זה הסיפור על רואי בן ענת ואבא שלו, אלוף, שבנו ביחד מטוס. לא טיארה, לא דדאלוס ואיקרוס, אלא מטוס אווירובטי מתקדם - כזה של פעלולי אקסטרים. זו לא ערכה קנויה, לא "איקאה" מחלקים מוכנים שצריך להבריג. את כל החלקים הם בנו בעצמם, ביחד, ממש מחומרי הגלם.
אבא ובן, בני 63 ו-33 שבמשך שלוש שנים בנו בתוך מחסן קטן באלפי מנשה לא רק מטוס לרואי - אלא גם קשר שגם אותו אי אפשר להזמין מקטלוג ולהבריג מחלקים מוכנים.
"זה דווקא היה בדרך, אני לא זוכר לאן נסענו. אמרתי לו: 'תגיד, אתה לא מפחד? אני יושב שם, מטוס וזה', אז הוא אמר לי: 'אנחנו נבדוק את הדברים כמו שצריך'", נזכר רואי.
אבל זה לא מה שאתה שאלת, אתה לא שאלת אותו שאלת בטיחות.
"לא".
שאלת אותו שאלה של ילד שאומר "אני רוצה שתגיד לי שגם היום אתה דואג לי".
"כן. בדיוק".
"בטיסנים פרחתי, שם הייתי מלך"
רואי, שיש לו היום חברה שעוסקת ברחפנים, נולד לבית של טיסה. אבא שלו, אלוף, שהיה קצין קבע במודיעין עד הפנסיה, התעסק כל ילדותו בטיסנים. בגיל 26, כשכבר היו לו משפחה וילדים וקריירה צבאית, הוא הזמין יום אחד ערכה של מטוס אולטרה לייט, הרכיב אותו והתחיל לטוס. רואי היה אז בכיתה ב'.
"אני זוכר אותו בתור אבא קשוח, היה לו חשוב שנלמד, הישגים, בית ספר. אני ריחפתי", מספר רואי. "אז אני חשבתי על המסוקים - וזה היה אסקפיזם, אגב, שהוא סידר לנו, הוא הכניס אותנו לתוך הטיסנים - ושם פרחתי. שם הייתי מלך". ואביו אלוף בן ענת נזכר: "אמרתי לו 'תביא לי תעודת בגרות, לא משנה באיזה ממוצע, 56, ואני מארגן לך קורס טיס בארצות הברית, עליי".
לא הוציא תעודת בגרות.
"לא הצליח".
אבל אלוף לא הפסיק לנסות, גם כשרואי היה כבר בן 29, נשוי ואב לילד בעצמו. "יום אחד הוא נסע לאחי בארצות הברית, ואמרתי להם: 'חבר'ה, טוסו על ססנה עם איזה מטוס שתשכרו שם עם טייס ותיהנו'. ושם זה התחיל, השיגעון שלו לטיסה".
"לא הבנתי שהוא יהפוך לי את החיים"
עומר בן ענת, אשתו של רואי, נזכרת: "הוא חזר משם באורות, וכלום זמן אחר כך הוא כבר התחיל לברר על בתי ספר פה בארץ, ואחרי שכבר הוא ידע מה הוא רוצה, הוא בא אליי: 'שומעת? ביררתי, יש את בית הספר הזה והזה, יש שם את המורה הכי טוב, מה את אומרת?' כאילו יש לי אופציה עכשיו להגיד לו 'לא', אחרי שהוא בדק הכול וסגר הכול. אז שם הבנתי שאוקיי, מתחילים איזשהו תהליך, אבל זה עדיין לא היה בקטע של לבנות מטוס".
רואי: "ואיזה ערב אחד עם האישה - אני חובב של 'רד בול אייר רייס' (מרוץ האוויר של רד בול) אז ראיתי במקרה באינסטגרם, אז אמרתי לה, סתם, בחצי צחוק 'אולי אני אהיה טייס כזה?' אז היא אמרה לי 'תכל'ס, זה הכי מתאים לך'".
עומר: "לא באמת הבנתי מה אני אומרת, אמרתי 'סבבה, מתאים לך', לא הבנתי שזה מה שהוא הולך לעשות לי עכשיו, להפוך לי את החיים".
בהתחלה, רואי תכנן לחסוך כמה שנים ולקנות איזה ססנה משומש, כמו כולנו - אבל מי שראה בגיל שמונה את אבא שלו בונה מטוס, בגיל 29 לא יקנה אחד מוכן. "הרמתי לו טלפון, אמרתי לו: 'אבא, בוא... בא לך לבנות מטוס?", הוא משחזר, ואביו מספר: "אמרתי לו 'אבל בתנאי אחד, היות ואתה דעתן ואני דעתן, ושניים לא יכולים לבנות מטוס - כי שני קברניטים במטוס זה לא עובד - אז אתה תהיה מנהל הפרויקט, אבל אתה תשמע מה דעתי על כל דבר. תרצה לקבל, תקבל, לא תרצה, לא תקבל, אבל את דעתי תשמע".
"אתה מגלה ילד שלא בדיוק הכרת"
ואלוף מסביר: "כשאנחנו צעירים ומגדלים ילדים, אז אנחנו עסוקים בטרדות פרנסה וזה, אנחנו לא משקיעים, אין לנו את הזמן להתעסק עם הילדים, אתה יודע. וכשאתה כבר אחרי זה, אז הילדים כבר גדולים והם עם הטרדות שלהם, אז בעצם אתם לא מחוברים. אז כשיש הזדמנות כזאת, לבוא ולבנות מטוס, להיות שבע-שמונה שעות ביחד, אז בעצם את כל מה שלא עשית, אתה עושה עכשיו, מבחינת החיבור והאינטראקציה עם הילד - פתאום אתה מגלה ילד שלא בדיוק הכרת, אתה מבין?"
ב-2 באוקטובר 2021 הם הרכיבו את הכנפיים בפעם הראשונה. ב-15 בפברואר 2022, הגיע הרגע הגדול השני אחרי הרכבת הכנפיים - התנעה ראשונה, הרגע שבו המטוס מקבל חיים, כמו הנשימה הראשונה של תינוק שנולד. "הדופק שלי על מאתיים", מודה רואי בן ענת, טייס אווירובטיקה. "האמת שכבר מאתמול אני מתחיל לפנטז איך אני מטפס עליו מהכנף, שזו באמת הצורה שמטפסים עליו".
עוד מעט יבואו המשפחה וכמה חברים קרובים להיות עדים לרגע - בינתיים על הטריבונה יושבת עומר עם הבן איתמר. כל עולמו של הילד סובב סביב מטוסים. "היה לנו קטע שאנחנו הולכים לשדה בהרצליה, זה שבע דקות מהבית - יושבים מעבר לגדר, משקיפים על המסלול, רואים נחיתות, זה כיף", מספר רואי. "כשלקחנו אותו פעם ראשונה לשדה, אז עמדנו באיזושהי נקודה ואמרתי 'נראה איך הוא יגיב' ויש לי עד היום את הסרטון הזה שהוא על הידיים שלנו - אני חושב שהוא היה בן שנה וחצי, שנתיים. וכשהמטוס פתח את המצערת אז הוא אמר: 'וואו, וואו!', הגיב בכזה... נראה לי ששם זה היה הרגע שממנו זה כבר לא בידיים שלי, זה כבר אצלו. אני עשיתי את ההדבקה".
אחרי שהמנוע מוכיח שהוא עובד כמו שצריך, רואי מודה: "את האמת, לא רציתי לדומם. היה לי כיף בפנים, כאילו, מין הרמוניה כזאת, אתה יודע, אתה מתחבר אליו. הייתה איזו החתמה כזאת. ואחר כך, כשדוממתי, אז היה איזה חילוף מבטים, איזה חיוך כזה שאני יכול להבין, גם הוא מבסוט". כשהוא נכנס לתוך המטוס, הוא מצהיר: "אני לא יכול לתאר, באמת אין לי מילים", מתיישב עם בנו ושואל אותו "איתוש, התרגשת?"
"סוג של ניצחון בשבילי"
המחסן שבו הם בנו את המטוס צמוד לבית הספר שבו רואי למד: "האמת היא שפה בבית ספר הזה דווקא הייתה אחת התקופות הכי פחות טובות שלי, בילדות - בריונות וכל הדברים האלה. אז זה השפיע".
אז עכשיו מתחת לבית הספר אתה עומד ומניע מטוס.
"כן. זה סוג של ניצחון, אתה יודע - להתניע אותו פה, מטוס שלם, ניצחון גם בשבילי וגם איזושהי סימבוליות".
ביולי, רואי טס ללונדון עם אלוף לעבור הסמכה על מטוסי אווירובטיקה: תשעה ימים דחוסים ומתישים, 15 שעות טיסה עם שלושה מדריכים שונים. והמדריך המקומי מחמיא: "לעבור את זה, לבנות ואז לטוס, ואז לבוא לפה וללמוד לטוס, זה נדיר למדי. ראיתי את התמונה, המטוס נראה מעולה, הוא נראה טוב ממש. עבודה יפה. שניכם בניתם? שלוש וחצי שנים זה די מהר, למען האמת".
אלוף: "הילד יודע אנגלית. השקענו בו שעות על שעות אצל מורים פרטיים והוא לא ידע אנגלית".
כי הטקסטים לא היו על מטוסים.
"לא יודע, הוא לא ידע אנגלית. ופתאום ראיתי שאני בכלל מיותר, הוא מסתדר לבד, ואנגלית ברמה כזאת שאני לא תיארתי לעצמי".
"ההתרגשות והלחץ עולים כשמתקרבים להמראה"
את ההסמכה לאווירובטיקה רואי עבר על פיטס, מטוס דו-מושבי שההתנהגות שלו דומה מאוד לזו של ה-107-DR החד-מושבי שמחכה לו בבית. למדריכים שם היה ברור מהר מאוד שרואי נולד לזה, שאווירובטיקה זה הוא.
אלוף: "אחרי שעתיים הם אמרו 'תגיד, מה נעשה עכשיו 13 שעות?' כי כאילו, מבחינתם הוא עשה את מה שהם תכננו לעשות ב-15 שעות".
את המטוס הם צבעו לפני שנה באדום, ועל הדופן נכתב מספר הרישוי שלו, OMR-X4, לכבוד עומר שהעבירה אין-סוף ארוחות שישי משפחתיות שבהם דיברו רק על חלקי מנוע וברגים. וכנראה שגם כשהילדים שלה יגדלו, זה יהיה נושא השיחה. "ככל שאנחנו מתקרבים למועד של ההמראה, אז ככה ההתרגשות והלחץ עולים, ואז אני הופך להיות יותר שקט", מודה רואי.
עוף גוזל
באוגוסט רואי המריא במטוס שלו בפעם הראשונה, כשאבא שלו מאחל לו הצלחה בקשר. "עד שאתה רואה את הדבר הזה טס, ולשבת ולהיות עם רואי איזה 1,500 שעות ברצף - זה גם כן משהו שלא עושים בגיל הזה, אז אני ממליץ לכל הורה", מסכם אלוף.
לבנות מטוס עם הילד?
"לא לבנות מטוס, אבל להיות עם הילדים שלו". ורואי אומר: "לא הרגשתי אף פעם משהו שהוא כל כך שלם חוץ מהדבר הזה. מה תעשה? זה מי שאתה. תתווכח עם זה?"
להיות הורה זה גם ללמוד לשחרר. קצת-קצת אנחנו משחררים את חבל הטבור לילדים שלנו. וכמה מאיתנו ימצאו בעצמם את התעצומות לשלוח את הילד לבצע צלילות והיפוכים וסלאלומים וצוקהארה בתוך מטוס קטן ואדום שבניתם ביחד במחסן שליד מגרש הספורט באלפי מנשה. ולהיות אבא זה גם לדעת שאם הילד שלך נולד להמריא על הכנפיים שהבריג בעצמו, אז אתה תעמוד שם למטה ותנסה לא לחשוב על כל מיני דברים, כי זה הרגע שבשבילו הילד שלך חי, כי זה הרגע שהוא יכול להמריא אליו - רק ובעיקר בגלל שהוא יודע שאתה עומד שם למטה.
תחקיר: יעל יפה.