"יש לנו שיעור הצלחה גבוה מאוד – כ-80% מהנשים עוברות את הגבול (לישראל) בהצלחה", נכתב באותיות מוזהבות ברוסית. "אלפי אנשים טסו לישראל כדי לעבוד איתנו, ואנחנו יודעים מניסיון מה צריך לעשות ומה לא כדאי לעשות בנמל התעופה". אתר אחר, שמנסה לגייס נשים ברוסית לאותה מטרה מפוקפקת, מצהיר: "אין לנו שום בעיות עם המשטרה".
מאחורי ההבטחות הללו מסתתרות רשתות סחר בנשים, שלאחרונה מצאו להן דרכים חדשות ועקלקלות להבריח נשים ארצה: גבול ירדן הפך בשנתיים האחרונות לנקודת הכניסה העיקרית של רשתות סחר בנשים למטרות זנות בישראל. תחקיר "שומרים" חושף כי הנשים, בעיקר ממזרח אירופה ומדרום אמריקה, מתודרכות בידי גורמים שנמצאים בישראל – ואז נשלחות לארץ במסלולי נסיעה ארוכים ומסוכנים. כשהן מגיעות, ההבטחות למשכורות עתק ולתנאי חיים נוחים מתנפצות בפניהן.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ניתוח של התכתבויות בנושא בצ'אטים וברשתות החברתיות, שיורדים לפרטי-פרטים של הכניסה לגבול והדרך לישראל, מעיד על שיטות גיוס מחושבות ועל אמצעים שניתנים לנשים כדי לעבור את הגבול, במסע שבסופו יהפכו לעובדות בזנות בתנאי אלימות ודוחק כלכלי.
דירות יוקרה ושכר של 60 אלף דולר
גיוס הנשים, בעיקר במדינות ברית המועצות לשעבר, נעשה בגלוי ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט. אתרים עם שמות נוצצים כמו Golden-Vip מציגים תמונות של חוף הים באילת, יאכטות בהרצליה ומועדוני יוקרה בתל אביב, במטרה לפתות נשים.
ההבטחות כוללות משכורות דמיוניות של עד 65 אלף דולר בחודש, מגורים בדירות יוקרה בתל אביב ועוד. אחד הקשיים המרכזיים הוא ההגעה לישראל, והאתרים מבטיחים הדרכות כיצד לעבור את ביקורת הגבולות ללא בעיות.
חסימת הכניסה דרך נתב"ג
לאחר פרוץ המלחמה הפכה הכניסה לישראל דרך שערי נמל התעופה בן-גוריון לקשה הרבה יותר. הדברים באים לידי ביטוי בקבוצות טלגרם ברוסית, שבהן נשים רבות מחליפות מידע ועצות. התמונה המצטיירת מהן היא של בדיקות קפדניות, שלעיתים נמשכות כמה ימים. "יש כאוס מוחלט בנמל התעופה, וממש לא בטוח שיכניסו אותך, אנשים נתקעו שם יומיים ונאלצו לישון בו", כתבה אחת הנשים.
אישה אחרת הוסיפה כי "הגבול בשדה הוא לוטו", ושלישית העידה כי אנשי ביקורת הגבולות לוקחים את הטלפונים של הנשים ומשחזרים בהם כל הודעה, תמונה וסרטון, כדי לבדוק את סיבות הגעתן לישראל.
הכניסה החדשה לישראל – גבול ירדן
הצצה למציאות המשתנה בגבולות מספקת נעמה סבתו, עובדת סוציאלית בארגון "לא עומדות מנגד", שהוזעקה בשנים האחרונות שוב ושוב על ידי רשויות ביקורת הגבולות כדי לסייע לקורבנות. בחודשים האחרונים, במקום להגיע לנתב"ג, היא פוקדת יותר ויותר תחנות משטרה בירושלים – שם היא תומכת בנשים שהוברחו דרך ירדן.
סבתו אומרת כי מדובר במגמה מדאיגה, ומדגישה שהמסלול הזה מסוכן יותר לנשים מהכניסה דרך נתב"ג, וחושף אותן לסיכונים רבים. "נתב"ג לא מבודד או מרוחק, ואילו המעבר מירדן כולל לרוב דרכים מוסוות יותר, והוא מסוכן הרבה יותר", היא מסבירה ומספרת על נשים מאזור תיגראי שבאתיופיה שנפלו קורבן לניצול בדרך לישראל. "זה מסוכן בהרבה מלטוס ישירות לנתב"ג", הוסיפה. "אנחנו רואים רק את מי שכבר זוהתה – אז כמה אחרות יש שעדיין לא פגשנו?"
סבתו פגשה עד כה כתריסר נשים מברזיל, אישה מאזור תיגראי ואחת מדרום אפריקה, שנעצרו בעת ניסיון להבריחן דרך ירדן. עם זאת, רוב הנשים בזנות עדיין מגיעות מרוסיה ומאוקראינה, שם הגיוס שיטתי ומאורגן.
שנות המלחמה באוקראינה רק תדלקו את התהליך. לפי דוח של עמותת א.ס.ף, ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל, כ-850 נשים אוקראיניות נאלצו לעסוק בזנות בישראל מתחילת המלחמה.
למה דווקא ירדן?
המעבר מנתב"ג לירדן כנקודת הכניסה לרשתות הזנות נובע מכמה סיבות: אומנם הפעילות בנתב"ג לא פסקה, אך היא פחתה באופן ניכר בשל המלחמה בעזה, עניין שהקשה על נשים זרות לעבור בלי לעורר חשד. בחסות החשש הביטחוני גם הוחמרו הבדיקות, וביקורות הגבול הובילו למעצר ולגירוש של נוסעים רבים מרוסיה, מבלארוס ומאוקראינה, לעיתים בעילות מוטלות בספק.
דוברי רוסית רבים שניסו לבקר חברים בישראל סיפרו כי לא הותר להם להיכנס למדינה, אף שהיו ברשותם פרטים על מקום הלינה, אשרות שהייה וכרטיסי טיסה חזרה. המגייסים מודעים היטב לשינוי. אחד מהם הסביר לאישה שהתעניינה בהגעה לישראל: "את לא יכולה פשוט לקנות כרטיסים באופן ספונטני. הכול חייב להיות מתוכנן בקפידה. טיסות אקראיות אינן אפשרות".
אזהרותיו של המגייס ותוכנית הפעולה המפורטת שהציג בהמשך משקפות את אופייה המאורגן והשיטתי של הרשת ואת היכרותו המדויקת עם כל שלב בתהליך הברחת הנשים.
סיגל רוזן, מהמוקד לפליטים ולמהגרים, הנאבק גם בסחר בבני אדם, מדגישה את הסכנות שבחציית הגבול דרך ירדן. לפני כארבעה חודשים ירה צה"ל למוות באזרח אוגנדה ובשני אזרחי אתיופיה שניסו לחצות את הגבול מהממלכה כדי למצוא עבודה בישראל. "אנשים חפים מפשע, ובהם פליטי מלחמות, נורו למוות כי החיילים היו מפוחדים ולא נצמדו לנהלים", היא אומרת. "אולי החיילים צעקו 'עצור' בערבית, אבל אם המהגרים לא מבינים ערבית, הם לא עוצרים – והחיילים יורים".
הוראות המגייס – איך חוצים את הגבול? עם התהוות הקושי להיכנס ארצה דרך שערי נתב"ג, ובעקבות הקושי בהסתננות מגבול מצרים בשל הגדר, נוצר מסלול הכניסה הפופולרי החדש. "כרגע אפשר להיכנס רק דרך ירדן", הסביר מגייס ברשת זנות לאזרחית רוסייה בשיחה בטלגרם. "את תצטרכי לרכוש כרטיסי טיסה לירדן. אנחנו נממן שהייה של שישה ימים במלון בעמאן, שעולה בערך 500 דולר, ונשלם גם על אוכל ועל האוטובוס לישראל. את חייבת שיהיו לך לפחות 1,000 דולר כדי לעבור את הגבול".
מי מפעיל את מגנון ההברחה?
את הוראות הכניסה מעבירים דוברי רוסית שנמצאים בישראל. רק לפני כמה חודשים הוגש כתב אישום נגד שבעה בני משפחה שהפעילו רשת מתוחכמת לשירותי מין, שגייסה נשים ישראליות וזרות וריכזה את פעילותן.
עם זאת, התופעה מוכרת כבר שנים רבות: כבר ב-2017 הזהירה דינה דומיניץ, המתאמת הלאומית למאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, מפני גורמים עברייניים שמביאים ארצה נשים מאוקראינה, מולדובה, בלארוס, רוסיה וגאורגיה, כביכול כתיירות, לעבודה בזנות. "הנשים מתחלקות בכסף עם הסוחרים שמלינים אותן בדירות ובבתי מלון, וככלל עוזבות עם תום תקופת אשרת התייר (שלושה חודשים) חזרה למדינתן".
בריאיון לעיתון הארץ הבהירה דומיניץ: "לאורך הזמן אנו עדים להחמרה מבחינת סממני השליטה בנשים – יותר אלימות, אונס לעיתים, או 'בדיקת הסחורה' במונחי העוסקים בתחום". התקנות שאוסרות צריכת זנות בישראל (שהוארכו בחודש שעבר) ומטילות קנס על מי שצורך אותה לא שינו דבר.
על פי דוח שהוצג לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הכשל העיקרי של התקנות נובע מהיעדר אכיפה מצד המשטרה. ממצאים דומים עלו בתחקיר "שומרים" מ-2023, שחשף כי המשטרה נוהגת סלחנות כלפי תעשיית הזנות בדרום תל אביב כדי למנוע את התפשטותה למקומות אחרים. לאחר הפרסום סגרה המשטרה 11 בתי בושת.
גם המלחמה בעזה לא עצרה את הסחר
תעשיית הסחר בנשים לא עצרה את פעילותה גם בעיצומה של המלחמה בעזה. בשיחות מקוונות בערוצי הטלגרם הרוסים תוהות נשים על הסיכונים הכרוכים במלחמה. כשהתשובה מגיעה מנשים אחרות – בישראל או מחוצה לה – היא לרוב נחרצת כמו התגובה הזאת: "לא, אל תיסעי, זה מסוכן! את צריכה לעקוב אחרי החדשות. מה הטעם בכסף אם אפשר למות בכל רגע?"
סוחרי הנשים, לעומת זאת, מנסים למזער את הסכנה. כך, למשל, ענה אחד מהם על שאלה בנושא: "אני לא מבין בכלל על איזו מלחמה את מדברת. אין מלחמה בתוך ישראל". הוא הוסיף בתשובה לאחת הנשים כי ידריך אותה כיצד לעבור את ביקורת הגבולות, אך דרש ממנה קודם לשלוח פרטים אישיים מפורטים: גיל, משקל, אזרחות ותמונות תקריב.
סבתו מדגישה כי העובדה שנשים בוחרות לנסוע דרך ירדן בימי מלחמה בישראל היא סימן ברור לניצול: "ההחלטה לנסוע דרך ירדן, בימים כאלה, היא דגל אדום. הנשים חייבות להיות במצב מאוד קשה, או שמישהו שולט בהן, מארגן להן את המסע ומשלם על כל התחבורה והתנועה שלהן".
אחרי המסע המסוכן לישראל, נשים בקבוצות מתארות חוויות נוספות מהמציאות הקשה שמצפה להן. אחת מאותן נשים העידה: "תקפו בחורה, שדדו אותה. זו לא הפעם הראשונה". בפורומים מקוונים אחרים העידו נשים על תנאי מגורים ירודים בבת ים, מוקד ידוע לשמצה של זנות דוברת רוסית, ושכר נמוך שלא מספיק לכסות את הוצאות המחיה בישראל. נשים רבות שיתפו סיפורים על אלימות, שוד וסחיטה שחוו במהלך שהייתן בארץ.
פנינו כמה פעמים למשטרת ישראל ולרשות האוכלוסין בבקשה לתגובות, אך אלה לא התקבלו עד למועד פרסום הכתבה.