השחקן מוריס כהן כבר הודיע שלא ישתתף בסדרה "איננה". אלא שאז הגיעה שיחת הטלפון מהיוצרים, ובה הודיעו לו שהתסריט עבר כמה שינויים. "אני פחות מתחבר לתכנים אינטימיים", אומר השחקן בריאיון ל-N12. "אשתי ואני (השחקנית רותם זיסמן-כהן) מנהלים אורח חיים דתי. אחד מהכותבים של הסדרה גר, כמוני, בזיכרון יעקב. נפגשנו בסופר, והוא אמר לי, 'תשמע, מוריס, יש איזה תפקיד שהוא בול בשבילך, אבל אמרו לי שאתה לא תעשה את זה, יש סצנות של נשיקות'. אמרתי לו שאם הוא לא יכול לוותר על זה, אז אני מצטער, ותודה שהוא חשב עליי. עבר זמן ויצרו איתי קשר. נאמר לי שנעשתה עבודת תסריט ושהסצנות האינטימיות היו לא רלוונטיות. קיבלתי את התפקיד ויצאנו לדרך".
דרמת המתח שעלתה השבוע ב-yes, שיצרו יאיר שגיא וישי אוריין יחד עם הבמאי אילן עבודי, עוקבת אחר נויה (נועה קירל), נערה שנהרגת בתאונת דרכים. בעקבות סימני השאלה הרבים המתעוררים יוצא אביה אבנר, איש צבא משוחרר, יחד עם חברתה הטובה כדי להבין מה קרה לבתו. המפתח לפתרון התעלומה טמון בסמארטפון שלה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אני אוהב את אבנר. הוא איש של אמת. איש שמחפש אמת", אומר כהן (49) על הדמות ומוסיף על החוויה בכניסה לתפקיד: "לא חסר לי פורקן מבחינה רגשית. הרבה דברים תופסים אותי בגלל שהילדים שלי גדולים. כשחקן אתה צריך לדמיין מציאות רגשית מתוך סיפור שלך. אתה חייב להביא את זה מהפחדים ומהחיים שלך. הילדה הולכת לבד לפארק... אתה מפעיל את כל העולמות שלך. אתה רוצה שתהיה כמה שיותר קרובה אליך. הרגש הזה קיים".
עלילת הסדרה, שמבקרי הטלוויזיה כבר סימנו כהכלאה של "מראה שחורה" ו"אופוריה", כוללת "וייראלז" – טכנולוגיה מומצאת שבאמצעות עדשות ראייה מכניסה את האדם לעולם של מציאות רבודה. כשהוא נשאל מה תפס אותו בתסריט משיב כהן כי אלה היו היחסים בין האב לבת. "הילדה שלי בת 9. אתה רואה את הצורך באהבה שלה, את הצורך הזה שתהיה איתך. היום זה דור אחר. הילדים מפותחים ובוגרים נורא לגילם, ובתוך זה אתה נלחם על המקום שלך. בטח אבנר, שהיה איש צבא ונמצא בקושי בבית. פתאום הוא קולט שהוא פספס הרבה דברים בחיים של הבת שלו ומה שנשאר הוא זיכרונות מהטלפון ומהמחשב. רק ככה הוא מכיר אותה".
"זה לא עבר את הגבול שלי"
רשימת היצירות שהשתתף בהן כהן, שאת הקריירה שלו החל לפני כ-20 שנה, ארוכה ומתארכת. תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה – הוא היה על הבמות ומול עדשת המצלמה: "מגדלים באוויר", "רביעיית רן", "שנות ה-80", "בתולות", "זגורי אימפריה", "כפולים", "אבינו", "תיק נעדר" ועוד. לפני כמה שנים החלו מוריס ואשתו רותם בתהליך חזרה בתשובה, במקביל לשלל התפקידים.
כשהוא מדבר על הקונפליקט הקיים בין חייו המקצועיים לאורח החיים שלו, הוא מזכיר גם את הסדרה "בהסתורה", של כאן 11, שעוד לא יצאה. "הציעו לי את התפקיד, סיפרו שזה על העולם החרדי. חשבתי שרוצים ללכלך על החרדים ולא הייתי מעוניין להיות חלק מהדברים האלה. לא ניגשתי לאודישן. היוצר יוסי מדמוני דיבר איתי. אמר לי, 'תשמע, מוריס, זה סיפור על אנשים', וביקש שאקרא את הפרק המיועד. קראתי אותו ואמרתי לעצמי שאין דבר כזה שאני לא עושה את זה. אף אחד אחר לא יוכל לעשות את זה. אלה תקופות בחיים. זה תפס אותי".
"ברגע שאתה ברור לעצמך – לסביבה זה ברור מאוד", מוסיף כהן. "אפרופו מה שקרה עם התסריט הראשוני של 'איננה'. יש בסדרה סצנה עם קרן (קרן ברגר, המגלמת בסדרה את רויטל – נ"כ) וזה ממש עדין. עבר. אני חייתי עם זה בשלום. זה לא עבר את הגבול שלי. אבל בתעשייה לא יכול להגיע שחקן חדש ולהגיד בתיאטרון: אני לא משחק בשבת. אבל אם אתה כבר שחקן ואתה מנכיח משהו כזה – אפשר לכבד את הדרך של הבן אדם. זה לא הפריע לי. אני לא שם. אני לא במקומות האלה. אתה מאיר אצל אנשים נקודת אור, כולנו חיים חיים כפולים בסופו של דבר. כולנו. רק את עצמנו אנחנו מכירים".
"לא הכרתי את קירל"
"אנחנו בלי טלוויזיה", אומר כהן כשהוא נשאל אם יש להם בבית טלוויזיה או סמארטפון. "את התכנים שלי אני רואה במחשב. זה משהו שבאמת רותם אשתי בחרה, ואני שמח על כך. הבת שלי במסגרת דתית. זה לא חסר לה. אני פתאום רואה אותה חיה ילדות כמו שלנו, של פעם. פשטות. היא יכולה לבלות עם חברה בלי טלפון שלוש-ארבע שעות. הן בעולמות שהן בונות.
"אני אוכל על ה-ChatGPT סרטים, אתה לא יודע מה יכול להיות. זה הופך אותי לעצלן, אני יכול לעשות את מה שהוא עושה בעצמי, וטוב יותר. מה שקורה בסדרה – זה לא עולם רחוק. אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של הוליווד, כל מיני דברים הוצגו בסרטים – וקרו. מכינים אותנו. יש גם המשקפיים של גוגל, שהם כמו עדשות. מה שקורה בסדרה לא רחוק כל כך ממה שכבר קורה במציאות. אולי זה עוד לא התפוצץ, אבל זה כאן, אנחנו חווים את זה. אנשים יכולים ללכת לאיבוד בתוך הדבר הזה. זה לא רחוק".
בסדרה אתה מגלם את אבא של הדמות שמשחקת נועה קירל. איך הייתה העבודה איתה?
"תראי, בעיקר חיפשתי אותה", הוא אומר בחיוך, "אבל הרגעים שכן היו יחד על הסט היו נעימים, ועם אנרגיה טובה. היא פרטנרית. אני לא הכרתי אותה... אני לא חשוף לאירוויזיונים וזה. פתאום שיחקנו ואמרתי לעצמי, 'איזה תותחית, מקצוענית. שאפו'. זה הרשים אותי מאוד. היא טוטלית. מצאתי את עצמי בלי טקסט, והיא באה מוכנה. זה ראוי להערכה, היא לא סתם במקום שהיא נמצאת בו".
"הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי"
"אנשי הביטחון רודפים אותי בקריירה שלי", אומר כהן על התחושות לגלם איש צבא בתקופה טעונה כל כך בישראל. "עשיתי עם אשתי סרט על פלוגה ג', 'בין חומות', הוא קיים בנטפליקס. יצא לי להיות כמו זבוב על הקיר בעיר העתיקה, ליד מג"ב. אתה מבין שבכל מקום יש פוליטיקות. אנחנו, בתור בני האדם, רוצים את הכי טוב בשביל עצמנו. בן אדם שעושה את העבודה שלו... אני נוטה לחשוב שהוא קודם כול למען מדינת ישראל. אם מסתכלים על זה ומתחילים לחשוב שהייתה 'פגיעה בכוונת מכוון' – אני לא חושב שמישהו יכול לחשוב ככה. אי אפשר לראות את הלוחמים הגיבורים שלנו ולחשוב ככה".
הוא עצמו גדל באילת ושירת בצבא במצפה רמון. "הייתי ילד אילתי טיפוסי, חופשי. חיפשתי להיות ג'ובניק כשקיבלתי צו גיוס בתור מתבגר", הוא עוצר ונזכר. "זה ממש רגע בחיים, המכתב הזה. נכתב שם שנמניתי עם אלה שקיבלו נתוני קב"א גבוהים. זה עבר לי מתישהו בראש, שאולי הייתי צריך ללכת... אבל החיים הביאו אותי לפה, ומכאן אני משפיע בדרך שלי".
בשבוע האחרון תפס משבר חוק הפטור מגיוס כותרות, לצד הידיעות הקשות מנשוא והבלתי פוסקות על לוחמי צה"ל שנהרגו ברצועה. "מהמקום שאני נמצא בו זה באמת מורכב. אני מסתכל על ההיסטוריה, כולם היו יוצאים למלחמה – צדיקים, רבנים. אם זו מלחמה מוצדקת, אם אין לאנשים אינטרסים, כולם צריכים להיכנס למלחמה ולהילחם". במבט על מה שקורה היום הוא אומר: "אני מבין את האבא הדתי שאומר שהוא מעדיף לשבת ללמוד מאשר ללכת למלחמה של פוליטיקאים. אם זו מלחמה קיומית – וואללה, בואו נצא למלחמה. אבל אתה לא יודע מה קורה שם. אתה כבר לא יודע מה האמת".
בקורונה רותם ואתה החלטתם שלא להתחסן. חטפתם אז הרבה אש וביקורת. במבט לאחור אתה שלם עם ההחלטה הזו?
"זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי. זו הפעם הראשונה שבחרתי בחירה חופשית. שלי. בלי לחץ חברתי או מדיני, של המשפחה או של אנשים שלא היו חברים. במשפחה לא התקרבו, לא דיברו. היום, את יודעת, אנשים מסתכלים עליי ומתביישים בהתנהגות שהייתה אז. אני לא מאשים אף אחד. הייתה תודעת פחד חזקה מדי. בהגדרה, מה זו מגפה? בהלכה מגדירים מגפה ככה: על כל 500 איש צריכים למות 10 אנשים, או שחיות מתות ברחוב. יצאתי וציפורים צייצו. הכול היה בסדר. אלה החלטות, רגש, משהו בסיסי שיש לאדם. אני מפחד בגלל שמפחידים אותי או שלא. אפשר לבחור אחרת".
הקריירה בסטארטאפ
במקביל לקריירת המשחק אתה עובד על סטארטאפ שמציע פתרון ומאפשר שלא למלא יותר מים לווישרים ברכב. איך שני הדברים מתיישבים? איך זה קרה?
"בעברי עבדתי ברפאל. כאן בסטארטאפ לא באמת ידעתי למה אני נכנס. התחלתי כפרזנטור, אבל מהר מאוד נהייתי חלק מהעניין. השותף שלי חגי עמיר, שעבד איתי ברפאל, פנה אליי ושאל אם גם לי יוצא להיתקע בלי מים בווישרים. שם זה התחיל. מאז עשיתי הכול חוץ מלהיות רק פרזנטור.
"הגענו למוצר שבימים אלה מתחיל להימכר דרך חברות רכב, כמו כלמוביל. זה מוצר פשוט אבל חשוב – מערכת שדואגת שתמיד יהיו מים במכל המגבים. ברכבים חשמליים, לדוגמה, המים נשטפים מהר יותר, והפתרון שלנו נותן מענה גם לצורך בטיחותי וגם לצורך סביבתי. זה לא חוסך כסף בטווח הקצר, אבל אחרי שלוש שנים כן – וזה גם אקולוגי, כי זה מצמצם את השימוש בפלסטיק".
"דרך הפרויקט הזה נפתח לפניי עולם חדש. פתאום אתה שולח מייל למנכ"ל וכותב, 'אהלן, מדבר מוריס כהן, ויש לי מוצר טוב ביד' – זו למידה חדשה. זה קידם אותי בכמה מדרגות. אני מאוד מאמין במוצר הזה, ומאמין שהוא צריך להיות בכל רכב".
אמרת בעבר שאתה חושב להפסיק עם עולם המשחק בגיל 50. זה מתקרב – זה עדיין בתוקף?
"זה מה שאמרתי. כשחקן אתה צריך לשרוד, ואם אתה לא עובד איזושהי תקופה... כל מי שבא מעולם המשחק יכול להבין את המציאות הזאת. בא לי רגע שנייה אחת לנסות לעשות משהו שמביא נחת. אני יכול להביא משהו מאוד משפיע. אני כן רוצה להיות בעולם המשחק, אבל לא יודע באיזו דרך".