כששמעון התחתן עם שירית הוא חשב שהם יחיו יחד עד סוף חייהם. אלה היו הנישואים השניים שלהם. לפני טקס החתונה הוא כתב בהתרגשות על הכתובה סכום של מיליון שקל, אות לאהבתו כלפיה. הוא עשה זאת גם כי לא חשב שייפרדו לעולם וגם כי לא באמת היה ברשותו סכום שכזה. נוסף על כך, שניהם חתמו על הסכם ממון של הפרדה רכושית מוחלטת – כלומר שירית לא תקבל מאומה מהרכוש של שמעון והוא לא יקבל דבר מרכושה במקרה של פרידה. הדבר היחיד שהייתה מקבלת שירית לפי הסכם הממון, במקרה של גירושים, היה הסכום הנקוב בכתובה, אם יתברר ששמעון בגד בה.
לשירית לא היה אכפת מהפרדת הרכוש, כי גם היא וגם שמעון לא היו בעלי ממון ורכוש רב כשהתחתנו – שניהם היו אחרי מערכות נישואים כושלות. אבל לגורל היו תוכניות אחרות בשבילם: שמעון מילא כרטיס לוטו וזכה בפרס הגדול: 4 מיליון שקל. כאן חלה תפנית בעלילה. שמעון השתמש בכסף כדי לפתוח רשת מזון מהיר מצליחה. בחלוף הזמן, וככל שהצלחתו של שמעון גדלה – כך הוא התרחק מהבית ומשירית.
לא עבר זמן רב עד ששירית גילתה ששמעון בוגד בה. "לשירית היה דוח חוקר שלא השאיר כל מקום לספק – לשמעון היה רומן עם אישה אחרת", מציינת עורכת הדין טל איטקין, מומחית לדיני משפחה שייצגה את שירית. "במסגרת תביעת הגירושים והבקשה לחיוב הכתובה הסבירה שירית שחיי הנישואים שלהם התנפצו בעקבות התעשרותו הבלתי צפויה של שמעון, שהובילה אותו לנהל רומן מחוץ לנישואים. עוד היא טענה שהפער בינה ובין שמעון הלך וגדל בעקבות זכייתו בלוטו, וכל שנותר לה הוא רק כתובתה, וכי היום – בניגוד לזמן ששמעון חתם על הכתובה – הוא יכול לשלם אותה".
אחרי מסכת הדיונים בבית הדין הרבני ולמרות שלל הנימוקים שהציג שמעון חייב אותו בית הדין לשלם לאשתו כפי שהתחייב בשטר הכתובה: מיליון שקל. נוסף עליהם היא קיבלה מזונות שיקומיים לתקופה קצרה. "לעולם לא אשכח איך בית הדין שיקם את הכבוד הפצוע שלי", אומרת שירית על פסק הדין. "עד היום אני לא מאמינה שבית הדין הלך ככה לקראתי. לא האמנתי שבית הדין יגרום לקמצן הזה להוציא כסף ולתת לי".
המקרה של שמעון ושירית (השמות בדויים, כמו כל שמות הזוגות בכתבה) איננו יוצא דופן. רגע לפני החתונה ממהרים גברים רבים לחתום על סכום כתובה גבוה וכך לנסות להוכיח את אהבתם הגדולה לבת הזוג שלהם. הם לא מביאים בחשבון שבמקרים מסוימים עשוי בית הדין הרבני לחייבם לשלם כפי שהתחייבו.
כך קרה גם לאסתר ולחיים שהתגרשו לאחר שחיים ניהל רומן. להפתעתו של חיים, בית הדין הרבני חייב אותו במלוא הכתובה, שעליה חתם 30 שנה קודם לכן, בסך מיליון שקל. וכך קרה גם לדניאלה ויוסי, כשדניאלה גילתה שיוסי מקיים חיים כפולים בחו"ל ויש לו ילד מחוץ לנישואים. גם אותו חייב בית הדין הרבני בכתובה על סך מיליון שקל, שאותה לא חשב מעולם שייאלץ לשלם.
דניאלה לא האמינה למה שגילה החוקר הפרטי
יוסי ודניאלה קיימו חיי נישואים שגרתיים לכאורה והביאו לעולם שלושה ילדים. לפני לידת בנם הקטן החלו לעלות על פני השטח מחלוקות שונות ביניהם, אך בני הזוג הצליחו לקיים את חיי הנישואים, בין השאר בזכות העובדה שיוסי היה מרבה לצאת לחו"ל במסגרת עבודתו. אלא שלאחר הלידה גבר הריחוק בין השניים, התקשורת הלכה והצטמצמה ויוסי אף הפסיק להזרים כספים לחשבון המשותף שלהם, בטענה שהוא עובר קשיים בעבודתו.
כשהבינה דניאלה שהקשיים האלו עלולים להוביל לפרידה בין שניהם, בלית ברירה היא החליטה לפתוח בהליכים. היא אף ביקשה להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בעלה. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתה, ואולם לרוע מזלה, בטרם נרשם הצו במשטרת הגבולות הספיק יוסי לצאת מהארץ – והשאיר אחריו אותה ואת שלושת ילדיהם הקטנים.
יוסי נמנע מלשוב ארצה במשך חודשים ארוכים, ודניאלה החלה לחשוד כי משהו אינו כשורה. אומנם הם נפרדו, אך הוא גם לא ניסה ליצור קשר עם ילדיו. היא החליטה לשכור את שירותיו של חוקר פרטי, מתוך רצון להתחקות אחר עבודתו של יוסי בחו"ל ולהוכיח כי יש בכוחו לשאת במזונותיה ובמזונות הילדים הקטנים.
"לתדהמתה של דניאלה, הממצאים בנוגע לעבודתו של יוסי היו החלק הקל ממה שנגלה לעיניה", מציין עו"ד אריאל אדלר, שייצג אותה בבית הדין הרבני. "התברר כי לא בכדי יוסי אינו חוזר לארץ. החוקר הפרטי הציג לפני דניאלה שורה של הוכחות שאינן משתמעות לשתי פנים ומהן עלה כי יוסי מקיים בחו"ל מערכת יחסים זוגית, ואף הביא לעולם עם זוגתו ילד קטן, שהיה מבוגר בחודשים ספורים בלבד מבנם הקטן המשותף".
"לצד תביעות המזונות, הרכוש והאחריות לקטינים שהגישה דניאלה לבית המשפט לענייני משפחה, היא גם הגישה תביעה בבית הדין הרבני, ובמסגרתה תבעה כי יוסי ישלם לה את הסכום שעליו התחייב במסגרת הכתובה – מיליון שקל", מספר עו"ד אדלר. "בסופם של ההליכים המורכבים שהתקיימו בבית הדין האזורי בתל אביב נקבע כי בנסיבות החמורות שנפרשו לפני בית הדין, יש מקום לחייב את יוסי במלוא סכום הכתובה כפי שהתחייב. בית הדין קבע, באופן חריג יחסית, כי תשלום הכתובה יבוא נוסף על זכויותיה של דניאלה במחצית הרכוש הנצבר על שם יוסי במהלך נישואיהם.
"בית הדין הבהיר כי שטר הכתובה הוא בבחינת התחייבות מפורשת ובת תוקף, וכאשר מדובר בנסיבות מתאימות מבחינה הלכתית, בית הדין לא יהסס להשתמש בסמכות המוקנית לו לחייב את הבעל שיממש את התחייבותו".
"קורה לא אחת שחתנים נוקבים בכתובה בסכומים מופרזים כדי לבטא את אהבתם לבת זוגם", מציין עו"ד אדלר. "חשוב לדעת שבנסיבות מסוימות עשויה התחייבות זו לקבל תוקף משפטי, תוך חיוב לפרוע את השטר שניתן. לא פחות מכך חשוב להתנהל בנאמנות ובהגינות כדי שלא להעמיד את החיוב בכתובה במבחן".
"קורה לא אחת שחתנים נוקבים בכתובה בסכומים מופרזים כדי לבטא את אהבתם לבת זוגם. חשוב לדעת שבנסיבות מסוימות עשויה התחייבות זו לקבל תוקף משפטי"
עו"ד אריאל אדלר
כשאסתר גילתה מה חיים עושה, ליבה נשבר
אסתר וחיים היו יחד עוד מימי התיכון. לאחר שבאו בברית הנישואים נשארה אסתר בבית לטובת גידול הילדים, זנחה קריירה מפוארת, השמינה מאוד ופיתחה בעיות בריאות. אחרי שנות נישואים רבות החל חיים לקיים מערכות יחסים עם נשים נוספות, ללא ידיעתה. כשאסתר גילתה זאת נשבר ליבה, אך היא קיוותה להשיג שלום בית כדי לשמור על שלמות התא המשפחתי. היא חלמה לפתוח דף חדש עם בעלה ואמרה לו שתוותר לו על מעשיו, כל עוד הוא מבטיח שיפסיק לבגוד בה.
אך חיים מבחינתו רצה להתגרש והגיש תביעת גירושים לבית הדין הרבני. אסתר הגישה בליווי עו"ד איטקין תביעה לשלום בית והמשיכה להילחם על הקשר עם בעלה. גם בית הדין ניסה ללחוץ על חיים שייתן הזדמנות נוספת לנישואים שלהם.
אך הכול השתנה כשבית הדין הרבני גילה כי בזמן הליך הגירושים הספיק חיים להינשא בנישואים אזרחיים לאישה אחרת שעימה היה בקשר. בעקבות המידע שהתגלה חייב בית הדין את בני הזוג להתגרש ופסק לטובת אסתר את מלוא סכום הכתובה, שנחתמה 30 שנה קודם לכן, בסך מיליון שקל.
נוסף על כך עדכן בית הדין את פרקליטות המדינה, באמצעות צו שיפוטי, שחיים עבר על החוק ונישא לאישה נוספת, בעודו נשוי לאישה אחרת. לאחר הגירושים קיבלה אסתר – במקום מיליון שקל – את דירת המגורים היוקרתית שהייתה לה ולחיים, והיא נשארה לגור בה.
"המקרים שבהם מחליט בית הדין הרבני אם לקבל או לשלול חיוב בכתובה נשענים על הסיבות הקיימות בחוק", מציינת עו"ד איטקין. "באופן עקרוני בית הדין הרבני קושר קשר הדוק בין חומרת המעשים שנעשו לחיוב האדם בכתובה. הדבר השני שבוחן בית הדין הרבני הוא אם יש אמצעים כספיים שמתוכם רלוונטי לחייב את האדם בסכומים הכתובים בכתובה עצמה", היא מוסיפה. "יש מקרים שבהם בית הדין מפעיל שיקול דעת ומצמצם את החיוב שבכתובה, לדוגמה במקרים שבית הדין חושב שלא היה בהם מעשה בגידה, אלא מעשה כיעור, כמו גבר שישב עם אישה בבית קפה ונתן לה נשיקה בלחי. זו התנהגות לא ראויה, אך היא לא בגידה, לכן הגבר יחויב חלקית בכתובה. המנעד הוא בין חיוב מלא, חיוב חלקי או ביטול הכתובה".
"המקרים שבהם בית הדין הרבני מחליט אם לקבל או לשלול חיוב בכתובה נשענים על הסיבות הקיימות בחוק, ויש קשר הדוק בין חומרת המעשים שנעשו למידת חיוב האדם בכתובה"
עו"ד טל איטקין
כתובות בערבית וביצים באמצע חדר השירותים
במקרה של רותי, תביעת הגירושים נגמרה אחרת. אחרי 25 שנות נישואים היא גילתה שבעלה יעקב בוגד בה עם חברתה הטובה עדנה. רותי לא היססה וניגשה להגיש תביעת גירושים ותביעת כתובה ופיצוי על סך 800 אלף שקל. יעקב מצידו הכחיש שהוא בוגד בה, והמתח בין השניים גבר כשהמשיכו לגור תחת קורת גג אחת.
יעקב נעזר בעו"ד איטקין בתביעת הגירושים שהגישה נגדו רותי אשתו ושיתף אותה שהוא מוצא בבית המשותף שלהם כל מיני דברים מוזרים – דברי כישוף, פתקים בשפה הערבית מתחת למיטה וביצים בחדר השירותים. "ביקשתי מיד מיעקב שינציח בתמונות את כל הכישופים, כיוון שמדובר במעשה אסור בדת היהודית, וזה יכול לעזור לנו בבית הדין. העלינו את הטענות האלה בבית הדין. עדנה מצדה טענה להגנתה שהכישופים נועדו לגרום ליעקב לאהוב אותה מחדש".
"במקביל קרה עוד דבר מעניין", מגלה עו"ד איטקין. "בית הדין חייב את יעקב ואת רותי לעבור בדיקת פוליגרף בנוגע לבגידה. יעקב עבר את הבדיקה, וכאשר נשאל אם הוא בוגד ברותי עם אישה ששמה עדנה – הוא השיב שלא. יעקב יצא דובר אמת, כיוון שלאימו קוראים עדנה. וכאשר יעקב נשאל על בגידה עם עדנה הוא חשב על שם אימו. וכך יצא שהוא דובר אמת". תוצאות בדיקת הפוליגרף, לצד הכישופים שעשתה רותי, הובילו לכך שבית הדין דחה את תביעת הכתובה שלה וחייב את בני הזוג להתגרש.
"יעקב אכן שיקר – והתנהגותו אינה ראויה לפרס", אומרת עו"ד איטקין, "אך הוא ניצל מתשלום הסכום שהתחייב עליו בכתובה בזכות בדיקת הפוליגרף שצלח והכישופים של רותי. עם זאת צריך לזכור – כתובה היא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין ואינה רק התחייבות טקסית או סמלית".