הלחנתי שקרים עם מיליון כינורות שר עמיר בניון באחד מהשירי ה-EP האחרון שהוציא. זה מדבר בעד עצמו, הוא אומר כשהוא נשאל למה התכוון, שקרים, דמיונות, לא משנה מה. הדמיון לוקח אותנו אחורה, ללהיטים של בניון מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. להיטים שעיצבו מחדש את המוזיקה הישראלית. בגיל 50, עמיר בניון מסתכל לאחור, על השירים, הקריירה ועל חייו האישיים. גיל 50 זה גיל שבאופן טבעי מביא איתו חשבון נפש. את התובנות הטריות הוא שומר לעצמו ומסביר: נעבור את התקופה הזו, נגיע לאחרי יום הכיפורים ונראה אם באמת הבנתי משהו. זמן הסליחות זה זמן טוב לחשבונות נפש כאלה ואחרים. גם מול אנשים וגם מול הקדוש ברוך הוא.השיחה מתקיימת בין החזרות למופעים בקיסריה לציון שנת ה-50 שלו שיתקיימו ב-17 וב-18 בספטמבר. החלטנו בינתיים על הרבה יותר שירים ממה שיהיו בהופעה, נצטרך להחליט איזה לא. זה יהיה קשה, אבל נמצא דרך. זה כיף. זה מרענן, אני מרגיש שאני מתחיל מההתחלה. את שירי ה-EP האחרון כתב יחד עם אבי אוחיון, שאחראי לכמה מהלהיטים הגדולים ביותר בישראל. היה תענוג לעבוד איתו ואני מקווה שזה יקרה שוב. אין לי תהליך קבוע לכתיבת שירים. בכל פעם זה נראה אחרת. לפעמים לבד, לפעמים עם שותפים, לפעמים רק טקסט או לחן בנפרד.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןצד שמאל שלי משותק מפחדב-25 השנים האחרונות בניון היה שותף משמעותי בעיצובה של המוזיקה הישראלית מחדש. הוא נולד וגדל בשכונה ד' בבאר שבע להורים שעלו לישראל ממרוקו. אני מבקר שם את המשפחה, לא מוצא את הזמן להתגעגע. מחובר לעיר הזו, הוא אומר על באר שבע.המוזיקה נכחה בביתו ומגיל קטן עמיר נמשך אליה. בנעוריו הוא פגש מקרוב את ההתמכרות לסמים. כמו ששר בניצחת איתי הכל, המוזיקה הייתה שם בשבילו ובזכותה ובזכות כסף שחסך מעבודות שיפוצים, הקליט בסוף שנות ה-90 את אלבומו הראשון - רק את.הפעם הראשונה שבה עלה על הבמה הייתה בתיכון. היה איזשהו טקס בבית ספר ואני עליתי לשיר. אחר כך, כשהוצאתי את האלבום הראשון, הייתה הופעה במועדון הפלאקה בתל אביב. כל אנשי התקשורת הגיעו. זה היה מאוד מאוד מרגש. לצד העובדה שסיפק קול שונה לגמרי מהנוף, האלבום זכה להצלחה כמעט מיידית. לא הופתעתי, שמחתי מאוד. לא הופתעתי כי גם כשאני לא מצליח אני לא מופתע. אבל שמחה הייתה שם. היו כל מיני תגובות ורשמים בהתחלה, מכל מיני מקומות ובמשך כמה שנים. הייתי משהו שהוא היה אחר בזמנו. היום המוזיקה הזאת מחוברת לנוף. המוזיקה שלי הייתה מאבני הדרך ששברו כמה קירות.קשה ליישב הסתירה בין עמיר בניון שמקרין ביישנות כלפי חוץ, וגם מעיד על עצמו ככזה, להחלטה שלו לעמוד על הבמה. גם הוא מתקשה להסביר את הפער. זה בדיוק כמו שזה נשמע, שני הפכים שונים לגמרי. אני משתדל להחזיק עם זה מעמד כמה שאפשר. אני ביישן מטבעי. הבמה הייתה המקום האחרון שחשבתי עליו בהתחלה. חשבתי על לכתוב שירים. פחות היה לי בראש החלק שכולל במה, החלק שכולל להתפרסם.בהתאם לאותו קרע פנימי שהוא מתאר, בניון מספר על התקפי חרדה של ממש על הבמה, שבהם הוא מתפלל להצליח לא לעצור באמצע. קשה להסביר איך זה מרגיש, הוא אומר. זה כאילו אבן ענקית בתוך הלב. כל הגוף רועד. צד שמאל שלי משותק מרוב התרגשות, מרוב פחד. לשאלה האם מדובר בפחד במה הוא אומר: מאוד יכול להיות.מה עושים ברגע כזה? מתפללים בנשמה, נותנים את כל מה שאפשר. תוך כדי שירה.קרה שעצרת? לא, זה הפחד שלי. הפחד שלי זה לעצור.אתה מרגיש שהתקפי החרדה התגברו מאז 7 באוקטובר? אני בטוח שכן. בטח. זה הוסיף לי עוד כמה וכמה חרדות שלא היו לפני. קשה לתאר את זה. זה משהו שמשתנה בך. אתה מבין שהשתנית. נהיית טיפוס חרדתי כזה. בשנתיים האחרונות הייתה לחרדה עוד מקום לגדול. אז זה גדל.איך זה נראה ביום-יום? פחד. הרבה פחד. לכל מקום שאתה הולך, אתה מפחד. אתה לא מעוניין ביצירה. יש דברים שזה מונע ממני לעשות, אבל אני נלחם כדי שזה לא יקרה. אין יותר מה לעשות, צריך להבין שזה בינך לבינך. אף אחד לא יכול להתערב פה.עכשיו אני בסדר, ברוך השםכחלק מאותו חשבון נפש שמגיע עם גיל 50, בניון חוזר אחורה, לימיו הראשונים כאומן וכאדם שמחליט ליצור. אני זוכר שהתחלתי לכתוב שירים. זה בער בי להקליט אותם. משם התחיל הסיפור, שחבר שלי, טכנאי הסאונד, שמוליק דניאל שלח את החומרים למיכה שטרית, מיכה התקשר אליי ומשם זה הפך להיסטוריה.המוזיקה הייתה אצלי בבית. מאז שאני זוכר את עצמי - המוזיקה סביבי. שאבתי את המוזיקה ששמעתי בבית, גם מוזיקה ישראלית. כשהכרתי את המוזיקה הקלאסית התאהבתי בה. זה היה חלק מכל הסלט הזה.לאורך השנים נאבק בניון בהתמכרות לסמים, אלכוהול ולתרופות מרשם. בתקופת הקורונה החליט לאשפז את עצמו בבית חולים אחרי שחש שמצבו מידרדר. זו התמודדות אין-סופית. החוויה הקבועה ומורגשת. את החוויות אני שומר למפגשי NA שהייתי הולך אליהן. אולי. סביב הופעות אני מנסה למצוא את עצמי. לעלות על הבמה כמה שיותר חד, עם כמה שפחות הסחות דעת. ביום-ביום - כשמגיעות ההתמודדויות, מתמודדים. עכשיו אני בסדר, ברוך השם. אני בסדר גמור.אנשים מכורים פונים אליך? פונים אליי כשרואים אותי ברחוב. כל אחד מרגיש בנוח לספר לי את הסיפור שלו. אני יכול להגיד למי שהתמודד עם הדברים האלה, שיהיה חזק, ליבי איתו. אני יודע שזה לנצח. אבל שיידע לקבל את זה.עד כמה הילדים שלך מעורבים? הם מודעים להתמודדויות שלי ביום-יום. הם גדולים מספיק כדי להבין, בני 15 ו-18. אין לנו שיחות על זה, אבל מדי פעם מישהו יכול להגיד משהו בנושא. יש דברים שהם מובנים מבלי להגיד.בקורונה העלית סרטון עם הבת שלך נעמי. זה צבר עד כה 3 מיליון צפיות. היא צפויה להמשיך בדרכך? תענוג. ממש תענוג. נהניתי מכל רגע לשיר איתה, שנינו נהנינו. נראה לי שזה מה שהיא תעשה בעתיד, זה התכנון.אני שם בשביל המשפחותלאורך השנים לא נמנע בניון מהשמעת דעותיו הפוליטיות, גם כשלא תאמו את דעותיהם של חבריו המוזיקאים וגם כשספג ריקושטים בכותרות העיתונים. בין אם בראיונות ובין אם בטקסטים שכתב, הבהיר פעם אחר פעם שהוא נמצא בצד הימני של המפה. בין היתר, בנובמבר 2014, בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה בירושלים, פרסם בחשבון הפייסבוק שלו את השיר אחמד אוהב ישראל: סלאם עליכום קוראים לי אחמד / ואני גר בירושלים / אני לומד באוניברסיטה / איזה דבר או שניים / מי כמוני נהנה מכל העולמות / היום אני מתון וחייכן, מחר אעוף לשמיים / אשלח לגיהינום איזה יהודי או שניים. השיר שפרסם עורר סערה ציבורית בעקבות טענות לגזענות ובעקבותיו בוטלה הופעה שלו במשכן הנשיא. כמו כן, בניון הביע את תמיכתו בראש הממשלה נתניהו בעשור האחרון וטען לאורך השנים כי אין לו תחליף.השבוע פורסם כי בניון, לצד שורה של אומנים ישראלים, ישתתף בטקס הזיכרון של משפחות שבעה באוקטובר. מי שעומד מאחורי הטקס הוא ארגון קומו שייסד יונתן שמריז שאחיו החטוף אלון נהרג בשוגג על ידי כוח צהל בעזה. שמריז השמיע לא פעם את דעותיו על הממשלה ועל העומד בראשה. על השאלה האם התלבט אם לקחת חלק, אומר בניון: נעניתי מיד. איזו עוד תגובה יכולה להיות לי? אני שם בשביל המשפחות. יצא לי לפגוש משפחות חטופים. זה היה ממש בחודשים הראשונים אחרי המלחמה. לצערי גם משפחות שכולות של חיילים שהלכו לעולמם פגשתי, פגשתי אנשים שהייתי שמח לא לפגוש אותם, ששום דבר לא היה קורה.מה קרה לעמדה הפוליטית שלך מאז 7 באוקטובר? אני חושב שאצל כולם השתנה. זו איזושהי מכה גדולה שקיבלנו ויש לזה השלכות. העמקתי את מה שאני שאני ממילא. התפוצץ לנו בפנים משהו שקשה לי לסלוח עליו. ואני לא אסלח עליו.העמדה שלך כלפי נתניהו השתנתה? המצב שלי נשאר אותו דבר. אני עושה את מה שאני יודע בקלפי וחוזר הביתה.מה השמאלנים לא מבינים בעיניך? מה הם מפספסים? אני לא באתי לחנך שום שמאלני. אין לי מושג אם הם מפספסים משהו. כל אחד ונקודת המבט שלו. אני יודע מה אני לא מפספס.וזה? את האהבה שלי למדינה הזאת. ואת הרצון שלי שיהיה בטוח פה ויהיה אפשר לחיות פה ויהיה אפשר להתקיים בו ולא נצטרך לחיות בפחד.מה בעיניך יכול לצמצם את השבר בתוך העם? כל מה שאני אגיד כבר נדוש. אלה קלישאות. אין לי מושג. אבל נראה לי שמי שרוצה להרגיש שהוא חלק מהעם הזה ואין לו שום בעיה עם אף אחד, אז הוא חלק מהעם הזה. זה החלק שאני נמצא בו.