"זה לא אותו האויב שחשבנו שהוא בתחילת המלחמה, כשלא הבנו מספיק טוב את כל את האיום שלהם. היום אנחנו מבינים שוואללה, יש פה איום ממשי". סרן ת', ראש מדור במטה חיל האוויר, הוא האיש שאמון על בניית התוכניות המבצעיות לפגיעה בחות'ים - חזית שעד למלחמה לא ידעה ישראל שתידרש לה, בטח לא בעוצמה כזו. כשארגון הטרור התימני חצה קו נוסף בסוף השבוע שעבר יצאו בצה"ל לתכנון של פעולה מקיפה, רחוקה יותר ממקודם - וכזו שפוגעת בסמלי השלטון: "ככה אני מכאיב להם". שלשום (חמישי) נרשמה תקיפה נוספת - חזקה ועוצמתית עוד יותר - ובה חוסל ראש ממשלת החות'ים לצד שרים ובכירים נוספים בהנהגה, במבצע "טיפת מזל".
אבל קודם נחזור לערב שבת האחרון, אז נרשם אירוע ראשון מסוגו: לראשונה מאז החליטו החות'ים בתימן לפתוח חזית מול ישראל, הם שיגרו טיל מצרר. הטיל הכיל ראש קרב עם 22 "פצצונות" - פצצות קטנות וחמושות, שמתוכננות להתפוצץ בנפילתן מגובה ולהגביר את היקף הנזק. איך ה"פצצונות" פועלות? כמה קילומטרים מעל המטרה הטיל מתבקע ומפזר את הפצצות הקטנות, במטרה להגביר את הנזק ולהעצימו - ולהגדיל את שטח הפגיעה. הפעם לא הושלם היירוט באופן מלא, ורסיס נפל בבית במושב גינתון. בהתחלה דווח כי הטיל "התפרק באוויר" וכמה משבריו יורטו, אך בהמשך התברר כי זהו טיל שונה מבעבר.
בצה"ל מבהירים שמערכות היירוט יודעות להתמודד עם הטילים הללו, ועדיין מתחקרים מדוע היירוט לא צלח: "ההחטאה ביירוט ביום שישי האחרון מתוחקרת ואינה קשורה לסוג הטיל ששוגר". מדובר בטיל בליסטי דומה לזה ששיגרה איראן לעבר ישראל לפני כחודשיים, אך עבור התימנים זו הייתה הפעם הראשונה - עליית מדרגה שנועדה לאותת שהם לא "מסתפקים" רק בשיגור טיל בודד, לכאורה לעבר מטרות צבאיות, אלא גם בנשק שיכול לפגוע במטרות אזרחיות מרובות.
אף שמדובר באירוע תקדימי, סרן ת' לא מתרגש, לפחות לא כלפי חוץ: "מדובר בחלק מהשיגורים השבועיים שלהם, זה לא שונה במיוחד או מאיים אסטרטגית - טיל מצרר עם פצצות קטנות בפנים זה לא משהו שלא ראינו מאיראן קודם לכן, לכן את המערכת הביטחונית זה לא הפתיע".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"זו טיסה רחוקה ומאוד מורכבת"
עם זאת, ת' מספר כי לאחר שיגור טיל המצרר צה"ל החליט לראשונה לתקוף מטרה שמזוהה עם השלטון: במהלך מבצע "נווה צדק" שהתרחש ביום ראשון, הותקף מהאוויר מתחם צבאי שבו שוכן ארמון הנשיאות בתימן, לצד תחנות כוח ואתר אחסון דלק. "בסוף יש פה מבצע שהמטרה שלו היא גם להגיב על השיגורים ולהגיד 'אנחנו לא מקבלים ירי, לא מוכנים לספוג את זה ואנחנו באים ומגיבים בעוצמה לכל מי שבא נגדנו'", מסביר סרן ת'. "המסר הנוסף הוא לשמור על ההתכתשות מולם ולמנוע מהם להתעצם, ואלה הדברים שמביאים אותנו למבצע הזה ולהכנות אליו".
ת' הוא שמוביל את מלאכת התכנון שמתבצעת לתקיפות בזירת תימן, ובהן מבצע "נווה צדק". במסגרת תפקידו הוא בונה את התוכנית המבצעית על כל פרטיה ומסנכרן בין כלל הגופים – מהמודיעין ועד חקר הביצועים. בזמן אמת הוא ישב בבור כדי להכווין את הכוחות האוויריים ולוודא שהתוכנית שגיבש יוצאת לפועל בדיוק כפי שתוכננה: "יש פה המון כלים אוויריים שצריכים לטוס ביחד, הרבה תלותיות, הרבה דברים שיכולים להשתנות, וכשמשנים את המבצע מקצה לקצה בשנייה - זה חלק מההיערכות. יש פה מאמץ משותף של כל צה"ל ולא רק של חיל האוויר. זו אופרציה מאוד-מאוד מורכבת. זה בגדול הטיסה הכי רחוקה שחיל האוויר עשה, זו טיסה רחוקה ומאוד מורכבת, שלא פשוט להוציא לפועל".
מפת אזורי השליטה בתימן
"כשאנחנו מוציאים תקיפה כזאת, אנחנו רוצים לדעת שאנחנו לא סתם מתקיפים - בסוף אנחנו שולחים מטוסים עד לשם לתקוף, רוצים להביא מבצע שהוא גם ערכי ופוגע", הוא מצהיר, "והפעם למדנו מהתקיפה הזו שחיל האוויר יכול לתקוף בעומק, במרחק 2,500 ק"מ".
"גם באיראן זה לא קל וגם בתימן", מבהיר סרן ת'. "זה מאמץ להביא את חיל האוויר לשם, לתקוף בעומק תימן, בבירה שלהם, ולהוציא את זה בצורה טובה. אני גם לומד מהמבצע הזה שאני מכאיב להם - אני תוקף באמצע היום תשתיות לאומיות, סמלי משטר כמו הארמון, תשתיות של חשמל ודלק. זה פוגע בהם - ביכולת שלהם לייצר חשמל, ביכולת שלהם לספק דלק לתחנות חשמל".
"לא מסירים את האויב במבצע אחד"
בעוד התימנים ממשיכים לשגר לעבר ישראל בשעות שונות, לת' חשוב להבהיר: "זה לא חתול ועכבר (בין ישראל לחות'ים), זה לא שעכשיו אני מחכה לטיל הבא שייצא כדי ללכת לתקוף שם. זה איום שאנחנו מתכתבים איתו, ובכל פעם שהם יירו נגיב בחזרה, אנחנו לא מחכים לטיל מסוג מסוים כי אנחנו מונעים ממנו להתעצם ולהתחזק".
"הדגש הפעם היה קודם כל על ביטחון הכוחות שמבצעים את התקיפה", הוא מציין, "ולראות שאנחנו מביאים בסוף הישג שאנחנו יכולים למדוד אותו ולהגיד שאנחנו מכאיבים לחות'ים בכמה וכמה תחומים. זה מאמץ מודיעיני ומטכ"לי וגם בתוך חיל האוויר, זה גם מהמטה המבצעי שמתכנן ומוריד את הפקודה לטייסות ובסוף יש לא מעט פלטפורמות וכלים שמשתתפים בתקיפה".
וכשאני שואל מדוע החות'ים ממשיכים לירות למרות התקיפות והמבצעים, שגם הם עולים מדי פעם מדרגה, סרן ת' משיב: "בכל 77 שנות מדינת ישראל, לא הסרת את האויב במבצע אחד, זה לא עובד ככה במלחמה. אתה צריך לאורך זמן לפגוע ולהעמיק את ההישגים. אנחנו לא עוצרים וממשיכים להגיב - לא רק להגיב, אנחנו ממשיכים לפגוע".
"אויב חזק שמתעצם ולא תלוי באיראן"
עד לתחילת המלחמה, המידע המודיעיני של צה"ל על החות'ים היה רחוק מלהיות מקיף: הם פשוט לא היו על הכוונת כמו צבאות אחרים. "אני, בתור ראש מדור בחיל האוויר, לא יכול לחיות עם האיום הזה", ת' מצהיר בתקיפות. "אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה יותר לספוג אויבים, ולהגיד לעצמה שיש אויב שכתוב על הדגל שלו 'מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה ליהודים' - אני לא מכיר קצין בצבא שרואה דגל כזה ואומר 'אני יכול לחיות עם זה בשלום'".
"אי אפשר להתעלם מהחות'ים. זו בעיה שמתעצמת וזה אויב חזק שלומד מהר, אין לו תלות באיראנים והוא עומד בפני עצמו", ח' מציין בכנות. "הוא מפתח יכולות עצמאיות, ובסוף אם לא נגיב עכשיו ונסיר את האיום, נפגוש אותו בעוד כמה שנים עם מאות טילים. צה"ל כולו מגביר מאמץ בזירה התימנית, כל צה"ל חוקר ותוקף בשלל מאמצים. זה אויב שנלחם במשך כמה שנים עם הסעודים והאמריקנים, ואנחנו מנסים ללמוד ולהפיק לקחים, להבין מה אנחנו עושים אחרת. זה אויב אחר".
מתחילת המערכה עם החות'ים, צה"ל תקף 15 פעמים בתימן - פעמיים באמצעות חיל הים - והחות'ים שיגרו יותר מ-70 טילים - שרובם יורטו. בתקופה האחרונה ישראל בונה בנק מטרות חדש נגד החות'ים, במטרה להגביר את התקיפות ותדירותן: בישראל מעריכים שהתקיפות יילכו ויתעצמו, לצד כך שבנק המטרות יתרחב גם הוא. בשנה האחרונה המודיעין על החות'ים בתימן התחזק, לאחר שבחזית הזו היה פער. בגלל שעל פי ההערכות נותר לחות'ים מספר מועט של משגרים, בישראל משדרים כעת אופטימיות ולא מביעים חשש מהגברת הירי.
החות'ים מצידם ממשיכים לאיים: "התקיפה נגד העם התימני היא כישלון, והיא לא תביא לאויב אלא אכזבה וכישלון", אמר הבכיר החות'י חזאם אל-אסד, "התקיפה הישראלית בתימן לא תרתיע אותנו מהמשך התמיכה בעזה - יהיו הקורבנות אשר יהיו, כי הסוגיה מבחינתנו מוכרעת: נצח בגן עדן או נצח בגיהינום".
היום השמדנו את ארמון הנשיאות החות'י. על כל טיל שישגרו לעבר ישראל, החות'ים ישלמו בריבית דריבית.
היום הבאנו על החות'ים מכת חושך ועלטה ובהמשך - תהיה גם מכת בכורות. pic.twitter.com/SQduBWmyTn
"חשוב ליירט את זה רחוק - וגבוה"
נחזור רגע מהתקיפה שפגעה בסמל שלטוני - לשיגור שקדם לה: למה החות'ים בכלל לחצו על הכפתור ושיגרו את טיל המצרר? "זה לא ראש קרב מתפצל, שיש לו כמה גופים חודרים גדולים וכבדים בתוכו", מבהיר טל ענבר, מומחה לנושאי טילים וחוקר מערכות נשק אויב. "זה לא המקרה פה. מה שהם ירו ככל הנראה, ומה שאיראן ירתה בשני מקרים לפחות, זה ראש קרב שנפתח וממנו מתפזרות פצצונות, הפצצות האלה קטנות במשקל ולכן גם הנזק שלהן הוא יחסית מינורי".
עם זאת, הוא מסביר, מדובר באתגר שונה מבחינת היירוט: "אם הטיל פתח את הראש ופיזר את החימושים לפני שמישהו הצליח ליירט אותו, אז כבר אין כמעט אפשרות ליירט כי המטרות הן רבות וקטנות - ולכן תמיד החשיבות היא ליירט כמה שיותר רחוק מהגבולות שלך וכמה שיותר גבוה", מדגיש ענבר, עמית מחקר בכיר ב-Missile Defense-Advocacy Alliance.
ישראלים רבים כמובן שאלו את עצמם מאיפה לתימנים יש טיל שכזה. "זה לא שהחות'ים התחילו לפתח טילים כאלה, זה מגיע מאיראן מן הסתם, כמו כל הטילים והמנועים הרקטיים וכל שאר הציוד האלקטרוני שנדרש בשביל זה והאיראנים שולחים מכל מה שיש להם. חלק נתפס בדרך וחלק לא", משיב ענבר.
"סוג היירוט הזה, רחוק מהגבולות, הוא בדיוק מה שחץ 3 עושה ואל תשכח שההגנה עלינו היא רב-שכבתית: אם פספסת בשכבה העליונה יש לך עוד הזדמנות. לכן שיגרו שלושה מיירטים שונים ביום שישי האחרון. צה"ל אמר באופן רשמי שהיירוט לא הצליח. למה? זה לא משנה בכלל. כל יירוט שלא מצליח, זה אומר שהטיל בסופו של דבר יכול לפגוע ואם כבר יירוט לא הצליח, עדיף שזה יהיה יירוט עם ראש קרב של פצצונות קטנות מאשר ראש קרב שהוא אחוד, כלומר הרבה מאוד קילוגרמים של חומרי נפץ".
"לפגוע במטרה בגודל של לחמנייה"
"אין שום אתגר מיוחד בטיל כזה לעומת טיל אחר אבל אם אתה לא מצליח ליירט בזמן, אתה כבר לא תפיל את החימושים - אם כי הנזק קטן מאוד, אז לא צריך להתרגש", ענבר טוען. "לפגוע במטרה בגודל של לחמנייה עם מיירט זה מאוד בעייתי, אבל זה לא אומר שהטילים האלה עוקפים את מערכות ההגנה".
ולמרות שהוא מדגיש כי האיום מטיל המצרר נמוך בהרבה בהשוואה לטילים איראנים כבדים או לראשי קרב מתפצלים, ענבר מחדד: "ראינו שנזק מטיל אחד שלא מצליחים ליירט יכול להיות דרמטי גם אם אף אחד לא נפגע ישירות. הטיל שפגע בנתב"ג ניתק כמעט את כל הקשר לעולם באמצעות חברות תעופה זרות, ולכן המחיר של החטאה של מיירט שלנו או של האמריקנים יכול להיות מאוד-מאוד משמעותי, גם אם לא נפגעים אנשים וגם אם אין איזושהי פגיעה משמעותית ברכוש".
והוא מסיים בעקיצה לחות'ים: "התימנים יורים עלינו בצורה הכי מטופשת שיכולה להיות, פעם בכמה ימים, פעם בשבוע, כל פעם טיל אחד".
"מציע להפסיק לומר 'חות'ים' בזלזול"
מה גרם לחות'ים הפעם לעלות מדרגה? והאם זה חישוב מוטעה מצידם (מיס-קלקולציה)? "אני מציע לכולם להפסיק לומר את המילה חות'ים בזלזול", אומר תא"ל במיל' ערן אורטל. "הם למעשה שולטים בתימן וירשו את מה שהיה צבא תימן. אולי זו מדינה ענייה ועלובה מאוד, אבל יש לה גם צבא שנלחם כמעט ברציפות 50 שנה. ברמה העקרונית צה"ל התכונן לטילים מתפצלים, אבל ברמה המבצעית אפשר להניח שתמיד יש ממד של הפתעה מקומית במפגש הראשון עם האיום".
"לדרוש מהמודיעין לדעת מתי האויב ישגר ואיזה טיל בדיוק זו דרישה גבוהה מאוד, ודאי כשאנחנו נמצאים בשלב של המלחמה שבו השיגור הוא כמעט שגרתי והעבודה על דגמים משודרגים בצד השני היא שוטפת", מחדד אורטל, ראש התוכנית הצבאית במכון בס"א ועמית במכון למדיניות חוץ אמריקנית בוושינגטון AFPC. "לא צריך להניח שזה מקרה שפתאום הגיע דגם משוכלל שלא ראינו כמותו קודם לידי התימנים. זו דרך מצוינת בשביל האיראנים לנסות טיל חדש ולראות איך ההגנה האקטיבית שלנו מגיבה, ללמוד לקראת הסיבוב הבא".
"האיראנים נשארו מאוד מוחלשים אחרי הסיבוב האחרון ביוני מול ישראל, עם מנוף הרתעתי מאוד רעוע", הוא מדגיש. "העובדה שהתימנים שם מאפשרת להם להפגין את הכלים החדשים שלהם. במקביל אנחנו שומעים התבטאויות איראניות על הטילים החדשים שיופיעו בסיבוב הבא. מבחינת התימנים, אני לא חושב שהם הרוויחו משהו מיוחד כתוצאה מהשכלול הזה של כלי הנשק, אולי למעט זה שזה הפריע לנו קצת יותר ומייצר כותרות".
"האיראנים כנראה מעבירים רכיבים"
"בשעה שכולם נערכים לסיבוב שני אפשרי בין איראן לישראל, לתימנים יש תפקיד חשוב גם כמי שמאותת לטהראן. עכשיו יש להם (לחות'ים) כלי חדש, הם ניסו אותו, הם למדו, אנחנו למדנו, אנחנו מסתכלים על המלחמה הבאה עם האיראנים", מסביר אורטל. "אנחנו זוכרים את יוני (המלחמה מול איראן, י"כ) - יש פרסומים על כך שמלחמת יוני חיסלה שליש ממלאי המיירטים העולמי של האמריקנים, קראתי את זה באתרים. אז אנחנו יכולים להסתכל קדימה ולשאול מה המשמעות".
לגבי נתיב ההברחה האפשרי של טילים מסוג זה מאיראן לתימן, הוא מסביר: "אם מישהו מדמיין שספינות גדולות כאלה עם טילים שלמים מגיעות ופורקות בנמל חודידה, אז הוא טועה. זו לא הדרך שבה זה נעשה. האיראנים כנראה מעבירים רכיבים קריטיים, אבל חלק גדול מההרכבה ואפילו מהייצור נעשה בתימן עצמה. חשוב לזכור, זאת לא איזושהי מיליציה של זבי חוטם ולועסי גת - זאת קבוצה שהשתלטה על צבא של מדינה. עוד קודם היה להם כוח של טילים וטכנאים ויש להם אתרי ייצור, כולל תת-קרקעיים, זה כוח מאוד רציני".
"למעלה מעשור מנסים הסעודים והאמירותיים לטפל בתשתית הזו, יחד עם הקואליציה המערבית של האמריקנים והבריטים, ובעיקר מנסים לטפל בנתיבי ההברחה לתימן וזה התברר כדבר בלתי אפשרי", הוא מדגיש. "זה נובע בין היתר מכך שתימן שוכנת על חוף ענק של הים הערבי והים האדום, אזור שהוא ציר הפלגה בינלאומי מאוד-מאוד עמוס, חוף מאוד מפותל, עם המון איים, וקשה מאוד לשלוט במה שקורה שם. אם מישהו חושב שהוא יסגור את הברז לחות'ים באמצעות סיום ההברחות, הוא טועה. הרבה שחקנים היו שם קודם, עם נוכחות הרבה יותר משמעותית בתימן, ואפילו הם כשלו. התימנים הסתגלו לייצור נשק, ברמה די גבוהה, באמצעות חלקים שהגיעו מהפטרון האיראני".
"מבחינתם זו מלחמה כדאית"
ותא"ל במיל' אורטל מסביר כי מבחינת ההיגיון הפנים-חות'י, "התימנים מאוד נהנים מהמלחמה עם ישראל. זה לא רק מקור פופולריות פנימי, אלא גם חיצוני כלפי העולם הערבי וגם כלפי 'הזויים' בעולם המערבי, וזה גם מקור הכנסה. אני מזכיר לך שהאסטרטגיה המרכזית של המשטר הזה היא השליטה במעבר הקריטי של באב אל-מנדב. למרות שהוא אמור היה להפסיק את תקיפות הספינות רק לפני חודש, הוא הטביע שתי ספינות בלי שום תגובה אמריקנית ויש חשדות כבדים שיש גורמים ומדינות שמשלמות פרוטקשן למשטר הזה. זו מלחמה כדאית ועובדה שהוא ממשיך בה, למרות מחירים שהוא משלם בדמות פגיעה בתשתיות לאומיות פה ושם".
"האם התקיפות שלנו ושל הקואליציה המערבית שקורות מדי פעם מסבות להם נזקים? כן. אבל האם זה סיכון אסטרטגי מבחינתם? זו כבר שאלה יותר מורכבת. האילוצים מותחים את השמיכה ועולים להם כסף, אבל כרגע הם לא מרגישים מאוימים, הם לא מרגישים שזה ממש מסכן אותם ככוח שלטוני. כבר שנתיים הם מעסיקים לא רק את ישראל אלא את אחד מנתיבי השיט הבין-לאומיים החשובים ביותר", הוא אומר.
ותא"ל במיל' אורטל מוסיף עוד הבהרה חשובה, בצל התקיפות שפגעו בסמל שלטוני בתימן: "ברור לגמרי לכל העולם וגם להם עצמם שמשטר מהסוג של החות'ים לא מפילים באמצעות תקיפות מהאוויר. מה יכול לאיים על גוף כמו המשטר החות'י, כמו על כל משטר דיקטטורי או רודני אחר? איום על עצם קיומו כמשטר. האיום היחיד יכול לבוא מתוך תימן, מתוך היריבים הקיימים, החמושים, שמקיימים איתם מלחמת אזרחים כבר לפחות עשור".
"היה רגע שבו היה נראה שיכול להיות שמתעורר משהו כזה, בחודשים הראשונים של ממשל טראמפ, כאשר היה נראה שהוא מעודד את המתנגדים למשטר לחזור לפעילות ולמתקפות שהם הפסיקו כבר לפני מספר שנים", הוא מזכיר. "הרגע הזה חלף במאי כשהממשל האמריקני הצהיר על זה שהושגה הפסקת אש עם התימנים ופשוט הניח להם".
כעת הפוקוס עובר ליכולות המודיעין של צה"ל - האם הן יאפשרו פגיעה ניכרת יותר ביכולות הצבאיות של החות'ים. אורטל מחדד את ההבדל בין הרמה הטקטית של המודיעין - "איפה הם מחזיקים את הטילים, איפה מייצרים אותם, איפה מגיעים החומרים שמקבלים כנראה מהאיראנים" - לבין האסטרטגיה: "ברמה האסטרטגית הסיפור הוא לא מודיעין".
"צריך לומר שעד המלחמה הזאת מדינת ישראל לא התעניינה בכלל באירוע שקורה בקרן אפריקה, בחצי האי ערב ובתימן ספציפית. לא רק שאף אחד לא התעניין במתקפות המערביות נגד החות'ים, כמעט אי אפשר היה לשמוע על זה בחדשות. אף אחד לא חשב שיש רלוונטיות למלחמה שמנהלים ערבים בתימן. הרבה מעבר למודיעין יש כאן עוד אירוע של עיוורון של האסטרטגיה הישראלית, שלא קישרה בין תמונת מצב אזורית ואיראנית לבין המלחמות והאיומים שמעסיקים אותנו במעגלים הקרובים יותר", הוא מסכם.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.