השבוע הראשון של השנה העברית זימן לנתניהו אתגר גדול במיוחד: הקו המרכזי שלו אחרי 7.10 - מניעת מדינה פלסטינית - ספג מהלומה אחר מהלומה. נחזור לימים שאחרי הטבח - סוגיית המדינה הפלסטינית הייתה שזורה בנאומיו של נתניהו מהרגע הראשון - האסון הנורא קרה במשמרת שלו, אבל נתניהו מיהר להבטיח שהפלסטינים לא יקבלו מדינה פלסטינית כפרס. הוא גם סירב להכניס את הרשות הפלסטינית לעזה, ולהחליף את חמאס, והתגאה בכך בכל הזדמנות.השבוע באום, במשמרת של נתניהו, עוד ועוד מדינות הכירו במדינת פלסטין, בהן מדינות חשובות בעולם שנחשבות לטובות ידידותינו. הצפייה בדיון הייתה חוויה מתסכלת במיוחד - הטבח הנורא שהחל את המלחמה כמעט ונשכח, ישראל הוצגה כפושעת מלחמה, ומדינות כמו טורקיה הטיפו לישראל על זכויות אדם ואזרח. אבל כעס ועלבון אינם תוכנית עבודה, ואנחנו צריכים לשאול – איך הגענו לכאן? והתשובה היא - הגענו לאן שהלכנו. או יותר נכון, לאן שהממשלה הוליכה אותנו.מתחילת המלחמה נתניהו לא טרח להציג לעולם תוכנית מדינית משלו, והפקיר את חזית ההסברה להצהרות סהרוריות של שרים. רק בשבוע שעבר בישר איתמר בן גביר על שכונת שוטרים בעזה, בצלאל סמוטריץ' התגאה בבוננזה נדל”נית ובקופה שישראל עומדת לעשות על חורבות עזה, והשרה גילה גמליאל אמרה בריאיון טלוויזיוני שמטרת המבצע היא להפוך את עזה (ובהמשך את יוש!) ללא ראויים למגורי אדם, ובכך לכפות הגירה (אבל מרצון, כן?). איפה נתניהו? שותק. מתחילת המלחמה הוא אפשר לשרים להתבטא כאוות נפשם, ולעיתים קרובות גם הוא עצמו העדיף לדבר לבייס מאשר לשכנע את העולם בצדקת דרכו. התפיסה של נתניהו הייתה שהכול יסתדר ברגע שישראל תנצח, אז כולם יעמדו בתור כדי להתקרב אלינו, וממילא ארצות הברית תטיל וטו על כל החלטה מעשית. במילים אחרות - הכול בסדר.אבל בזמן שנתניהו נאם והבטיח למנוע מדינה פלסטינית העולם התקדם, והניהול הרשלני שלו נתן לפלסטינים הישגים מדיניים מרשימים. העולם מאוחד סביב דרישת חמאס לסיים את המלחמה וסביב פתרון שתי המדינות. מכאן שלא מספיק לרצות למנוע מדינה פלסטינית, ולהאשים את יריביך שהם יאפשרו לה לקום. צריך לפעול ולנהל באופן שישיג את המטרה - להציג אלטרנטיבות, להיות אקטיבי ולהילחם על כל מדינה ומדינה. וכן, זה מזכיר משהו... נתניהו גם היה זה שהצהיר שיילחם בחמאס, ובפועל היה זה שמימן אותו.כל זה קורה בעיתוי רגיש במיוחד - בזמן שמתחילים הדיונים על סיום המלחמה. הודעות הברכה שהוציא חמאס אחרי הכינוס מלמדים שהוא מרגיש בעמדת כוח דיפלומטית. גם צעדי התגובה שנבחנים בישראל עלולים להעצים את הסחרור עוד יותר. זה בדיוק מה שרוצים שוחרי רעתה של ישראל – עוד מהלכים שיבודדו את ישראל ואולי ירסקו גם את הסכמי אברהם.הסוגיה הזו - של ניהול האתגרים באופן שישיג את המטרות - עומדת לפגוש את נתניהו גם בסוגיות נוספות. באופן רשמי, 27.10.2026 הוא יום השבתון שבו אזרחי ישראל ייצאו לקלפיות. בפועל, גם בכנסת יודעים, הסיכוי שהכנסת תאריך ימים עד למועד הבחירות החוקי נמוך.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןהמכשול המרכזי שעומד בדרכו של נתניהו לסוף הרשמי של הקדנציה הוא חוק הפטור מגיוס. המושב יתחדש בעוד כחודש ואיתו הלחץ החרדי. כרגע נתניהו מורח את החרדים בדבש ומשדר רצון טוב, אבל בפועל כבר שבועות שאין התקדמות בוועדת החוץ והביטחון. אנשי הצבא וחיילי המילואים המותשים ממשיכים לבזבז את הזמן שלהם בוועדה כשאפילו אין נוסח מעודכן מול העיניים.בניסיון לקנות זמן יור הוועדה בועז ביסמוט ינסה להציג נוסח, אבל נתניהו עצמו עדיין לא החליט אם הוא מעוניין לשלם את המחיר הציבורי הכרוך בהעברת חוק השתמטות. סקר מנו גבע מלמד ש-35% ממצביעי הקואליציה אומרים שכוונתם להצביע לקואליציה תיחלש אם יעבור חוק כזה. במילים אחרות, חוק ההשתמטות עלול להפוך לנקודת שבר אמיתית ולכן נתניהו יחשוב טוב לפני שייקח את הסיכון.בסביבת ראש הממשלה יש מי שחושב שסוגיית הגיוס כל כך רגישה שנתניהו צריך בעצמו להודיע שלא ייכנע לחרדים ולפזר על כך את הכנסת בעוד כמה שבועות. נתניהו עצמו מעדיף כרגע לשפר את מצבו בסקרים ולהשלים עוד כמה משימות, אבל הלחץ עליו גובר. כך או כך, הוא ינסה להשתמש בתקציב כדי לפתות את החרדים להישאר. גם להם יש אינטרס להשפיע על התקציב הבא, מחשש שימצאו את עצמם באופוזיציה.כל זה מביא את נתניהו בפתח תשפו אל סף הסערה המושלמת, עשרות המעצרים החרדים מקשים על שס ויהדות התורה להישאר בפנים לאורך זמן והופכים אותם לבדיחה ברחוב החרדי. בשבוע שעבר אפשרו לחיים כץ להתמנות לשר השיכון (תיק רביעי שהוא מחזיק!), כשעשרות חרדים במעצר. אם הסקרים שמנבאים לבן גביר 5 מנדטים בלבד יחזרו על עצמם, הוא עשוי לשקול פרישה לאופוזיציה בניסיון לשקם את תדמיתו. גם סמוטריץ' יצטרך לקבל החלטות קשות, אם נתניהו יאמץ הסדר לסיום המלחמה.אז מה יעשה נתניהו בזמן שנותר לו עד הבחירות?הסוגיה המרכזית היא כמובן המלחמה - הפגיעה בתדמית מר ביטחון אחרי 7.10, והכתם שכל כך קשה להסיר מהמצח. נתניהו רוצה להגיע לבחירות כשהציבור הישראלי כבר נהנה משקט ביטחוני, והמלחמה בעזה והניצחון המוחלט מאחוריו. בשנתיים האחרונות היו לא מעט הישגים בטחוניים כמו מבצע הביפרים, התקיפה באיראן וחיסול יחיא סינוואר, אבל בעזה ישראל הולכת ושוקעת בבוץ. 8 חיילים נפלו רק בשבוע החולף, חמאס רחוק מפירוק, אזרחי ישראל ממשיכים לרוץ למקלטים, והחטופים בסכנת חיים ממשית. המטרה של נתניהו היא לסיים את המבצע בעסקת חבילה שתכלול הישגים נוספים בגזרות נוספות כמו סוריה, לבנון וסעודיה. כך יוכל להוביל קמפיין שבו יטען להיפוך אסטרטגי ושינוי פני המזרח התיכון. האסון, כך יטענו אנשיו, קרה באשמת מערכת הביטחון אבל ההישגים שבא אחריו - בזכות המדיניות שלו.ואחרי נאום ספרטה, שווה לשים גם לגזרה החברתית-כלכלית. בסקר מנו גבע שערכנו בשבוע שעבר, 70% נותנים לממשלה ציון גרוע. 44% אומרים שמצבם הכלכלי הורע, מול 7% בלבד שאומרים שהשתפר. בקבוצות מיקוד שנערכו בשבוע האחרון על ידי אחד המכונים המובילים בישראל בקרב מצביעי הליכוד, עולה תמונה מדאיגה מבחינת נתניהו: התומכים שלו לא ממהרים לעבור צד אבל שוקלים ברצינות להישאר בבית. הרגש המוביל בקרב חלקים גדולים ממצביעי הליכוד המסורתיים הוא שלא רואים אותם - גם כאן התחושה היא שהעסק לא מנוהל, שהפוליטיקאים איבדו את החיבור לציבור, וממוקדים אך ורק בכיסא שלהם.הציבור הליכודי מרגיש את זה ביוקר המחיה ובחיי היום-יום, ובעיקר בפריפריה יש תסכול מכך שהמערכות לא מתפקדות והשחיתות מחלחלת. רבים מהם חווים דיסוננס בין הערכה מסוימת לנתניהו כמנהיג והצבעות העבר שלהם לבין התחושה שהאבא הפוליטי נטש אותם ברגע האמת וגם בחיי היום-יום. הרגעים האלו שבהם המצביעים הפוטנציאליים מרגישים על בשרם את הניהול הכושל של המדינה הם אלה שבהם הם שוקלים לא להשתתף במשחק הדמוקרטי בכלל. זה כמובן דרמטי כי בימינו בחירות לא מוכרעות רק בשל מעבר של בוחרים אלא גם בשל אחוזי ההצבעה בכל מחנה. נתניהו יצטרך לעורר את המחנה שלו או לחלופין לנסות לדכא את הצד השני, ולנסות לשכנע אותו שאין לו בשביל מה לצאת להצביע.גם זה צפוי לקרות לפני הבחירות: הקמת ועדת חקירה ממשלתית שנתניהו תכנן כמעט מהרגע הראשון. נתניהו מנסה לברוח מכשלי העבר באמצעות שליטה במינוי חברי הוועדה. הסיוט הכי גדול שלו הוא ועדת חקירה ממלכתית שתקום אחרי פיזור הכנסת כמו שהיה באסון מירון. ולכן הוא ינסה להקדים תרופה למכה: להקים ועדה ממשלתית עם מינויים בשליטה מוחלטת שלו. גם אם ישלם מחיר ציבורי, והמשפחות לא יידעו את נפשן, נתניהו לא יסתכן בוועדה עצמאית בנושא שישפיע על האופן שבו תיתפס כל הכהונה שלו מבחינה היסטורית.ויש לנתניהו עוד שתי משימות ב- -to do list הפוליטי לפני הבחירות: לפצח איך הוא לוקח קולות ימניים שברחו, ומה עושים עם הרשימה המפוקפקת של הליכוד, שכבר כוללת יור ועדת כספים שחשוד באונס, ושרה שהשתמשה בכספים שנועדו לחלשים ביותר בחברה (על פי החשד כמובן).המשימה הראשונה לא פשוטה - כבר חודשים שנתניהו מנסה להקים מפלגת לוויין ימנית של ביטחוניסטים דוגמת יוסי כהן, דדי שמחי, עופר וינטר ואחרים שנועדה למשוך את קולות המאוכזבים, ותרכיב איתו ממשלה אחרי הבחירות. אלא שאף אחד מהם לא מביא מספרים מלהיבים ואחרים עוד לא ששים לקחת על עצמם את המשימה. נתניהו ממשיך להפוך כל אבן בתקווה שעוד יצליח.ומה עם הרשימה? נתניהו מתכוון לפעול בפריימריס כדי לטהר מהרשימה את כל החשודים בפלילים למיניהם. הוא אומנם נותן להם גיבוי ציבורי אבל תופס אותם כמעמסה פוליטית שיש להשליך מהספינה. במקומם ינסה להביא ליכודניקים לשעבר שזוכים לתמיכה ציבורית דוגמת יובל שטייניץ או אחרים. ומה עם הוקרת תודה לכל מי שעמדו לצידו ולחמו ביועמשית? הם עשו את שלהם, עכשיו צריך להיפטר מהם, זהו חוק היער הפוליטי: מי שכבר לא מועיל עף מהעץ, כדי שחלילה לא יעמוד בין נתניהו לבין ניצחון, או לכל הפחות בלוק חוסם.