בזמן שישראל דוהרת לעבר כיבוש מלא של רצועת עזה, בממשלה מסבירים שמדובר באמצעי לחץ על חמאס שנועד להחזירו לשולחן המשא ומתן. בהנהגת חמאס, עם זאת, לא נראה שמתרשמים מהאיומים הישראליים – במיוחד אם עוקבים אחרי מסלול התנועה של בכירי הארגון בשבועיים האחרונים, בציר דוחא–איסטנבול–קהיר, שם הם מקיימים פגישות עם גורמים במדינות המארחות בנוגע להתפתחויות האחרונות של המלחמה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בשטח עצמו, בעזה, מדווחים על שיפור קל בלבד בהכנסת הסיוע ההומניטרי. בתוך שבוע הצניחו שש מדינות שונות קרוב ל-800 חבילות באישור ישראל. רובן הגיעו למחנות המרכז, וזאת נוסף על כמה מאות משאיות שנכנסו לאזורים אחרים ברצועה. גורמים רשמיים בישראל מסבירים כי מאות משאיות חדשות עדיין ממתינות לאיסוף בצד הפלסטיני של מעבר כרם שלום ומעבר זיקים. אלא שבעולם, ובפרט בארה"ב, מאמצי השבועיים האחרונים נתפסים כרחוקים מלהיות פתרון ממשי למשבר ההומניטרי החמור.
בחמאס מזהים בכך דווקא הזדמנות: "אנחנו מוכנים לחזור לשיחות על עסקה והפסקת אש רק אם יסתיים משבר הרעב ותוסדר הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה", הצהירו. קשה לתפוס את השינוי הקיצוני שחל בתוך פחות משלושה שבועות: רק בסוף החודש שעבר עסק המו"מ בדוחא במפות פריסה מחדש של כוחות צה"ל לקראת הפסקת אש ובמנגנוני שחרור אסירים פלסטינים תמורת חטופים. כיום אין שיח כלל, לא על חידוש השיחות ולא על אופק כלשהו. להפך, התוכנית שמובילים כעת היא להרחיב את הלחימה, למרות חששות משפחות החטופים וראשי מערכת הביטחון.
ההחלטה הזאת מתקבלת בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו מתקשה לספור כמה מחברי הקואליציה שלו עדיין בפנים וכמה כבר בחוץ. השקט מצד המפלגות החרדיות בצל הפגרה בכנסת לא מעיד בהכרח על כוונה לשוב לממשלה, לאחר הפרישה החלקית בעקבות משבר חוק הפטור מגיוס. גם לאחר הדחתו של יולי אדלשטיין ומינויו של בועז ביסמוט ליו"ר ועדת החוץ והביטחון לא מזהים במפלגות החרדיות פשרה באופק. הייעוץ המשפטי של הכנסת קבע כי היו"ר החדש יידרש לנהל מחדש דיונים מקצועיים בכל הסוגיות הנוגעות לחוק בגרסתו המרוככת, כדי לוודא שיעמוד במבחן בג"ץ. לפי ההערכות, הדיונים האלה יימשכו חודשים, לא שבועות. ובינתיים שוטרים צבאיים עוצרים תלמידי ישיבות עריקים.
בדרך לאישור החוק תצטרך הממשלה גם להשלים את הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שמתפקדת בשלב זה כרגיל מתוקף החלטת בג"ץ, אף שהדחתה כבר אושרה בממשלה. בחודש הבא יתכנסו תשעה שופטי עליון לדיון בנושא, וגם שם הסיכויים לא גבוהים במיוחד לטובת עמדת הממשלה, שניהלה תהליך הדחה לקוי, אף שיש לה מלוא הסמכות.
כך או כך, נראה שוב שלנתניהו אין תוכנית לגיבוש הקואליציה שלו פרט לניסיון לקנות עוד זמן ושקט עד ההפתעה האזורית הבאה. בסוריה אין כרגע אופק להסלמה לאחר ההתערבות האמריקנית האחרונה. בלבנון הממשלה המקומית לוחצת על חיזבאללה שיתפרק מנשקו. ובאיראן עדיין נותר חלון צר לדיפלומטיה אחרי הפגיעה הקשה שספגה הרפובליקה האיסלאמית במערכה האחרונה מול ישראל וארה"ב.
ובזמן שהחזיתות הללו תקועות, נותרנו עם עזה, שם השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שממשיכים להזכיר לנתניהו כמעט מדי יום שפירוק הממשלה נמצא על השולחן, קובעים את הקצב: "כובשים את כל רצועת עזה, מכריזים על ריבונות בכל רצועת עזה, מורידים כל חמאסניק ומעודדים הגירה מרצון", כך הצהיר בן גביר בתחילת השבוע, ומהר מאוד הפכה ההצהרה לתוכנית פעולה.
כיבוש הרצועה אינו שנוי במחלוקת רק בתוך ישראל, גם המתווכות חושבות שהמהלך לא ישנה את המציאות, בוודאי לא כפי שמשווק אותו הדרג המדיני. גורמים מצריים המעורים בפרטי המו"מ אומרים ביומיים האחרונים בחדרים הסגורים כי בצבא מצרים רואים עין בעין עם הצבא הישראלי את תמונת המצב ברצועה. לפי אותם גורמים, הרחבת הפעולה הצבאית בנקודת הזמן הנוכחית לא תיצור תנאים טובים יותר לעסקה אלא תרחיק אותה. בקטאר, בינתיים, מסתפקים בשליחת מסרים זהים לממשל טראמפ.
ובצל התקיעות במלחמה ובעסקה, מי שזוכה דווקא כעת לעדנה מחודשת הוא יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. אבו מאזן הצהיר השבוע על הכנות לבחירות חדשות ברשות הפלסטינית, ונענה לדרישות של המדינות שהצהירו כי יכירו במדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר: לאחר צרפת ובריטניה, גם אנדורה, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, איסלנד, לוקסמבורג, ניו זילנד, פורטוגל וסן מרינו הודיעו כי בכוונתן להכיר במדינה שישראל מתנגדת בתוקף להכרה בה, במיוחד אחרי 7 באוקטובר.
ומהי התוכנית החלופית? בישראל אין כזאת כרגע. אפילו לא זו שנראתה עד לא מזמן בהישג יד – נורמליזציה עם ערב הסעודית ומדינות ערביות ומוסלמיות אחרות תמורת סיום המלחמה ויצירת אופק מדיני מול הפלסטינים. כך יוצא שדווקא מי שהבטיח שלא ייתן יד להקמת מדינת חמאסטן או פתחסטן בעזה עלול למצוא עצמו עם הרבה יותר מכך, ולא רק בעזה.
