עסקה או מלחמה
694 ימים למלחמה והמתווכות עדיין לא הצליחו לפצח את ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. השבוע הפכו כל אבן בניסיון לגלות: למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא מחכה לדעת איפה יתקיים המשא ומתן? הרי הוא יכול לומר מה הוא מעדיף. ולמה לא מיהר להשיב על המתווה האחרון, אחרי שחמאס נתן תשובה חיובית? למה הוא מחכה?
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הן עוד לא פיצחו את התעלומה, אבל יש כמה אינדיקציות למה נתניהו באמת רוצה – עסקה או מלחמה – ובעיקר מתי. ראשית, בניגוד למה שנדמה, נתניהו בשל לסיים את המערכה בעזה. הוא מעוניין להגיע לבחירות הבאות כשהמערכה הזו מאחוריו ויש לו ביד הישגים מדיניים. במערכת הפוליטית מעריכים שהבחירות ייערכו בין מרץ ליוני, ומאחר שמדובר בעסקה שיישומה ייפרס על פני שבועות, הזמן מתחיל לדחוק, ומכאן שהאינטרס הפוליטי מתחיל להשתנות.
נתניהו גם מבין היטב שהתמרון הצבאי, שכולל שינוע של יותר ממיליון אזרחים, יימשך זמן רב וכלל לא בטוח שיתורגם להכרעה מדינית, וזאת עוד לפני שדיברנו על ההסתבכויות המדיניות שעלולות להתרחש בדרך. כבר היום מבהירות המתווכות שאין קופצים על המשימה של ניהול עזה או שיקומה, ואם גם עזה תיחרב עד היסוד, ישראל תתמודד לבדה עם "היום שאחרי", בדיוק כפי שהיא מממנת כיום את הסיוע ההומניטרי. בניגוד למה שפורסם, נתניהו מוכן גם לקדם עסקה חלקית שאמורה להביא לפתיחה מיידית של השיחות לסיום המלחמה. בסביבתו טוענים שהוא פשוט לא משוכנע שעסקה כזו קיימת וחושש להישאר קירח מכאן ומכאן.
אז למה נתניהו לא ממהר? כמה סיבות אפשריות: הוא מנסה לפצח את הצד השני ואת גבולות הגזרה שלו, והחשש הכי גדול שלו הוא גם להימנע מתמרון וגם להישאר בלי עסקה. ייתכן שהוא גם מעוניין בפעולה צבאית מוגבלת. בשבועות האחרונים, אחרי הכנסת הסיוע ההומניטרי, גברה תחושת החמיצות בבייס של נתניהו. ייתכן שהוא מעוניין לסיים את המערכה בעזה אבל היה רוצה לעשות את זה אחרי עוד מהלומה צבאית, שתעביר את המסר שחמאס נכנע. השתלטות על עזה היא אירוע מסובך, שיימשך המון זמן, אבל הגברת הלחץ ויציאה לדרך יאפשרו לו לטעון שהלחץ שלו הוא שהביא לשחרור החטופים, ואולי גם לסיום המלחמה.
גם מבחינת התזמון הפוליטי יש יתרונות וחסרונות לסגירת עסקה כעת. אומנם לא בטוח שעסקה חלקית תוביל לפירוק הממשלה, אבל בשנת בחירות עדיין מדובר בסיכון גדול. החרדים כבר פרשו, הקואליציה רעועה, ואפילו פרישה של מפלגה אחת – עוצמה יהודית או הציונות הדתית – תוביל לקריסתה והליכה לבחירות בתחילת נובמבר. אומנם חתימה בזמן הקרוב תאפשר לנתניהו עוד חודשיים לעצב את הממשלה בפגרה, אך חידוש הלחימה או סיומה עלולים ליפול בתזמון הרגיש של חידוש המושב.
במילים אחרות, נתניהו מחפש תזמון שימנע את פירוק הממשלה בטרם עת, אך יאפשר לו להגיע לבחירות כשהמלחמה מאחוריו. למערך השיקולים צריך להוסיף גם את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמיצה את המלחמה. אומנם הוא נותן לנתניהו אשראי להיכנס לעזה, אבל רק בתנאי שהוא יכול להבטיח סיום מהיר – והוא לא. הרמטכ"ל אייל זמיר אף אמר מפורשות שזה יהיה מבצע ממושך מאוד, כדי לשמור על החיילים והחטופים. אומנם נתניהו הצליח לתמרן את טראמפ כמה וכמה פעמים, אבל הוא לא ייקח כאן את הסיכון, והוא גם מתחיל להבין שהאינטרס שלו הוא לממש את ההזדמנויות שאפשר ליצור תחת נשיא אוהד.
ואם כבר מדברים על נשיא אוהד, שווה להתעכב על אמירה מקוממת וכפוית טובה של נתניהו השבוע, שלפיה חמאס כנראה לא היה מעז לתקוף כך תחת טראמפ. הסאבטקסט: ג'ו ביידן אשם ב-7 באוקטובר. ל-7 באוקטובר יש אשמים רבים, גם בצבא, אבל זה הזמן להזכיר שמי שניהל מדיניות שאפשרה לארגון הטרור העזתי לצמוח לממדים בלתי נתפסים הוא אחד, בנימין נתניהו. השבוע ממש, לפני תשע שנים, התקבלה ההחלטה שחרצה את גורלנו – נתניהו הוא שאישר הכנסת מזוודות מזומנים ישירות לחמאס. לא דרך פרויקטים מפוקחים, לא בהשקעות בין-לאומיות, אלא בשטרות מזומנים, שזרמו במזוודות ישירות לארגון טרור רצחני.
Netanyahu was asked if Hamas would have launched the October 7 attack if Trump were president:
— daniel(@LionsOfZion_ORG) August 28, 2025
“Probably not, but it’s hard to say with these madmen. I think Iran would’ve acted more cautiously. Maybe not.” pic.twitter.com/G4jh0bWmJg
נתניהו מכר לישראלים סיפור שקרי שהכסף יקנה שקט. ההיגיון היה אחר – עדיף שחמאס ימשיך לשלוט בעזה – חלש אך יציב, מאשר שתקום שם חלופה שתחייב משא ומתן מדיני להסדר ותגרור לחץ מדיני. מה קרה בפועל? הכסף בנה את חמאס במשך שנים. כל דולר שעבר מימן מנהרה. כל שטר הפך לכדור. לא מדובר ב"טעות מודיעינית", לא ב”מחדל חד-פעמי". זו הייתה מדיניות מחושבת, ארוכת שנים, שהוביל נתניהו. המזוודות שנכנסו ב-2016 התפוצצו לנו בפנים ב-2023.
גם היום התפיסה שלו לא השתנתה – נתניהו משאיר את חמאס בחיים, ועושה הכול כדי שלא ליצור לו אלטרנטיבה. זו כנראה הסיבה שגם שנתיים אחרי 7 באוקטובר הוא עושה הכול כדי שלא תקום ועדת חקירה שתבדוק איך זה קרה לנו.
ומילה על בני גנץ - לפי סקר מנו גבע מיום חמישי, מסיבת העיתונאים שלו בניסיון לחזור לממשלת נתניהו לא הועילה לו, והוא נותר מתחת לאחוז החסימה. על דבר אחד היא השפיעה - האנשים שאליהם טבעי שיחבור לפני הבחירות. הם יחשבו עכשיו אלף פעם אם לקחת את הסיכון שגנץ ישנה את דעתו אחרי הבחירות ובקולות שלהם תקום ממשלת נתניהו הבאה.
