ביום שני, אחרי שכוחותיו של אחמד א-שרע החלו להניע גופי שיטור וטנקים לכיוון אזור המריבה בא-סווידא, בניסיון ליטול לידיהם לראשונה את השליטה בו, הם הותקפו על ידי מטוסים ישראליים שבלמו את התקדמותם אל מעוז הדרוזים בדרום סוריה. התקיפות הישראליות בלמו את הכוחות הסוריים שניסו להשליט סדר באזור שבו החלו קרבות עקובים מדם בין דרוזים לבדואים, שלפי דיווחים משתפים פעולה עם המשטר החדש. קשה להאמין, אבל באותו הזמן שישראל התחילה לתקוף כלים צבאיים של המשטר, היא מנהלת מגעים, זהירים אומנם, מול אותו המשטר בדיוק ובוחנת מקרוב את הסיכויים להסכם ביטחוני ואפילו נורמליזציה איתו.
ימים ספורים חלפו מאז פרצו העימותים בא-סווידא, כאשר חמושים דרוזים יצאו נגד בני השבט הבדואי - לאחר שסוחר ירקות דרוזי צעיר נעצר בידי כנופיית בדואים בכביש שמחבר בין א-סווידא לדמשק, הוכה ונשדד. הקרבות, שבהם נעשה שימוש בירי מרגמות, רחפנים ומקלעים, התפשטו בתוך ימים מהכפר אל-מקווס שבמזרח א-סווידא לכפרים נוספים, ואף הגיעו לשכונות בצפון ובמערב העיר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לפחות 300 בני אדם נהרגו ועשרות רבות נפצעו, ההנהגה הדרוזית הזדעקה לעזרה, יותר מאלף חצו את הגבול לתוך סוריה וישראל נקראה להתערב - עד להכרזה על הפסקת אש ושילוב המחוז במוסדות המדינה. שפיכות הדמים הזו התרחשה דווקא בימים שבהם נראה שירושלים ודמשק מתקרבות בחסות ארה"ב, כולל שיחות ישירות שהתקיימו בימים האחרונים באזרבייג'אן.
עם זאת, בהכרזה על הפסקת האש א-שרע (אל-ג'ולאני) האשים בנאום פומבי את ישראל: "מאז נפילת המשטר הקודם, ביקשה הישות הישראלית להפוך את אדמתנו לארץ של סכסוך ולפלג את עמנו. מאמצי המדינה להשיב את היציבות ולגרש פלגים פורעי חוק צלחו, למרות ההתערבויות הישראליות. ישראל פנתה לפגיעה נרחבת במתקנים אזרחיים וממשלתיים כדי לערער מאמצים אלה, לסבך את המצב ולקדם הסלמה נרחבת. איננו חוששים ממלחמה, אך אנו שמים את האינטרסים של העם הסורי לפני ההרס".
הצעד של טראמפ והמפגש החשאי בבאקו
33 הדקות שבילה לפני חודשיים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בריאד עם א-שרע, בנוכחותם של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן שהצטרף בשיחת וידאו, הולידו שינוי כיוון דרמטי ביחסה של ארה"ב לסוריה - שינוי שנוצר בצל מפלתו של בשאר אל-אסד ובעקבות מלחמת אזרחים שנמשכה 14 שנים.
מי שהיה בכיר באל-קאעידה, אותו ארגון טרור שאחראי לפיגוע הקטלני ב-11 בספטמבר 2001 ואסיר בכלא אמריקני, הפך תוך שנים ספורות למנהיג לגיטימי שזוכה ללחיצת יד חמה מנשיא ארה"ב. הפגישה ההיסטורית הזו לפני כחודשיים הובילה להסרת הסנקציות האמריקניות מסוריה ולביטול ההכרזה על ארגונו של א-שרע כארגון טרור.
לאחר ביקור טראמפ בריאד, דובר על אפשרות שסוריה תצטרף להסכמי אברהם. ראש המל"ל צחי הנגבי חשף בחודש שעבר כי ישראל מנהלת שיח ישיר עם המשטר הסורי והעומד בראש המדינה. לגבי תיאומים ביטחוניים ומדיניים אמר הנגבי כי הוא עצמו מנהל אותם, על רקע האפשרות לכונן יחסים בין ישראל לסוריה. הנגבי הוסיף כי "סוריה ולבנון הן המדינות המועמדות לכינון נורמליזציה עם ישראל".
בישראל כמו בישראל הרבו להשתמש במונח "נורמליזציה" ולהרהר בסיכויים לחומוס בדמשק. בסוריה, לעומת זאת, השיח היה הרבה יותר מוגבל, זהיר וצנוע. "אני חושבת שבמידה מסוימת הפער הזה הצטמצם", מסבירה ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון. "גם בישראל וגם בארה"ב מבינים ומודים שזה ייקח זמן, שהתנאים עדיין לא בשלים כמו שא-שרע אוהב לומר – שלדחוף את סוריה לנורמליזציה ייתפס בעיני הסורים כאיזושהי כפייה חיצונית, וזה מהלך שבהחלט עלול לסכן את המעמד השברירי גם כך שלו".
במהלך ביקורו של הנשיא הסורי בבאקו בשבוע שעבר, עדכן מקור דיפלומטי ששוחח עם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP על פגישה בין בכיר סורי לבכיר לישראלי באזרבייג'אן. "תהיה פגישה בין גורם סורי לגורם ישראלי בשולי ביקורו של א-שרע", אמר המקור, "היא תתמקד בנוכחות הישראלית בסוריה". הכוונה היא לאזורים שעליהם השתלטו כוחות צה"ל לאחר נפילת משטרו של אסד בדרום סוריה. אזרבייג'אן נחשבת לבעלת ברית קרובה של שתי המדינות, ותיווכה למעשה בכל הנוגע לשאיפותיה של טורקיה בסוריה מול החששות של ישראל.
"אנחנו רוצים מהר מדי"
מאז נפילת הרודן ב-8 בדצמבר והשתלטות ארגון הייאת תחריר א-שאם של א-שרע על המדינה, הגישה הישראלית הראשונית הייתה תקיפה וחשדנית. מלבד אזהרות שנשלחו ישירות למשטר בדמשק, ישראל פתחה בתקיפות מסיביות שנועדו להשמיד את הנשק האסטרטגי במדינה, השתלטה על שטח במרחב החיץ ובחרמון הסורי, ודרשה פירוז מלא מדרום לדמשק. "טרוריסט ג'יהאדיסטי מבית המדרש של אל-קאעידה", אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ לאחר הטבח בעלווים במחוז בלטקיה במרץ.
אולם אט-אט השתנתה הגישה הישראלית, במיוחד לאחר שא-שרע הפגין מאופקות מול ישראל ונקט צעדים שמשרתים את האינטרס הביטחוני הישראלי. "שינוי הגישה האמריקני, השאיפה של טראמפ להפעיל לחץ מסוים על נתניהו ואולי אפילו התמריץ בדמות צירוף מדינות כמו סוריה ולבנון להסכמי אברהם – כל אלה השפיעו במידה רבה על השיקולים הישראליים", מתארת ולנסי. "אבל את הריכוך במדיניות הישראלית ראינו עוד לפני הפגישה של טראמפ עם א-שרע. ישראל ראתה אצלו גישה מאוד מרוסנת, מאוד מאופקת, שלא מתבטאת רק בהצהרות אלא גם במעשים בשטח מול ישראל".
כך לדוגמה, הוא עצר פלסטינים המזוהים עם חמאס ועם הג'יהאד האיסלאמי, וניהל מאבק עיקש בהעברות אמצעי לחימה וניסיונות התעצמות של חיזבאללה בסוריה. בריאיון היסטורי בסוף מאי לשבועון האמריקני היהודי Jewish Journal, המנהיג הסורי כבר אותת כי הוא מוכן לנהל דיאלוג עם ישראל, ואף ציין כי לשתי המדינות יש אויבים משותפים.
"אנחנו רוצים מהר מדי", מזהיר ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן. "אנחנו מדברים על חומוס בדמשק. אתן לך את נקודת המבט של הסורי המקומי – 'איזה חומוס? על מה אתה מדבר? צא לי מהמדינה, כבשת שטח. נכנסת לאזור חיץ ואתה יושב היום על אדמה סורית. קודם כל תצאו מכאן'".
השיח בסוריה מתמקד במדיניות הרבה יותר מוגבלת מהדיבורים הישראליים על נורמליזציה והסכמי אברהם. "הם מדברים על הסכם ביטחוני צר, על הסכם אי-לוחמה, על חזרה למציאות של 7 בדצמבר, של הסכם הפרדת הכוחות מ-1974", מתארת ולנסי. "כלומר נסיגה ישראלית מאזור החיץ, בראייתם גם מהחרמון הסורי, הפסקת התקיפות ובתוך כך גם הכרה מסוימת במשטר של א-שרע".
"מלחמת אזרחים יכולה לפרוץ בכל רגע"
כמו באירועים קודמים, גם הפעם דווח על מקרי התעללות ואלימות מצד כוחות המשטר החדש וחמושים מקומיים. החמור שבהם: גילוח כפוי של זקני הדרוזים – מעשה שנחשב להשפלה קיצונית ועורר זעם גם בקרב גורמים מתונים בעדה. לא ברור אם א-שרע אישר מעשים אלה או התעלם מהם, אך הם מעמיקים את חוסר הוודאות בישראל לגבי כוונותיו האמיתיות של המנהיג הסורי, והריכוך שאפיין את הגישה הישראלית כלפיו החל להתפוגג.
כפי שדיווחנו במהדורה המרכזית, ישראל העבירה בימים האחרונים מסרים חריפים מאוד למשטר החדש של א-שרע, והבהירה כי אם יימשכו העימותים בדרום המדינה, צה"ל ירחיב את התקיפות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ הדגישו כי ישראל מחויבת למנוע פגיעה בדרוזים בשטח סוריה, ולא תאפשר כניסת נשק וחמושים לאזור המפורז הסמוך לגבול. הגדיל לעשות השר עמיחי שיקלי שקרא לחסל את נשיא סוריה אל-ג'ולאני. "אם זה נראה כמו חמאס, מדבר כמו חמאס ומתנהג כמו חמאס – זה חמאס!", צייץ. "מדובר בטרוריסט, רוצח ברברי שמוטב לחסל כבר עכשיו". גם השר איתמר בן גביר השמיע קריאה דומה: "
לפי גורם מדיני בכיר, "האירועים האחרונים בסוריה מלמדים על אי יציבות שלטונית וביטחונית, באופן שמעלה ספק ביכולתו של א-שרע לשלוט במדינה. כל עוד מצב זה יימשך – קשה לראות פריצת דרך לקראת הסכם כלשהו – ולו קטן וצנוע – בין ישראל לסוריה".
"אנחנו, מצד אחד, מדברים עם המשטר ורוצים לראות יציבות בסוריה", מסביר בלנגה. "מצד שני, אנחנו תוקפים בתוך סוריה, מפרים את הריבונות שלה, ובאים לעזרת הדרוזים. כלומר, כביכול אנחנו מנסים להביא ליציבות – אבל מבחינת המשטר, התגובות הישראליות לא ממש תורמות ליציבות. יש לישראל אינטרסים שלא תמיד עולים בקנה אחד, ומכיוון שכך – אנחנו נמצאים במצב מאוד בעייתי מבחינת האינטרס שלנו".
להערכתו, קלושים הסיכויים שסוריה תצטרף להסכמי אברהם, משום שהממשל אינו מסוגל לכך. "הצד הסורי הבהיר בפגישות בבאקו שעל נורמליזציה אין כרגע מה לדבר וא-שרע אמר את זה בקולו. זה פשוט לא השיח מול ישראל בשלב הזה. כל הדיבור על נורמליזציה הוא כל כך בוסרי. האירועים האחרונים רק ממחישים שהמדינה לא יציבה ומלחמת אזרחים חדשה יכולה להתפרץ בכל רגע. מכיוון שכך, ישראל קודם כל צריכה להסדיר את היציבות בגבול מול סוריה".
לדבריו, א-שרע לא מעוניין לראות התנכלויות, חטיפות ומעשי השפלה של אנשי העדה הדרוזית, משום שהוא מודע לרגישות המצב ולסכנות הביטחוניות הנלוות לכך. "הוא לא היה רוצה לראות פגיעה בדרוזים כי הוא מבין את הנפיצות של המצב מול ישראל. המשטר רוצה להציג משילות, ולכן שולח טנקים. עם זאת, הטנקים הללו מהווים איום גם כלפי ישראל ויכולים לשמש כנגד הדרוזים. ישראל כבר אמרה כמה פעמים שהיא תגן על הדרוזים, וכאן אנחנו מוצאים את עצמנו בעמדה סותרת".
ג'יהאדיסט בחליפה?
השאלה המרכזית שמעסיקה את מערכת הביטחון היא אם א-שרע אכן שינה את דרכו או שמדובר בזאב בעור של כבש, ג'יהאדיסט בחליפה. מצד אחד, הוא מתנהל בזהירות מול ישראל, ונלחם בכוחות איראניים ובחיזבאללה. במלחמה עם איראן הוא נמנע מלגנות את המתקפה הישראלית ואף בחר שלא להתייחס כלל לפעילות חיל האוויר בשטחו. מצד שני, הטבח בעלווים במחוז לטקיה במרץ, שבו נהרגו כ-1,700 בני אדם, והמתקפה המאורגנת על הדרוזים בא-סווידא, מעמידים בסימן שאלה את יכולתו לשלוט במדינה ומציפים את חוסר הוודאות לגבי כוונותיו האמיתיות.
"הוא לא מחפש עוד עימותים, לא עם ישראל ולא עם אף אחד אחר", מציין בלנגה. "אבל יש לו פה איזושהי זהות. הוא איסלאמיסט. אדמה זה הדבר הכי קדוש לאיסלאמיסט. שהוא יוותר על אדמה תמורת שלום? גם סאדאת, שנקרא 'ראיס אל-מומין', הנשיא המאמין, אבל דגל במדינה לאומית וחילונית – דרש וקיבל את סיני עד הגרגר האחרון, כולל טאבה".
בינתיים, הרחוב הסורי מגיב בעוינות לדיווחים על מגעים עם ישראל. "זו אוכלוסייה שבמשך דורות, באמת דורות על גבי דורות, הייתה מאוד עוינת לישראל", הוא מסביר. "פתח ספרי לימוד סורים – הפרוטוקולים של זקני ציון זה בקטנה לידם. אנחנו הדמון, אנחנו השטן ואיתנו לא מדברים. הם התחנכו על זה ולכן בוודאי שהם לא אוהבים שפתאום מדברים איתנו. גם א-שרע היה מעדיף שזה יישאר בחשאי".
הגולן ואל-ג'ולאני
נקודת המחלוקת המרכזית שעלולה להכשיל כל הסכם היא רמת הגולן. א-שרע מתחמק בקפדנות מלהזכיר את הנושא, אבל המומחים מסבירים שהוא לא יוכל להרשות לעצמו לוותר על הדרישה הסורית המסורתית. "הוא מבין שני דברים", מתארת ולנסי. "הראשון – שתחת הממשלה הנוכחית בישראל, ובכלל בהלך הרוח הציבורי כאן, נסיגה מרמת הגולן לא על הפרק. השני – שהוא לא יכול להיתפס כמנהיג הראשון שמוותר בפומבי על השליטה ברמת הגולן. זו באמת התאבדות מבחינתו".
אלוף (במיל') גיורא איילנד, ראש המל"ל וראש אגף המבצעים לשעבר, מבהיר כי על זה יקום וייפול הדבר. "אם סוריה תתעקש כמו בכל עשרות השנים קודם שהסכם שלום עם ישראל מחייב יציאה מרמת הגולן – חבל להתחיל לדבר", הוא מדגיש. "אין לזה שום סיכוי בעולם, לא היה לזה אף פעם סיכוי בעולם וכשהיה לזה סיכוי – זה היה איום ונורא. ישראל לא יכולה לסגת בחיים ואין שום סיבה לוותר אפילו לא על חלק מהרמה, ולכן אם הדרישה הסורית תהיה נסיגה מסוימת, בוודאי מרמת הגולן, חבל להתחיל לדבר. עדיף להיות איתם באיזשהו מאזן אימה – אנחנו יכולים לפגוע בהם הרבה יותר מאשר הם בנו ולכן לא צריכים יותר מזה".
לדבריו, אם א-שרע ייאות לוותר על הגולן, אפשר יהיה למצוא נוסחה שתאפשר לישראל לשמור על השליטה למעשה, תוך מתן תחושת כבוד לסורים. "אם הוא באמת מעוניין לחצות את הרוביקון, לעשות משהו שהוא בוודאי מאוד לא פופולרי בסוריה ולהסכים לשלום עם ישראל תוך ויתור על רמת הגולן – אפשר למצוא כל מיני נוסחאות שישראל תחכור את השטח, אבל לא למאה שנים, אלא לאלף שנים. אפשר למצוא כל מיני מילים יפות, אבל פרקטית זה לוותר על רמת הגולן ולהכיר בריבונות הישראלית עליה. הסיכוי שנשיא סוריה יסכים לוותר על אדמה סורית קדושה נראה נמוך".
סוריה, כאמור, מדברת בינתיים רק על חזרה להסכם הפרדת הכוחות שנחתם במאי 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים והמשך הקרבות בגזרה הסורית. ההסכם קבע שני קווי הפרדה – ישראלי וסורי – וביניהם אזור חיץ מפורז הנתון לפיקוח של כוח אונדו"ף של האו"ם. ישראל נסוגה מהמובלעת הסורית שכבשה, מפסגת החרמון ומאזורים נוספים סמוך לקוניטרה. ההסכם נשמר למעשה עד כניסת כוחות צה"ל לאזור החיץ, עם קריסת משטר אסד בדצמבר אשתקד.
"לישראל אין צורך בהסכמות עם סוריה"
בניגוד לציפיות, איילנד סבור שלישראל אין שום סיבה לרצות לחזור לאותו הסכם, כפי שדורש א-שרע. להערכתו, משמעות אשרור ההסכם כוללת שלושה ויתורים ישראליים מסוכנים ללא תמורה: נסיגה מהשטח הסורי שבשליטת צה"ל כעת, התחייבות להפסיק תקיפות בתוך סוריה, ויתור על חופש הפעולה במרחב האווירי הסורי שחיוני למלחמה נגד איראן. "יש יותר סיכונים מאשר יתרונות", הוא אומר.
שלא כמו בגבול לבנון, בגבול סוריה ישראל לא נתונה בנחיתות גיאוגרפית ודמוגרפית. ההרים בלבנון נותנים לכפרים השיעים שליטה על השטח הישראלי, בעוד ברמת הגולן המצב הפוך – קו שביתת הנשק מעניק לישראל שליטה מוחלטת על השטח הסורי ממורדות החרמון בצפון ועד תל פארס בדרום.
אם בגבול לבנון יש כפרים שיעים גדולים ועוינים צמודים ליישובים ישראליים, בגבול סוריה יש רק שלושה כפרים – הכפר הדרוזי חדר שידידותי לישראל, ושני הכפרים הסורים בריקה וביר אל-עג'ם שנשלטים באופן קיצוני ממוצב 110. "מי שמביט ממוצב זה לעבר הכפרים מרגיש כאילו הוא משקיף מקומה 40 על הכביש למטה", מתאר איילנד, שגם פיקד על המוצב אי שם בעברו.
למרות שלכאורה ניתן לסגת מהשטח הסורי, איילנד מתנגד נחרצות לוויתור על חופש הפעולה האווירי, שכן המלחמה המוצלחת עם איראן התקיימה בין היתר בשל היכולת לטוס בחופשיות בשמי סוריה. לפיכך, אין לישראל שום אינטרס אמיתי להתחייב לחזור לתנאים של מאי 1974, אלא אם סוריה תרצה ותוכל לשלם במה שהוא מכנה "מטבע טורקי" – התחייבות למנוע את ההתבססות הטורקית בשטחה.
התרחיש הריאלי ביותר, לפי איילנד, הוא לא הסכם מקיף אלא "סוג של הבנות שבשתיקה בין שני הצדדים בנוגע לנושאים קונקרטיים ביטחוניים, יחד עם גידול הדרגתי ומתחת לרדאר של הסדרים כלכליים". כבר בתקופת אסד היו הסדרים מצומצמים, שכללו למשל ייצוא תפוחים מכפרי הדרוזים בגולן לסוריה. "ייתכן ויהיה לחץ אמריקני לעשות זאת כפי שקיסינג'ר לחץ על ישראל ב-1974, וייתכן שגם הסכם אפשרי עם סעודיה יחייב אותנו לוויתורים מסוימים בגזרה הסורית", הוא מודה. "אבל כל אלה יהיו בניגוד לצורך שלנו".
"טורקיה עלולה להיות איראן הבאה"
אחד השיקולים הנוספים בחישוב הישראלי הוא הצורך לצמצם את ההשפעה הטורקית בסוריה. "טורקיה עלולה להיות האיראן הבאה מול ישראל", מזהיר איילנד. "חלק מההתבטאויות של ארדואן לא שונות לגמרי מההתבטאויות של חא'מנאי. הוא הולך ומקצין את העמדות שלו, וטורקיה היא מעצמה צבאית אמיתית עם יכולות הרבה יותר גבוהות משל איראן במגוון עצום של דברים".
ההסכם עם סוריה עשוי לצמצם את התלות של א-שרע בטורקיה. "המהלך המדיני בהחלט עשוי לצמצם את התלות של א-שרע בארדואן ובכלל את ההשפעה הטורקית", מסבירה ולנסי. "אם אין איום צבאי מצד ישראל על הצבא של א-שרע כפי שהיה עד עכשיו – זה קצת מייתר את המעורבות האינטנסיבית של טורקיה בתהליכי השיקום הצבאי". עד כה, אגב, ישראל התבדתה בכל הנוגע לחששות שסוריה תהפוך לפרוקסי טורקי. "אנחנו רואים שא-שרע הוא שחקן הרבה יותר מתוחכם ומורכב מזה. הוא לא שם את כל הביצים בסל הטורקי והוא יודע בדיוק למה".
מעבר לצמצום ההשפעה הטורקית, הסכם עם סוריה יכול לתרום למאבק בציר ההתנגדות האיראני שעדיין מנסה לפעול מהשטח הסורי. הסכם ביטחוני יגלם כנראה שיתוף פעולה אפקטיבי יותר גם ברמה המבצעית וגם ברמה המודיעינית בין הצבא הסורי לישראלי – משהו שבהחלט יכול לייעל את המאבק בכוחות איראניים ובשאריות של חיזבאללה שעדיין מנסות להתבסס בסוריה.
יתרון נוסף שעשוי להיות משמעותי הוא שיפור המעמד והדימוי של ישראל בזירה הבין-לאומית. אחרי שנים שבהן הלגיטימציה של ישראל נמצאת "די בתחתית בעקבות המלחמה בעזה והסיפור ההומניטרי", כפי שמתארת ולנסי, הסכם עם סוריה עשוי להציב את ישראל בנקודה אחרת. "לא כמדינה שרק נשענת על העוצמה הצבאית שלה, אלא גם ככזאת שיודעת לתרגם את ההישגים הצבאיים לאיזושהי מסגרת דיפלומטית ארוכת טווח".
לבסוף, הסכם עם סוריה עשוי לפתוח פתח להסכמים נוספים באזור. "הסכם אי-לוחמה הוא ההתחלה לאפשרות שאולי אחר כך נצליח להוביל למהלך של נורמליזציה", מסביר בלנגה. "זה בהחלט יכול לתת רוח גבית לממשלת לבנון להתחיל להילחם או להפעיל יותר לחץ על חיזבאללה מבית. אם נצליח להגיע עם סוריה לשלום ולנורמליזציה, לבנון היא הבאה בתור".
"הסיכוי מוטל בספק"
הדילמה הישראלית גדולה: מצד אחד, הסכם עם סוריה יכול להבטיח חזית שקטה אחרי תקופה ארוכה של מלחמה רב-זירתית, לתרום למאבק בציר ההתנגדות האיראני ולשפר את הדימוי הישראלי בעולם. מצד שני, א-שרע נמצא בשלטון רק שבעה חודשים, לא שולט בחלקים רבים מהמדינה ונתון לאיומים פנימיים מגורמים קיצוניים - שעלולים לחסל אותו אם יתקרב לישראל.
אם ישראל תיסוג מאזור החיץ והמשטר החדש ייפול, סוריה עלולה לזלוג שוב לכאוס ולמלחמת אזרחים. "אנחנו מדברים על משטר שהשתלט בכוח על השלטון ונמצא בשליטה רק שבעה חודשים", מזהירה ולנסי. "הוא לא ביסס את עצמו ולא שולט עדיין בכל חלקיה של סוריה – אולי רק בחצי במקרה הטוב. הוא לא נהנה מלגיטימציה רחבה, לא עד כמה שאנחנו יודעים. יש עדיין חיכוכים עם המיעוטים, עם הכורדים, עם הדרוזים, בטח עם העלווים".
בינתיים, התהליך נמשך בצעדים זהירים. הפגישות החשאיות מתקיימות בתיווך אמירותי ובמדינות נוספות, כאשר שני הצדדים מנסים לבחון את גבולות האפשר. ישראל לא מראה גמישות גדולה בכל הנוגע לנסיגה מהשטחים הסוריים, ולא נראה שא-שרע יוכל בזמן הקרוב להתחייב לוויתורים דרמטיים, גם אם ירצה. "עם חוסר האמון והעוינות הגואה בין הצדדים", סבורה ולנסי, "הסיכוי להסכם – אפילו להסדרה ביטחונית מוגבלת בגבול – מוטל בספק".