לניו יורק יש את האמפייר סטייט בילדינג, לדובאי יש את הבורג' ח'ליפה וללונדון יש את השארד והגרקין – אז למה, למרות תנופת בניית מגדלי ההייטק של תל אביב בעשור האחרון אין לבירת העסקים של ישראל גורד שחקים איקוני משלה? אם שואלים את דר אנתוני ווד, מומחה בעל שם עולמי לבנייה לגובה, בכלל לא בטוח שזה חיסרון. הבניין הגבוה הפך לאיקון מיותר ומנופח שנכפה על העיר. וכמו כל פסל, אפשר בקלות לנתק אותו ולשים אותו בכל עיר אחרת בעולם, הוא אומר בריאיון למגזין N12.ווד טוען כי אף שהאתרים הללו הפכו למוקדי תיירות ולסמלים, 95% מהמגדלים הגבוהים בעולם הם דוגמאות לעיצוב גרוע. לדבריו, הסיבה לכך היא שהמבנים הללו נופלים לרוב לאחת משתי טעויות נפוצות: או שהם קופסאות נעליים מעוטרות זכוכית, שעליהן אומר ווד שהוא לא בטוח כלל שזו אדריכלות, או שהמתכננים שלהם ניסו כל כך ליצור אייקון מוביל – עד שהם מנותקים לחלוטין מסביבתם העירונית.ווד מבין דבר או שניים בבניינים גבוהים: בין 2006 ל-2025 הוא עמד בראש המועצה לבניינים גבוהים וסביבת מחיה עירונית (CTBUH) והפך אותה מגוף טכני אמריקני לארגון בין-לאומי מוביל. הוא מתמחה בתכנון ועיצוב בר-קיימה של בניינים גבוהים וערים צפופות, וחיבר עשרות ספרים ומאמרים בנושא.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןכיום הוא משמש פרופ' ומנהל תוכנית המאסטר לבניינים גבוהים ועירוניות אנכית במכון הטכנולוגי של אילינוי, ומכהן כפרופסור אורח באוניברסיטת טונגג'י בשנגחאי. השבוע הגיע לישראל כדובר המרכזי בכינוס בונים על איכות שנערך היום (חמישי) בירושלים, ביוזמת העירייה, ויש לו תובנות שחשוב לו שיגיעו לאוזן הישראלית.הביקור שלו בבירת ישראל, והביקורת על האופן שבו גורדי שחקים נכפים על ערים, נראים רלוונטיים במיוחד על רקע קידומו השנוי במחלוקת של מגדל עין כרם, שזכה לכינוי מגדל בורג' ח'ליפה הירושלמי. המגדל צפוי להתנשא לגובה של כ-170 מטר, לכלול כ-40 קומות ולשלב בין מגורים, מסחר ותעסוקה. עם המתנגדים הרבים להקמת המבנה נמנים הורים שכולים, שמוחים על כך שהמבנה יאפיל על הר הרצל הסמוך.עיר ובליבה חומה – או בירת המגדלים?מבחינת ווד, ירושלים מייצגת דילמה שערים ותיקות בכל רחבי העולם מתמודדות איתה: בעיר היסטורית כמו ירושלים צריך להיזהר באופן שבו משלבים צפיפות רבה יותר, הוא אומר. אבל הצורך בציפוף ערים הוא אמיתי מאוד. ירושלים נחשבת לעיר בעלת קו רקיע היסטורי, אבל הנתונים מספרים סיפור אחרי לגמרי: לפי ניתוח של הפורום הישראלי לגורדי שחקים (CTBUH ISRAEL) על בסיס נתוני הלמס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), ב-2024 הפכה ירושלים לעיר המובילה בישראל בהתחלות בנייה של דירות במגדלים של 21 קומות ומעלה – מעמד ששמרה עליו גם ברבעון הראשון של 17.עם סטטיסטיקה כזו ברור שמגדל עין כרם רחוק מלהיות מגדל הענק היחיד שמתוכנן בבירת ישראל. תוכניות נוספות להקמת מגדלי ענק, שמקודמות בימים אלה בירושלים, כוללות בניית 1,200 דירות במגדלים של עד 22 קומות במתחם אולסוונגר בקריית היובל; כ-1,000 דירות במבנים של 25 קומות במורדות המערביים של שכונת קריית היובל; ושני מגדלים של 40 קומות בקריית מנחם. לדברי אדריכל גיל שנהב, יור הפורום הישראלי לגורדי שחקים, בירושלים נרשמת פעילות מואצת בתכנון ובהקמה של בניינים חדשים, ובאופן טבעי עקב מחסור בקרקע מקדמת בניינים גבוהים. שם המשחק הוא ניצול הקרקע בתבונה.האתגר שהמגדלים באים לפתור, לפי ווד, הוא קצב העיור המהיר של העולם המודרני. בתור מין שחי על הפלנטה הזו אנחנו נדרשים לאכלס כמיליון תושבי ערים חדשים מדי חודש. מסיבה זו, לדבריו, הדרך שבה התפתחו ערים במשך אלפי שנים – לרוחב, תוך תפיסת יותר ויותר שטח במרחב – כבר לא בת-קיימה. העיר האופקית צריכה היקף עצום של תשתית פיזית – כבישים, רכבות, חשמל, מים – וזה עוד בלי להזכיר את השטחים שהולכים לאיבוד לחקלאות ולטבע.ירושלים אינה יוצאת דופן מבחינה זו. אבל לפי ווד, הפתרון איננו הימנעות מבנייה גבוהה, אלא עשייה נכונה שלה. עדיין התחושה היא שירושלים עתיקה יותר באלף שנה מכל עיר היסטורית אחרת, הוא אומר, אבל לא כל העיר היסטורית – יש הזדמנות לעבות במקומות הנכונים. מסיבה זו ווד מדרבן פיתוח סגנון מקומי ייחודי של בניינים גבוהים – כזה שמתחבר למקום שבו בונים אותם ולא מנסה ליצור עוד בניין אייקוני מנותק מסביבתו. לדוגמה הוא מציין את מגדלי פטרונס שבמלזיה וטייפיי 101 בטייוואן, שכוללים אלמנטים עיצוביים מהאומנות והמסורת המקומיות.כחלק מכך הוא מציע עקרונות כמו שילוב צמחייה מקומית כחומר בנייה, ולא רק כקישוט. צמחייה היא אחד הדברים שמבדילים בין מקומות שונים ברחבי העולם. יש לה אסתטיקה משלה, הוא מסביר. באמצעות אימוץ שלה נרוויח לא רק מהיתרונות המוכחים מדעית של חומרים טבעיים בעיר ובבניינים, אלא שהאסתטיקה יכולה להפוך קשורה יותר לסביבה המקומית.מעצמה בפוטנציה: ישראל על המפהנתון מפתיע ששולף ווד הוא שישראל ממוקמת כבר היום במקום ה-23 בעולם במספר הבניינים הגבוהים מ-150 מטר שקיימים בה – לפני צרפת, גרמניה וספרד. נתון מפתיע אחר הוא שבניגוד לדימוי המקובל של מגדלים וגורדי שחקים כמבני משרדים, המגמה השתנתה: לפי נתונים שמציג ווד, בשנת 2000, מבין 100 הבניינים הגבוהים בעולם – 83 שימשו למשרדים, ואילו כיום רק 61 מהמבנים ברשימה הזו משמשים למשרדים.המשמעות: מגדלים שנבנים בשנים האחרונות משמשים יותר ויותר למגורים או לשימוש מעורב – מה שהופך את השאלה איך משתמשים בהם ליצירת חיי קהילה לדחופה במיוחד. נתוני הלמס מראים כי גם בישראל הפכו מגדלי המגורים לצורת הבנייה הפופולרית. בסוף שנת 2024, יותר ממחצית מהדירות בבנייה פעילה היו בבניינים של 9 קומות ומעלה. ניתוח שביצע הפורום הישראלי לגורדי שחקים לנתונים העלה כי ספציפית מגדלים של 21 קומות ומעלה הפכו לקטגוריה המובילה שאחראית ל-16% מהתחלות הבנייה של דירות.ועדיין, מגדלי המגורים בישראל מקושרים תפיסתית בעיקר לדירות יוקרה לעשירים – דימוי שנתמך לא מעט בידי שכונת פארק צמרת התל-אביבית. זאת אף שנתוני הפורום הישראלי לגורדי שחקים מראים כי ירושלים, אשדוד ונתניה השאירו את תל אביב מאחור מבחינת התחלות הבנייה של מגדלי 21 קומות ומעלה ב-2024, ואפילו באר יעקב עוקפת אותה.מגדלים לא חייבים להיות רק יוקרתיים. כמו כל חידוש, בהתחלה המבוססים מאמצים אותו ובהמשך הוא הופך שווה לכל נפש, אומר יור הפורום שנהב. יש בעולם בניינים גבוהים ואיכותיים שמאכלסים דיור בר השגה, צריך רק להבין אותם ולתכנן בהתאם. צריך ללמוד איך לעשות את זה נכון ולא פחות חשוב – היכן להיזהר ומה לא לעשות.גם ווד דוחה את הביקורת על הקשר בין מגדלים איכותיים ובין מגורי יוקרה לעשירים. אני מנהל כל הזמן את הוויכוח הזה על כך שמגדלים הם יקרים מדי, הוא אומר, זה דימוי שמקודם בידי יזמים כדי להצדיק מחירים גבוהים. בתגובה הוא מפרט דוגמאות לגורדי שחקים בסנטיאגו בצ'ילה, מקסיקו סיטי ואפילו קפריסין: האם סנטיאגו עשירה יותר מתל אביב? קפריסין עשירה מתל אביב? הוא שואל. הדוגמה הכי משכנעת שמביא ווד היא סינגפור, שבה לדבריו 80% מהאוכלוסייה מתגוררת בדיור ציבורי איכותי במגדלים. זה לא עניין של כסף – זה עניין של רצון פוליטי, הוא טוען בתוקף.כשמגדלי הענק יהפכו למוקדי הזנחהאבל המציאות הישראלית שונה. לאורך השנים זינקו עלויות התחזוקה של הבניינים המשותפים, ולפי חלק מההערכות הם הוכפלו בעשור האחרון. במגדלי המגורים, ודאי אלו היוקרתיים, הסכומים מסוגלים להגיע לאלפי שקלים לדירה, בין היתר בשל המערכות המורכבות המותקנות בהם: מערכות אוורור, חיישני פחמן דו-חמצני, משאבות מים בחניונים לטיפול במקרי הצפה ומשאבות שמעלות מים לדירות בקומות הגבוהות.העיתונות הכלכלית מדווחת זה עשור על כך שחלק מהמגדלים שצצו ברחבי ישראל ב-20 השנה האחרונות הפכו לפצצת זמן מתקתקת בשל הזנחת מערכות התחזוקה היקרות. התוצאה היא חשש שהמגדלים הללו, ודאי אלה שמשרתים את מעמד הביניים, יהפכו במרוצת השנים לסלאמס ויישארו מבני ענק מוזנחים.לטענת פעילים בשוק הנדלן, חלק מהאשמה מוטלת על הקבלנים, שבונים את המבנים בלי התייחסות לעלויות התחזוקה העתידיות – אלא שהם בסך הכול פועלים במסגרת החוקים הקיימים. רשויות המדינה פועלות בשנים האחרונות לגיבוש כללים לתחום, אך ההמלצות שגובשו עדיין רחוקות מלהפוך למחייבות.בשיחה איתו אומר ווד שלדעתו בניינים איכותיים נוצרים רק אם יש גזר או מקל: תמריצים כלכליים ליזמים או חובות מהממשלה. כשהוא נשאל ישירות על הסיכוי של מגדלי המגורים להידרדר לידי סלאמס או להישאר מגורים לעשירים בלבד, הוא טוען כי מגדלי המגורים שנבנים כיום מתוחזקים טוב מבעבר אך מודה שאי אפשר לקבל הכול.למרות זאת, לווד דווקא יש מעין הצעה לפתרון של דילמת תחזוקת המגדלים, שהוא מפרט דווקא כשהוא מדבר על החזון שהוא מקדם ומכנה העיר האנכית (The Vertical City) או העיר התלת-ממדית. בחזון הזה המגדלים מחוברים ביניהם בגשרים עיליים, שמשמשים מרחב ציבורי ומרוצפים בפארקים – מה שמחייב שותפות ציבורית-פרטית במימון ובתחזוקה.במציאות כזו נכניס לאזור פי עשרה יותר אנשים, והם יניבו במשותף פי עשרה יותר הכנסות ממיסים, הוא אומר. בשותפות ציבורית-פרטית כזו המדינה משקיעה ביצירת פארק חדש, אבל הוא יהיה בקומה ה-40 בגשר שנמתח בין שני בניינים במקום על קומת הקרקע.איך לפתור את מכת המגדלים בפארקהחזון של ווד לעיר אנכית והביקורת שלו על המגדלים המנותקים מסביבתם מתכתבים עם מכה תכנונית שנפוצה בישראל בעשורים האחרונים, ומכונה במחקר מגדלים בפארק.ב-20 השנה האחרונות נבנו בערי הפרוור הישראליות עשרות אלפי דירות במגדלים מוקפים שטחים ירוקים – אבל מנותקים מהסביבה, ושהדיירים בהם תלויים כמעט לחלוטין ברכב פרטי. השכונות האלה נבנות לרוב בידי יזם אחד או שניים ומשווקות כשכונות יוקרה קהילתיות, אך בפועל התכנון ממוקד הרכב מניב רחובות רחבים ונטולי מסחר, שמקשים על התפתחות חיי קהילה אמיתיים.כשווד נשאל על התופעה הזו הוא מציע לפתור אותה באמצעות חזון האורבניזם התלת-ממדי שלו: לחבר בין המגדלים באמצעות רשת גשרי שמיים עם שטחים ציבוריים, גנים, חנויות ושירותים שניתנים בגובה. המישור האופקי הוא היכן שהתשתיות נמצאות – לא רק התשתיות התחבורתיות של כבישים, רכבות וצנרת אלא גם תשתית חברתית כמו מדרכות, גנים, בתי ספר וחנויות, הוא מסביר.אלא שהפתרון הזה עשוי להתאים לעיר צפופה ורוויה בבנייני מגורים, שצריך לעבור בהם מסע ארוך במעליות של עשרות קומות כדי להגיע לרמת השירותים ברחוב. בשכונות של מגדלים בפארק, השירותים האלה פשוט לא קיימים ברמת הרחוב.במקום להרוס – לבנות מסביבנקודה אחרת שעולה בשיחה עם ווד היא הסלידה שלו מהריסה ובנייה מחדש. במקום זאת הוא מציג דוגמאות של שיפוץ מגדלים קיימים, כמו מגדל רובע קוואי בסידני, ש-CTBUH הכתיר ב-2023 לבניין הגבוה הטוב ביותר בעולם. הם שמרו על מגדל של 50 קומות והוסיפו אליו אופקית ואנכית, הוא מסביר. התוצאה: בניין עם גנים חיצוניים ופנימיים, מסות מסתובבות וחזית יפה.לדבריו, הרעיון רלוונטי גם לישראל: במקום להרוס את מגדלי השנים האחרונות, אפשר לחבר אותם בגשרים, להוסיף גנים, לשפר את קומות הקרקע. בתל אביב יוזמה ברוח זו – גם אם ללא גשרים – מקודמת במתחם המשרדים הוותיק הדר-דפנה בפינת הרחובות ויצמן ושאול המלך, אך ווד סבור שאפשר לעשות זאת גם עבור שכונות מגורים.אומנם בשורה התחתונה ווד מקדם גשרים בשמיים, אבל הרעיון הבסיסי שלו נטוע בקרקע: ערים שבהן יוכלו אנשים ליהנות מאיכות החיים שמביאה צפיפות עירונית, על השירותים השונים הכרוכים בה, בלי תלות ברכב, עם קהילות חזקות ונגישות לטבע – גם אם זה על גג הבניין.הביקורת שלו על מגדלים מנותקים מסביבתם רלוונטית מאוד לבנייה בישראל, ולא בגלל החזון לגנים תלויים. הבעיה הישראלית בסיסית בהרבה: מגדלים שנבנים רחוק ממרכזי הערים, תושבים שתלויים ברכב ורחובות נטולי חיי קהילה כי הבניינים רחוקים מדי זה מזה מכדי להצדיק חנויות או בתי קפה. כדי לפתור את זה לא חייבים גשרים בין בניינים – מספיק לבנות במקומות הנכונים, לעודד עירוב שימושים ולתכנן רחובות שמזמינים אנשים להישאר בהם.