באחד העיתויים הרגישים ביותר מאז תחילת המלחמה, בזמן דריכות השיא לקראת מתקפה צפויה של חיזבאללה ואיראן ורגע לפני יציאת המשלחת הישראלית לפסגת דוחא כדי לשאת ולתת בעניין עסקת החטופים, מצא ראש הממשלה בנימין נתניהו את הזמן לעסוק בנושא אחר השבוע – לדרוש משותפו עד לא מזמן לממשלה, בני גנץ, להחזיר את הוצאות הביקורים המדיניים שלו בארצות הברית ובריטניה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
גנץ טס בעיצומה של המלחמה, בתור חבר הקבינט המצומצם, למפגשים מדיניים עם סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס ושר החוץ אנתוני בלינקן – ולאחר מכן נפגש בלונדון עם ראש ממשלת בריטניה ושר החוץ שלו. הנסיעה התקיימה בחודש מרץ השנה, והיא נועדה לרכך את הביקורת על התמרון הקרקעי הצפוי ברפיח. נתניהו, שבאותה תקופה לא הוזמן לארה"ב, לא התלהב, בלשון המעטה, מנסיעתו של גנץ ואף לא אישר אותה.
כעת נדרש גנץ להחזיר ללשכת ראש הממשלה כ-70 אלף שקל על הוצאות הטיסות והשהייה בוושינגטון ובלונדון. במחנה הממלכתי לא נשארו חייבים: "אנחנו מציעים לראש הממשלה ולאנשיו לפעול להשבת חטופינו ותושבי הצפון הביתה לפחות באותן הנחישות והאובססיביות שהם רודפים אחרי הוצאות הנסיעה של גנץ", נמסר בתגובה מלשכתו.
יש שיגידו שהוויכוח בין נתניהו לגנץ על הוצאות הנסיעה, שאכן לא אושרה בידי ראש הממשלה, לגיטימי ואף מוצדק – אבל הוויכוח הזה, כמו רבים אחרים שהתנהלו השבוע, מספר בצורה מדויקת את סיפורה של הלשכה החשובה ביותר במדינה בעת ניהול מלחמה, וכיצד מתקבלות החלטות גורליות בסוגיות הכי רגישות. כך, למשל, גם השבוע האשימה לשכתו של נתניהו בהודעה רשמית לתקשורת את שר הביטחון של מדינת ישראל שהוא "מאמץ את הנרטיב האנטי-ישראלי". זה קרה לאחר שהשר יואב גלנט, שהשתתף בסקירה סגורה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת, מתח במרומז ביקורת על "הניצחון המוחלט" של נתניהו.
כדי להבין את גודל האירוע היה צריך לעקוב דווקא אחרי רשתות הטלוויזיה ואתרי החדשות – לא בישראל, אלא בעולם הערבי. בחלק מהפרשנויות שם הסיקו מהמשבר בין ראש הממשלה לשר הביטחון שישראל בדרכה למלחמת אזרחים במקביל למלחמתה בשאר החזיתות נגד חמאס, חיזבאללה ושלוחות איראן בתימן ועיראק.
כותרת באתר אל-ג'זירה | פרשנים: המאבקים הפנימיים בישראל מבשרים על מלחמת אזרחים
ההתגוששות בין גלנט לנתניהו לא הייתה מוקד ההתעניינות היחיד של העולם הערבי השבוע. מהומה גדולה יותר פרצה לאחר שמאות פעילי ימין בהובלת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר תועדו לרגל ט' באב מתפללים, משתחווים, מניפים דגלים וקוראים קריאות – בניגוד מוחלט לסטטוס קוו במתחם של מסגד אל-אקצא. בן גביר אף דאג להפיץ הצהרה מצולמת על רקע כיפת הסלע: "יש התקדמות גדולה מאוד בריבונות ובמשילות, תמונות של יהודים שמתפללים כאן (בהר הבית), המדיניות שלנו היא לאפשר תפילה", אמר השר, מוקף מאבטחים.
הגינויים לא איחרו להגיע, אבל בעוצמות גדולות יותר מאי-פעם: ממשל ביידן, האיחוד האירופי וכל המדינות החברות והלא-חברות של ישראל בעולם הערבי והמוסלמי לא השאירו מקום לראש הממשלה נתניהו אלא לגנות את האירוע גם בעצמו: "אין מדיניות פרטית של שר כלשהו בהר הבית – לא של השר לביטחון לאומי ולא של שום שר אחר. כך היה תמיד בכל ממשלות ישראל. האירוע הבוקר בהר הבית הוא חריגה מהסטטוס קוו", הצהירה לשכתו של נתניהו בעקבות האירועים החריגים בירושלים.
וגם ב"עולם היהודי" זה לא עבר בשקט. חה"כ משה גפני, מראשי יהדות התורה, התרעם, ולא בפעם הראשונה, על הפגיעה המכוונת של שותפו בקואליציה בסטטוס קוו בירושלים. "הנזק שהוא גורם לעם היהודי גדול מנשוא, והוא גורם גם לשנאת חינם ביום חורבן בית המקדש", תיאר גפני, בצירוף איום מפורש כי יהדות התורה תשקול מחדש את שותפותה בקואליציה של נתניהו – בגלל התנהגותו של בן גביר, שהולכת ומחריפה.
במערכת הביטחון בישראל זיהו את נפיצות האירועים שהוביל בן גביר ודאגו להזהיר במהרה מפני ההשלכות של התמונות, שקיבלו תאוצה ברשתות החברתיות הערביות. קמפיין נגדי עלה לרשת בהמלצת גורמי הביטחון: עיריית ירושלים הפיצה סרטון בליווי כתוביות בשפה הערבית, ובו התנערו כמה רבנים בולטים ממעשיו של בן גביר. "אני קורא לאומות העולם, אל תראו את אותם שרי ממשלה כמי שמייצגים את עם ישראל. היהודים בארץ ישראל ובעולם – רובם ככולם לא עולים להר הבית, תפעלו להרגעת הרוחות", פנה הרב יצחק יוסף לעולם הערבי ולחברה הערבית בישראל.
קמפיין חרדי לחברה הערבית:
— יאיר שרקי (@yaircherki) August 14, 2024
רבנים חרדים בולטים בסרטון נגד עליית יהודים להר הבית עם כתוביות בערבית ובהפצה לערוצי מדיה בולטים במגזר. יוזמה של ראש עיריית ירושלים משה ליאון אחרי בקשה של גורמי ביטחון. pic.twitter.com/DDMKEWVqgc
שעות אחרי גל הגינויים חשפו בעוצמה יהודית שהמהלך שלשכת ראש הממשלה תיארה כ"מדיניות פרטית של שר כלשהו וחריגה מהסטטוס קוו" אושר בידי מזכירות הממשלה והמזכירות הצבאית של ראש הממשלה. נתניהו למעשה ידע ואישר את עלייתם של השרים בן גביר ויצחק וסרלאוף מבעוד מועד, אך דבר לא הפריע לו לצאת נגדם לאחר שהבין את משמעות המעשים, התמונות וההצהרות של שותפו הבכיר לקואליציה מהמקום הרגיש ביותר במזרח התיכון.
בקואליציה כבר לא מסתירים את שאט הנפש מהדרך שבה היא מובלת ונסחטת בידי מפלגתו של בן גביר. גם השבוע נפלו חוקים והצבעות לאחר שהאופוזיציה הייתה ביתרון מספרי במליאה בגלל היעדרות חברי הכנסת של עוצמה יהודית. "העסק לא מתפקד ומזכיר מאוד את ימיה האחרונים של ממשלת בנט–לפיד הקודמת", תיאר גורם בכיר בקואליציה את מצבה – אלא שיש במפלגת השלטון דווקא מי שמאשים גורמים אחרים במצב. שם טוענים שהחרמות של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן על נתניהו אילצו אותו להקים קואליציה שכזאת ולשמר אותה בזמן מלחמה.
זו טענה משכנעת למדי, רק אם מתעלמים מהמציאות הפשוטה שבתחילת המלחמה כל מפלגות האופוזיציה –מלבד המפלגות הערביות – הציעו לנתניהו להיכנס לממשלתו ולגבותה במאמץ המלחמה תמורת הזזת בצלאל סמוטריץ' ובן גביר מתפקידי מפתח בממשלה, דבר שנתניהו סירב אפילו לדון בו. המסקנה המתבקשת מכך היא שלמרות הסלידה מהחרמות, וחוסר הסבלנות ושביעות הרצון מבן גביר וסמוטריץ', נתניהו היה בוחר בהם שוב ושוב ושוב כשותפים לקואליציה הנוכחית ולכל קואליציה אחרת בעתיד. מתברר שלא רק במחדלים הביטחוניים והאזרחיים – מבחינתו של נתניהו גם עצם הקמת הקואליציה שלו היא באשמת האופוזיציה.