בסתיו האחרון הגשים אלעד שיפוני חלום. השחקן והמוזיקאי העלה בקאמרי מחזה חדש שיצר, מופע מחווה לזכרו של שייקה אופיר. ההצגות נקבעו חודשים קדימה, מדי מוצאי שבת בשעה שש בערב. או אז הגיעה המציאות ושיבשה לשיפוני את התוכניות.
אחרי שהכרטיסים לארבע ההצגות הראשונות נמכרו מראש, להופעה החמישית הגיעו רק חצי מהאנשים. זה היה בערב של ההפגנה הראשונה בקפלן. הפגנות המחאה הגדולות נגד המהפכה המשפטית סחפו את תל אביב ומכירות הכרטיסים הלכו וירדו, עד ששיפוני הרים ידיים והלך להגשים חלום אחר. לפני חודש וחצי, אחרי שביטל את כל ההצגות שתוכננו לו, יצא שיפוני מאילת למסע בשביל ישראל. והוא, שעד אותו רגע היה לדבריו צרכן חדשות די אדוק, כאילו באקט של ברוגז מהמציאות שבגדה בו – גזר על עצמו ניתוק מהמתרחש.
"במדבר יש מעט מאוד קליטה, קודם כול. כמי שהיה רגיל כמה פעמים ביום לבדוק את החדשות ולחיות את זה, פתאום לא היה, גם לא עניין אותי", אומר שיפוני. "אשתי אמרה לי: 'אתה לא קולט מה קורה בארץ'. ולי באמת אין מושג. אבל האמת היא שזה באמת לא מעניין אותי. פתאום אתה לבד ויש זמן לחשוב, ואני מדבר עם כל כך הרבה אנשים. כשהגעתי למצפה רמון אז הייתה שם איזו הפגנה בכיכר, אבל אתה עובר ליד זה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
התנתק וגילה – המארח הוא חבר כנסת
אנחנו תופסים אותו באתנחתה קלה מהמסע באכסניה בג'יסר א-זרקא, וכשקריאת המואזין מאלצת אותו לחמוק פנימה מהמרפסת הוא מספר על חוויה מראשית המסע. "אומנם השביל לא עובר בירוחם, אבל השיטפונות הוציאו אותי מתוך המכתש הגדול לירוחם והגעתי להתארח בבקתה של מישהו. בבוקר, אחרי שיצא החוצה עם עוגיות, גיליתי שהמארח הוא איש מאוד נחמד ושהוא חבר כנסת, מיכאל ביטון".
לאחר שסיים את תפקידו כשר במשרד הביטחון רכש חה"כ ביטון, לשעבר ראש מועצת ירוחם, את הבקתה ששימשה למגורי המאבטחים שלו והסב אותה לצורכי אירוח. שיפוני מודה שלא הכיר את ביטון עד אותו יום: "ברחתי מהפוליטיקה ופתאום בגלל השיטפונות פגשתי בן אדם נחמד. לא ידעתי עליו כלום, גם לא הצבעתי למפלגה שלו".
יצא לכם לדבר על פוליטיקה?
"לא, דיברנו על הצבא. גילינו שהוא ואני היינו בגולני באותן שנים. שגיא, שמופיע איתי כבר הרבה שנים, הוא הבן של גיורא איילנד, שהיה המפקד שלו בקורס קצינים, כל מיני חיבורים כאלו. גם התברר אחר כך שהדובר שלו הוא הבן של המורה שלי לגיטרה".
בכל הקשור לחדשות האחרונות מודה שיפוני, תושב קיבוץ מגל בן 53, נשוי ואב לשלוש, שאיננו מעודכן כלל. על פיטורי שר הביטחון גלנט – שבסוף בוטלו – גילה באיחור של כמה ימים. גם בכל הקשור למצב הביטחוני הוא לא ממש בקיא: "אשתי הולכת להפגנות ואני לא מבין על מה היא מדברת, אני מתעסק בפריחה בהר עמשׂא. היא מספרת לי שצמיגים בוערים באיילון, ואני לא מבין מה היא מדברת. אני לא יודע להגיד לך מבחינה פוליטית מה בדיוק קורה עכשיו, ואם היית שואל אותי לפני חודש וחצי הייתי יודע בול מה קורה. זו התנתקות שכפיתי על עצמי, אבל אני מאוד מאוד שומר עליה".
במציאות החיים המטורפת של העת הזו נדמה שכולם, אבל כולם, חיים מפוש לפוש, צמודים למסכים ונושמים את החדשות. נדמה כי ההיפר-מציאות הזו סוחפת. מידת העניין, גם בקרב מי שלרוב נמנעים מלעקוב אחר המתרחש, גדלה, והמחאות הרבות מוציאות אנשים מאדישותם. אך גם במצב עניינים שכזה יש מי שמעדיפים לנהל את חייהם רחוק ככל האפשר מההתרחשויות האקטואליות.
"יודע כבר מזמן שאנחנו לא בדמוקרטיה"
בעוד במקרה של שיפוני הניתוק מהמתרחש הוא עניין זמני בלבד, מבחינת איתן גינוסר לא רק שזו דרך חיים, במידה רבה זו ממש אידיאולוגיה. "אני לא רואה סיבה לבזבז את האנרגיה שלי על זה, בטח לא על לצרוך חדשות, כשמה שמעניין אותי הוא איך אני מחזיק את עצמי, מכלכל את עצמי ומשלם שכר דירה".
"אני לא מוצא סיבה להכניס את הרעל הזה היום לחיים שלי ולקבל את המידע הזה דרך התקשורת. זה לא רלוונטי בעיניי", מצהיר גינוסר. "אתה יכול לקרוא לי מנותק או לקרוא לי מישהו שמאמין בתיאוריות קונספירציה. התקשורת מבחינתי לא שיקפה ולא משקפת כבר הרבה שנים את המציאות כמו שהיא. היום אנשים מתעוררים ואומרים שהולכים לקחת מאיתנו את הדמוקרטיה, אבל הם באשליה שהם בדמוקרטיה. אני יודע כבר מזמן, ידיעה פנימית שלי, שאנחנו כבר לא בדמוקרטיה".
גינוסר, תושב חריש – גם הוא בן 53 ועובד למחייתו כמטפל בנשימה ובעיסוי – מספר שלא ידע עד אותו רגע על מתקפת הטילים מלבנון במהלך הפסח, כמה ימים לפני שיחתנו. גם המידע שלו על האיומים הביטחוניים שהציפו את ישראל בשבועות האחרונים מוגבל מאוד. הוא מרגיש נוח לגמרי במצב הזה. על "פיטורי" שר הביטחון יואב גלנט שמע, אך רק בדיעבד, אחרי כמה ימים. על גל ההפגנות שבא בעקבות זאת נודע לו באופן כללי משמועות.
"יש לי ידיעה כלשהי של מה שקורה, בין שאני שומע את זה מתוך מה שמדברים בפייסבוק ובין שאני מדבר עם אנשים מסביב", מספר גינוסר. "יש הצעה לרפורמה, ויש מי שמתנגד, ואני רואה את זה. אני לא לגמרי 'לא נמצא שם'. אני נמצא בקבוצת וואטסאפ שאנשים קוראים בה לבוא להפגנות וכדומה. אני מודה שאני בוחר באופן אולי אפילו מודע שלא להיכנס לתוך המקומות האלה. אני כן יכול להגיד שכשהייתה מחאה בבלפור סביב גזֵרות הקורונה הייתי שם, כי הרגשתי שזה פוגע בי ברמה האישית והמאוד-מאוד מיידית. היום אני מגלה שאני, כאילו, לא מעניין אותי".
"את כל נושא הרפורמה גיליתי בדיעבד"
אין בזה משהו קצת מתנשא? אין משהו אגואיסטי בלבוא ולהגיד שאם זה לא רלוונטי לחיים האישיים שלי אז זה לא מעניין?
גינוסר: "לא. אני חושב שזה מגיע מההבנה הבסיסית הזו שהחיבור הזה לא עושה לי טוב לחיים. אנרגטית ורגשית ובעוד מובנים. אני לא רוצה עצבים, כעס, תסכול ויתר רגשות שליליים. לכן, אם זה לא רלוונטי לחיים שלי, אני לא רוצה שזה ישפיע על החיים שלי".
מתנהל עכשיו דיון דרמטי בין שני מחנות מקוטבים על העתיד של מדינת ישראל. אתה לא מרגיש שזה רלוונטי לחייך?
"לא. אתה לוקח אותי מהמיקרו למאקרו, אבל גם ככה אני לא מאמין להם מלכתחילה. אני לא מחזיק בדעה שצד כזה או אחר יביא משהו שונה לחיים שלי".
מתי הרגשת בשלושת החודשים האחרונים שהניתוק שלך מתאתגר?
"הרגשתי שזה נכנס לשיח שלי עם אנשים גם מבלי שאני רוצה, כן. אני מוצא את עצמי מדבר עם אנשים על הדבר הזה גם כשאין לי שום עניין להיות בזה. זה בדמם של אנשים: אני יושב לשיחה עם חבר והוא מדבר איתי על מה שהוא מרגיש. אבל אני לא מצליח להתחבר לא למחאה וגם לא לכל דבר אחר שקורה. והוא מתחיל לענות לי בסיסמאות, 'לוקחים לנו את הדמוקרטיה. עושים לנו ככה ועושים לנו אחרת'. בזה נגמרה השיחה. זה לא מעניין וזה לא פוגש אותי בשום מקום".
גינוסר ממשיך ומודה: "את כל נושא הרפורמה גיליתי בדיעבד. כשזה התחיל והמחאה נכנסה להילוך גבוה, זה היה הרגע שהבנתי שמשהו קורה שם. התחילו לצוץ בקבוצות וואטסאפ דיבורים כאלו ואחרים וכל מיני סרטונים כאלו ואחרים. משם הבנתי את הדברים. לקח לי זמן להבין מה הרפורמה אומרת. רק אחרי חודש וחצי בשיחה עם חבר שאנחנו עובדים ביחד ושמעורה בדברים, הוא הסביר לי את הרפורמה. הוא תומך ברפורמה. בפעם הראשונה קיבלתי הסבר של ממש מה מנסים לעשות, וגם זה מעיניים ימניות. אמרתי, 'או-קיי, מעניין לשמוע. סבבה. חלק מהדברים נשמעו הגיוניים לחלוטין'".
"בוא נגיד שאנחנו מנותקים 80%"
מי שעוד ניזונה בעיקר משמועות ומפייסבוק היא יונית קריסטל, שכבר שבעה חודשים נודדת ברחבי ישראל עם פסח, החמור שלה, ועם בן זוגה ובנם בן ה-20. המסעות האלו, אגב, הם כבר מסורת שאליה מתמסרים בני הזוג מדי כמה שנים. עוד ברווקותם הם היו רותמים עגלה לחמור המשפחתי ויוצאים מהבית ביבנאל לדרכים.
"אני פותחת פייסבוק מדי פעם, ואילו בן זוגי והבן שלנו לא מתעניינים בכלל. שמעתי בדיעבד על הפיטורים של גלנט, אולי אחרי שבועיים, אני לא באמת יודעת מה קרה שם. באותו זמן היינו מנותקים לגמרי כי לא היה לי חשמל ולא היה לי אינטרנט. מדי פעם אני עושה גיחות, למשל כשנסעתי להצביע. בבחירות הצבעתי, כי זה היה לי חשוב", מספרת קריסטל. "אבל בוא נגיד שאנחנו מנותקים 80% ומדי פעם אני מתעדכנת".
"אני לא הייתי מעודכנת כל כך גם לפני כן. אף פעם לא הקשבנו לחדשות ברדיו ולא הייתה לנו טלוויזיה", היא משתפת. "כשגרנו בבית בן זוגי היה מתעדכן בחדשות דרך האתרים, כי אין לו טלפון חכם. הוא כרגע מנותק לגמרי. לי יש טלפון חכם, וכשיש לי יש לי אפשרות אני לפעמים מתעדכנת. העניין הוא הטעינה של הטלפון בשמש. בגלל שאין לנו חשמל, האופציה שלי היא לטעון בכוח השמש. אפשר לעשות את זה רק כשיש שמש וזה נמשך בערך יום שלם. זה נותן אולי שעה או שעה וחצי של גלישה, ואני לא רוצה לבזבז אותן. אני שומרת את הטלפון בעיקר לצורכי חירום, למשל אם אני צריכה להתעדכן במזג האוויר, שזה קריטי בשבילי. הבררנות שלי צריכה להיות פשוט יותר גדולה".
"לא חושבת שהם יודעים על מה מפגינים"
יש איזה דבר ספציפי שנחשפת אליו, איזה אירוע שקרה או מונח מסוים שמדובר בו הרבה ואת היום לא מבינה אותו?
"כן. אני לא הצלחתי להבין על מה המהפכה המשפטית שעשה אהרן ברק. אומנם זה היה מזמן, אבל אני מבינה שהרפורמה באה לתקן את זה. אני ניזונה מהפייסבוק ורואה שקוראים לזה 'הפיכה משטרית'. אני לא יודעת אם זה נכון. אני יודעת שהמחלוקת העיקרית היא בעניין מינוי השופטים, אבל גם שמעתי עוד לפני שיצאנו לטיול שאיילת שקד מינתה שופטים בעצמה מבלי לשאול ובלי כלום. אני לא ממש יודעת על מה מדובר, אבל אני יודעת, כי ככה אומרים, שכרגע מערכת המשפט מבוססת על זה ששופטים ממנים את החברים שלהם. מערכת המשפט בישראל כרגע זקוקה לרפורמה, את זה אני יודעת, אפילו מניסיון אישי".
"ניסיתי בנייד שלי להיכנס לאתר הכנסת ולקרוא על מה מדובר ואילו חוקים בעצם מנסים להעביר. זה פחות או יותר מה שאני יודעת. במעט הפעמים שהאזנתי לרדיו אני מניחה שאני מסוגלת להבין בערך 20%–30% ממה שמדובר, ואני לא חושבת שמישהו אחר מבין יותר. אני לא חושבת שגם המפגינים יודעים על מה הם מפגינים".
קריסטל מבלה את הימים האלו עם בני משפחה באוהל באזור עמק בית שאן, תקופה קצרה של מנוחה והתאוששות אחרי שהיא ובן זוגה חלו. אך כמה שבועות קודם לכן הם עוד נדדו מעט דרומה משם, לצפון בקעת הירדן. במהלך הפסח נרצחו בפיגוע בנות משפחת די מאפרת – האחיות מאיה ורינה ואימן לוסי ז"ל – באותו אזור שבו רק כמה ימים קודם לכן עברה קריסטל עם בני משפחתה.
כשאני מספר לה כי מבצעי הפיגוע טרם נתפסו עד לרגע זה, קריסטל בת ה-59 מופתעת אך מסרבת להתרגש מכך שחוליית מחבלים מסתובבת חופשי בשטח כה סמוך למקום שבו נטעה את אוהלה. "אז מה? מה הסיכוי שיקרה משהו? בשטח יש גם נחשי צפע. הסיכוי שלך למות כשאתה עולה לאוטו ונוהג בו הרבה יותר גדול. החיים מסוכנים. זה רק משפיע עליי מהבחינה הזו שאנשים יפחדו ולא יירשמו לסדנאות שלי".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv