לפני חודשיים, בלילה ההוא שבו פוטר יואב גלנט ממשרת שר הביטחון ונדמה היה שהמחאה על המהפכה המשפטית עומדת בפני קפיצת מדרגה, התחושה ברחוב הייתה ברורה. "מי שחשב שהמטרה, תרחיש היציאה, היא ביטול הרפורמה של יריב לוין ושמחה רוטמן, צריך להבין שהחל מהערב הזה כל האנרגיות מופנות כנגד ראש הממשלה אישית, הוא ומשפחתו", כתבתי אז כשסיקרתי את מאורעות הלילה ההוא ששיתק את איילון לתשע שעות. "עד שנתניהו יילך הביתה, או רצוי יותר לכלא (מבחינת חלק ניכר מהמפגינים), זה לא יירגע".
התחזית הזו, יש לומר, התממשה רק בחלקה הראשון. המחאה אכן נמשכה הרבה מעבר לרפורמה המדוברת. אך אם בלילה המשוגע ההוא עוד ניתן היה לחשוב שפנינו לחודשים סוערים עוד יותר מאלו שידענו, כעת, אחרי שהחגים מאחורינו, כנס הקיץ של הכנסת לפנינו וההידברות המעט-נמרחת בבית הנשיא על כתפינו – מתקבל הרושם שמשהו מזוהרה של המחאה ששטפה את הרחובות בחורף מעט עומעם עם בואו של האביב.
ואם לא די בכך, אז חלק ממארגני המחאה הודיעו כי ההפגנה שתוכננה להתקיים במוצאי שבת הקרובה בקפלן בוטלה, לראשונה אחרי 18 שבועות, "עקב ההסלמה ומחשש לשלום המפגינים". למרות זאת, שורת גופים שהזדהו בתור "ארגוני המאבק בדיקטטורה וארגוני השטח של קפלן" צפויים לצעוד במחאה מכיכר דיזנגוף לצומת עזריאלי ושם להפגין ללא במה ונאומים.
עוד לפני כן, בשבוע שעבר, כשלביטוי "חץ ומגן" לא היו תוצאות בגוגל, התקיימו הפגנות שחרטו על דגלן נושא אחר – התגובה הרפה, לאותה העת, של הממשלה על הירי מעזה. ביישובי העוטף תפסה המחאה כיוון שונה לחלוטין וכמה מארגוני המחאה הפועלים באזור יצרו בכניסה לשדרות את "מיצג המתנות", שבו נערמו זו על זו אריזות מתנה כמספר הרקטות ששוגרו לעבר האזור. "במקום לטפל בביטחון כפי שהבטיחו, את הממשלה מעניינת רק ההפיכה המשטרית", נכתב בהודעה הרשמית שפרסמו המוחים.
נתניהו, אומרים הפרשנים הפוליטיים, כבר החליט בינו לבין עצמו כי עניין הרפורמה הגיע למיצוי. גם יריב לוין, אומרים אותם פרשנים, הפנים את התבוסה ולאט-לאט משלים עם כך שלא ימצה לפחות חלק ממרכיבי הרפורמה בבת עינו. מי שמתנגד בתוקף לתחושה הזו הוא קוסטה בלאק, מראשי תנועת קומי ישראל, מהבולטות שבתנועות המחאה, שפעילה בעיקר בהפגנות קפלן הגדולות. "נפלת פה לספין שתפקידו למסמס את המחאה ולהרדים אותה ואז להעביר את הדיקטטורה בשיטת הסלמי – כפי שעשו בהונגריה ובפולין", אומר לנו בלאק השבוע.
המחאה אולי נפלה קורבן להצלחתה שלה, אך מה שכן אפשר להסכים עליו הוא שהמחאה הזו מתגוונת ומשתכללת ככל שנוקפים המוצ"שים. אם בתחילת הדרך נשטפו הרחובות בדרישה לעצור את החקיקה, כעת קמות ועולות עוד ועוד דרישות נוספות. עם בוא האביב פורחות האג'נדות בהמוניהן.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אחרי פגרה ארוכה ואחרי חגים זה לגיטימי לגמרי להעלות דברים וסוגיות במחלוקת שדורסים את הציבור הליברלי", מגיב בלאק. "זה לגיטימי כי יש פה ממשלה שלא מתפקדת. ראינו בסקרים שהממשלה מקבלת נכשל בכל התחומים. הם שמים פס על הבעיות הבוערות של אזרחי ישראל".
בית המשפט העליון כבר לא במרכז
בשבת האחרונה, כשההכנות לתהלוכה השבועית עוד היו בראשיתן, כבר מיהרה להתייצב בכיכר הבימה בתל אביב קבוצה קטנה של מפגינים מטעם ארגון מען, העוסק בזכויות עובדים פלסטינים. אסף אדיב, מראשי הארגון, מצטרף להבחנה בדבר פיזור המחאה לריבוי אג'נדות: "ביום חמישי האחרון הייתי במחאה בחיפה והיו שמונה דוברות, שהגיעו מתחומים כמו בריאות הנפש ונושאים חברתיים ולא אמרו 'בית המשפט העליון' אפילו פעם אחת. עלו שם נושאים והמשותף להם הוא באיזו מדינה אנחנו חיים. המחאה הזו הוציאה אותנו מאזור הנוחות, והרבה אנשים עכשיו אומרים את זה. אנחנו לא היינו אדישים עוד קודם, אבל עכשיו המון אנשים מצטרפים ויוצאים מהאדישות".
"נפלת פה לספין שתפקידו למסמס את המחאה ולהרדים אותה ואז להעביר את הדיקטטורה בשיטת הסלמי – כפי שעשו בהונגריה ובפולין"
קוסטה בלאק, מראשי תנועת קומי ישראל
אדיב וחבריו נמצאים קרוב לוודאי בקוטב השמאלי ביותר של רבבות המוחים. הוא עצמו פעיל לשעבר במצפן ובשלל ארגוני שמאל רדיקלי אחרים. למרות הגיוון הזה, ואולי דווקא בגללו, הוא חש כאן בנוח. "שקמה ברסלר, שהיא, אפשר להגיד, הדוברת הבולטת של המחאה, מגדירה את החלוקה היום בין דמוקרטיה לדיקטטורה. זו החלוקה, לא ימין ושמאל. אנחנו מקבלים את זה ומוכנים לקבל שמי שחי בחברה דמוקרטית ומעוניין לנהל שיח ולקדם זכויות של כל בן אדם הוא פרטנר, גם אם אני לא מסכים איתו. אנשים מבינים שזה לא ויכוח פוליטי אלא הרס של האפשרות לקיים בכלל איזושהי חברה פלורליסטית ואיום על אורח החיים שלנו".
נדמה כי היציאה הסוחפת לרחובות בחודשים האחרונים מציתה באדיב תקווה. אקטיביסט ותיק כמותו, שכבר שנים צופה כיצד הולך ומתרחב הפער בינו לבין השדרה המרכזית של הציבור הישראלי, רואה בהתעוררות הזו פתח לשילוב העמדות הרדיקליות בשיח האג'נדות הזה. "לא יהיה סוף. למעשה זה תהליך, נפתחו פה עכשיו שינוי מגמה ותהליך של דיון ובירור רעיוני, מחשבתי ופוליטי לאן אנחנו הולכים ואיזו מין מדינה אנחנו. ואם יקפיא את החקיקה? האם אנחנו יכולים לאפשר בעוד חצי שנה או שנה את מה שקרה בפולין? אנחנו חייבים ליצור מצב שהדבר הזה לא יחזור", אומר אדיב ומציין ביבשושיות משהו שברור גם לו – מחאה או לא, הנושאים החשובים לו מכול לא ייעלמו בקרוב, לא הכיבוש ולא הניצול.
"אנחנו מקבלים את זה ומוכנים לקבל שמי שחי בחברה דמוקרטית ומעוניין לנהל שיח ולקדם זכויות של כל בן אדם הוא פרטנר, גם אם אני לא מסכים איתו"
אסף אדיב, מראשי ארגון העובדים מען
עלייה במספר המשתתפים הערבים
אחת הדרכים שבה מען בא לתרום את תרומתו למחאה, כפי שמציג זאת אדיב, הוא עידוד האוכלוסייה הערבית להשתתף במחאה. אוטובוסים אמורים להגיע מהצפון ובהם מפגינים מהחברה הערבית, מציינים כאן בגאווה. פאדי זועבי מהכפר טמרה שבעמק יזרעאל הגיע גם הוא בשבת עם חבריו מהארגון קדאיא ומעמותת "האם ראית את האופק לאחרונה?"
"אנחנו מקבלים תמיכה ואהדה שלא ציפינו להן. הייתה התעניינות רבה"
פאדי זועבי
"יש עלייה במספר המשתתפים מקרב האזרחים הערבים, כולם מרגישים את זה", אומר זועבי. "ואנחנו רואים את הגוש המתנגד לכיבוש במחאה. הוא נהפך מגוש קטן למרכזי במחאה".
והינה עדות ברורה לתמורות שחלה בדרכה של המחאה. שני הארגונים שבהם מעורב זועבי בן ה-25, בוגר אוניברסיטה טרי, נבחרו להוביל בשבת ההיא את המחאה. כקריצה למפגינים שמנגד – שבעצמה מצביעה על שינוי בדרכה של המחאה – יצאה התהלוכה תחת הסלוגן "אזרח סוג מת". שלטים נישאו אל על ועליהם תמונותיהם של הנרצחים האחרונים והודפסו חולצות שהבליטו את המספר 69 – מספרם של הנרצחים מתחילת השנה. לידו נוספה כוכבית המציינת כי המספר נכון למועד הדפסת החולצות. התחזית, כצפוי, התבררה כנכונה. מאז ההפגנה בשבת ועד לשעת כתיבת שורות אלו כבר עלה המספר ל-73, ועוד לא עבר שבוע. האלימות הבלתי נגמרת בחברה הערבית כבשה את סדר היום של המחאה.
"זה מעיד על רצון טוב. היה צורך להעלות לדיון דחוף את הנושא הכואב הזה", מציין זועבי בסיפוק עגמומי. "נושא מיגור הפשיעה בחברה הערבית חייב להיות בראש סדר העדיפויות של המדינה והממשלה הנוכחית ו'שר הכישלון הלאומי' בן גביר", הוא מבהיר, אולי מתוך מחשבה שהמחאה מתחילה לכייל את עצמה מחדש לכיוונים אחרים. אבל זועבי לא לגמרי מסכים עם ההערכה הזו: "הרפורמה לא ירדה מהפרק. זה לא קשור בכלל. גם אם לא הייתה הידברות בבית הנשיא, זה היה הופך לנושא מרכזי".
לא בטוח שכל מי שמגיע במוצ"ש להפגנות זה באמת מה שהכי חשוב לו, האלימות בחברה הערבית.
"אנחנו מקבלים תמיכה ואהדה שלא ציפינו להן. אנשים רבים פנו אלינו כדי לקבל חולצות. כל השלטים והחולצות אזלו. אנשים ראו אותי עם החולצה וביקשו להצטלם. היתה התעניינות רבה במייצג שקימנו במוצ"ש.".
צריכה להמציא את עצמה מחדש
כשיוצאת התהלוכה בדרכה לקפלן, מי שניגש אליה בעין בוחנת הוא פרופ' חגי לוין, הוא "הבא בתור". במוצאי השבת הזו, ה-19 במספר, הייתה אמורה להיות מוקדשת עצרת המחאה לתחום הבריאות - אך היא נדחתה בשל המצב. לוין, מומחה לבריאות הציבור ומראשי ההסתדרות הרפואית בישראל, הוא גם ממובילי מחאת הרופאים "החלוקים הלבנים".
"אנחנו במציאות דינמית, אז גם המחאה צריכה להמציא את עצמה מחדש בהתאם למצב", מגיב לוין, נדהם מהמספר הגבוה של הצועדים – למרות ארבעת החודשים שחלפו מאז ההפגנה הראשונה. "אז מבססים עכשיו כוח סדיר שייצא כל שבת. במקביל יש גם 'כוח מילואים', כמו שהיה בפיטורי גלנט, שייצא לרחובות וימנע מההפיכה הזו לקרות. כל הזמן צריך להתעדכן, אני כבר נאמתי יותר מעשרה נאומים, בכל שבוע במקום אחר, ותמיד התאמתי את הנאום לכאן ועכשיו. ניסו ביום חמישי מסר חדש, השוויון בנטל – חלק אהבו את זה יותר וחלק פחות, אני לא יודע אם זה יצליח. פה זו לא מעבדה".
"נאמתי יותר מעשרה נאומים, בכל שבוע במקום אחר, ותמיד התאמתי את הנאום לכאן ועכשיו. ניסו ביום חמישי מסר חדש, השוויון בנטל, חלק אהבו את זה יותר וחלק פחות"
פרופ' חגי לוין
"המחאה לא פוליטית במובן הצר, אנחנו לא מחפשים להחליף פה ממשלה אחת באחרת", הודף לוין – מי שלאחר שזכה למוכרות רבה בקורונה הצטרף ב-2021 למפלגה של בוגי יעלון – את הטענות על הפוליטיזציה הנלווית להפגנות, ככל שהן צועדות רחוק יותר ויותר מהרפורמה שהציתה אותן. "העם הזה, כולל רבים ממצביעי הממשלה הזו, רוצה ממשלה שעובדת בשבילו. היום אין לנו את זה, וגם אין לנו עיגון של המצב הזה כי אין לנו חוקה", מדגיש לוין.
לוין מסכם ומסביר מה מוציא לרחוב אותו ואת חבריו למקצוע: "רפואה מושתתת על צדק. לכן הממשלה הזו לא כשירה. היא אומרת, 'הבריאות שלכם לא מעניינת אותנו, רפואה זה משעמם'. מעניין אותם רק לצבור יותר כוח. ההפיכה, אם היא תעבור, תגרום לנזק קטסטרופלי, וכל אזרח בישראל צריך להבין את זה. הממשלה רוצה להשיג מצב שהאפליה בטיפול הרפואי תהיה חוקית".
כשהעצרת בעיצומה אני חוזר לקוסטה בלאק מקומי, והוא פונה במפורש לפוליטיקה: "אנחנו אומרים להם דבר פשוט: תהיו אופוזיציה, תעשו את העבודה שלכם. במקום זה הם ילדי הכאפות של ביבי. המחאה צריכה לומר אמירה נחרצת לגנץ וללפיד שמשתתפים בשיחות ההונאה, שמשרתות רק את נתניהו, בזמן שהוא מתארגן להפעיל מחדש את מכונת הרעל. הם צריכים להציב דדליין לכל המריחה הזו. קודם כול, התוכנית הזו של לוין צריכה להיגנז ולהיכנס לפח הזבל של ההיסטוריה. לכן אנחנו בכל שבוע ברחובות".
בלאק מציג קו רדיקלי משהו, שמציב את המחאה כאופוזיציה לאופוזיציה. אז למה לא ללכת עד הסוף ולגבש את המחאה למפלגה? למה לא לנצל את הגל שסחף את הארץ ולתרגם אותו להישג בבית הנבחרים? בלאק משוכנע שאף שכבר יש מי שמדבר בשקט-בשקט על הרעיון, הוא מתלהב פחות. "אין טעם והיגיון בהקמת מפלגה חדשה. צריך מהקיים להקים גוף דמוקרטי או מקסימום שני גופים שיאפשרו בחירה דמוקרטית מחד גיסא, והתמודדות דמוקרטית מאידך גיסא. נגיד מפלגה אחת ליברמן-גנץ-סער-לפיד והשנייה עבודה-מרצ. לשם צריך לחתור. הכוח של המחאה חייב להיות מתורגם לפוליטיקה, אבל לא באמצעות הקמת מפלגה חדשה אלא על ידי שילוב הכוחות של המחאה בתוך הגופים הקיימים באופן דמוקרטי".
רועי נוימן, ממובילי המחאה, מצהיר כי המחאה "נמדדת בפרמטר אחד: הצלחה בעצירת מזימת הדיקטטורה בלבד". לדבריו, "המטרות מהיום הראשון היו ברורות: לעצור את חוקי הדיקטטורה. בזכות המיליונים שיצאו הצלחנו להביא לידי עצירה זמנית של מזימת הדיקטטורה. תפקידה של המחאה הוא להיות כיפת הברזל של הדמוקרטיה".
נוימן מוסיף ומצהיר: "עם המחאה נולד מחדש המחנה הדמוקרטי-ליברלי, זה שמשרת בצבא ומשלם מיסים ונושא את המדינה על כתפיו, ששם לו למטרה בעתיד לחזק את הדמוקרטיה על ידי חוקה. האיום של החקיקה לא הוסר והקואליציה מאיימת בחקיקה, ולכן המחאה נמשכת, ואם ניסיונות החקיקה יחזרו – המחאה עוד תתרחב ותתחזק".
בשבוע האחרון חזרו כולם לדבר שוב במספרים. ההצלחה של הפגנת הימין בקריית הממשלה בירושלים לפני כשלושה שבועות להביא כ-200 אלף מפגינים הסיטה את המבט חזרה אל הפגנות המתנגדים לרפורמה וגררה רבים למשחקי השוואות. אבל את בלאק רק דבר אחד מטריד: "הניסיון של ממשלת חורבן הבית להעביר את החקיקה הדיקטטורית", לדבריו.
קשה להתעלם מכך שרמת הצפיפות במוצ"ש האחרון בקפלן הייתה בכל זאת מעט נמוכה יותר מאשר בהפגנות קודמות שידע הצומת הזה. כשהשרה לשעבר ציפי לבני עולה לנאום, בפלאפלייה שבקצה הצומת מישהו אומר "יאללה, שתעשה כבר הפסקה. שיבואו לאכול". הקופאי מאשר שבהשוואה לשבתות אחרות יש בכל זאת קצת ירידה בתנועת הלקוחות. ממול, על האספלט, מתארגנת ישיבה. מישהו הוציא גזייה והקפה כבר מוכן. הם כולם קרובי משפחה עם ותק בתחום ההפגנות שהולך שנים אחורנית, עוד לימי ההפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה, שוודאי לא רחוק היום שיזכו לתואר "המיתולוגיות".
הם מזדהים רק כ"משפחת ישראלי" וכאנשי מקצוע מנוסים בעולם ההפגנות, הם מסרבים להתרגש. "אם זה שבוע חלש, מצבנו טוב. אנשים התעוררו. זו ממשלה מטורפת ובסוף הם יישברו ראשונים. אנשים מתמסרים למחאה, משקיעים בזה את החיים שלהם, והיצירתיות מטורפת. אין להם סיכוי נגד זה", אומר זקן החברים.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv