אנחנו "יתומים פוליטיים", הוא אמר, אין לנו ייצוג - לא יהדות התורה, לא ש"ס, בטח לא בן גביר וסמוטריץ'. ב-ט' באב התאבלתי פעמיים, על חורבן הבית ההוא ועל חורבן הבית הזה. את הדובר אני מכיר ומוקיר עשרות שנים, הוא חרדי, בשנות השבעים לחייו, שירת בקבע כקצין בצה"ל. אבל מי זה "אנחנו"? שאלתי אותו. ה"אנחנו" הם חרדים ישראלים, פטריוטים, סולדים מבטלנות, מתנגדים לבדלנות וכמהים להשתלבות. כאלה שמבינים שמדינת הרווחה - הבריאות, החינוך, הסעד, התחבורה הציבורית - מתברכת בעזרת השם כל עוד הציבור העובד ממשיך לממן אותה. על מלחמת מצווה ומלחמת רשות וחתן היוצא מחופתו, הוא אמר, נדבר בהזדמנות אחרת.
הוא לא ידע את נפשו למקרא פרסומים לפיהם שר הדתות מוסיף מאות רבנים לערים וליישובים, מעלה את שכר ראשי המועצות הדתיות ומעמיד לרשותם מכוניות צמודות עד שווי 180 אלף שקלים. תקציבי הרשות לפיתוח המגזר החרדי, 500 מיליון שקלים לשנתיים, נועדו להשכלה ולהכשרה לעבודה, אבל במקביל מעלים את שכר האברכים כדי שלא ישכילו ולא יעבדו. על הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה הוא לא מוכן לשמוע. אוזניו תצילנה. היא תפטור את כולם משרות צבאי, תכלא אותם לשנים בישיבות ותרחיקם מעבודה לעד.
הוא לא שוכח שערב הבחירות ביקשה חסידות בעלז לשלב לימודי ליבה. הדבר כמעט גרם לפילוג. נתניהו קבע - עם או בלי לימודי ליבה, כולכם תקבלו אותו דבר וכולכם תקבלו יותר, ובתנאי שתרוצו יחד ותאפשרו לי להיות ראש ממשלה. ישנו גם פוליטיקאי אחד, יחיד ומיוחד שמפלגתו אמורה לקבל מיליארד שקלים לכרטיסי מזון כדי להרבות לה מצביעים ולעודד קיום מנדבה ולא מעבודה. אנחנו החרדים, הוא אמר, בניגוד אליכם החילוניים, למדנו שתורה שאין עימה מלאכה סופה גרירת עוון, חילול השם וביזוי התורה.
לחרדים אמיתיים, בלתי מקולקלים, אין דבר וחצי דבר עם המשיחיות הלאומנית של סמוטריץ' והלאומנות הטלוויזיונית של בן-גביר. משה גפני הטיח בסמוטריץ' את הכינוי המדויק "סיקריק". הכלכלה של פורום "קהלת" נקראת "ליברטריאנית", מילה שלא כתובה בתנ"ך ולא נזכרת במקורות. איפה הכלכלה האנוכית של "קהלת" ואיפה גמילות החסדים, נדיבות הלב והעזרה ההדדית, הלב הפועם של החברה החרדית?
גם החרדים, כמו חילוניים ודתיים ואולי יותר, הם קורבנות המהפכה המשפטית שהעלתה את יוקר המחיה ואת המשכנתאות. בכלל, מה להם ולהפיכה שעלולה ביום סגריר להתהפך להם על הראש? תזכורת מדגמית: בג"ץ פסל תשדיר בחירות שבו כונו החרדים "עלוקות" (הוא לא פסל את הקריאה "שמאלנים בוגדים"). בג"ץ קבע שיש להמשיך לסבסד את מעונות היום לאברכים, שיש להקים מקווה בכפר ורדים, ושאסור להפלות מזרחיים בחינוך העצמאי ומזרחיות בבית אולפנה בעמנואל.
תנועת המחאה שגתה - לא מאוחר לתקן - ביחסה אל הציבור החרדי, להבדיל מהפוליטיקאים שלו, ובשיח שלה עם הקהל הקדוש הזה. ההפגנה בבני ברק הייתה משגה, אף שחזינו שם במחזות משובבי נפש: ריקוד משותף של תושבים ומוחים בעת הכנסת ספר תורה. וכמובן הכנסת אורחים (מוחים) על ידי תושבים, שחילקו להם כיבוד ושתייה. הם נהגו על פי הכלל שלפיו גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. המוחים השיבו במאור פנים ואסירות תודה. גם על תבונת פתיחת מסעדות בערב ט' באב אפשר היה להתווכח.
ציר הרשע של יריב לוין ושמחה רוטמן היכה בראש ובראשונה באריה דרעי. בראשונה כאשר הגיח לוין עם תוכניתו הזדונית והרועמת ערב העתירה בעניינו של דרעי. בפעם השנייה בשיחות בבית הנשיא - התגבשה הסכמה שעילת הסבירות לא תחול על מינויי שרים, מה שהיה מאפשר לדרעי לשוב לממשלה. אבל לוין ורוטמן התעקשו להחריג מינויים בכלל, את כל המינויים, לכל התפקידים (!).
ידידי הרהר באפשרות שתוקם מפלגה חרדית שלישית, מה שהייתה פעם פא"י (פועלי אגודת ישראל), שותפה לבניין הארץ ולהגנתה, תורמת, מיישבת. היא צריכה, כמובן, להיות מנוסחת בנוסח מודרני ולהכיל גברים ונשים, אשכנזים וספרדים. בדקתי את הסוגיה הזו עם מכר חרדי צעיר, בשנות השלושים לחייו, היוצא ובא במסדרונות השלטון. הבעיה, כתמיד, הוא אמר, היא מי יעמוד בראש.
אמרתי שצריך למצוא מישהו בעל דעות מדיניות מתונות כמו דרעי, בעת שהיה נאמן ביתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ובטרם עשה כיווני חן אל עבר החרד"לים. מישהו חברתי כפי שהיה משה גפני המוקדם בטרם נאחז בהלה על כסאו. הוא אמר, וגם מישהו בעל יכולות ארגון וביצוע כמו מוטי בבצ'יק. מיהו בבצ'יק? המנהיג הנסתר, הלידר הסמוי מן העין, השר הפוליטי האמיתי של חסידות גור, שהפעיל את יעקב ליצמן וכעת מפעיל את יצחק גולדקנופף.
ידידיי החרדים, המבוגר והצעיר, אחוזי אימה ופחד מהיום בו יובא לכנסת חוק הגיוס. בעיני רוחם הם רואים את להבות המחאה מתמרות עד השמיים. בנושא הזה עלולה להיווצר קואליציה נרגנת, זועמת, עם מצביעי ליכוד ועוצמה יהודית, דתיים וחילונים, בעלי אפס סובלנות להשתמטות החרדים. הדיבר הראשון בעשרת הדברות של הישראלים הוא: אל תהיה פראייר! אנשים לא יסכימו לאורך שנים גם להילחם עבור אחרים וגם לפרנס אותם. גם דם וגם דמים.
אמרתי להם אפרופו ההשתמטות הכפולה - גם משירות צבאי או אזרחי וגם מעבודה - אני שומע מאנשי מרכז-ימין עוד יותר מאשר במרכז-שמאל, שהחוק היחיד שיש לשנות הוא חוק-יסוד: הכנסת ולפיו זכות ההצבעה לכנסת תותנה במילוי אחת משתי החובות: שירות צבאי או אזרחי, או עבודה ותשלום מסים.
במחשבה ראשונה הם אמרו, השם ישמור ויציל. במחשבה שנייה אמרו, אולי זה רעיון ששווה לשקול.
