"אני לא רוצה שיתייחסו אליי אחרת או כקורבן, ומצד שני אני רוצה לדבר על מה שקרה לי. אין לי במה להתבייש. הרגשתי שיש לי כוחות ושאני לא הולכת לאבד את האדם שאני בגלל המקרה הזה", אומרת אורן קריאף בקול עדין אך בוטח. עכשיו, כשהעונש של האיש שאנס אותה סופי ומוחלט – היא יכולה לחוש קצת הקלה, להסיר מעליה חלק מהמועקה, ולספר בגלוי על מה שעברה.
במשך שלוש שנים נאבקה אורן בת ה-29 לקבל מעט צדק. לפני כשבוע זה קרה סוף-סוף: בית המשפט העליון דחה על הסף את הערעור של דוד קוינגטון, שירצה עשר שנות מאסר. גם קו ההגנה ש"שלף", שלפיו הוא לא נמשך לנשים בכלל ולכן לא אנס, קרס. "עדיין זה לא מרפא אותי שהוא יושב בכלא, כי בכל זאת זה קרה לי – אבל זו התחלה", היא מספרת בריאיון למגזין N12.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לאחר עדות ראשונה כבר בזירה עצמה, "חדר 4" בבית החולים, עימות במשטרה שהשאיר בה צלקת לא קטנה, חקירה נגדית על דוכן העדים, הכרעה וגזר דין במחוזי, ערעור לעליון עד להחלטה הסופית "אשם" – יכולה אורן להתחיל לשקם את חייה. "קו ההגנה שלו היה שהוא הומו ובכלל לא נגע בי כי לא נמשך לנשים. אונס לא מגיע ממשיכה מינית, זה אקט של שליטה, הרי לא הרגשתי אישה באותו רגע – הרגשתי אובייקט. החלטת העליון היא עוד שלושה שופטים שמאמינים לי, ואני לא יכולה לתאר את תחושת ההקלה שהגיעה", היא מדגישה.
"התחילו נגיעות מוזרות, ניסיתי לעצור"
המקרה אירע לפני שלוש שנים בדיוק, בחודש מרץ של שנת 2022. אורן, ספורטאית מקצועית וסטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה, עזבה את בית הוריה ושכרה דירה ברמת גן. כמי שעסקה בספורט באופן קבוע, היא חיפשה מעסה שיעניק לה טיפול מקצועי. אחרי שיטוטים באינטרנט היא נתקלה במודעה של מעסה בשם מאור, ולה צורפו כמה המלצות. היא פנתה אליו ולאחר שיחת תיאום קצרה קבעו השניים ליום המוחרת. מה שאורן עוד לא ידעה אז הוא שזה יהפוך לסיוט של חייה.
"הגעתי לקליניקה פרטית בתוך דירה, מקום נעים ומושקע", מגוללת אורן את הדקות הראשונות בחברת האדם שדקות אחר כך יבצע בה אונס. "התחיל העיסוי, ובהתחלה באמת הרגשתי שהוא מקצועי. בזמן העיסוי נזרקו כל מיני אמירות מוזרות, כמו 'איזה גוף יפה יש לך', והוא שאל אותי על הספורט וציין שראה בתמונה שאני ספורטאית". כאן, היא מספרת, כבר נדלקה הנורה האדומה. "שאלתי אותו אם גם הוא אוהב ספורט והוא ענה שכן, כי הוא 'אוהב מה שהוא רואה במראה'. כאן כבר עבר לי בראש, 'טוב, יאללה, לא באתי להכיר מישהו, אני לא אוהבת את הדיבורים האלה'".
ומה קרה אז?
"אחרי 20 דקות בערך התחילו גם הנגיעות המוזרות, כאלה שלא אמורות להיות בעיסוי. כספורטאית אני יודעת איך מרגישים בעיסוי רקמות עמוק. היו עוד דברים שהרגשתי ממש לא בנוח איתם, כמו משחק כזה עם התחתונים שלי, וניסיתי לעצור".
אורן לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה: "הכול הידרדר נורא מהר. עכשיו הסיטואציה היא שאני במקום זר לי, עם אדם שאני לא מכירה, שסמכתי עליו שייתן לי טיפול מקצועי. פתאום מצאתי את עצמי בסרט אימה. ניסיתי להרגיע את עצמי כל הזמן ולהגיד בלב 'אין מצב שזה קורה', עד הנקודה שבה הוא אמר לי 'תסתובבי על הגב'. הסתובבתי, הוא עמד לידי עירום לגמרי. באותו רגע חשכו עיניי, לא הייתי שם, והוא ניצל את זה שלא הייתי שם".
"המעשים התחילו להיות קיצוניים"
הקושי של אורן לתאר את מה שעברה ניכר בפניה. אבל כפי שהיא מציינת כמה פעמים במהלך הריאיון, חשוב לה לדבר, לספר את מה שאירע. היא רוצה שכולם יידעו מי האדם שפגע בה – אדם שבאותם רגעים גם שיקר לה בנוגע לזהותו. בית המשפט העליון ציין בהחלטתו: "חומרתם היתרה של מעשים אלו נלמדת גם מנסיבות ביצוע העבירות – ניצול אמון המתלוננת שהגיעה לקבל טיפול שאמור להיות מקצועי וניצול העובדה שמדובר בחדר טיפולים סגור, כדי לבצע עבירות מין מרובות וחמורות".
"הוא ניצל את אלמנט ההפתעה ואז גם המעשים התחילו להיות קיצוניים", ממשיכה אורן. "הוא החזיק לי את הרגליים ממש בכוח, אחרי כמה דקות הרגשתי שאני מצליחה להבין מה אני עוברת ואיכשהו לדחוף אותו ולעצור את זה. אני חושבת שפשוט באותו רגע נכנסתי למלחמת הישרדות, ומבחינתי אין דרך אחרת, אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות".
איך הוא הגיב להתנגדות שלך?
"התחילה איזושהי מלחמה פסיכולוגית כזאת, הוא ראה שאני נכנסת להתקף חרדה והבין שאני מבינה. הוא ניסה להרגיע אותי ואפילו ניסה להמשיך את העיסוי כרגיל – בזמן שהוא עירום. אני כבר לא נשמתי, לא ידעתי מה לעשות וחשבתי רק איך אני יוצאת משם".
ההסחה במקלחת וההודעות לבן הזוג
באותו זמן הבגדים של אורן היו בחדר אחר. בעודה שוכבת על מיטת הטיפולים, שניות אחרי שגופה חולל, היא ביקשה ממנו לגשת למקלחת. "מיליון מחשבות עברו לי בראש, 'מה, רגע, אני אצא ככה?' לקחתי את הטלפון שלי, נכנסתי לאותו חדר אמבטיה ונעלתי את עצמי בתוכו. חשבתי מה לעשות, הסתכלתי על החלון ואמרתי, 'טוב, אולי אקפוץ', אבל היו סורגים. ישבתי שם על הרצפה ובכיתי. פתחתי את המים ואמרתי, 'טוב, שיחשוב שאני מתקלחת, שלא ישמע אותי מסמסת לבן הזוג שלי יאן".
מה כתבת לבן הזוג?
"'תציל אותי'. זה מה שיצא. גם ניסיתי שלא להלחיץ את עצמי ולא להלחיץ אותו. הוא התקשר למשטרה. פתאום גם התחלתי להבין לאן נכנסתי: משטרה? מה זה קשור אליי? מצד שני אמרתי לעצמי שרק יגיעו כבר".
הדקות חלפו. אורן נעולה במקלחת, למשך זמן שנראה כמו נצח, והיא שוב החליטה לפעול. "חשבתי שהוא כבר הבין מה קורה והחלטתי לצאת משם. התלבשתי. התחתונים שלי עדיין היו אצלו בחדר, אז פשוט שמתי על עצמי את הטרנינג ואחרי ששמעתי שהוא לא מחוץ לדלת, יצאתי".
אז עדיין היית שם בדירה, לא יודעת לאיזו סיטואציה את יוצאת.
"כל כך פחדתי, אבל הייתי חייבת לפעול, רק לצאת משם, לא עניין אותי כלום. ראיתי אותו מסתכל מהחלון על הכביש וידעתי מה הוא מחפש – ניידת. הרגשתי שהוא בוחן, פתאום הוא אמר, 'יום גשום היום, אה?' ניגשתי לכיוון הדלת. הוא בא ועמד קרוב אליי, ואמר לי, 'רגע, לא שילמת'. פתחתי את הביט והעברתי לו תשלום, 300 שקל".
מה עובר לך בראש ברגעים האלו?
"חשבתי שאולי אכתוב בשם של ההעברה איזה קוד, כמו שהיה בצבא. אבל הוא עמד וממש הסתכל מה אני כותבת, ואותי כמובן לא עניין, שייקח מה שהוא רוצה, רק רציתי לברוח משם".
"שמעתי שאמרו בקשר: תעצרו אותו"
אורן ירדה לרחוב, נכנסה לרכבה ונועלת את עצמה. דקות לאחר מכן הגיעו השוטרים לזירה, גם בן זוגה הגיע רגעים ספורים אחרי ניידת המשטרה. "אני חושבת שהם הגיעו די מהר, כי מהרגע שסימסתי לבן הזוג שלי ועד שיצאתי משם עברו בערך חמש דקות".
גבו ממך עדות ראשונית בזירה?
"הייתי באפס תקשורת, מספרת מה שאני מצליחה, בוכה, מקיאה ומפוחדת. רציתי לעוף הביתה להתקלח, זה לא עניין אותי באותם רגעים. אבל בן הזוג שלי אמר לי, 'אורן, זה ממש חשוב, בואי תנסי לדבר איתה'. מולי היו שוטר ושוטרת, ואיתי דיברה רק השוטרת. הרגיע אותי מאוד שהיא הייתה אישה. הגיע אמבולנס, היו בו חובש ושתי מתנדבות נוער, וגם אז רק המתנדבות באו אליי. הרגיע אותי שהיו סביבי רק נשים באותם רגעים".
"סיפרתי לשוטרת ממש על קצה המזלג מה שהצלחתי, פתאום היא לקחה ממני את התחתונים שדחפתי לתיק, וגם זה היה עוד רגע קשה, כשפתאום הבנתי מה קרה פה – זו ראיה. שניות לאחר מכן שמעתי אותה אומרת בקשר 'תעצרו אותו', וזהו – אז הבנתי שאני בתוך משהו שלא הולך להסתיים בקרוב".
מהזירה התבקשה אורן להגיע ל"חדר 4" בבית החולים הקרוב, שבו מרוכז הטיפול הרפואי והמשפטי הראשוני בנפגעי תקיפה מינית. "כשהגעתי הייתה שם מישהי, ויש כל פעם מקום למישהי אחת. אמרו לנו לחכות, ואני התחרפנתי, רק רציתי הביתה. בסופו של דבר התחילו לטפל בי במקביל. היינו שם עד אמצע הלילה, ואז התקשר גם חוקר ואמר שאני צריכה להגיע בבוקר למסור עדות".
"בעימות הוא קרא לי שקרנית"
בשלב הזה התברר כי "מאור" הוא דוד אבידן קוינגטון, אז בן 53, תושב רמת גן. בזמן שהיה במעצר מסרה אורן עדות, תהליך שנמשך יום אחד. "אחרי כמה ימים היה עימות. אני חושבת ששם הבנתי למה נכנסתי, פתאום שמעתי אותו קורא לי 'שקרנית' וטוען: 'לא נגעתי בך בכלל'. ואני לא מבינה, מה זאת אומרת 'לא נגעת בי'?"
את העימות מתארת אורן כ"אולי החלק הכי נורא והכי קשה שהיה לי בהליך המשפטי – והיו רגעים קשים. בגלל הקורונה לא היינו באותו חדר, אז זה קצת עזר, ועדיין בדיעבד אני מבינה כמה תמימה הגעתי לזה. בלי ליווי, בלי עורך דין, בלי כלום, הרי הצדק איתי – אתה פגעת בי, ומה זאת אומרת שלא תיענש? יצא ממני שם הרבה כעס, הרמתי את הקול. פתאום הבנתי שהוא מנסה להפוך אותי למפגרת. הוא צעק עליי ואני צעקתי חזרה: 'אתה לא תגיד לי מה קרה – אני הייתי שם. איך אתה בכלל יכול להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי שלא נגעת בי?' זו בערך הגרסה הכי קיצונית שאדם יכול לתת לאירוע כזה לדעתי".
"העימות היה קשה, הוא השאיר בי הרבה הרבה דברים שאני מתמודדת איתם ואתמודד איתם בעתיד. אבל שם גם הבנתי שאני רוצה את המלחמה הזאת, שזו מלחמה חשובה. ונראה לי שגם הוא הבין שם שאני מתכוונת להחזיר מלחמה ולהוציא את האמת והצדק החוצה".
"הקשבתי ללב שלי, רציתי לצרוח את זה"
בשלב הזה נחשפת לראשונה מבחירה וכתבת פוסט בפייסבוק.
"אני עד היום לא יודעת אם אני שלמה עם זה או לא, אבל אני זוכרת מה גרם לי לכתוב את הפוסט הזה, והקשבתי ללב שלי. הרגשתי שלא הגיוני שהחיים נמשכים אבל אני לא שם, וגם מצפים ממני להיות – להמשיך להיות אורן, הסטודנטית המצטיינת, המאמנת, החברה – ואני לא מסוגלת. בא לי לצרוח את זה ושיעזבו אותי בשקט. אז כתבתי פוסט. ולא ציפיתי שיקרה מה שקרה, הפוסט הפך להיות ממש ויראלי".
אחרי שפרסמה אורן את הסיפור שלה קרה דבר נוסף. היא קיבלה הודעה מאדם שהציג עצמו כחבר של קוינגטון, והוא סיפר לה פרט שיהפוך למשמעותי. "הוא אמר לי שיש לו כביכול בת זוג וציין שהיא מאמינה לסיפור שלי ושהיא תשמח לדבר איתי".
ודיברת איתה?
"הייתי קצת פרנואידית אחרי החשיפה, ומזה שהכול בחוץ, וצמצמתי את התקשורת איתו. הרגשתי שכולם מחפשים אותי, שאולי עשיתי טעות. בכל זאת פניתי אליה, מאוד נזהרתי ולא שיתפתי יותר מדי, אני לא מכירה אותה. שיתפתי את עורכת הדין שלי והיא אמרה לי לעצור את התקשורת איתה. הקשבתי להנחיה".
"ככל שהוא צעק – נשארתי שקטה"
ההליך נמשך, אורן עלתה להעיד. "יום שלם על הרגליים, מאחורי הדוכן, יצאתי משם והייתי מפורקת, אבל וואללה, מה זה גאה בעצמי", היא אומרת עם חצי חיוך. "גם התעקשתי שזה יהיה בפעם אחת, לא משנה כמה זמן זה ייקח. זה יום שהשאיר בי הרבה צלקות, קשה לי למשל שרק טיפה מרימים עליי את הקול, אפילו חוויתי מקרים של עילפון אחרי שצעקו עליי".
למרות הקושי המשיכה אורן את יום העדות עד סופו, היא לא נשברה וענתה על כל שאלה באולם בית המשפט – קשה ככל שתהיה. "הכינו אותי להכי גרוע, לא שבאמת אפשר להכין לזה. הייתה איתי נציגת הפרקליטות, עורכת הדין מטעם המדינה. היא הייתה מדהימה, הרגשתי בטוחה לידה, שהיא הולכת להילחם עליי. יש משהו בזה שאישה מייצגת אותך, באופן כללי הייתי מוקפת בנשים חזקות שהחזיקו את הסיטואציה, וזה עזר מאוד".
"הופתעתי לטובה מהרבה דברים בדרך. כבר מהיחס שקיבלתי במשטרה, מהשוטרת, מהחוקרים. ואת אותו הכבוד קיבלתי גם בבית המשפט – מהשופטים", היא מדגישה בהקלה. "הרגשתי שהם קשובים לי, שהם רואים אותי. הסטיגמה אומרת שההליך המשפטי הוא דבר נורא. התובנה שיש לי על זה היא שצריך לדייק: עימות זה דבר נורא, עדות זה דבר נורא, חקירה נגדית זה דבר מזעזע – אבל לרגע לא הרגשתי שלא מכבדים אותי או לא מאמינים לי. יותר מזה, ככל שהוא צעק יותר – נשארתי שקטה. לא נתתי לו להוציא אותי משלוותי, הוא יכול לצעוק עד מחר".
"כשאמרו לי מה מצאו, זה שבר אותי"
קו ההגנה המרכזי שלו הוא שהוא הומו.
"כן. ושבגלל זה הוא לא נגע בי. אבל אונס זו לא פעולה של משיכה מינית, לא משנה אם הוא שוכב עם גברים או לא, הרי באותו רגע הרגשתי כמו אובייקט, יכולתי להיות גם קוף. זה אקט של כוח, של שליטה – הרגשתי בובה".
במהלך המשפט המשיך קוינגטון לטעון בבית המשפט כי הוא לא נמשך לנשים ומימיו לא קיים יחסים אינטימיים עם אישה. "כדי לחזק את הטענה שלו הוא הציג בבית המשפט סרטוני פורנו שבהם הוא נראה מבצע אקטים מיניים עם גברים", מספרת אורן.
ידעת על הסרטונים האלו?
"כמה שעות אחרי האירוע, חברות טובות שלי, שפתחו חמ"ל באותו ערב, כבר איתרו באמת גם את שמו האמיתי וגם את הסרטונים. וואו, מה שזה עשה לי, לדעת שהאיש הזה תקף אותי ונגע בי. ב'חדר 4' את מקבלת תרופות למניעת מחלות מין, וכשחברות שלי אמרו לי מה הן מצאו, זה שבר אותי, אבל אמרתי לעצמי: מזל שקיבלתי טיפול מונע. כמובן לא ידעתי שהוא יציג את הסרטונים בבית המשפט כראיה כביכול. הופתעתי ולא הופתעתי. חוץ מזה ידעתי שזה לא משנה – האמת היא מה שקרה, מה שהוא עשה לי. הסרטונים האלה לא רלוונטיים מבחינתי, כלום לא היה יכול לערער אותי".
החודשים עברו והמשפט המשיך להתנהל. הנאשם שוחרר למעצר בית עם אזיק אלקטרוני ואורן התקשתה להשלים עם הידיעה שהתוקף שלה לא בכלא. "זה נורא הידיעה הזאת. בכלל, כל ההתנהלות במהלך המשפט הייתה קשה מהצד שלו – ביטולים של דיונים בגלל כל מיני תירוצים, דחייה, היו פעמים שהגעתי לבית המשפט ונמסר שהדיון בוטל. כל פעם כזאת היא טלטלה לנפש".
העדות שסתרה את קו ההגנה המרכזי
אחד האירועים המרכזיים במשפט היה העדות של מי שיצרה קשר עם אורן בעקבות פרסום הפוסט שלה ברשתות. אותה צעירה, שאת זהותה לא ניתן לחשוף, הסכימה להעיד עליה כמי שהייתה בת הזוג של הנאשם באותה תקופה. "עדות מפתח", קוראים לזה בשפה המשפטית. עכשיו, מול קוינגטון, שטען כי אינו נמשך לנשים, עמדה מי שניהלה איתו מערכת יחסים אינטימית בחודשים שקדמו לתקיפה.
היית ביום העדות שלה?
"זה הדיון היחיד שלא הגעתי אליו. לא הייתי מסוגלת. אחרי העדות שלה בער בי בגוף להגיד לה תודה, ולא עשיתי את זה. לא דיברתי איתה. אבל את סגירת המעגל שלנו קיבלנו אחרי החלטת העליון. יצרתי איתה קשר לראשונה ואפילו נפגשנו אתמול. שתינו בכינו, פרקנו. הרגשתי שמגיעה גם לה סגירת המעגל הזאת, מגיע לה העדכון שזה נגמר והינה, הוא נכנס לכלא וישלם על מה שעשה".
כמה העדות שלה הייתה חשובה לתיק?
"וואו, אין ספק שמאוד. איזו החלטה אמיצה, לבוא להעיד כמי שהיה בן הזוג שלו, זה כל כך לא מובן מאליו, והיא עשתה את זה. היא עמדה שם וסיפרה הכול, כך עדכנו אותי. וכמובן היא ענתה על השאלה הכי חשובה, שסתרה את קו ההגנה שלו – וסיפרה שהקשר ביניהם היה גם אינטימי. עכשיו זה הפך מ'את שקרנית' ל'אתן שקרניות', זה שיגע אותי – איך אתה בטוח כל כך בעצמך?"
יום ההכרעה במחוזי הגיע. אורן באולם, מלווה בבן זוגה יאן, שנשאר לצידה לאורך כל ההליך, ובבני משפחתה שתמכו בה בכל צעד, כפי שהיא מציינת כמה פעמים במהלך השיחה בינינו. "לא ידעתי לקראת מה באתי. אין לי מילים שיכולות לתאר מה עובר בגוף ביום הזה, כששמעתי שהוא נמצא אשם..."
זהו.
"לא בדיוק", עונה אורן תוך כדי שהיא לוקחת נשימה. "אני מתפרקת ובוכה ועוד לא מעכלת את מה שקרה פה. כבר אז התחילו לדבר איתי, אמרו לי, 'עכשיו המדינה טוענת לעונש', זרקו לי מספרים לאוויר, אמרו לי, 'תקשיבי, כל התיקים בסיפורים דומים הם שלוש-ארבע שנים, אולי חמש-שש גג'. ואני בראש שלי אמרתי, 'וואי, עברתי את כל זה כדי שיישב בכלא פחות זמן מההליך?' וגם, מה זה 'מצב טוב'? הלו, אני מתמחרת פה את הנפש שלי בשנים. הרגשתי שבמקום לדבר את הנפש שלי התחלתי לדבר בשפה משפטית – שנאתי את השינוי הזה".
"האמת", ממשיכה אורן לתאר את התחושות, "באיזשהו שלב כבר לא כל כך שינה לי כמה שנים הוא יקבל. רציתי שזה יהיה מאחוריי. רציתי לסיים עם זה. הרגשתי שכל ההליך הזה לא עוזר לי בשום דבר. להפך, הוא רק מצלק אותי ומכניס אותי לעמדת הקורבן. פשוט רציתי לסיים את זה".
ואז הגיעו הטיעונים לעונש ופסק הדין.
"השופטים התחילו לדבר והקריאו מסמך ארוך. ואז יש פסקה, שהם אומרים..." אורן עוצרת, ולראשונה מאז שפגשתי אותה היא דומעת. במבט נרגש ותמים על פניה היא מצליחה להמשיך: "השופטים דיברו עליי. הם אמרו שהם התרשמו ממני מאוד, מהאמינות שלי. מהדרך שבה סיפרתי את הדברים. שלא ניסיתי להקצין, ולא ניסיתי להגזים. הם אמרו שהם מקווים שהכלים שרכשתי במהלך החיים יעזרו לי להתמודד ולשקם את עצמי. זה הרגע המשמעותי ביותר מבחינתי – וזו גם הפעם הראשונה שהסתכלתי לו בעיניים".
"ואז שמעתי 'עשר שנים מאסר בפועל' – הרמתי את הראש והסתכלתי לו בעיניים. אחרי הפסקה הזאת הרגשתי שזו הבעת אמון מטורפת. ורציתי לראות אותו סובל. היה שבריר שנייה שהוא הסתכל עליי חזרה והוריד את הראש".
מה הרגשת ברגע הזה?
"הרגשתי... וואו. היום הוא זה שמוריד את הראש, ואני לא מפחדת להסתכל עליו. מה זה? הרגשתי שהם לא יכולים להקטין אותי יותר, יש פה שלושה שופטים שהאמינו לי. שם קצת הרגשתי הקלה לראשונה. לצערי מהר מאוד הבנתי שזה הולך להימשך והוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון".
הערעור נקבע לשנה אחרי כן. אורן, שרק רוצה להמשיך בחייה, נמצאת במצב של "הולד", כפי שהיא מכנה זאת: "כן יש פה קצת ניסיון לשקם ולחזור לחיים, כי אין דיונים בזמן הזה, יש רק לחכות. להמתין".
שנה חלפה. מרץ 2025, בדיוק שלוש שנים אחרי הסיוט, הגיעה אורן לעליון. "ברגע שהגענו לבית המשפט, זה כאילו מעולם לא נגמר הדבר וזה שוב לראות אותו. גם מה אני עושה בעליון? הייתי פה בסיור בתיכון, נראה לי, מה לי ולבתי משפט? בכל פעם מחדש זו התובנה הזאת, מה קרה לחיים שלי".
אבל אורן שוב ידעה באותו הרגע מה היא צריכה לעשות. היא ידעה שהיא לא תישבר מול האנס שלה ואספה את הכוחות המרשימים שניחנה בהם כדי לעמוד שם בראש זקוף ולדבר. "כתבתי מכתב לשופטים אבל החלטתי בסופו של דבר לדבר. בהתחלה עמדתי שם ולא הצלחתי להוציא משפט סדור מהפה. אבל הסתכלתי לשופטים בעיניים. ואז שוב הרגשתי אמפתיה".
השופטים מחליטים. הם יכולים להקל בעונשו או לבטל את הכרעת המחוזי. אבל גם הם, שלושה שופטי עליון, האמינו לאורן, ציינו את עדותה המהימנה והעמידו את העונש על כנו: דוד קוינגטון נכנס לעשר שנות מאסר בפועל. "עוד שלושה שופטים, והפעם של העליון, מאמינים לי. זה באמת נגמר".
זו מלחמה שהסתיימה בניצחון.
"זו אמירה שכואב לי להגיד, כי בהרבה מובנים כן איבדתי, והיו לזה הרבה השלכות: הפסקתי את הספורט, כמעט עזבתי את הלימודים, איבדתי הרבה חברות. איבדתי את הגוף שלי אחרי שעליתי בין 13 ל-15 קילו. אבל לא אתן לזה לנצח אותי. אני לא מוכנה לוותר על עצמי. זו מלחמה שאפילו חשובה יותר מהמלחמה על הצדק. כי 'מהמם' שיש צדק, זה חשוב. אבל בכל זאת הוא פגע בי, הוא עשה את זה. ועדיין אני חיה את ההשלכות של זה. במקום מסוים הרגשתי שההליך לא מיועד לי, אלא כדי שהוא לא יפגע באחרות. אבל עדיין זה קרה לי, וזה שהוא יושב בכלא לא מרפא".
יש לך מסר שתרצי להעביר, לנשים אחרות שעברו תקיפה מינית?
"אם יש בכן כוח – תתלוננו. אני מבינה כל מי שלא יכולה להתמודד עם ההליך, בהחלט יש לזה מחירים. אני שמחה שהצלחתי לעשות את זה והלוואי שאצליח איכשהו מתישהו לעזור לנשים אחרות, כי יש ציפייה מהחברה – או-קיי, קרה לך? בסדר, תמשיכי הלאה".
"בגלל שאונס מערב בעצם מין, אנשים לא מרגישים בנוח לדבר על זה. אבל זה לא מין, זו אלימות, אומנם אלימות מינית – אבל זה לא מין. אני חוויתי אלימות ברמה הכי גבוהה על הגוף שלי, על הנפש שלי. אבל להפך, באתי, נתתי אמון באיש מקצוע שסמכתי עליו – הוא צריך להתבייש, לא אני", היא מסכמת בנחישות.
תגובת עורך הדין רונן בנדל, שייצג את הנאשם: "הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף פלילי בשתי נקודות מרכזיות: 1. שעסקינן בהומוסקסואל, ואם הדבר יכול להוות עבירה של תקיפה מינית על כל הכרוך בה, לאחר שנקבע שהוא הומוסקסואל, נגד בת המגדר השני שאליו הוא לא נמשך באופן מיני וכפי שהורשע גם במחוזי וגם בעליון.
"2. עדת הזמה, שעדותה ההיא הבסיס להרשעה, לא הופיעה ברשימת התביעה ונכנסה באמצע פרשת ההגנה וזאת בניגוד לחוק הפלילי.
"ההחלטה אינה מפרטת ואינה מנמקת בסוגיה הספציפית והעיקרית בתיק - אם מדובר בנאשם שהוא הומוסקסואל, אם הוא יכול לבצע את המעשה שמיוחס לו, מכיוון שבית המשפט מעולם לא דן בסוגיה דומה".