יש דבר אחד שחשוב לטליק גווילי, לבועז מירן ולריקי ברוך לומר כבר בתחילת שיחתנו המשותפת: "גם אנחנו בעד עסקה", דואגים להבהיר שלושתם – ושמים ישר את האצבע על מה שנדמה כסלע המחלוקת. "ככה לא עושים משא ומתן, ככה לא עושים עסקה", אומרת גווילי על הנושא שכבר חודשים מעיב על האגפים השונים של המכלול המכונה "משפחות החטופים", המכלול שגם היא כלולה בו ונאבקת להשמיע את קולה.
טליק היא אימו של רן גווילי ז"ל, תושב מיתר, לוחם יס"מ שלמרות שהיה בחופשה ארוכה מחמת פציעה יצא ביום הארור ההוא להילחם בקיבוץ עלומים. הוא נפל בקרב ונחטף לעזה. בועז הוא אחיו של עמרי מירן, תושב קיבוץ נחל עוז שנחטף מביתו בקיבוץ ועדיין מוחזק שם, גם אחרי שנה. ריקי היא גיסתו של אוריאל ברוך ז"ל, שיצא לבלות בפסטיבל נובה, נרצח ונחטף לעזה. השלושה הם מבכירי "פורום תקווה", התאגדות שהוקמה לפני כמה חודשים כמשקל נגד לאג'נדה שמקדם מטה משפחות החטופים – ומאז זכתה לתדמית אופוזיציונית בסוגיית המשא ומתן ולאפשרות לשחרור החטופים בעסקה שתושג עם חמאס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
עבור משפחות פורום תקווה, ההתנגדות האישית לעיתים הופכת למחלוקת שמטלטלת את הבית – ולביקורות קשות מבחוץ. אף שמספר המשפחות החברות בפורום קטן משל מטה המשפחות, הם הצליחו להיפגש כמה פעמים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ולהעביר לו מסרים מחזקים – וגם ביקורת. נציגי הפורום, בין היתר, הם ששמעו לפני חודש מנתניהו ש"לא בטוח שתהיה עסקה, לא נצא מפילדלפי ומנצרים". בפעמים אחרות לא היססו בפורום להפעיל עליו לחץ מימין ולקרוא לו להיכנס לרפיח או ליזום "כללי משחק חדשים" בעזה.
"מה שלא מבינים הוא שאנחנו מאוד מאוד רוצים את כל החטופים בבית", מצהירה טליק גווילי. "אנחנו מאוד רוצים שכולם ישוחררו. אבל העסקה הראשונה שתהיה תשאיר חלק מאוד מאוד גדול מהחטופים בעזה, ואנחנו חוששים מאוד שנצטרך להיות כמו תמי ארד, אשתו של רון ארד. ואנחנו מפחדים מאוד שהפעימה השנייה לא תגיע ואנחנו נצטרך לחיות עוד עשור בכזאת תחושה שבגלל אנשים שחושבים אחרת, הפעימה הראשונה תתבצע, ואנחנו נישאר בלי אף אחד".
"סינוואר בסוף האירוע לא ישלוט בעזה"
"תחשוב שאתה בא למכור או לקנות רכב. אתה מראש מצהיר שאתה מוכן לשלם את המחיר הכי גבוה האפשרי שהמוכר דורש", מסביר מירן. "אפילו המוכר לא דורש את המחיר שאתה כבר מראש מוכן לשלם עכשיו. ומה זה המחיר הזה? יש לנו פה חטופים, זה נכון, אנחנו רוצים את השחרור שלהם, אבל יש תנאי. קודם כול, אנחנו רוצים עסקה שתשחרר את כולם. העסקה בשלבים או בפעימות פשוט לא נותנת את המענה לזה".
לדברי מירן, "מי שמפגין בבגין בעצם משחק לפי התסריט של חמאס. הוא חטף אנשים, הוא נתן לנו את המכה הראשונית, החזקה, והוא חטף במקביל מספר גדול של אנשים – לא רק כדי לצער אותנו, אלא כי זו הערובה שלו לשרוד בסוף האירוע. הוא רוצה להישאר הריבון בעזה, להתארגן מחדש ולהציב את עצמו ככוח צבאי – ובסוף בתוך שנים ספורות להישאר על הגדרות והכול יחזור לקדמותו. אנחנו אומרים: אין מצב. אנחנו קודם כול רוצים את כל החטופים. דבר שני – לא יכול להיות שאחרי מה שהוא עשה לנו הוא יישאר שכן שלנו בגבול. בתוך שנתיים-שלוש עם ציר פילדלפי פתוח ומעבר רפיח פתוח, הוא יחזור עם חימושים ויישב לנו על הגבול ועכשיו גם לא צריך אותנו בשביל הכסף. כסף מגיע לו דרך מצרים, הוא לא צריך את התשלומים האלה של קטאר דרך נתניהו".
אז מה העסקה הנכונה מבחינתכם?
"העסקה הנכונה, כדי שיחזרו כולם כולל כולם, היא להבהיר ליחיא סינוואר שהמטרה הראשונה שבעצם בשבילה יזם את החטיפה לא תתקיים", משיב מירן בנחרצות. "הוא בסוף האירוע לא ישלוט בעזה. הוא צריך להפנים את זה. במקום זה נותנים לו את התקווה שהוא יישאר, אבל אנחנו רוצים להעלים לו את התקווה. הוא צריך להבין שאין מצב שבסוף האירוע הוא נשאר הריבון בעזה".
מומחי הביטחון אומרים שגם אם המלחמה תסתיים עכשיו, לא תהיה בעיה בתוך כמה חודשים לשוב לעזה ולהילחם בחמאס.
"ההיסטוריה לא תומכת בטענה שלהם. מעולם, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, לא חזר צה"ל להילחם אחרי שהציב תנאי – לא בבריחה מלבנון ולא בעקירת היישובים והיציאה מעזה, להפך", משיב מירן. "מעבר לזה שאם יצאת גם מרפיח ומפילדלפי, יש סיכוי סביר מאוד שיבריחו חטופים אל מחוץ לרצועה. אם עצרת את מכונת המלחמה הצה"לית והוצאת אותה מתחומי הרצועה, אחרי שלושה-ארבעה חודשים של שקט אף אחד בעולם לא יסכים שפתאום תניע אותה מחדש ותתחיל להפציץ ולכבוש שוב את הרצועה, וגם בארץ תהיה התנגדות גדולה לכך. אם עצרת, ספק גדול שתצליח להניע שוב. גם לא בטוח שחיילי מילואים יגיעו שוב להילחם ולכבוש את אותו שטח שיצאו ממנו, יש להם משפחה, עבודה, עסקים, הם לא יו-יו שאפשר לשחק בו – ואני אצדיק אותם".
"הסכם בשלבים מסכן את ישראל"
"יש שני קווים מקבילים", מחדד מירן. "אחד, כמו שאמרתי, של סינוואר, שרוצה לשרוד, והשני של ממשלת ישראל, שבעצם אומרת שחמאס לא יישאר ריבון ברצועת עזה. שני הקווים האלה לא נפגשים, בגלל זה לא יכולה להיות עסקה". ומירן מוסיף וקובע: "הסכם בשלבים מסכן את ישראל אסטרטגית וקיומית. היא פשוט בתוך שנתיים תחדל להתקיים כמדינה. לא רק בגלל איום של חמאס – כל העולם הערבי מסביב רואה את זה: חיזבאללה, החות'ים, האיראנים, מיליציות עיראקיות ומיליציות סוריות".
אתם באמת מאמינים בזה שישראל תחדל להתקיים כמדינה?
"בהחלט כן", עונים בנחרצות גם מירן וגם גווילי. מירן מבהיר: "ברגע שאתה ויתרת פה, כולם רואים שאפשר לחטוף לך אנשים ולסחוט אותך. עכשיו תאר לעצמך את כל האירוע הזה כשאיראן גרעינית. לא עם טיל אחד או שניים, אלא עם איזה 20–30 ראשי קרב גרעיניים. אתה לא יכול לתקוף בלבנון או את חמאס. איראן לא תצטרך נשק לא קונבנציונלי, רק את האיום שלו מעל. ואז יגיעו המיליציות. אתה יודע כמה מיליציות יש לך בסוריה? כמה אנשי מיליציה איראנים?"
"למה בעצם חמאס עשה את מה שעשה ב-7 באוקטובר? מה הוא ניסה לעשות?" שואלת-זועקת גווילי. "הם רוצים לחסל את מדינת ישראל, הם רוצים להרוג אותנו, את הציונים. הכוונה הייתה שיהיו כמה גזרות שייכנסו בנו באותו יום, זה היה הקטע, מה שלשמחתנו לא קרה. אבל אתה רואה מה שקורה בצפון וביהודה ושומרון. מה שאנחנו מבינים הוא שמה שהם רוצים לעשות זה לחסל את 'האויב הציוני'".
לא רק שאתם רוצים את כולם בפעימה אחת, אלא שאתם למעשה באים וכורכים את חזרת החטופים, ובהם יקיריכם, באיזשהו הסדר מדיני ארוך שיקבע את גורל עזה. למה לערב את שני הדברים?
"למה פותרים בעיה ויוצרים בעיה חדשה?" משיב מירן. "אנחנו נלחמים, יכול להיות, על המשפחה שלך, שלא יחטפו אותה חס וחלילה או ירצחו אותה בפעם הבאה. וזה לא יקרה רק בארץ, זה יכול לקרות גם בכל העולם: אתה תפחד לנסוע לחוץ לארץ, כי אם אפשר לחטוף ישראלים ולצאת מזה נקי, ולהרוויח עוד, אז בוא נחטוף, זה עובד. המלחמה שלנו היא גם על העתיד של המשפחה שלך".
"מה שחשוב להדגיש הוא שזו מלחמה על העתיד של הקיום שלנו, אחרת אין לנו קיום פה", אומרת גם ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל ברוך ז"ל. "ערך לחיי אדם אין לו (לסינוואר), חוץ מלפגוע לו בחיי אדם כרגע לא עשינו שום צעד משמעותי שיכול להרתיע אותו מלעשות צעד כזה שוב. אז אנחנו בעצם משאירים את העם שלנו חשוף לפגיעה נוספת, ומי יודע אם היא לא תהיה עוצמתית ומקיפה יותר?"
אלו דברים חשובים, אבל בסופו של דבר זה בא על חשבון 101 אנשים שעדיין נמצאים שם.
"איך אתה בדיוק רואה שהבן שלי יוצא החוצה? בעצם אומרים שייצאו רק 18 איש ועל כל השאר נדבר אחר כך", מקשה גווילי – וברוך מוסיפה: "את השאר נצטרך בעצם להקריב תמורת הפעימה הראשונה. לא תהיה אפשרות להביא את חמאס למקום שהוא שוב ירצה עסקה. אנחנו מוותרים על הרבה נכסים אסטרטגיים שלא יתאפשר לנו שוב לקחת אותם, וזה אומר שחמאס לא ייגש שוב לעסקה. אם עד עכשיו הוא לא ניגש לעסקה, עם כל הקושי כביכול שאנחנו יוצרים סביבו, אז למה הוא ילך לעסקה אחרי שנשחרר אותם?"
על סמך מה את משוכנעת שלא תהיה אפשרות להביא את חמאס למקום שהוא שוב ירצה עסקה?
"ברגע שאנחנו יוצאים מעזה ונותנים לחמאס את כל מה שהוא מבקש תמורת הפעימה הראשונה, אז בעצם אין לנו יותר כוח עליו. בשביל להחזיר את הלחץ על חמאס נצטרך להיכנס שוב ולהילחם, ופה יש בעיה, גם כי כמו שאנחנו יודעים העולם לא תומך בנו במלחמה הזו, ולא נקבל תמיכה להתחיל שוב. החיילים שלנו יהיו בצפון, כמו שאנחנו כבר רואים, והכי חשוב שתראה כמה זמן לקח לנו ועדיין לא הצלחנו להביא אותם לעסקה – אז תחשוב כמה זמן ייקח לנו שוב להביא אותם לעסקה נוספת, אחרי שכבר הם ראו שהם יכולים להשיג הכול על ידי זה שהם מסרבים לכל עסקה שמוצעת".
נשמע שאתם מנסים לפתור משהו הרבה יותר גדול.
"לא, ממש לא", אומרת גווילי. "זה גם לא כל כך תלוי. כלומר, יש כאן עניין שאנחנו רוצים את החטופים שלנו, וזה ברור לכולם. פורום תקווה בא ואומר – אנחנו רוצים את כולם פה בבית, אנחנו לא רוצים רק שליש או רבע. ואם אתה עכשיו בא ואומר לי שהפעימה הראשונה מחזירה את כולם, אז היינו שותקים. אבל הפעימה הראשונה לא תחזיר את כולם, היא מחזירה רק חלק מהם, ומתעקשים כאילו להישאר עם החלק הקטן הזה".
"הדעה שהתקשורת מייצגת קוברת את היקרים שלנו", מתריע מירן. "זה ממש ככה. אתם פועלים לפי התסריט של סינוואר. כי מה הוא אומר בכל הסרטונים של החטופים? 'תפגינו ברחובות, תדרשו מהממשלה'. אתה לא שם לב שאתה משחק לפי התסריט שלו? אם התקשורת או גם אנשי הצבא היו מתייצבים איתנו ואומרים 'יש רק עסקה אחת, של כולם, והיא אחרי הפלת חמאס', ארצות הברית לא הייתה יכולה להיכנס בסדקים בינינו וחמאס לא היה חושב מראש שהוא יכול לדרוש משהו אחר. הרי חמאס בסוף יגיד לך שהוא לא יודע איפה נמצאים כולם. אתה צריך להישאר בשטח בשליטה צבאית אחרי זה כדי להגיע לכולם, ושלאוכלוסייה האזרחית לא יהיה הפחד מחמאס".
"לשחרר אלפי אסירים למדינה שלישית"
בשלב הזה מציב מירן אלטרנטיבה שהוא תומך בה בהתלהבות: זו שהעלה לאחרונה תא"ל (במיל') גל הירש, מתאם השבויים והנעדרים. "הגליה למדינה שלישית תמורת כל החטופים. אגב, בשלב הזה אני אהיה מאוד מאוד נדיב בשחרור אסירים. כלומר, לשחרר את האסירים של סינוואר באלפים גם למדינה שלישית, וכך ואני מוציא את סינוואר בעצם טוב מאוד. כי הוא גם נתן לנו את המכה הכי גדולה שנתן מנהיג ערבי אי-פעם וגם יצא מזה בחיים. ויש לו אופציה מתישהו לחזור כמו קינג לעזה, בדיוק כמו יאסר ערפאת. האופציה הזו קיימת, כי לא הרגתי אותו וגם שחררתי לו אלפי אסירים, שזו המטרה שלו, אז הוצאתי אותו טוב – אבל לא ויתרתי על זה שהוא לא יישאר ברצועה ושיחזיר לי את כל החטופים. את כל החטופים אוכל למצוא רק אם אני אשלוט בשטח, ואז תמורת פיתויים כספיים אגיע למידע ולאנשים, ובתוך זמן מאוד קצר אגיע גם לאחרוני החטופים שגם חמאס עכשיו לא יכול להחזיר לי אותם".
למעשה, הציפייה שלך היא שהחטופים יוחזרו באופן צבאי. זה בעצם מה שאתה אומר.
"לא. לחץ צבאי יכול לכלול גם תפיסה של שטחים – מה שהכי כואב לו, לקיחת שטחים – וגם שליטה בסיוע ההומניטרי. כל הדברים האלה אמורים להביא אותו לידי ההבנה שהוא לא ישלוט ביום הבא. ועכשיו שיביא את כל החטופים בעסקה, יקבל את התנאים שלו, עם שחרור אסירים, וייצא החוצה. לא לחץ צבאי ישיר ישחרר את החטופים".
"יש לנו מספיק מנופי לחץ שעדיין לא השתמשנו בהם ואפילו לא מדברים על להשתמש בהם", מחדדת ברוך. "כמו התיישבות יהודית, שאנחנו צריכים להבהיר להם שבכל יום שעובר והחטופים שלנו לא בבית אנחנו לוקחים להם עוד שטח ועוד שטח, וככל שהחטופים יחזרו הם יקבלו את זה בחזרה, אבל כל עוד החטופים לא בבית, אנחנו נוגסים להם בשטח. הם לא יכולים גם להישאר בשטח שאנחנו נתנו להם תמורת שקט וגם לא לתת לנו שקט. אין פה שום היגיון".
"הם קוברים את יקיריהם החטופים בעזה"
"קח למשל את התוכנית של גיורא איילנד", אומרת גווילי על "תוכנית האלופים", שראש הממשלה הצהיר שהוא שוקל ליישם. "איך שהוא רואה את הלחץ הצבאי, כך שבעצם אתה יוצר מצב שחמאס יהיה מורתע. אבל חמאס לא מורתע, ובמקום מסוים אנחנו נותנים לו להמשיך לחיות ולהמשיך להחזיק את החטופים שלנו".
הגישה של המפגינים מול הקריה היא "יש לי שם קרוב משפחה ואני רוצה להוציא אותו. לכן אני מפעיל את כל הלחץ האפשרי על הממשלה. היא תעשה את השיקולים שלה, אבל לי חשובים האנשים שלי בבית". הם לא עושים שיקולים מדיניים, שאתם כן עושים אותם. אין בזה יוהרה מסוימת מצידכם?
"זו לא יוהרה, אלא אם אתה קורא לראייה רחבה וארוכת טווח, וגם מעשית יותר, יוהרה", עונה מירן. "הם פשוט טועים, גם מבחינה אישית הם קוברים את יקיריהם החטופים בעזה, הם מקשיחים את התבצרות סינוואר בעמדתו ובעצם מפעילים לחץ הפוך על הממשלה שמסייע לסינוואר במשא ומתן מולה. וכמובן מבחינה לאומית הם בעצם תומכים בשיקום חמאס ומביאים עלינו את האסון הבא, שיהיה בקנה מידה הרבה יותר גדול ואולי אפילו קיומי. אם היינו מאוחדים בדרישה הזאת מהממשלה מתחילת המלחמה, כנראה היינו היום אחרי סיום האירוע. דרך אגב, אני הצעתי משהו דומה – איחוד כוחות – לאסטרטג הראשון של המטה רונן צור, אפילו הליכה על הראש של נתניהו, והוא סירב, אני חושב שלא בגלל שטובת החטופים ושחרורם עמדו לנגד עיניו".
"בועז מירן מעולם לא הציע כזו הצעה", אומר לנו בתגובה צור, "ואם היה מציע, היא הייתה נשקלת ברצינות ומובאת להצבעה בקרב המשפחות כפי שהיה במקרים דומים. ביחס לאמירה המכוערת בנוגע לטובת החטופים, אז בחודש הסליחות אני בוחר שלא לענות על אמירה שפלה וכפוית טובה שכזו".
במקרה הפרטי של משפחת מירן, הסכסוך-לכאורה השקט שנוצר בין שני האגפים של משפחות החטופים נוגע גם באי-הסכמה פנים-משפחתית. בעוד הוא ואחיו נדב הצטרפו לפורום תקווה, ומעל לכל במה מצהירים על התנגדותם לעסקה (כפי שזו מוצגת בתקשורת לפחות), אביהם דני, ואיתו גם גיסתם לישי, אשתו של עמרי, בחרו לצדד דווקא בגישה המקובלת יותר בקרב משפחות החטופים, זו שמקדם המטה ושבפעילותיו יש להם גם חלק.
"אכן יש חילוקי דעות, אבל כולנו רוצים בחזרתו של עמרי", מגיב בועז מירן על הסוגיה המשפחתית. "כל אחד פועל בדרכו לקדמה וכל אחד מכבד את האחר בדרכו, וזה לא מעיב על היחסים, להפך – אנחנו נפגשים בשנה הזאת יותר מבעבר כי כולם מבינים את הצורך להישאר מלוכדים כמשפחה ולחזק אחד את השני, ופשוט משאירים את חילוקי הדעות האלה מחוץ לתא המשפחתי".
"אנחנו צריכים התיישבות יהודית בעזה"
"הוא כרגע במקום הכי טוב שהוא היה יכול לאחל לעצמו", אומרת ברוך על יחיא סינוואר, מנהיג חמאס שהפך שוב למנותק קשר. "אנחנו פה נלחמים אחד בשני במלחמות שלנו ואנחנו לא באמת מפנים את כל מה שאפשר להפנות נגדו. אנחנו עושים את כל הבלגן פה בתוכנו, במקום להפנות את הכעס ואת כל הכוח להחלשה שלו. אנחנו צריכים לעצור לו את הסיוע ההומניטרי, לשלוט בסיוע ההומניטרי ובעצם בכך גם לשלוט בכל מה שקורה בתוך עזה. אנחנו צריכים התיישבות יהודית ואנחנו צריכים גירוש מחבלים".
"תנסה להיכנס לראש שלו, כי אני עושה את זה כל הזמן, עם המפלצת הזאת", ממשיכה גווילי את דבריה. "אני מנסה כמה שיותר לנסות לחשוב מהאינטרס שלו – והוא להישאר בחיים ולהמשיך לשלוט בעזה. אז למה יהיה לו אינטרס לשחרר את החטופים? הוא ישחרר כל פעם אחד, עוד אחד ועוד אחד. ואם אתה שואל אותי הוא פשוט עושה את זה בצורה כל כך טובה בגלל שאנחנו, סליחה על הביטוי, טיפשים. אנחנו גם צריכים להראות לו שלא כדאי לו לעשות את מה שהוא עשה. לא שהוא יישב בחיבוק ידיים ויגיד, 'אה, איזה יופי, הם משחקים לי בדיוק כמו שאני רוצה שהם ישחקו'. להפך – צריך להראות לו שאנחנו פה, בעם, במדינה שלנו, זועקים כדי שהוא ייענש, ולא שאנחנו בתוכנו רבים אחד עם השני".
המקרה האחרון של ששת החטופים שנרצחו השפיע עליכם במשהו?
"אתן לך את התובנה שלי לגבי ששת החטופים האלה", עונה גווילי. "אם אני הייתי במקום סינוואר, והוא באמת מפלצת, הייתי מתכננת את זה. הייתי מתכננת את הרצח של החטופים האלה כדי לגרום לכאוס בעם ישראל, כדי לפצל בינינו ולגרום לנו לעשות את מה שאנחנו עושים. אתה יודע מה, אני אפילו הולכת רחוק יותר עם התיאוריה שלי – הוא אפילו ניסה לסכסך בינינו ובין הבדואים בזה שנתן לנו כביכול לשחרר דווקא את אותו חטוף (קאיד פרחאן אל-קאדי מרהט – י"כ). המודיעין שלנו לא ידע על החטופים שם. הם העבירו אותם בכוונה, תחשוב גם על זה".
בועז, אחיך עדיין בחיים. אתה לא חושש שהשאיפה ליצור איזשהו הסכם שהוא הרבה יותר כוללני מרחיקה את החזרה של אחיך?
"לא. אנחנו חושבים שהעסקה שמוצעת היא לא אופציה, היא לא קיימת באמת. אני לא עושה את זה כי אני רוצה לתפוס שטחים. קודם כןל, זו האופציה היחידה האפשרית. ואח שלי, שאתה שואל עליו ספציפית – בוא נגיד מבחינה 'אגואיסטית' שהוא לא ישתחרר בעסקה הזאת, שומרים אותו לסוף. העסקה הזאת תקבור אותו. אני חייב להתנגד לה קודם כול בגלל זה. אנחנו רוצים עסקה שתחזיר את כולם, והעסקה הזאת לא עושה את זה. חייבת להיות פעימה אחת, וכדי שתהיה פעימה אחת חייבים הכנעה והכרעה של חמאס וסינוואר. זה חייב להיות עכשיו.
"באים ואומרים, 'בוא ניתן לו את מה שהוא רוצה, לא משנה מה'. על אילו מחירים אתה מוכן לוותר? על הבית שלך? כשילד או ילדה שלך ייהרגו או ייחטפו בעוד שבע-שמונה שנים בגלל העסקה של אח שלי – אח שלי רוצה את זה על המצפון שלו? אני רוצה את זה על המצפון שלי? שיהיה לנו עוד 7 באוקטובר בעוד כמה שנים? הוא לא ישחרר את כולם, תכניסו לראש. הוא תמיד ישאיר לצידו עוד קופה קטנה של חטופים שיגנו עליו".
ביום חמישי שעבר השתתפו השלושה בהפגנה בקריית הממשלה בירושלים שארגן פורום תקווה, בשיתוף כמה ארגוני ימין. "הפגנת ימין ראשונה למען שחרור החטופים. בפעם הראשונה תתקיים הפגנה שתקרא ללחץ על חמאס – ולא על ממשלת ישראל!" כתב בחשבון ה-X (טוויטר לשעבר) ברל'ה קרומבי, איש אסטרטגיה ויח"ץ ימני שבין היתר שותף גם לניהול הפורום. בין שאר המשפחות בפורום נמנות גם משפחתו של איתן מור מקריית ארבע ומשפחתו של אבינתן אור משילה. לא אחת הואשמו משפחות אלו בשיתוף פעולה עם לשכת ראש הממשלה שנועד לתת מעין משקל נגד לדומיננטיות הרבה יותר של המטה. הזיהוי עם הימין ועם ראש הממשלה הביא עימו ביקורת רבה על הביקורתיות המועטה שלהם נגד השלטון.
"אנחנו בסוף נבוא חשבון עם כולם, כולל ביבי, או-קיי?" אומרת גווילי בעניין זה. "הוא היחידי שכרגע התעורר מהקונספציה והבין שאנחנו פה באיזשהו מקום מסוים מתמודדים עם מפלצת. ובגדול, נראה שגם חלק מאנשי הצבא גם כן מתעוררים עכשיו. אנחנו מאוד מאוד מקווים שזה מה שקורה. אבל אנחנו צריכים להבין שמה שקרה ב-7 באוקטובר זו הייתה טעות של הרבה גורמים, לא של גורם אחד".
מאיזו קונספציה התעורר נתניהו?
"הייתה קונספציה שחמאס מורתע ושאולי אפשר להגיע איתו להסכם", אומרת גווילי, ומירן מוסיף: "עד לפני שלושה חודשים או שנתניהו היה מפוחד או שהוא היה בקונספציה. קו פרשת המים זו הפרישה של בני גנץ וגדי איזנקוט. נפגשתי איתו ארבע-חמש פעמים, ובפגישה האחרונה, שהייתה לפני חודש בערך, ראיתי סוף-סוף נחישות. לא בן אדם שמחפש חיזוקים, לא בן אדם חלש, אלא בן אדם שכבר הבין את הדרך. עכשיו הוא קיבל את ההחלטה והוא הולך. סוף-סוף ראיתי אצלו נחישות וחוזק. אבל בהתחלה הבן אדם לא היה באירוע, לא היה בשיא כוחו. הוא היה מבולבל, חלש, לא יודע לאיזה צד ללכת".
יש תחושה שלא קורה שום דבר כבר חודשים. למה הוא לא חותר להשיג את העסקה שאתם מדברים עליה?
"מה זאת אומרת? בתקופה הזו נכנסנו לרפיח והרגנו את מוחמד דף ואיסמאעיל הנייה", אומרת גווילי בהתייחסה גם לחיסול בטהראן, שישראל מעולם לא קיבלה אחריות לביצועו. מירן מוסיף: "נכון שאין לנו העוצמה והמחץ", וגווילי מחדדת: "יש גורמים אמריקניים ויש גורמים של הצבא וכל מיני אנשים אחרים שפשוט נותנים ברקסים, זה הכול. אנחנו מקווים מאוד שהוא יתעורר עכשיו, אבל עכשיו יש ברקסים".
גווילי חושפת עוד טפח מהשיחות עם הבכירים: "באפריל הייתה פגישה. הגיע שר הביטחון (יואב גלנט – י"כ) ואמר לנו שאנחנו חלשים ואנחנו לא יכולים להיות בשתי זירות, לכן אנחנו חייבים לעצור ולעשות הפסקת לחימה. הוא אמר שאנחנו לא ננצח, לא נצליח להגיע לדף, לא נצליח להגיע לאני לא יודעת מה. באיזשהו מקום מסוים הייתה תזה שהיינו צריכים להיכנס לצפון ויכול להיות שהוא צודק. אבל הוא הראה חולשה ותבוסתנות, ושוואללה, אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים פה".
טליק, אולי יש דברים שאתם לא יודעים.
"מאוד יכול להיות שאנחנו לא יודעים, אבל עובדתית, מאז שאיזנקוט וגנץ יצאו מהקבינט, נכנסנו לרפיח, כבשנו את מה שצריך, חיסלנו, עשינו פעולה בתימן, עשינו המון המון דברים", היא משיבה בנחרצות ומסכמת את שיחתנו בתהייה: "אז יכול להיות שאנחנו לא יודעים, אבל עובדתית יש לנו יכולת, ויש לנו יכולת אדירה. למה לא לעשות את זה? למה לא ללכת עד הסוף עם מה שאנחנו צריכים כדי להגן על המדינה? הבן שלי יצא להגן עלינו עליי, עליך. למה אנחנו לא צריכים להמשיך את הדרך הזו?"
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv