חסידות בעלז, על פי רוב החסידות השנייה בגודלה בישראל, עלתה לכותרות לאחרונה - והרבה יותר מפעם אחת תמונות החסידים חבושי השטריימל המקפצים ביציעי אולם הארנה בירושלים עוררה לפני מספר שבועות עניין רב בחתונת נכדו הצעיר, השמיני במספר, של האדמו"ר - גם בקרב מי שאינו מבין דבר בנבכי העולם החרדי. זו אינה הפעם הראשונה שחתונה של אחד מנכדיו של הרבֶה מעוררת עניין בציבור הרחב: כשהשיא את נכדו השישי לפני כשלוש שנים בשיא סגר הקורונה, ובניגוד למגבלות, עורר עליו האדמו"ר גם רבים בעולם החרדי עצמו. האירועים של בעלז נחשבים אגב, כבר שנים, לאירועים הכי חמים במגזר.
אך תחת הצל של החתונה המרהיבה, נחתה במחנה החרדי פצצה של ממש. החסידות הודיעה על הקמת ארגון חדש בשם "אהבת קדומים", שמטרתו היא לסייע לאנשים שיצאו מהחסידות. עוד לא ברור מה יהיה טיב פעילותו של הארגון - האם יסייע לאלה שעזבו את החסידות, או שהוא ישמש כאמצעי להחזירם אליה? החסידות בכלל מכחישה את קיומו של הארגון, אף שהוא כבר הוזכר בתקשורת החרדית. גם בשיחה עימנו הכחישו גורמים בבעלז את דבר קיומו.
מנגד, גורמים העוסקים בתמיכה וסיוע ליוצאים בשאלה מאשרים את קיומו, ומוסיפים שתפקידו הוא לעזור באופן ממשי ל"בעלזרים" שבחרו דרך חדשה, ולא להסיט אותם ממנה. כך או כך, זו פעם ראשונה שדמות רבנית בכירה ביותר בעולם החרדי לא רק מכירה בתופעת היציאה בשאלה ובמצוקתם של היוצאים, אלא גם פועלת אקטיבית בנושא. במונחים חרדיים זו לא פחות מרעידת אדמה של ממש.
"לא העזו לדבר על זה עד היום"
"זה באמת שומט לסתות הדבר הזה", מאשר דמות מוכרת בבעלז. "כל החרדים היו בהלם כשזה התפרסם. אבל מאוד מעריכים אותו (את האדמו"ר), אדם עם משקל מנהיגותי של יותר מחמישים שנה בציבור החרדי. מבינים שאם זה מה שהוא החליט כנראה שיש באמת צורך, כלו כל הקיצין ויש צורך להתייחס גם לאלו שעוזבים את המגזר, לתת להם מעטפת חברתית כלשהי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"יש עכשיו מענה, אבל זה לא שעכשיו בעלז החליטו שאנחנו מחבקים את היוצאים בשאלה", מבהיר עסקן חרדי ידוע, המקורב לחסידות. "פשוט החליטו למסד דעה שגם כך רווחת - שצריך לא לנתק את הקשר. האומץ של האדמו"ר הוא שאף אחד עד היום לא העז לדבר על זה. בסוף, תבין, מבחינת חרדים בן שהולך שהולך ובוחר בדרך שונה עדיין ממשיך להיות הבן שלי. אבל אנחנו לא ליברלים. דרך של תורה ומצוות זה משהו אבסולוטי. אין אופציה ב'. זה שמקבלים אותם זה לא אומר שנותנים לגיטימציה".
"כשזה לא היה הרבה הסיפור הזה של היוצאים בשאלה, כשזה היה בשוליים, התייחסו אל זה כעל אירוע מורכב", מסביר העסקן. "הורה חרדי אומר 'יש לי עוד 10 ילדים לחנך' הוא לא יכול לתת לגיטימציה לילד שבחר בדרך חינוכית שונה. אז הדחיקו את זה. כשזה כבר נהיה מאוד משמעותי ואקוטי בחברה החרדית, כשזה נהיה מאסות, הבינו שצריך לתת פתרון".
הקרב על לימודי הליבה
המהלך המפתיע מבית היוצר של בעלז מצטרף למהלך מרעיש אחד שיזם האדמו"ר. לפני כשנתיים, בימי ראשיתה של ממשלת השינוי, הגיעה הנהגת החסידות לעסקה היסטורית עם משרדי האוצר והחינוך: החסידות תכניס למערכת החינוך העצמאית שלה לראשונה לימודי ליבה. לא בחצר האחורית, לא עניין שולי של שעה או שעתיים בשבוע - חלק אינטגרלי מתכני הלימוד. בתמורה, הסכים האוצר להעניק למוסדות בעלז מימון מלא.
כמו שלא שמענו על "אהבת קדומים", ארגון שהגיע לעולם בלי חשיבה על יח"צ, כך גם ההסכם הזה היה נשאר בחשאי, אלמלא ההסכם הקואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה שהעביר אותו מהעולם - בעקבות המחאה של מנהיגי האגף הליטאי של החרדים שניסו בכל כוחם להפיל את מהלכי בעלז. גם בש"ס מתנגדים למהלך, וכך קרה שהשבוע השר במשרד החינוך חיים ביטון מנע את הצטרפות מוסדות חרדים נוספים לתוכנית המהפכנית. בחסידות מקיימים מגעים מול משרד החינוך להצטרף למוסדות שמלמדים ליבה, והכסף שהבטיח להם נתניהו אם יותרו על הליבה עדיין לא עבר.
"ברור שללמוד מתמטיקה ואנגלית שעתיים, כשלומדים ממילא שעתיים של לימודי חול, זו לא כזו בעיה", אומר העסקן הבכיר. "הרי לומדים לימוד חול בחיידר. במקום להעתיק סיפורים וללמוד קצת חשבון בלי שום רמה, אז יתחילו קצת ללמוד ברמה. זה לא שעכשיו הם מחפשים איפה אפשר לפתוח וללמד ליבה ולהשתלב. כל דבר בבעלז הוא לגופו של עניין, דבר נקודתי והקו המחבר בין הדברים הוא לא מגמה של פתיחות. בעלז הם פשוט יותר ריאלים, לכן הרבי מבעלז אף פעם לא פחד לעשות דברים פורצי דרך".
"הגישה שלו היא שיש תהליכים שממילא קורים, השאלה היא אם אתה מתכחש אליהם או שאתה אומר שאם התהליכים קורים ממילא אז בוא ניתן לזה מענה. מתמטיקה ואנגלית זה לא הסיפור, הסיפור הוא שיש היום אתגרים חינוכיים פנים-חרדיים מאוד משמעותיים, שלא היו בעבר, כמו הסמארטפון. קח למשל נושא של מוגנות: יש היום מקומות שהכניסו שיעורים על מוגנות מינית, שזה פעם היה טאבו מוחלט, וזה קורה במוסדות של בעלז. פשוט מבינים שיש חשיפה לדברים האלה".
"שנים התייחסו אליו כאאוטסיידר"
הפעלתנות הזו לא מפתיעה את מי שמכיר את יחסי הכוחות בעולם החרדי. האדמו"ר מבעלז - יששכר דב רוקח בשמו הרשמי, שרק מעטים משתמשים בו - זכה ב-57 שנות כהונתו לתדמית חריגה מעט בנוף, של מי שמתעקש להנהיג קו שונה ועצמאי ולהוביל את חסידיו בדרך כזו שלא תמיד מתיישבת עם הלכי הרוח החרדיים המקובלים. יש אפילו מי שכבר סימן אותו כ"ליברל", ירחם השם.
"לפני שזה סיפור על ליברליות, זה סיפור על ריאליות", מבהיר הדמות המוכרת בחסידות. "כשאתה מחזיק תחת אחריותך קבוצה שהיא כבר כל כך גדולה (חסידות בעלז מונה לפי הערכות למעלה מ-100 אלף איש, רק בישראל), זו כבר לא חסידות שיכולה להתקיים במנותק מהחברה ומהישראליות. חסידויות גדולות כבר אין להן את הפריבילגיה להתנהג כאוטונומיה. חייבים לדאוג גם להווה וגם לעתיד של הקהילה, וחלק הדאגה הזו לעתיד היא ההבנה שמבלי להתפרנס באופן מכבד וליצוק היתכנות כלכלית לתוך הקהילה אין שום סיכוי לכלום. האדמו"ר מבין שאחרת כל מה שהוא בנה במשך כל השנים יתפרק וירד לטמיון. אין פה ליברליות, לא מנסים 'להתמערב', אבל כן לחיות טוב".
"את מנהיגותו הוא התחיל בקריאת תיגר", מוסיף הדמות המוכרת. "כבר כשהוא היה צעיר הוא עשה את מה שאף חרדי לפניו לא עשה וזה היה להקים מערך כשרות שהתחרה בכשרות המוכרת והידועה של העדה החרדית. הדבר הזה הרים נגדו נאצות והכפשות, המגזר החרדי אז הזדעזע. שנים התייחסו אליו בגלל זה כאאוטסיידר ונוצרו מאבקים ובלגן שאין לתאר בכלל. הוא גם היה הראשון במגזר החרדי שאמר במהלך הקורונה שהמגפה הזו מסכנת את החברה, את המשפחה והזוגיות. אין מה לדבר, אני משאיר את המוסדות ובתי הכנסת פתוחים. הוא היה הראשון, ואחריו כל הציבור החרדי הלך. גם זו אאוטסיידריות. בשעתו זה לא היה נתפס ולא הבינו מה הסיפור. היום כבר יש לתפיסה הזו הרבה תמיכה, גם הרבה מעבר למגזר החרדי. יש הרבה נקודות בחייו שככה הוא הלך נגד הזרם".
"יש דווקא דברים שבהם הוא מאוד שמרן", מצהיר אריה ארליך, עורך המגזין של עיתון "משפחה", שכתב לאחרונה כתבה מקיפה על האדמו"ר והנהגתו. "בעלז היא אולי החסידות הכי שמרנית - בלבוש של החסידים, למשל. הם גורבים גרביים ארוכים גם בימי חול, זה מאוד חריג ומאפיין רק את החוגים הכי שמרניים. גם במנהגים אחרים ובאורחות הפנימיים, למשל בכך שבבעלז מדברים יידיש, בשונה מחסידות גור וחסידויות קטנות יותר שבהן מדברים בעברית. אז הוא לא הבשורה הלבנה של הליברלים, שאפשר להיתלות בו. הוא לא ישנה את המגזר החרדי, אבל בהחלט יש דברים שבהם הוא מוביל תפיסה שונה מזו שרווחת בציבור החרדי, וגם מחלקים אחרים בהנהגה החרדית".
לא רק ליבה: הפתיחות של החסידות
"אדמו"ר, מתוקף תפקידו, יושב בצומת נגיש שבו הוא חשוף למצוקות של החסידים שלו. בכל פעם שהוא מקבל קהל מדברים איתו על כמה קשה להתפרנס ולעמוד במטלות גידול המשפחה", אומר ארליך ומתייחס לנכונותו פורצת הדרך של האדמו"ר להכניס לחסידות לימודי ליבה. "לכן הוא גם היה אחד הראשונים שנתנו גושפנקא ללימודים של הכשרה מקצועית. גם הוקם ארגון תחת חסות החסידות שמקדם פיתוח מקצועי בקרב החסידים. לכן זה לא מפתיע שכשעמד על הפרק העניין של לימודי הליבה הוא נתן לזה את ההכשר".
הווטו של הליטאים בעניין לימודי הליבה פגע בו או בחסידות באופן מסוים?
"מבחינה מעשית הווטו לא פגע בבעלז כי היא קיבלה את מבוקשה בתקציב הנוכחי. אבל המציאות שבה האדמו"ר ניסה להוביל מהלך מנהיגותי מסוים בתוך החסידות ונבלם על ידי הליטאים בהחלט העיבה. אבל בשל העובדה שזו הייתה תקופת בחירות וכל הצדדים היו צריכים להתכנס לכדי קבלת החלטה אחראית שלא תפצל את הכוח החרדי האדמו"ר הרים דגל לבן, לפחות באופן זמני, אבל אני מניח שהמתווה הזה עדיין מונח על השולחן".
ואיך יחסיו של האדמו"ר מבעלז עם עמיתיו האדמו"רים האחרים? ארליך מבהיר: "האדמו"ר הוא מהפכן נועז, אך בד־בבד, בשנים האחרונות הוא מתגלה כאיש שלום מופלא. בעבר, בדרך לבצר את החסידות, היו לבעלז עימותים לא מעטים עם חוגים רבים, בהם חסידות סאטמר וחוגי 'העדה החרדית'. בשנים האחרונות פועל האדמו"ר להשכין שלום ולאחות את כל הקרעים שנוצרו בשנות בנייה של ממלכת בעלז".
"הוא כבר היה בכל המפלגות החרדיות"
ההתנגשות הזו שבין בעלז לליטאים עשויה להפתיע כשמביאים בחשבון מהלך ישן נושן נוסף של האדמו"ר, שגם בו בחר ללכת נגד הזרם בכדי לעשות היסטוריה. היה זה בפילוג הגדול שבין החסידים לליטאים ב-1988. הליטאים בחרו לנטוש את אגודת ישראל והקימו מפלגה משלם - דגל התורה. האדמו"ר מבעלז בחר אז לחבור דווקא לליטאים הפורשים. מהלך שהכיל כנראה קורטוב של התרסה כלפי הדרך החסידית.
"הוא האדמו"ר הכי לא ממסדי בפוליטיקה החרדית", מציין ארליך. "הוא כבר היה בכל המפלגות החרדיות האפשריות. אז, ב-1988 אלו היו הבחירות הכי משוסעות ברחוב החרדי. זו הייתה תקופה מאוד קשה והרחוב היה קרוע. גם הייתה מערכת בחירות אחת בשנות התשעים שבעלז תמכה בש"ס. ובכלל, עוד משהו שמאוד ייחודי לו הוא קשרים מאוד טובים עם הרבנים הספרדים, עם הרב עובדיה יוסף ואחרים. לכל חתונה גדולה שלהם הוא היה מגיע והמקהלה של בעלז הייתה שרה שירים של יהדות המזרח. זה באמת משהו מאוד חריג, שלא קורה בחסידויות אחרות".
"זה עניין של תחושת עצמאות" ממשיך ארליך ומדגיש. "הוא לא רואה את עצמו כפוף לשום מסגרת פוליטית. בעלז רואה את עצמה כסיעה נפרדת וזה הולך אחורה עוד לימים שהם ישבו בגליציה. הם הקימו אז ארגון שנקרא 'מחזיקי הדת', שנתן מעטפת לכל צורכי הקהילה החסידית ובעצם היה אלטרנטיבה ל'אגודת ישראל' ושאר ההתארגנויות. לכן הם גם לא רואים את עצמם כמי שזקוקים לשירותים חיצוניים. העצמאות שלהם מוחלטת: יש להם בית דין ומערכת כשרות משלהם, עיתון משלהם שנקרא 'המחנה החרדי', וכמובן מוסדות חינוך נפרדים לכל הגילים. זו פלנטה חרדית בפני עצמה".
דמותו הפוליטית של האדמו"ר אכן מורכבת מזו של עמיתיו הרבנים. אחד מקריאות התיגר הרבות שלו התרחשה לפני כשלושים שנה כשהיה, יחד עם הרב עובדיה יוסף, למנהיג החרדי היחיד שהביע בפומבי תמיכה בהסכמי אוסלו. מהלך שזיכה את האדמו"ר בכך שהמשפט "השקפתו הפוליטית נוטה שמאלה" מעטר את ערך הוויקיפדיה שלו. "ההבנה שמניעת שפיכות דמים היא הערך הנעלה והחשוב ביותר ושלא יישפך דם יהודי זה חשוב יותר מכל דבר אחר זו תפיסה שרווחת מאוד בקרב כל חסידי בעלז", מציין הדמות המוכרת בחסידות. "זה בהחלט תוצר של האדמו"ר ודרכו".
הדוברים שאיתם שוחחנו מסתייגים מהתיוג השמאלני, אך בכל הקשור למפה הפוליטית ניתן לצפות שהנון-קונפורמיזם הבעלזי שוב עשוי לתת אותותיו. "בהיבטים של הקמת ממשלה זה כנראה יכול גם לתת את ביטויו", מדגיש הדמות המוכרת. "אם האדמו"ר מגור בשום פנים ואופן לא מוכן לשמוע על ישיבה בממשלה עם לפיד, האדמור מבעלז הרבה יותר פרקטי בעניין הזה. המילה 'שמאל' לא נשמעת לו כמו מילה מגונה. בסוף מבחינתו אין הבדל ויש קודם כל אינטרסים פוליטיים".
כבר בגיל 9: הצעד המפתיע של האדמו"ר
בכדי להבין את מקורות הרוח החלוצית שמאפיינת את האדמו"ר מבעלז חובה להתעכב על סיפור חייו הלא-שגרתי, השזור בקורות הקהילה שבראשה הוא עומד. האדמו"ר הקודם, אהרון רוקח, דודו של האדמו"ר הנוכחי, ברח בשנות הארבעים המוקדמות מהכיבוש הנאצי בפולין. איתו ברח גם אחיו מרדכי, אבי האדמו"ר. אך חסידות בעלז כמעט והושמדה כולה בשואה. שני האחים, הגיעו לארץ ב-1944 ערירים אחרי שנשותיהם וילדיהם נספו. כאן הם נישאו מחדש ובעוד מרדכי הביא לעולם את יששכר דב, לימים האדמו"ר, אחיו לא הצליח להעמיד אחריו צאצאים.
כשנפטר הדוד האדמו"ר ב-1957 החל קרב ירושה שנשמע כסיפור שכמו ונלקח מאגדות אצולה מימי הביניים. לבסוף הוכרע כי ממשיך השושלת יהיה ברל'ה הקטן, כפי שכונה אז, כשהיה רק בן 9. בחסידות נאלצו להמתין עוד תשע שנים בכדי שיגיע האדמו"ר החדש לבגרות ויוכלו להכתירו רשמית. את שנות ההמתנה כאוצר המצפה לכתרו העביר האדמו"ר-ילד בחברת קבוצה נבחרת של רבנים מהקהילה שהכשירו אותו למעמד הרם, אך למעשה גם גידלו אותו כתחליף משפחה.
מי שבאותם שנים עמדה בצל ההתפתחויות היא מרים, אם האדמו"ר ובעצמה ניצולת שואה, שגידלה את הבן היחיד למעשה לבדה אחרי שאביו, מרדכי, נפטר גם הוא כשבנו עוד היה תינוק בן שנה וחצי. האלמנה הערירית ראתה את בנה היחיד נלקח ממנה כשנקבע גורלו לשמש כאדמו"ר: היא השיבה מלחמה ולקחה את מוסדרות החסידות לקרב משפטי על האפוטרופסות. הסכסוך הזה, שלכד גם את תשומת הלב של התקשורת החילונית באותם השנים, הגיע עד בית המשפט העליון - שלא נעתר לבסוף לבקשת האם. פרטי ההכרעה המשפטית נותרו חסויים עד היום, מאחר והאדמו"ר היה אז קטין.
הקרב ההוא שניהלה החסידות נגד גיסתו של האדמו"ר המנוח, שהתפתחה למעין דמות דמונית שניסתה לקחת את הינוקא לתרבות רעה, נהפך למיתולוגיה בבעלז - כזו שלגביה קשה לקבוע מה אמת ומה גוזמה מוחלטת. "יכול להיות שזה יכול להסביר הרבה דברים", אומר הדמות המוכרת בחסידות. "הוא גדל לאימא מאוד משכילה, והיא רצתה שהוא ילמד במוסד שמספק השכלה כללית. בגיל תשע הוא עמד בפני שופט ואמר 'לא, אני רוצה ללמוד בחינוך החרדי'. בגלל שהוא גם התייתם בגיל מאוד צעיר, יכול להיות שמשם המאפיין העצמאי הזה, העמידה הזו על מה שהוא מאמין בו, ולא משנה כמה כוחות ולחצים מופעלים עליו זה כבר נהיה בילט-אין אצלו". והעסקן הבכיר מוסיף: "היו לו את כל הנתונים לא להצליח. יתום מאבא שלו ודוד שלו, בגיל 18 הוא קיבל את החסידות עם התנגדות פנימית משמעותית. היו אנשים מבוגרים שלא רצו לקבל את המרות שלו, כי פתאום ילד נהיה אדמו"ר".
היחסים העכורים עם האם - והחיים בתל אביב
"היא הייתה אישה דומיננטית עם הרבה צלקות מהחוויה הקשה של המלחמה", אומר על האם העיתונאי החרדי דודי זילברשלג, מי שכתב בין היתר ספר ביוגרפי על משפחת אדמו"רי בעלז. "היא חרדה לגורלו, ורצתה שיגדל כילד בין ילדים. וכן, היא גם רצתה שילמד ויתפתח מעבר לסביבה החרדית. אבל זה דבר שלא נוכל לאמת אותו לעולם, יש הרבה עדויות סותרות סביב זה. אני יכול לומר לך שיש פה הרבה עניין של חלקים בביוגרפיה שרוצים לשפר אותם. אני יכול לומר באופן מוחלט שהיא לא רצתה להוציא אותו לחילון. היא רצתה שהילד יגדל בין חבריו. כי ההיסטוריה אומרת שילד שהוציאו אותו מילדות רגילה לגדולה או למקום כזה, זה לא נגמר טוב".
איך נראו החיים שלו כילד ללא האם?
"בפועל היא הייתה נוכחת-נפקדת בחיים שלו, אבל הנפקדת יותר חזקה מהנוכחת. ממש לא איפשרו לה להתערב בחיים שלו. נתנו לו לפגוש אותה, אבל הכול עם גבולות. זה לא סוד שזה העכיר מאוד את מערכת היחסים בינו לבינה. בשנה האחרונה לחייה (האם נפטרה ב-2017), האדמו"ר בא לאחל לה שנה טובה בראש השנה והיא לא הסכימה לפתוח לו את הדלת במשך שעה ארוכה. הייתה לה טרוניה מסוימת כלפיו עד יומה האחרון".
היבט לא שגרתי נוסף בביוגרפיה של האדמו"ר, ושעשוי אולי להאיר במשהו את גישתו הייחודית, הוא שאת ילדותו העביר לא בשכונה חרדית אלא במרכז תל אביב, במשולש הרחובות אחד העם - שינקין - רוטשילד. כשהגיעו האחים רוקח לארץ הם בחרו למקם את המרכז של החסידות הקטנה שלהם לא בירושלים, כמרבית החסידויות, אלא דווקא בעיר העברית המתפתחת. בבניין ברחוב אחד העם 63 קבעה בעלז את מקומה ובין כותלי הבניין הזה צמח גם האדמו"ר לעתיד. בעלז העבירה בהמשך את מרכזה גם היא לירושלים, אך הבניין באחד העם נמצא בבעלות החסידות עד היום וגם הגרעין התל אביבי הקטן שממנו צמח מנהג החסידות עדיין פעיל.
אנשים מתוך בעלז איתם שוחחנו המעיטו בחשיבות הפרק התל אביבי בעיצוב גישתו של האדמו"ר, אך זילברשלג דווקא מוצא בכך סימן משמעותי לחריגותו. "הרבנים החרדי הכי גדולים ומשמעותיים בדורנו גדלו באזורים חילוניים, אם זה בנתניה או בתל אביב. הח"כ המנוח אברהם רביץ גדל בשכונת מונטיפיורי בתל אביב (רביץ ז"ל גם לחם במלחמת העצמאות במסגרת הלח"י - י"כ). אצל הרבי מבעלז פחות קל להבחין בזה, אבל הוא ישראלי ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אתה לא יכול לגדול בשינקין ולהתעלם ממה שאתה רואה. אני משוכנע, למשל, שהוא מכיר היטב חלקים רבים מהזמר העברי. לכן ההחלטה שלו בעניין לימודי הליבה באה לו ממש בקלות. זה נכון שתמיד היה לו קשה, אבל הוא היה הראשון לבצע הרבה מהפכות. גם אבא שלו הבין שהחיים בתל אביב מחזקים דווקא את החוסן החרדי מתוך החיים בסביבה שונה. הם גרמו לאנשים בסביבה הזו להכיל קבוצה כמו זו שלהם ולא ליצור דמוניזציה שלה. החיכוך הזה הוא בונה, רבנים גדולים ודמויות חשובות מאוד יצאו משם מהאזור של שינקין".
"יש לו יכולת טובה לצפות את העתיד"
כעת, עם פטירתם של הרב עובדיה ושל גדולי הרבנים הליטאיים - הרבנים קניבסקי ואדשלטיין - כנראה שאין עוד מנהיג חרדי שעומד בראש קהילתו זמן כה רב ברציפות. ספק אם יש בציבוריות הישראלית כולה בעל תפקיד נוסף שמכהן בתפקידו זמן רב כל כך, 57 שנים על כס האדמו"רות. זה מקנה לו מעמד יוצא דופן. נשאלת השאלה האם מהלכיו המהפכניים האחרונים הם קריאת כיוון לאור מעמדו המתחזק.
"יש לו יכולת טובה לצפות את העתיד", אומר העסקן הבכיר. "כשאני הייתי ילד בחיידר כבר היו מחשבים. גם בבתים חרדיים היו מחשבים. לא ראו בזה בעיה, כי עוד לא היה אינטרנט. זה היה כולה משחקים כמו 'דייב'. כל שנה במוצאי שמחת תורה האדמו"ר נושא דרשה לקראת השנה החדשה ובה הוא נותן הוראות לשנה הזו. היו שנים שכולם חיכו לשמוע מה הוא יגיד כי היו מאבקים פנימיים בין בעלז לעדה החרדית ובאחת השנים באותה תקופה הוא אמר בדרשה 'מחר, כולם זורקים את המחשבים מהבית'. כל הציבור החרדי היה בהלם. חשבו שהוא השתגע. מה הבעיה במחשב? ואז, אחרי כמה שנים הגיע האינטרנט והוא היה הראשון שהכניס את העניין של אינטרנט מסונן. הוא קבע שיהיה בתוך אינטרנט רשמי של הקהילה, עם תיעוד. גם אז חשבו כולם שהוא השתגע. איך הוא מאשר אינטרנט, את הדבר הכי גרוע שיש? הוא אמר אז, 'אנחנו עוד נצטרך את זה וכדאי שניערך לזה כבר מעכשיו'. זה לא רק העניין של לזהות את התהליך מראש, אלא גם האומץ להיות הראשון ששולט בתהליך".
"הנה עוד דוגמה. הוא הראשון שהכניס לעולם החרדי את הקלטות. קלטות מוזיקה. פעם מוזיקה היה דבר מודרני כזה, שהתרחקו ממנו. לפני 40 שנה. ובעלז הייתה החסידות הראשונה שהוציאה הקלטות של הניגונים שלה. מי שמע על דבר כזה בכלל? יצאו נגדו על זה. הרבה חסידויות הלכו בעקבותיו והיום יש הרבה מוזיקה חסידית בזכות הדבר הזה". עם או בלי מוזיקה חסידית ברקע, החסידות כולה והאדמו"ר העומד בראשה נמצאים בצומת מכריע - המקום שבו הפוליטיקה, לימודי הליבה והחוזרים בשאלה נפגשים.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv