מולי מלקאר הגיעה לריאיון הזה באיחור. כוחו של הרגל. "הלכתי על אוטומט למשרד שלנו, שכמובן נסגר", היא אומרת ומוסיפה, "הרגליים מוליכות לאן שהן רגילות ללכת, אבל אני מקווה שהראש לא הולך על אוטומט". מולקאר מילאה עד לא מכבר את התפקיד של מנכ"לית אמנסטי ישראל, שלוחתו המקומית של ארגון זכויות האדם הבין-לאומי הידוע. מולקאר לא עזבה את התפקיד, הוא עזב אותה. הארגון שאותו ניהלה חדל מלהתקיים.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הפגישה עם מלקאר וסגנה, ד"ר יריב מוהר, מתקיימת תקופה קצרה  אחרי שנאלצו לפנות את המשרדים ולהשיב את המפתח לבעל הנכס. כך ירד, אולי סופית, המסך על 60 שנות פעילות של אמנסטי בישראל. הארגון העולמי הפנה גב לסניף הישראלי, שהוא מהוותיקים בעולם, והשעה אותו למשך שנתיים - כולל הפסקת המימון. מולקאר ומוהר הבינו שבנסיבות כאלו אין עוד טעם להמשיך והחליטו לסגור. "זה לא קרה בבום, לא הייתה פה גחמה או דחף", מסבירה מלקאר. "לא רצינו את הגירושין הללו. אבל היה פה ציר של חילוקי דעות מאוד עמוקים לגבי מה זה זכויות אדם, ומה התפקיד של ארגון זכויות אדם". 

יריב מוהר ומולי מלקאר (צילום: N12)
"לא התפכחתי מערכי הליבה שלי, כי אני מאמין בהם". יריב מוהר ומולי מלקאר|צילום: N12

מלקאר מבהירה כי המתח הלך ונבנה בין הארגון הבין-לאומי לסניף הישראלי, בעיקר אחרי טבח 7 באוקטובר: "אלה דברים שהם קיימים ומבעבעים בתוך ארגונים אידיאולוגיים, ובטח בארגון כמו אמנסטי. בסניף הישראלי, הגם שהתנועה הוציאה גינוי בימים הראשונים לטבח כפגיעה בזכויות אדם. מהר מאוד היה מעבר למעקב - ובמידה רבה של צדק - אחרי ההפצצות הישראליות, אחרי הוונדטה שישראל יצאה אליה בעזה". 

"המתח הזה נבנה גם על ידי תקריות מאוד קונקרטיות", מחדד יריב מוהר, סגנה של מלקאר. "הוצאנו שני ניירות עמדה: אחד שסוקר את התופעה של דה-הומניזציה של פלסטינים בישראל והשני של דה-הומניזציה של ישראלים במערב - בחלק מהחוגים הפרוגרסיביים, המחאות בקמפוסים ובכלל. אמנסטי העולמית דרשו מאיתנו להוריד את הנייר שעוסק בישראלים. הם אמרו שזה מחזק את הנרטיב הישראלי, מה שפוגע בטבע שלהם, להגן על המחאות. אנחנו הסברנו שאנחנו לא דורשים דיכוי של המחאות, שהן לגיטימיות לחלוטין - מחינו על התבטאויות כמו להגיד למשל ש'צריך לשחרר את פלסטין בכל אמצעי שיש'. אמנסטי עצמה לא מתבטאת כך, אבל היא מגינה על הדבר הזה". 

כשאמנסטי טוענים שהם "מגינים על זכויות אדם מסביב לעולם", האם אפשר להגיד את זה לגבי ההתנהלות שלהם לגבי החטופים או הישראלים שנפגעו?
מוהר: "הוויכוח הוא על הדיוק של המדיניות. אמנסטי אינטרנשיונל לא התעלמו לחלוטין מקורבנות ישראלים, ואף גינו את שבעה באוקטובר במילים קשות יחסית. עם זאת, בשקלול הכללי הם נתנו לזה מקום קטן מדי", מצהיר מוהר. "הם כמעט ולא דיברו על הסיפורים האישיים של הקורבנות הישראלים, ולבטח התעלמו לחלוטין מהסיכון שישראלים חווים מהמדיניות שהם מציעים, כמו קריאה להפסקת המלחמה בלי הכרה בצורך בהסדרי ביטחון נאותים. זו התעלמות גורפת".

"הדוח הוגדר מראש כדוח ג'נוסייד"

סלע המחלוקת העיקרי בין הארגון העולמי לשלוחיו בישראל היה דוח שפורסם בדצמבר 2024, שבו האשימה אמנסטי אינטרנשיונל את ישראל בביצוע רצח עם ברצועת עזה. הדוח התבסס על מאות עדויות, חומרי תיעוד חזותיים, תצלומי לוויין והצהרות פומביות של גורמים ישראלים בכירים. לטענת מחברי הדוח, ישראל לא רק פגעה באזרחים בעזה באופן נרחב, אלא עשתה זאת מתוך כוונה מודעת להשמיד את הקבוצה הפלסטינית, באופן העונה להגדרה המשפטית של "ג'נוסייד" על פי אמנת האו"ם. בין היתר צוין בדוח כי ישראל ביצעה שלושה מן המעשים האסורים המנויים באמנה: הריגה המונית, גרימת נזק פיזי ונפשי חמור, והטלת תנאים המחבלים באפשרות הקיום של האוכלוסייה. 

דוח אמנסטי (צילום: Reuters)
דוח של אמנסטי נגד "האפרטהייד של ישראל" מ-2022|צילום: Reuters

"כשניגשים למחקר יוצאים לדרך עם הידיעה שייתכן שהנחת היסוד שלך לא תחזיק מים, תהיה חלשה מדי", טוענת מלקאר. "אחד הדברים שאנחנו שמנו לב אליהם הוא שהדוח הזה, כבר בשלבי העבודה שלו, וזה דוח של יותר ממאתיים עמודים, מראש כבר הוגדר כדוח ג'נוסייד. הייתה אמירה א-פריורית שזה דוח ג'נוסייד. לנו היה ניסיון קודם עם דוח אפרטהייד שיצא שנתיים קודם לכן. ולכן גם היינו מאוד ערים ומכוונים לכך שצריך להסתכל על הדוח הזה ולראות שהוא עקבי ושהוא לא מתנהל כליקוט מוטה במודע של של עדויות שמיועדות להציג את הנרטיב המסוים הזה. אחד הדברים שדיברנו עליהם כל הזמן הוא שאין לנו השגות לגבי מימדי הטבח שישראל עשתה. ישראל יצאה לוונדטה נוראית בעזה. אבל עד ג'נוסייד יש הגדרות נוספות, במיוחד אם אנחנו תנועת זכויות אדם שנסמכת על המשפט הבין-לאומי. אנחנו לא תנועת מחאה או אנרכיסטים שיכולים להגיד מה שבא לנו או להניף איזה שלט בהפגנה". 

"נופפו בדגלי חמאס, לא שתקנו"

"המחלוקת שלנו הייתה על עניין הכוונה. ג'נוסייד דורש כוונה מלמעלה", מוסיף מוהר. "לא מספיק לקבוע שהיקף הפגיעה היה עצום, אלא זאת הייתה הכוונה במה שרצו לעשות, ושאין הסבר חלופי אחר שהוא הגיוני. עשינו ניתוח משלנו, הראינו איך חוסר אכפתיות או זלזול בחיי עזתים יכול גם להסביר את זה. זה לא שזה מצב הרבה יותר טוב, אבל זאת בטח לא כוונה לעשות רצח עם". 

"לא דיברנו על התבטאויות כמו 'מהים עד הנהר'", מחדד מוהר. "מישהו שחושב שמהירדן לים צריכה להיות מדינה אחת, בסדר. אני אולי לא אוהב את זה כישראלי, זה משהו אחד, אבל כשהוא אומר לעשות את זה בכל אמצעי, כמו שבעה באוקטובר וגרוע מזה, אז זה כבר חוצה קו אדום. וכשמנופפים בדגלי חמאס אחרי מה שהוא עשה ועושים גלוריפיקציה (האדרה) לטבח, כאילו טבח באזרחים זה דבר מדהים, אז על זה לא היינו מוכנים לשתוק".

"בנוסף, שלחנו מכתב חריף לתנועה, לא הסניף הישראלי אלא קבוצה של יהודים שעובדים בארגון כולל אנשים מהסניף הישראלי, שבו התרענו על הרבה בעיות בהתנהלות של התנועה, ובפרט שבסניף האמריקאי של אמנסטי יושבת חברת ועד (ראשה עבדל לטיף - י"כ) שהיללה פיגוע ירי שהיה ברחוב דיזנגוף ולא פוטרה. זה אולי היה מזמן, אבל הרגשנו שאם אנחנו כבר מדברים על זה, אז בוא נפתח הכול - אם היא הייתה מתבטאת ככה על טבח כלפי כל קבוצה אתנית או דתית אחרת, אני לא חושב שזה היה עובר".

"אחת משיטות העבודה של אמנסטי אינטרנשיונל זה לעשות קמפיינים ששמים פוקוס על אינדיבידואלים, ובאמצעות סיפורים של אינדיבידואלים אתה בעצם מספר את הסיפור הגדול יותר", אומרת מלקאר. "הם עסקו גם בעצירים מנהליים פה בישראל. נאבקנו על זה שהחטופים הישראלים בשבי בעזה לא מקבלים את אותה פרסונליזציה, למשל במדיה החברתית, כמדיניות של כלל הארגון. לחלק מהחטופים יש אזרחות כפולה, וכשפנינו לסניפים במדינות הרלוונטיות, היה חשש מאוד גדול לאמץ את החטוף 'שלהם'".

עזתים בנקודת חלוקת מזון (צילום: AP)
"ברור לי שחמאס וכל מיני כנופיות תרמו משמעותית למצוקת המזון". עזתים בנקודת חלוקת מזון|צילום: AP

"העלינו את הטענה הזאת כמה וכמה פעמים אבל זה לא קיבל ביטוי. מה שאני חושבת שקורה פה, וזה לא רק באמנסטי, זו התפיסה שאם ייתנו מקום וביטוי להפרות זכויות אדם נגד ישראלים, או לקורבנות הישראלים, יש בזה בהכרח פגיעה בקייס הפלסטיני. זאת אומרת מעין איזה משחק סכום אפס שבו אם אתה מכיר במלוא מובן המילה בעוולות שקרו בשבעה באוקטובר, ולא רק, אז אתה מחליש את המאבק המאוד צודק נגד הכיבוש הישראלי ונגד המתקפות הישראליות". 

"בשלב מסוים קיימנו מפגש מקוון עם פעיל עזתי שביקורתי גם כלפי חמאס וגם כלפי ישראל", נזכר מוהר. "בתנועה העולמית דרשו מאיתנו לבטל את זה כי יש לו 'מוניטין רע' בקרב פעילים פלסטינים. הוא באמת אדם די שנוא באותם חוגים שעושים את המחאות. למה? כי הוא הוא מבלבל להם את הנרטיב. הוא ביקורתי כלפי חמאס והוא טוען שלחמאס יש אחריות קטנה לא פחות לזוועות שקורות בעזה". 

אמנסטי אינטרנשיונל (צילום: רויטרס)
ארגון זכויות האדם העולמי עומד בלב הסערה|צילום: רויטרס

"אמרו שאין ראיות שחמאס לוקח סיוע"

אתם שניכם מכירים את הארגון הזה היטב. מה השתנה בו לאורך השנים שגורם לכך שהם מתקשים להכיל מורכבות?
מוהר: "הם מאוד מפחדים מאיזה שהוא לובי פרו-פלסטיני שיבקר אותם, וכבר ביקר אותם. בסביבות 2018-2019 אמנסטי פרסמו דוח מאוד מקיף, חריף וטוב נגד שלטון חמאס בעזה אחרי שהוא דיכא אז גל של מחאות שהיו בכלל מחאות כלכליות וחברתיות שלא קשורות לישראל. בוא נגיד שהיום אני לא רואה את אמנסטי עושים את זה. וכשאנחנו ביקשנו מהם לבוא ולדבר על זה שחמאס לוקח סיוע הומניטרי ומתעלל במתנגדים לו, אז הם אמרו לנו שאין ראיות לזה, זה לא מה שחשוב עכשיו, וכמובן - שזה משרת את הנרטיב הישראלי. זה יצא מבכירים באמנסטי, אלו הזמירות". 

"הטוטאליות של המלחמה הזאת הפכה את זה למאבק נרטיבים ואז זו כבר לא עבודת זכויות אדם. עניינית. אתה לא בוחן את הדברים לפי זה שיש הפרת זכויות אדם ואני אדווח עליה. אלא אתה בוחן את הדברים לפי אם זה ישרת את הנרטיב הישראלי או יפגע בו. אני לא חושב שלעשות את עצמך כל-כך חד-צדדי נגד ישראל זה באמת עוזר לפלסטינים. אתה הופך להיות איזה שהוא שחקן פוליטי מוטה, ואז אתה מגיע רק למי שכבר משוכנע. אתה לא מצליח להגדיל את מעגל בני הברית".

משבר הרעב בעזה (צילום: reuters)
"גם חיילים וקצינים שמשרתים ברצועה דיווחו על המון רעב שפושט על מרכזי החלוקה ומסכן את חייו"|צילום: reuters

חלק מהסיפור הוא גם שהדורות מתחלפים והגיעו לאמנסטי היום אנשים חדשים שמבחינתם כל העיסוק בזכויות אדם זה כסות אולי לדברים אחרים, לאנטי-ישראליות, ואולי גם לאנטישמיות?
מוהר: "אני לא חושב שזה ארגון אנטישמי. עבדתי עם הרבה אנשים שם, לא הרגשתי איזה ניחוח שאפשר לפרש אותו כאנטישמי. יש תחושה של אנטי לצד החזק, אנטי אפילו למערב, שישראל נתפסת חלק ממנו. זה משהו הרבה יותר עמוק מאנטישמיות לדעתי. מדובר בחוסר יכולת, אי-לגיטימציה לשיקולים של ביטחון לאומי - שאצלם מיד יוצר אסוציאציה של דיכוי, מיליטריזם ומשטור".

במילים אחרות, הכול נהיה פשטני ונסוב סביב סיסמאות ריקות.
מוהר: "אומרים לנו שזה יפגע בתדמית של אמנסטי בקרב קהלים שאנחנו שהם חשובים לנו, כקהלי יעד. יש את אותם חבר'ה צעירים שהארגון מנסה למשוך, ולא כל כך בהצלחה". ".

ראינו את אמנסטי מגנה את הסרטונים האחרונים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי ומגדירה אותם כהתעללות וכפשע מלחמה. זה מסמן על שינוי או שזה מס שפתיים/טיפה בים?
מוהר: "להערכתי לא מדובר בשינוי מדיניות - אמנסטי לא מתעלמת מהפרה בוטה של זכויות האדם גם כשמדובר בישראלים. הם כן נוטים להתעלם מהפרות 'רכות' או קטנות יחסית, ובאופן כללי למעט להזכיר את הקורבנות הישראלים, לדבר בשפה עמומה לגבי מה בדיוק קרה ומי האחראים להפרות ולסבל, ולרוב מפרסמים גינויים כאלו בדיליי גדול, כשהשיח הציבורי זז למקומות אחרים. הרי טרם פורסם דוח מפורט של אמנסטי על פשעי 7 באוקטובר למרות פרסום דוח מקיף על הפשעים שביצעה ישראל בעזה כבר לפני יותר משמונה חודשים".

"טענו שהשתקנו פלסטינים ולא נימקו"

הבחירה להפוך את הפרדת הכוחות עם התנועה העולמית מגזרת גורל תחומה בזמן למצב של קבע לא התקבלה פה אחד בתוך הוועד המנהל של הסניף הישראלי. חברים בוועד שדיברנו איתם, בעיקר ממוצא ערבי, אף האשימו את הנהגת הסניף בגזענות. יש מי שהאשימו נקודתית את מוהר ומלקאר בחתרנות ובאספירציות לקדם יוזמות עצמאיות משלהם שלא התיישבו בקנה אחד עם רוח אמנסטי. ואכן, מוהר ומלקאר מובילים כעת התארגנות חדשה ועדכנית לקידום זכויות אדם ושיתוף פעולה יהודי-ערבי בעידן שאחרי שבעה באוקטובר.

"כן, היו חברים בוועד (הישראלי) שהסכימו עם דוח הג'נוסייד", אומר מוהר בהקשר זה. "מעבר לזה, אנחנו ואני גם אישית הייתי מאלה שקידמו את זה, תמכנו בזה שההודעה לעיתונות שלנו תבטא גם את הקול הזה, כדי לא למחוק אותו ולא לדרוס אותו. זה היה חשוב לנו כדי להראות ריבוי קולות. עם זאת, כשהתנועה סילקה אותנו דה-פקטו משירותיה היא טענה שאנחנו משתיקים פלסטינים וגזענים כלפי פלסטינים, והם לא באמת נימקו למה. הם פשוט השתמשו בזה כאיזשהו כלי".

מחבלי חמאס עם תושבי עזה (צילום: AP)
"היה באמנסטי ציר של חילוקי דעות מאוד עמוקים לגבי מה זה זכויות אדם"|צילום: AP

"זה לצערי נהיה כלי רווח בתנועת אמנסטי, לא רק בהקשר הישראלי-פלסטיני, להשתיק אנשים על ידי האשמתם בגזענות בלי בסיס. אמנסטי כל הזמן יוצאת על זה שאין הליך משפטי הוגן כשמרשיעים אנשים בכל מיני מדינות. ונגדנו לא היה שום הליך הוגן, פשוט לא שמעו את הצד שלנו. אנחנו שמענו על זה מצדדים שלישיים בכלל. ההודעה נשלחה ישר לתפוצה רחבה, היא לא נשלחה קודם אלינו. לא אמרו לנו 'אנחנו הולכים להשעות אותכם', מכר מחו"ל התקשר אליי ואמר 'אני מצטער על ההחלטה'. איזו החלטה? פתחתי את המייל ואז ראיתי".

"הייתה נטייה לזלזל בחרדה הקיומית שלנו"

דובר הרבה מאוד מאז הטבח על העניין של "התפכחות". אתם מרגישים שניכם, כאינדיבידואלים, שהתפכחתם במשהו?
מוהר: "בואי נגיד שאף פעם לא חשבתי שההתנתקות היה רעיון טוב במיוחד. אבל היום אני מבין כמה זה נורא. אני מבין שלהסתמך על ההרתעה בלבד זה לא חכם, אתה חייב לבנות הסדרים עם כוחות מתונים, במיוחד כשיש לך שחקן כמו איראן שיותר רשת פרוקסים ומחזק מאוד כוחות קיצוניים. אבל אני לא התפכחתי מערכי הליבה שלי, כי אני מאמין בהם. אני יכול לחשוב שהדרכים לממש אותם, אולי שונות ממה שחשבתי קודם לכן". 

משאיות הסיוע ההומניטרי (צילום: reuters)
משאיות סיוע הומניטרי בעזה|צילום: reuters

מלקאר: "אם יש איזשהי התבוננות שצריך לעשות אותה בקרב המחנה הזה, שרוצה לראות פתרון פוליטי ודיפלומטי, ולא באמצעות הפצצות או טבח של אזרחים - יהיו בצד הזה או בצד השני של הגבול, זה שהיה פה ויתור על זרמי בסיס בחברה הישראלית. וזה חרדה קיומית שהייתה איזו נטייה לזלזל בה. למשל, המונח ביטחון. הטעות שלנו היא שלא הייתה הפנמה שלנו של צורכי הביטחון של הקהילה הישראלית, והבנה שביטחון וזכות לחיים הם זכות אדם בסיסית".

"עוד לפני טבח 7 באוקטובר, אמנסטי בחרה לבטא עמדות כמו דוח המתאר את כל המרחב בין הים לירדן במונחים של אפרטהייד. המגמה הגיעה לשיאה ב-7 באוקטובר", היא מציינת. "אין עוררין על כך שממשלת ישראל ביצעה ומבצעת בימים אלה פשעים חמורים כלפי אוכלוסייה אזרחית בעזה, ואת השימוש באוכלוסייה אזרחית כדי להכניע שלטון של חמושים צריך לגנות בלי כל היסוס. יחד עם זאת כשתנועת זכויות אדם גלובלית מתעלמת מגורם דכאני, אלים ונטול כל אחריות כלפי האוכלוסיה האזרחית שעליה הוא שולט כמו חמאס, אשר רואה תועלת בהרעבה לצרכיו הפוליטיים  - הבעיה היא לא שזה 'נגד ישראל' אלא שקודם כל זה פוגע באזרחי רצועת עזה". 

במבט לאחור, יש משהו שהיית משנה לגבי התקופה שלך באמנסטי?
מוהר: "אני חושב שהייתי לוחץ יותר להכליל בצורה רצינית גם את הסבל והזוועות שחוו ישראלים בפרסומי התנועה ובפרט את הסיכונים הניצבים בפנינו; ובפרט הייתי מקפיד לעשות זאת באופן שלא מתחרה עם הסבל הפלסטיני, אלא מתוך גישה שמבינה כי האפשרויות שלנו הן או טוב משותף או סבל משותף. הכי גרוע זה להתייחס למצב כמשחק סכום-אפס - שזה מה שהימין מנסה למכור לנו והנה גורמי זכויות אדם מצטרפים לאותו מסגור".

חלוקת סיוע הומניטרי בעזה (צילום: עלי ח'אסן, פלאש 90)
מי אשם ברעב בעזה? תושבים מקומיים עם אריזות מזון מה-GHF|צילום: עלי ח'אסן, פלאש 90

"זה משהו שיכול להרשיע את ישראל"

מה עמדתכם לגבי הטענות בימינו להרעבה מכוונת בעזה? אם הייתם מתבקשים לכתוב דוח על הנושא?
מלקאר: "לישראל יש אחריות בתור כוח כובש לדאוג לאוכלוסיה הנכבשת. הניסיון להתעלם מאחריותה זו אינו חדש. שהרי ישראל גם בעבר, בלהט המשיחי לספח שטחים או לשלוט בהם, העדיפה להתעלם מהאנשים שחיים על שטחים אלה, אלא אם הם יהודים שהתנחלו בו. במקרה הספציפי הזה, הרעב משרת היטב את שלטון חמאס ואת תומכיו: הציניות הגדולה של שלטון, שלא רואה כאחריותו לדאוג לאזרחיו, מתחבא במנהרות ומפקיר את התושבים להפצצות הישראליות, חומס מזון כדי לספסר". 

"אלמלא הטרגדיה והתופת, ניתן לומר ששוב לממשלת ישראל ולחמאס יש אינטרס משותף, להעניש אוכלוסיה אזרחית של עזה. יש יותר מדרך אחת לפרק שלטון של חמושי חמאס, שלא מסכנת חטופים וגורמת סבל נוסף לאזרחי עזה ויש לקהילה הבין-לאומית אחריות עצומה, לא רק באמצעות מילים והצנחת שקי מזון".

מוהר: "אני סבור שישנה מדיניות ישראלית שמובילה בפועל למצוקת מזון חריפה בעזה, ושלא השתנתה גם אחרי דיווחים על כך, אלא כשהתחיל לחץ בין-לאומי כבד ביותר. גם חיילים וקצינים שמשרתים ברצועה דיווחו על המון רעב שפושט על מרכזי החלוקה ומסכן את חייו בשביל מזון בסיסי. ברור שקונסטלציה כזאת של חלוקת מזון, כפי שהתוותה ישראל, תביא לכך שלחלשים יותר בחברה העזתית לא בהכרח יישאר משהו".

עיר האוהלים הסמוכה לעיר עזה (צילום: AP)
עיר אוהלים סמוך לעיר עזה|צילום: AP

"אני חייב להגיד בנימה אישית שישראל חוסמת כבר כמה חודשים באופן הרמטי מזון, מים וסיוע הומניטרי לעזה, ועכשיו יהיה יותר קשה לישראל לטעון שאין פה מרכיב של כוונה. זה משהו שיכול להרשיע את ישראל, אנחנו מאבדים פה את כוח הטיעון שלנו ובני ברית, ולדעתי הדבר הזה יכול להיות מה שיאפשר את ההרשעה של ישראל בג'נוסייד".

"ברור לי שחמאס וכל מיני כנופיות תרמו משמעותית למצוקת המזון, אבל ככוח ששולט במרבית רצועת עזה גם לנו יש אחריות. ברמת המאקרו ניתן לומר שממשלת ישראל, כמי שערערה את ממשל חמאס (וטוב שכך) מבלי לייצר שום חלופות שלטוניות, נושאת באחריות גם על קושי בחלוקה הפנימית הסדורה של מזון בשל הכאוס שנוצר, כך שרק החזקים משיגים מזון ונוצרים כיסי רעב. גם אם הממשלה לא מעוניינת, לצערי, בכינון ממשל פלסטיני חלופי, המינימום זה ממשל צבאי שדואג לצרכי האוכלוסייה - כפי שמחייב גם החוק ההומניטרי הבין-לאומי ביחס לשטח כבוש". 

תגובת אמנסטי אינטרנשיונל

"אנו דוחים באופן קטגורי את ההאשמות. אמנסטי אינטרנשיונל עומדת מאחורי ממצאי המחקר שלה והמסקנות שלפיהן השלטונות הישראליים ביצעו וממשיכים לבצע פשע רצח עם נגד הפלסטינים בעזה. אנו נדהמים לחלוטין לראות שאמנסטי ישראל בחרה לנקוט עמדה ציבורית כזו בעת שהם ערערו על החלטת ההשעיה שלהם, ושהערעור הזה נמשך, ומוביל על ידי גוף ממשל עצמאי".

"הדירקטוריון הבין-לאומי הנבחר של אמנסטי אינטרנשיונל קיבל את ההחלטה להשעות את אמנסטי ישראל לתקופה של שנתיים בהתאם לתקנון של הארגון ולנהלי הממשל. הדירקטוריון הבין-לאומי קיבל החלטה זו עקב עדויות לגזענות אנטי-פלסטינית אנדמית בתוך אמנסטי ישראל - שגונתה על ידי חברי הדירקטוריון שלה עצמם, מה שהוביל להתפטרותם. זאת בנוסף לערעור העקבי של אמנסטי ישראל במשך שנים ארוכות על מחקרי זכויות האדם ועמדות המדיניות של אמנסטי אינטרנשיונל בנוגע לרקורד זכויות האדם של ישראל, והפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי והמשפט הבין-לאומי לזכויות אדם".

"תחת תנאי התקנון של אמנסטי אינטרנשיונל, הדירקטוריון הבין-לאומי היה מחויב לבחון את העדויות ולנקוט פעולה נדרשת כדי לטפל בבעיות הללו. דירקטוריון אמנסטי אינטרנשיונל פעל על פי כל נהלי הממשל הרלוונטיים לקבלת החלטות השעיה. בעקבות ההחלטה על השעיה, המימון לאמנסטי ישראל תוקן בהתאם לפעילות הציבורית המופחתת שלה, אך התמיכה הכספית מהתנועה לא הופסקה. לאורך כל התהליך הזה, חובת הזהירות כלפי הצוות הייתה עליונה".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv