"יהודי התפוצות, בעיקר בארה"ב, לא מבינים את הסכנה הקיומית. גם אם הם ביקרו בישראל, הם לא מרגישים שזו בעיה שלהם", אומרת דיאן ניל, כוכבת הטלוויזיה האמריקנית שבגיל 46 בחרה לעזוב הכול ולהתחיל מחדש כאן בישראל. למי שאתם אולי מזהים מהמסך בסלון כסוכנת המיוחדת אביגיל בורין מסדרת הטלוויזיה NCIS או כעוזרת התובע קייסי נובאק מ"חוק וסדר: מדור מיוחד" היה הכול - קריירה, כסף וחברים. ובכל זאת, את הריאיון הזה קיימנו בהרצליה, מדירתה הקטנה המעוצבת ברהיטי איקאה, שם היא יושבת עם פדיקור של מגן דוד על בהונותיה ומספרת על הפוליטיקה בהוליווד ועל הלב שלה - ששייך רק למקום אחד.
"לפני שסבתא שלי ניצולת השואה נפטרה היא אמרה לי שלא לקרוא לילדים שלי בשמות יהודיים", מספרת דיאן, כיום בת 48. "אמרתי לה שאני לא חושבת שעוד יש סיבה לדאוג. עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה. היא לא התכוונה שלא אהיה גאה ביהדות שלי, היא פשוט רצתה שאזהר". האנטישמיות נוגעת לדיאן גם ברמה האישית. רק לפני 20 שנה נחשף סוד משפחתי: אימא שלה מצאה צ'ק על סך 10,000 דולר שקיבל אביה ממשפחתו הנוצרית ב-1967, בניסיון לנסות לשחד אותו שלא יתחתן עם אימה היהודייה. "הוא פשוט ניתק איתם קשר, ורק לפני 20 שנים הבנתי למה".
ב-2021 נפטר אביה ואימה שקעה בדיכאון כבד. "הצעתי לאימי שנעלה לארץ ופתאום ראיתי שחזר לה הניצוץ לעיניים". הן ביצעו את התהליך בליווי ארגון נפש בנפש. "העלייה הייתה החלטה של יום אחד, לאחר שתחושת הביטחון שלי בארה"ב התערערה", היא אומרת ופורצת בבכי. "הגעתי עם מזוודה אחת ושום דבר אחר, והמדינה פתחה את זרועותיה לפניי. ביום שהפכתי לאזרחית יכולתי לנשק את הרצפה, אבל זה היה במשרד במרכז תל אביב, אז הרצפה הייתה מלוכלכת מדי", היא צוחקת ומוחה את הדמעות. "הרגשתי שאני סוף-סוף מתאחדת עם אבות אבותיי. אני אמות לטובת מדינת ישראל, כי היא הצילה את חיי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
דיאן מספרת בכאב על הקשיים שהיא חווה בקריירת המשחק שלה בשל היותה ציונית גאה. "אפילו היהודים בהוליווד ממציאים תירוצים. יש לי חבר שהיה צריך לגלם דמות של יהודי, והיה נבוך מזה", היא מספרת. "אנשים לא חוזרים לטלפונים שלי, אני לא מצליחה למצוא עבודה, סוכנים עזבו אותי והכול בגלל שאני ציונית. כאילו זה דבר רע. אני לא הולכת להתנצל על זה. על מה יש לי להתנצל? על זה שאני מאמינה שאנחנו צריכים מדינה שלא יהרגו אותנו בה?"
גם בארץ נתקלה דיאן בקשיים לא מעטים. היא נזכרת בערב חג הפסח האחרון, כשחגגה את הסדר בבית של חברים באורנית. "היה חשש לחדירת מחבלים. אב המשפחה מיד אמר לכולם להסתתר, אבל אני לא הייתי מוכנה לוותר כל כך בקלות", היא מספרת. "אמרתי לו שאנחנו יחד בזה, הוא עם נשק ואני בידיים חשופות. בסוף התברר שזו הייתה התרעת שווא, אבל אני הייתי מוכנה להילחם". מאוחר יותר גילינו שאזרח ישראלי חצה את גדר הביטחון של היישוב, מה שהוביל להקפצת כוחות גדולים לאזור.
"ג'ינג'ית גמלונית שלא התנשקה"
המסלול של דיאן לעולם הזוהר רחוק מלהיות שגרתי. היא הבת הקטנה במשפחה של חמש נפשות, ואיבדה אחות בכורה למחלת הסרטן בגיל 8. דיאן גדלה כחנונית "ג'ינג'ית גמלונית שאף פעם לא התנשקה", כפי שהיא מגדירה את עצמה. "הייתי בתיכון. אף אחד לא דיבר איתי אלא אם הוא רצה לשאול ממני סיכומים. קריירת המשחק שלי היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי, אבל היא מקרית לגמרי", היא מספרת. "אחותי האמצעית, שהייתה דוגמנית, רשמה אותי לתחרות דוגמנות למרות שאני בכלל חשבתי שאהיה מדענית או רופאה".
אחרי שזכתה עברה לדירת דוגמניות בניו יורק. "עבדתי המון, כי בניגוד לרוב הבנות שם לא היה לי שוגר דדי. בלי להישמע שיפוטית, לא היה לי הרבה במשותף עם שאר הדוגמניות. הן היו פותרות פשעים בעזרת כדור קסמים ואני, לעומת זאת, סיימתי את התיכון בגיל 16 וישר התחלתי ללמוד בהרווארד. עזבתי את בית הוריי ועברתי לגור במעונות יחד עם בחורה בת 21". הפער בין חיי הדוגמנות ללימודים באוניברסיטה היה עצום. "אני הייתי סטודנטית בהרווארד שלמדה ארכיאולוגיה וביוכימיה – לא היה לי הרבה על מה לדבר עם שאר הדוגמניות".
המעבר מדוגמנות למשחק
לבסוף עזבה דיאן את המקצוע ונסעה למצרים ולישראל כדי ללמוד ארכיאולוגיה ולהשתתף בחפירות. כשחזרה לארה"ב מצאה אותה הקריירה החדשה במקרה. בעלה לשעבר ראה עלון של בית ספר לתיאטרון. "הסיסמה הייתה 'השתמש בכוח הרצון שלך, למד לשחק'. אני תמיד חשבתי שמשחק הוא כישרון מולד – או שיש לך או שאין. אבל הסלוגן אמר שלא, שאם תתאמן, תוכל לפתח כישרון".
אחת הסיבות לכך שבתחילת דרכה התקשתה דיאן להשיג תפקידים היא עברה בעולם הדוגמנות. "רוב הדוגמניות נוראיות במשחק", היא אומרת בכנות. "דוגמנית חייבת להיות מודעת לעצמה ולגוף שלה, שחקנית לעומת זאת חייבת להיות בדיוק ההפך. למזלי", היא צוחקת, "אני אף פעם לא באמת ידעתי מה ואיפה אני, אז זה עבד לטובתי".
"כשהתחלתי ב'חוק וסדר' כבר עברתי בסביבות ה-600 אודישנים", היא משחזרת. "הרגליים שלי דיממו מרוב הליכה ברחבי העיר בניסיון נואש להשיג עבודה במשחק. מעולם לא צפיתי ב'חוק וסדר', ובגלל שהסדרה כבר רצה, הם שילמו לי הרבה פחות מבפיילוטים אחרים, אבל זה היה עדיף כי הסדרה צולמה בניו יורק והעדפתי להישאר מאשר לעבור ללוס אנג'לס".
דיאן מסבירה את הסלידה שלה מהוליווד: "לניו יורק באים כשאתה רוצה להיות הכי טוב בעולם במה שאתה עושה. ללוס אנג'לס באים כשאתה רוצה להתפרסם. יש הבדל גדול בין פרסום ובין סלבריטאיות. את הופכת למפורסמת כשאת ממש טובה במה שאת עושה. את יכולה להיות רופאה מפורסמת, מדענית מפורסמת, עיתונאית מפורסמת. להיות סלבריטאית זה אומר למכור את הנרטיב של החיים האישיים שלך, וזה תמיד הגעיל אותי".
"לא מאמינה שמשלמים לי על זה"
"אני אף פעם לא קוראת על עצמי בגוגל", אומרת דיאן. "פעם, ממש בתחילת הקריירה, עשיתי את זה, והתוצאה הראשונה שעלתה הייתה איזה עלבון שקייסי נובאק, הדמות שלי ב'חוק וסדר', היא לסבית פוזלת. נקרעתי מצחוק וסגרתי את המחשב. ממילא רוב הדברים שכתובים שם לא נכונים". היא משתעשעת, "פעם חברה שלחה לי חידון של מגזין ואניטי פייר, 'כמה טוב אתם מכירים את דיאן ניל', והוצאתי 80! לרגע היה לי ממש משבר זהות".
אומנם התהילה באה בבת אחת, אך לדיאן לקח קצת זמן להתרגל. "עד היום אני לא מאמינה שמשלמים לי לעשות את העבודה הכי כיפית בעולם", היא אומרת. "כשאני רואה שחקנים ממורמרים, אני חושבת שהם מעמידים פנים שהעבודה שלהם קשה יותר ממה שהיא באמת, כי אומנם השעות יכולות להיות קשות, אבל אף אחד לא באמת נרצח או רודף אחרי מישהו, הסיכון פה נמוך".
"בערך שנה עברה עד שעיכלתי שאנשים מזהים אותי ברחוב. בהתחלה הייתי חושבת שאולי נתקע לי משהו בין השיניים, כי לא הבנתי למה אנשים בוהים בי", משחזרת דיאן את ימי הזוהר בארה"ב. "זה דבר אחד שהייתי מאחלת לכולם. היכולת לשמח מישהו ולעשות לאדם זר את היום רק כי הוא נתקל בך – זה מדהים. זרים היו ניגשים אליי ברחוב ומספרים לי את סיפורי האונס שלהם. אנשים חשבו שאני נציגה לפנות אליה בעניין הטרדות מיניות, רק בגלל תוכנית בטלוויזיה".
דיאן מבהירה שההבדלים בין קריירת המשחק בקולנוע לבין זו שבטלוויזיה ניכרים. "ככוכב קולנוע אתה מרוחק, אתה למעלה על המסך, גדול מהחיים. ככוכב טלוויזיה אתה בחדר השינה של הצופים 24 שעות ביממה", היא מסבירה. "מבחינתך אתה הרבה נגיש יותר, הם רואים אותך כחבר הכי טוב שלהם. זאת מחויבותי להיות נחמדה ואדיבה כשאנשים פותחים לפניי את הלב".
התאונה שהובילה אותה לפוליטיקה
"בשנת 2013 נקלעתי לתאונת דרכים קשה", מספרת דיאן. "נהג שיכור נכנס בי ושבר לי את הגב. נאלצתי לצאת לפסק זמן של חצי שנה, ובמהלכו התחלתי להתעניין בפוליטיקה". באותו שלב החלה לחשוב על פערי המעמדות מחוץ לדלת ביתה בצפון ניו יורק. "או שאנשים שם מפוצצים בכסף ויש להם שלוש דירות - או שאנשים נולדו חסרי כול וגרים בקרוון. אף צד לא דיבר עם האחר ואף צד לא הבין שהוא צריך גם את הידע של האחר.
"התחלתי להיכנס לפוליטיקה ונחשפתי לרמת השחיתות בקונגרס. הבנתי שלאף אחד שם לא אכפת מרווחת האנשים אלא רק מכסף. תמיד הייתי ידועה כליברלית מושבעת, וב-2016, אחרי שטראמפ נבחר בפעם הראשונה, הזמינו אותי להשתתף באחווה סודית של סלבריטאים מהשמאל שתכננו להשתמש בכל המשאבים שלהם כדי להפיל את טראמפ.
"אמרתי שם שזו לא הדרך להוביל לשינוי, ושזה ייגמר רע. הרי אם אתה רוצה לשכנע אנשים בצדקתך, זו לא הדרך לעשות את זה. הם כל כך כעסו עליי שאמרתי להם את זה, אז עזבתי את הקבוצה ואז החלטתי להתמודד לקונגרס של מדינת ניו יורק. כולם שיחקו ברמה המדינית, אבל לאף אחד לא היה אכפת מהמקומיים - ולי היה אכפת".
ב-2018 ניסתה דיאן להיבחר לקונגרס של מדינת ניו יורק. גם זה לא עבר חלק. "ניסו לשחד אותי ב-15 מיליון דולר לפרוש מהמרוץ. חשבתי לעצמי שאם הם מציעים לי את זה, אני נתפסת בעיניהם כמאיימת. אבל הם נפלו על האדם הלא נכון. אף אחד לא יכול לקנות אותי".
דיאן לא הצליחה להיבחר לקונגרס, ובסופו של דבר החליפה את התהילה והזוהר של הוליווד בפשטות של ישראל. הכוכבת הגדולה הפכה להיות אחת משלנו. "מאז ההתמודדות לקונגרס והעלייה לארץ איבדתי 2.4 מיליון עוקבים", היא אומרת בחיוך מרומז. "אם פעם היו אנשי מקצוע שעשו בשבילי הכול, היום אני כמו בנג'מין באטן – לומדת לאט-לאט לעשות הכול בעצמי. לשלם חשבונות, להתקין רהיטים, לנקות. כיף לי פה, הרבה פחות אנשים מכירים אותי. אני הולכת לים ולא דואגת שיצלמו אותי. אני יוצאת להאכיל את החתולים ברחוב בפיג'מה ולאף אחד לא אכפת, וזה נהדר".
"נהג מונית בא לאסוף אותי בגשם זלעפות מנמל התעופה ונתן מחיר מופקע לנסיעה, כי הוא חשב שאני תיירת", היא נזכרת. "התעקשתי שאני לא עולה למונית בלי שיפעיל מונה, ובסופו של דבר הוא נכנע. הוא עשה כל מה שהיה יכול בשביל להאריך את הנסיעה, אפילו עצר לתדלק ולנשנש. המשכנו לריב כל הדרך, קללות ומה לא, ובסופו של דבר הגענו לכתובת. נתתי לו שטר, והוא זרק אותו מהחלון לתוך שלולית מים, קילל אותי ונסע. שם הבנתי שהפכתי לישראלית אמיתית, ואין מקום אחר שהייתי מעדיפה להיות בו בעולם".