על פניו זה נשמע כמו תחביב חריג, אבל כנראה שהוא נפוץ הרבה יותר משחשבנו: אספנות. בתור ילדים, הרבה מאיתנו אוספים בולים, מחקים, מדבקות, קלפי סופר-גול - תלוי בשנה שבה נולדנו. אחר כך, כשמתבגרים עוברים לאסוף ספרים, גלויות, מגנטים מחו"ל או מגנטים מחתונות. אבל יש מי שלוקח את האהבה לחפצים ופריטים מיוחדים ברצינות גדולה יותר ואוסף למחייתו.
בעולם הדיגיטלי, שהסחורות בו מועברות פעמים רבות רק דרך מספרים או לחיצות בטלפון, האספנים מעלים על נס את השמחה שבאחזקת פריטים ממשיים ונדירים בידיים. הם צדים מוצרים ברשת, מחליפים מוצרים עם אספנים נוספים ומחפשים במשך שנים את ה-פריט הנחשק שחסר באוסף שלהם. ולמרות ההלם הראשוני על ההשקעה המטורפת במציאות שמהללת קלאס באפס מאמץ – אפשר לראות בתשוקה הזו משהו שמעורר געגוע.
האספן שהתמכר לחבורת הזבל
ליאור פרץ הוא בסך הכל הייטקיסט ממוצע, באמצע שנות ה-40 לחייו. כשמדברים אתו בטלפון הוא נשמע כמו המבוגר האחראי שידאג שכל משימה בעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר ויזכור לאסוף את הילדים מהחוגים הנכונים. אבל ברגע שקלפי חבורת הזבל עולים כנושא שיחה - ליאור מתקשה להסתיר את החיוך שעל פניו, שמורגש גם בצד השני של הטלפון.
"אם תשאלי את אשתי - היא תגיד שאני משוגע", הוא אומר ל-N12 כשהוא מספר על אוסף קלפי חבורת הזבל שלו שמונה כ-4,000 קלפים. "בשלב מסוים היא לא הבינה מה השיגעון. אבל יש הרבה אנשים שמתחברים לדבר הזה".
"את הבלגן הזה התחלתי לפני שש שנים, זה היה משבר גיל ה-40", מודה ליאור. "זה התחיל מסוג של חזרה לנוסטלגיה. זה היה חלק מהווי בית הספר, זכרתי את זה טוב, ותמיד הייתה לי מחשבה בראש שאחזור לזה בעתיד".
"ואז לפני 6 שנים אמרתי - 'יאללה, בואו ננסה לבדוק'. הרצתי חיפוש ב-eBay כי לא ידעתי איפה להתחיל בעולם הזה". פאסט פורוורד קדימה ומאז אותו חיפוש, ליאור אסף כבר קלפים ומוצרים בשווי של יותר מ-100 אלף שקל. זה עשוי להישמע כמו סכום אסטרונומי, אבל ליאור מצנן את ההתלהבות ומדגיש כי יש אספנים רציניים יותר ממנו: "יש אספנים בעולם שמחזיקים אוספים בשווי מיליונים".
"אם תשאלו את אישתי היא תגיד שאני משוגע, אבל יש אספנים בעולם שמחזיקים אוספים בארצות הברית בשווי מיליונים"
ליאור פרץ, אספן חבורת הזבל
"בשנתיים האחרונות התחלתי להגיע למקום מיוחד - יפן. חבורת הזבל היפנית היא הכי נדירה בעולם - הם הדפיסו כמות קטנה של פריטים ומכרו אותם רק ביפן. כיום קלפים נמכרים בין 600 ל-2,000 דולרים לקלף, ויש לי 20 קלפים כאלה. הצלחתי להגיע אפילו למי שייצר את הקלפים ביפן - הוא סיפר שמערכת החינוך שם אסרה את השימוש בקלפים האלה די מהר".
מהו הקלף שהכי קרוב לליבך?
"היה קלף שחיפשתי לאורך שנים, קלף שנקרא 'נדנדנה'. קלף נדיר שלא ראו בישראל הרבה שנים. הוא נמכר ב-2,200 דולר במכירה פומבית. יום אחד מישהו פרסם בפייסבוק שיש לו קלפים, ואז גיליתי שיש לו 7 קלפי נדנדנה. רעדו לי הידיים כשהחזקתי את זה! הוא מבחינתו מכר משהו מהילדות, הוא לא הבין מה יש לו שם, זה היה משהו גדול".
פרץ מדגיש כי כל אחד מאיתנו יכול להיות אספן, ושקרוב לוודאי שבבתים של כולנו מסתתרים אוצרות. "עד היום לאנשים יש בבוידעם דברים מטורפים. המון אנשים מחזיקים בבוידעם גם קלפים וגם אלבומים ומבחינתם זה מדבקות ונוסטלגיה. אבל לדבר הזה יש ערך כספי בישראל ובעולם - יש המון אנשים שלא יודעים שזה שווה כסף". לדבריו, בשנים האחרונות הי בישראל רנסנס של אספנות שניתן לראות גם במכירות פומביות: "בתקופת הקורונה מצאתי הכי הרבה דברים, כי אנשים ישבו בבית וחיפשו באוספים. הם גם היו צריכים כסף וגם לא היה להם מה לעשות. מצאנו דברים שלא מצאנו שנים".
"חבורת הזבל היפנית היא הכי נדירה בעולם. כיום קלפים נמכרים בין 600 ל-2,000 דולרים לקלף, ויש לי 20 קלפים כאלה. הצלחתי להגיע אפילו למי שייצר את הקלפים ביפן"
ליאור פרץ
גן העדן של מיקי מאוס
גם בלי לעשות סקר שוק, אנחנו בטוחים שיש מי שייכנס לביתה של קורל אזנקוט בחולון ויגיד שהגיע לגן עדן. כבר בכניסה מציצים להם כמה פריטים שמרמזים על אהבתה הגדולה - במטבח עומד לייבוש קרש חיתוך בצורת מיקי מאוס ועל השולחן בסלון עומד מגש של היפיפייה הנרדמת ולמרות זאת - מונחים עליו שני תפוחים אדומים, כאילו נלקחו מהסרט של שלגיה.
"יצא לי להתחלף עם עשרות אנשים מכל העולם וליצור קשרים. אנשים היו אומרים לי - 'את מישראל? לא שמעתי עליכם, אבל יש לכם דיסני!'"
קורל אזנקוט, אספנית דיסני
"תמיד הייתי אספנית" מספרת קורל. "זה התחיל כשהייתי קטנה, מדברים שנגישים לילדות - מדבקות, בגדים. כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לטוס ולבקר בחנויות בחו"ל - האוסף הלך וגדל". בין היתר קורל מחזיקה באוספים של פסלים, תיקים, בובות ולגו - כולם של דיסני, באוסף שבו השקיעה לפחות 100 אלף שקלים - וערכו שווה עוד יותר. "יש לי דברים ששווים הרבה כסף, ברמה של כמה מאות או אלפי דולרים, למשל יש לי מפתחות - זה התשוקה שלי".
כשקורל מזכירה את המפתחות היא בעצם מדברת על מפתחות מיוחדים שניתנים לאדם הראשון שנכנס לחנות דיסני בכל יום ברגע הפתיחה. מחירם של המפתחות עשוי להגיע ל-2,000 דולרים ליחידה. "יש אנשים שמקימים אוהל בלילה וישנים מול החנות כדי להיות הראשונים. למשל בכיכר טיימס בניו יורק צריך לדעת שהדלת בחנות שלפיה קובעים את הלקוח הראשון היא דלת שמאל".
אחד המפתחות היקרים ביותר לליבה של קורל הוא המפתח שהשיגה בשאנז אליזה. "בפריז הצלחתי להשיג מפתח! עמדתי בכניסה מוקדם בבוקר וקיבלתי את המפתח של החנות בפריז", היא מתגאה. לצד המפתח הצרפתי, לקורל עוד עשרות מפתחות שהצליחה להשיג ולקנות בזכות הכישרון האספני שלה, והייתה צריכה לעבוד קשה כדי לעשות זאת. "יש מפתחות מיוחדים של העובדים בחנויות. אז צריך ליצור קשר עם אדם שעובד בדיסני ולהשיג דרך מישהו את המפתח שלו. יש לי הרבה קשרים עם אנשים מכל העולם. יצא לי להתחלף עם עשרות אנשים מכל העולם וליצור קשרים. אנשים היו אומרים לי - 'את מישראל? לא שמעתי עליכם, אבל יש לכם דיסני!'".
שוק ההחלפות הוא כנראה אחד המקומות הייחודיים לאספנים: קהילות שלמות שמתאדות יחד למען מטרה אחת. הזירה הזו עברה שדרוג עם האינטרנט והרשתות החברתיות, שמאפשרות לאספנים מכל העולם לסחור יחדיו בפריטים מיוחדים. התאגידים מזהים באספנים פוטנציאל להגדלת רווחים שלהם ולשדרוג הערך החברתי שלהם, כמו גם דיסני שהשיקה לאחרונה את קולקציית האספנות בשיתוף פעולה עם שופרסל.
בסקר שערכו לאחרונה בדיסני ישראל עם מכון המחקר GetWise עלה כי רוב הישראלים אוספים חפצים כלשהם: 93% מהמשיבים ענו שהם נהגו לאסוף פריטים בילדותם, וכיום 63% מהילדים נוהגים לאסוף דברים. לאורך הדורות, פריט האספנות הפופולארי ביותר הוא גולות. פריטי האספנות משתנים בגילים שונים, בין היתר עלה כי נשאלים בגיל 45 ומעלה אספו בעיקר בולים, נשאלים בני 34-25 אספו קלפים ובגיל 24-18 פריט האספנות הפופולארי ביותר הוא מדבקות.
"בתור אנשי מקצוע אנחנו יודעים לייצר את הביזנס מהפריטים", אומרת קרן סער, מנכ"לית חטיבת הסחר והשיווק של דיסני. "אבל זה יושב על רגש ועל צורך. הבאנו לאנשים את האהבה, הנוסטלגיה וההנאה מפעולת האיסוף. גרמנו להם להיזכר מה כל כך אוהבים בזה. יש פה מנעד גדול של רגשות ותחושות".
"אומרים לי שאני משוגעת וילדותית. שואלים אותי 'איך יש לך מקום?' אני עונה שדיסני זה אהבה, אין לי מה להצטער. אני נהנית להיכנס לבית, זה עושה לי טוב בלב, וזה הכי חשוב"
קורל אזנקוט
לא פעם התחביב היוקרתי הזה מגיע גם עם הרמות גבה מצד הסביבה. "אומרים לי שאני משוגעת וילדותית", מספרת קורל, "אני מקבלת תגובות של 'איך יש לך מקום', 'איך את עושה את כל הדברים האלה?' אני עונה שדיסני זה אהבה, אין לי מה להצטער. אני נהנית להיכנס לבית, זה עושה לי טוב בלב, וזה הכי חשוב".
האיש שאהב חפצים
לא ברור מה הגיע קודם בחייו של רביב ליפשיץ - המקצוע או התחביב. כבר מגיל צעיר הוא גילה עניין גדול בחפצים שונים, וכשבגר לקח את האהבה הזו שני צעדים קדימה - הפך למעצב תעשייתי ולאספן של קלאסיקות עיצוב מהמאה ה-20.
"מעצבים תעשייתיים הם אנשים של מוצר, אנשים שבאופן טבעי חוקרים ומתעניינים בחפצים", מספר ליפשיץ. את דרכו המקצועית בעולם עיצוב המוצרים הוא החל במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שם למד בשנות ה-90, ובמקביל עבד במשרת סטודנט במוזיאון המדע בירושלים. "היה שם רדיו של אחד העובדים, הוא הוציא אותו מהבית, כי מכשירים ישנים לא היו נחשבים", הוא נזכר. "זה היה רדיו של פיליפס שהיה מושלם מבחינת המבנה והוא ניגן את ארבע אחר הצוהריים בנוסטלגיה. פשוט קניתי אותו ממנו, זה עלה 450 שקלים. בשבילי בתור סטודנט זה היה הון, אבל לא יכולתי לוותר. אני חושב ששם העניין התחיל".
בדירת 60 המטרים שלו במרכז תל אביב, פרוש האוסף הגדול של רביב שכולל בין היתר אופניים, כיסאות, מכשירי רדיו, שעונים, צעצועי פח, ואפילו וספה בסלון. אם אין מקום בחדר - אפשר לתלות אותם על הקירות. "יש פה 30 זוגות אופניים", הוא אומר. "יש לי כמה זוגות נדירים שאליהם אני מחובר רגשית. בשביל אופניים אני מוכן לנסוע לכל מקום ומרחק".
"יש פה 30 זוגות אופניים. יש לי כמה זוגות נדירים שאליהם אני מחובר רגשית. בשביל אופניים אני מוכן לנסוע לכל מקום ומרחק"
רביב ליפישיץ, מעצב תעשייתי ואספן
"הזוג הכי מדהים שהשגתי היה אצל אדם שעבד בצעירותו באירופה וקנה שם זוג אופניים נורווגיים - יש להם מבנה דמוי גשר, ורוכבים עליהם על רצועה שמחזיקה את האוכף של הכיסא. המוכר עבד באירופה בשנות ה-80 בתור מאבטח, והאופניים האלה היו קבורות אצלו במרתף. הוא פרסם את זה ביד 2, וכשהם צצו הבנתי שזה משהו מאוד נדיר בישראל".
את האופניים הישנים, כמו גם את שאר המכשירים והחפצים, רביב משפץ ומטפח. הוא אף נרשם לרשימות המתנה לרכישת אופניים מיוחדים, כמו זוג של אופני מולטון שעולה 10.5 אלף ליט"ש (יותר מ-49 אלף שקל) שהוא היה צריך לחכות לו במשך חודשים עד שיוצר והגיע ארצה. "זה האופניים הכי חדשים שיש לי באוסף", הוא אומר בגאווה.
וחוץ מההשקעה הכספית הלא מבוטלת, אספנות, כך מספר רביב, דורשת הרבה זמן וסבלנות. "אני כל הזמן על הרדאר. לפעמים אתה ממצמץ ולא מאמין, פתאום צצים דברים מאוד אקזוטיים".
"יש מי שיגיד שזה לא מאוזן, כי האספנות מאוד בולטת, אבל זה בית שמתפקד. נקרא לזה עמוס בטעם טוב. הדברים נמצאים סביב כי הם נותנים לי השראה"
רביב ליפשיץ
איך מאזנים בין האיסוף לבין המגורים בבית שהחלל שלו מוקדש לאוספים?
"יש מי שיגיד שזה לא מאוזן, כי האספנות מאוד בולטת, אבל זה בית שמתפקד. נקרא לזה עמוס בטעם טוב. הדברים נמצאים סביב כי הם נותנים לי השראה, האסתטיקה נעימה לי. צריך לשמור על האיזון בין ההיגיון לבין האגרנות, אבל העובדה שהם נמצאים סביבי - נותנת לי השראה".