האלו, גם בשביל לתעד וגם בשביל לראות מה קורה. הרבה פעמים זה גם בשביל לדבר עם אנשים שאומרים משהו או לא מבינים מה זה, ואנחנו שם בשביל להיות מין קצת כמו משמר אזרחי כזה בין התהלוכה עצמה לבין הציבור. קצת הסברה, תיווך וריכוך - וזה מסתדר. אנחנו רואים בזה פרויקט שהצליח", מדגיש לביא. "אין אירועי אלימות, גם בגלל שהיה הרבה שיתוף פעולה, גם עם המשטרה. בעקבות הפרויקט שלנו קמה נקודת משטרה שיושבת ממש ליד קבר דוד. והשוטר הקהילתי שמוצב שם יש לו תפקיד חשוב, גם בהרגעה ובתיווך ובשיתוף פעולה".
האנשים של "חלון להר ציון" מתמקדים בתקופה האחרונה בעיקר בקהילה הארמנית. לביא לוקחת אותי לבקר את מירן קריקוריאן במסעדה שלו שליד השער החדש, בפתחו של הרובע הנוצרי. לפני מעט יותר מחודש גם המסעדה של קריקוריאן סבלה מנחת זרועה של הלאומנות המשתוללת. חבורת צעירים משולהבים יצרו פרובוקציה מכוונת נגד המסעדה שהובילה לקטטה המונית. אבל האמת היא שקריקוריאן עצמו לא מתרגש יותר מדי מהאירוע: "זה משהו שקורה, וזה לא משהו של 'פעם ב…'. לא התקפות על מסעדות, אבל זה כל הזמן הקיצוניים האלה עושים פה כל מיני בלגנים, הפעם הגיע התור שלנו כנראה".
"הגיעה קבוצה של ילדים, אני רוצה לקרוא להם ילדים כי הם היו בני 16-15-14, היו איתם גם כמה מבוגרים". ממשיך קריקוריאן בתיאור ההתרחשות. "בערך שלושים ילדים שמגיעים לפה מדי פעם: פעם לשער החדש, פעם לשער יפו, פעם לשער שכם. בעיקרון הם מנסים להיכנס לעיר העתיקה משער שכם, אבל המשטרה לא נותנת להם להגיע משם, כי נמצאים שם הרבה צעירים ערבים, ואז זה בטח יתפתח לריב גדול".
"הפעם זה היה אותו דבר: הם הגיעו משער שכם, המשטרה לא נתנה להם להיכנס ואז באו לפה עם דגלים ועם כל מיני פוסטרים שרשום עליהם 'מוות לערבים', 'מוות לנוצרים' וכל מיני. הם מתחילים לעבור דרך הסמטאות ולעשות רעש, סתם פרובוקציה. אני רואה אותם כמעט כל יום חמישי. האירוע אצלנו היה ביום חמישי ושבוע אחרי זה בחמישי, ראיתי אותם עוד פעם בשער החדש והפעם המשטרה סגרה ולא נתנו להם להיכנס. בעיקרון זה קורה או ביום חמישי או אחרי צאת השבת".
קריקוריאן הקורקטי מתמיד בחוסר ההתרגשות וממשיך לתאר: "אני לא הייתי המטרה. המטרה הייתה כל דבר שנמצא פה ברחוב שזה לא יהודי. כי כשהם נכנסו לרחוב בשעה 22:30 בערך, ואני הייתי כבר בבית וכל הרחוב היה כבר ריק. יש עוד איזה בית קפה שהיה סגור, הפטיסרי על ידינו כבר היה סגור, החנויות היו סגורות, אז רק אנחנו היינו פתוחים. הם חיפשו את מי לתקוף, ראו שאנחנו פתוחים, עמדו ממש מול הדלת והתחילו בקריאות. החבר'ה סיפרו לי מה הם צעקו. והקטע המצחיק זה שאתה קולט שהם לא מבינים מה הם צועקים. כי נגיד מישהו עומד שם ואומר 'כל הנוצרים תחזרו לוותיקן, מאיפה שבאתם'. בקיצור, עמדו פה והתחילו לעשות רעש. אחד העובדים יצא החוצה ואמר להם 'יאללה תלכו מפה'. ככה התחיל להתפתח ויכוח ואז אחד הצעירים ריסס גז פלפל על העובד שלנו".
"נשארו שולחנות שבורים ואורחים מפוחדים"
"התחילו דחיפות ואז תפסו כיסאות והתחילו לזרוק אחד על השני. איזה עשר דקות של ריב גדול", הוא משחזר. "אני באתי בריצה מהרובע הארמני והכול היה כבר גמור, המשטרה כבר הייתה פה, דחפה אותם החוצה מהשער החדש, ואנחנו נשארנו פה עם שולחנות וכיסאות שבורים ואורחים מפוחדים ומבולבלים. הייתה במסעדה משפחה של יהודים שאני חייב להגיד שהם נשארו פה עד הסוף והם ניקו איתנו ועזרו לנו וגם התנצלו מיליון פעם. אמרתי להם 'אתם לא קשורים לזה. אני ירושלמי, אני יודע שיש פה קיצוניים שעושים דברים כאלה'".
"ההרגשה היא באמת שזה לא ירושלמים, זה לא אנשים שמכירים את הסביבה", אומרת לביא. "בסך הכול הרבה ירושלמים חיים פה, מתעסקים ביום-יום שלהם, לא הולכים עכשיו לעשות תגרה. זה נשמע כמו איזו תנועת נוער כזו שבכל חמישי בערב ובמוצאי שבת יוצאים לפעילות. הרבה פעמים הם מגיעים לעיר העתיקה מבחוץ, למקום המאוד רגיש ונפיץ הזה, ויעני לוקחים טרמפ על הירושלמים שרוצים בעצם ברובם באמת הגדול לחיות חיים. ירושלמים מסתדרים בסך הכול".
קריקוריאן, אדם שוחר שלום ששלח את בנו ללמוד בגן דו-לשוני, מהנהן בהסכמה. "אני גר בין הרובע הארמני לרובע היהודי, הדלת שלי נפתחת ממש לדלת של שכנים דתיים יהודים ואנחנו פותחים את הדלת כל בוקר עם 'בוקר טוב, מה העניינים?' ו'חג שמח' בכל חג. בסוכות הם שמים את הסוכה באמצע הדרך, הוא אפילו דפק לי בדלת ואמר לי שהוא מצטער אבל שבוע אחד הם צריכים לשים סוכה, אז הדרך תהיה קצת חסומה. זה לא אותם אנשים".
"אנחנו מאבדים את האמון במשטרה"
לכאורה הקהילה הארמנית, שאינה ערבית, אמורה להיות נפקדת מהסכסוך הבלתי נגמר בארץ הזו ונגזרותיו. אך קריקוריאן מרגיש שככל שהקונפליקט נודד אל עבר עולם המושגים הדתי וכל דבר שאינו יהודי עולה על הכוונת, כך גם הקהילה הקטנה שלו נעשית מטרה. לריסוסי הגרפיטי בסגנון "מוות לערבים" הוא כבר התרגל, אבל לאחרונה החלו להופיע על הקירות גם כתובות חדשות.
"הם התחילו לרשום גם 'מוות לארמנים', אף פעם זה לא היה. אנחנו קהילה שלא קשורה לשום דבר, לא נכנסים לפוליטיקה ולא מתערבבים. יש לנו את המקום שלנו, ברובע שלנו, ואף פעם לא עשינו בלגן. והינה, בתחילת השנה הם רשמו כל מיני דברים על הרובע הארמני. כמה ימים אחרי זה היו הקיצוניים שקפצו מעל הגדר של הבית קברות של הפרוטסטנטים והרסו מצבות. רואים שזה מתמשך ואנחנו מאבדים את האמון במשטרה. אני הלכתי והגשתי תלונה, נשברו לי פה כיסאות, שולחנות ומלא כוסות בחוץ. אנשים ברחו מבלי לשלם את החשבון של השולחן כי הם פחדו, אני לא ארוץ אחריהם. אז אני איבדתי פה הרבה. והמשטרה, יש להם את הכלים לתפוס אותם, אבל אין מוטיבציה".
אולי אתם הארמנים נהפכתם למטרה כי יש פה קבוצה שמתאים לה להיות חכמים על חלשים?
"נכון. נהיינו חלשים מאוד, ואנחנו לא בעייתיים, אז בשביל זה אפשר לזרוק אותנו ואף אחד לא יגיד כלום. אני זוכר שפעם לפטריארך הארמני היה משקל. אנחנו, הארמנים, יכולים להתעסק עם הממשלה דרך הפטריארכיה. כארמני, אם אני צריך איזה מסמך או משהו אז אומרים לי 'קודם כל לך תביא מהפטריארכיה את התיק או המסמך הזה והזה'. פעם הפטריארך היה אומר משהו וזה היה קורה. היו מגיעים לפה כמרים מלבנון והוא היה מבקש אישור כניסה לארץ והיה מקבל. היום אח שלי אפילו לא מצליח להביא את אשתו מארמניה לפה. למה? כי היא נולדה בביירות. היא כבר עשרים שנה גרה בארמניה, יש לה אזרחות, יש לה הכול בארמניה. היום אנחנו כאילו כלום, אז בגלל זה הצעירים עוזבים והולכים. גם אני עזבתי לעשר שנים לארמניה וחזרתי, כי לא התחברתי. רק פה אני מרגיש בבית".
"איך הכול משתנה פה בדקה"
המסעדה של קריקוריאן נבחרה כנראה באקראי כמטרה נוחה לתקיפה. ועם זאת, אם לשפוט לפי גרסתו שלו, הוא חווה באותו ערב אמבוש מאורגן, בסגנון המאה ה-21: "אני הגעתי לפה אחרי איזה חמש דקות ופתאום חברים שלי, ארמנים, מתקשרים אלי. אני באמצע הלחץ, מנקה את המקום ומרגיע את האנשים ואני לא מבין למה כל החבר'ה מתקשרים. פתאום מישהו שולח לי 'תראה מה קורה אצלך' ואז הווידאו של הקטטה, של התקיפה. הוא כבר עלה בלייב לאינטרנט. ומה שמצחיק זה שהשמות של האנשים שנמצאים בקבוצה גלויים. השם אפילו נמצא על הסרטון עצמו. הראיתי את זה לשוטרים ולא קרה כלום. בדקתי במצלמות שלנו מה היה כמה דקות לפני האירוע וראיתי שהם הגיעו לפה והטלפונים כבר היו מוכנים. הם כבר הגיעו עם הטלפונים כי הם רוצים לצלם"
"אחרי שהסתיים כל האירוע ועברו רבע שעה-עשרים דקות פתאום אני רואה שמגיעות אליי התראות בטלפון מהדף שלנו בגוגל. אנשים התחילו לדרג אותנו בכוכב אחד, ושוב כוכב אחד, כוכב אחד, כוכב אחד. ככה אחד אחרי השני, בערך איזה שלושים דירוגים של כוכב אחד. ככה הורידו את הדירוג שלנו. ויש לי את כל השמות ואני רואה את השמות שלהם (של המדרגים) ואני רואה שזה לא שמות של לקוחות, זה לא אנשים שהיו פה. אתה יודע, לפעמים קורה שמישהו לא אהב את האוכל. הם הורידו את הדירוג שלנו מ-4.9 ל-3.3". קריקוריאן שולף את הטלפון ומציג את שמות המדרגים, הגלויים לכול בגוגל, ומתקשה להבין כיצד המשטרה נמנעת מלעשות דבר, אפילו כשמידע כזה זמין לכולם.
רגע לפני שיצאנו מהמסעדה, כשפנינו אל הדלת, קריקוריאן מבקש לספר על לקוח יהודי קבוע ששמו דוד הפוקד את המסעדה, חלק מפרלמנט רב-לאומי ורב-דתי שמתכנס ברחוב הקטן. "אני אפילו מביא יין כשר במיוחד בשבילו", אומר קריקוריאן. יום למוחרת המתקפה הלאומנית על המסעדה הקטנה התרחש פיגוע הירי בשכונת נווה יעקב, שבו נרצחו שבעה יהודים. "אחרי הפיגוע לא ראיתי אותו בפרלמנט ואמרו לי שאחד הנרצחים היה חבר מאוד קרוב שלו. אחרי כמה ימים ראיתי את דוד ברחוב והשתתפתי בצערו. 'תראה באיזה עולם אנחנו חיים', הוא ענה לי. 'יום אחד אנחנו יושבים פה ביחד ולמוחרת החבר הכי טוב שלי נרצח בפיגוע'. ירושלים זו עיר קיצונית, תראה אנחנו חיים פה ואיך הכול משתנה בדקה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv
תגובת משטרת ישראל: "אנו רואים בחומרה בריונות, אלימות ומעשי ונדליזם מכל סוג שהם. כלל האירועים טופלו במהירות ובנחישות בידי המשטרה ונעצרו בהם חשודים. באחד המקרים כבר הוגש כתב אישום נגד המעורבים (השחתת בית הקברות) ובמקרה אחר החקירה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות. במקרים נוספים החקירה עודנה מתנהלת במטרה למצות את הדין עם המעורבים".
"המשטרה מקיימת קשר רציף עם כלל ראשי הקהילות ואנשי הדת בעיר העתיקה ופועלת לטיפול וקשב בנושאים החשובים להם ושמפריעים את שגרת חייהם. לצד פעילות מוגברת באזור העיר העתיקה בתי תפילה ואתרי דת באמצעות מגוון כוחות שיטור לשמירת הביטחון, הסדר וחופש הפולחן לבני כל הדתות והעדות, נמשיך לפעול נגד עבריינים עד למיצוי הדין עמם".