בתקופה האחרונה קשה לצחוק, ולחברי "מה קשור" לקח כחצי שנה מאז 7 באוקטובר ועד שחזרו לבמות. "הנשמה רוצה כל כך לצחוק ולהשתחרר", אומר ציון ברוך. אסי ישראלוף מסכים איתו: "כשאתה צוחק אתה חי, אתה לא בקושי". מעבר להתמודדות עם תקופת המלחמה, הם מספרים על הסרט החדש ועל הקשר המיוחד בין שלום לגל וזיו ברמן, שעדיין מוחזקים בעזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"ביום אחד היינו סולד-אאוט בהיכל התרבות וקיבלנו ידיעות שנהרגו איזה שמונה חיילים באותו יום", מספר שלום מיכאלשווילי. "אני מתקשר לאסי וציון, ושלושתנו אומרים: 'אני לא יכול להופיע, אני מרוסק'. עכשיו לך תשלח 3,000 איש הביתה. התקשרתי לאדיר (מילר) ול(ישראל) קטורזה, ושניהם אמרו לי להתקשר למשרד ולשאול כמה אנשים ביטלו את הכרטיסים שלהם. כמה אנשים ביטלו? אפס. אנחנו יודעים שצחוק זה דבר מרפא".
איך מצחיקים באמצע מלחמה?
אם הצחוק טוב לבריאות, "מה קשור" הם שלושה רופאים מומחים. כמעט 30 שנה עברו מאז שהם פרצו לחיינו, שלושה חברים מרמלה שהגיעו לפסגת הקומדיה הישראלית. עם השלישיה הזו גם הדברים הכי רציניים מסתיימים בצחוק. אבל אסי, ציון ושלום הם אנשים שלוקחים את הצחוק שלהם מאוד ברצינות. הם מעורבים בכל דבר, כולל במה שקורה במדינה.
למי יש יותר סיכוי לפליטת פה פוליטית?
שלום: "אני אספר לך סיפור. יום אחד העליתי פוסט אחרי 7 באוקטובר. אני לא זוכר בדיוק מתי זה היה. כתבתי: 'כולם הביתה. הפוליטיקאים. כולם הביתה. הביתה. לא רוצה לראות אף אחד. הביתה'.
"קיבלתי 5,000 הודעות נגד באותו יום לאינסטגרם. בסדר, הכול טוב, אתה יודע. אתה פחות רגיל לזה, אתה יודע. הכול טוב".
נכון, אתה פחות רגיל לזה.
שלום: "אני, כן. אבל אני ילד גדול ויודע להתמודד עם מה שאני עומד מאחוריו. הלכתי לישון בלילה. 2 בלילה מצלצלים לי בדלת בבית. לא בדלת, בשער.
"אני אומר, או-קיי, יש עניין. הגיעו אליי הביתה. אני יורד למטה בתחתונים. שם את האקדח פה בתחתונים, שהוא יראה שאני עם אקדח".
אסי: "שלום, אבל אם הגיעו אליך הביתה, למה אתה יורד עם תחתונים ולא שם עליך משהו?"
"אני רוצה שהבן אדם יידע שאני עם תחתונים. אני הולך לעשות בלגן עם תחתונים.
"יוצא החוצה, מוצא אדם, אומר לי: 'צא החוצא, מנייק'. אומר לו דרך השער: 'כן, מה אתה רוצה?'. עונה לי 'אנחנו הולכים עכשיו. צא החוצה, מקלל.
אני יוצא. הוא אומר לי: 'תן את הכסף'. מסתכל על הבן אדם, אני אומר לו: 'איזה כסף?' אני בטוח שהוא פה בגלל הפוסט. פוליטיקה.
"הוא אומר לי: 'תן את הכסף'. אני אומר לו: 'גבר, עצור. איזה כסף?'
"הוא אומר לי: הבאתי את הבן שלך כרגע, משדה התעופה, והביט לא עבר'. עכשיו, הבן שלי בן 10. ישן. אני אומר: 'הבן שלי ישן עכשיו'. איזה כסף? מה אתה רוצה?
"עכשיו, תוך כדי שהוא מסתכל עליי ורב איתי, הוא אומר: 'אני הבאתי לך את הבן שלך, לדלת הזאת'. ואז הוא רואה שזה בעצם דלת אחרת. אז הוא אומר: 'לילה טוב. סליחה, גבר, והולך".
אתם מצליחים להתחמק מהפוליטיקה?
אסי: "אנחנו משתדלים לא להתעסק. זה נשמע הזוי".
בסוף, היום הכול פוליטי. ביניכם יש ויכוחים פוליטיים?
ציון: "בטח".
אסי: "עזוב, ציון. יש דיונים, תמיד היו, תמיד יהיו בריאים. אבל בסוף, בלמטה של הלמטה של הלמטה - כולנו מסכים על כל הדברים. על רוב הדברים".
שלום: "קודם כל, אנחנו שלושתנו מכבדים... כל אחד את הדעה של האחר. אבל אתה יודע מה פרופ' מיכה גודמן אומר? ש-70% מהעם מסכים על 70% מהדברים. ככה זה גם אצלנו".
אבל הוא עוד אומר, שלמרות שרוב הישראלים ובטח היהודים, מסכימים על רוב הדברים, השסע רק גדל.
שלום: "מה לעשות? היום יש יותר כוח ל-10% הקיצוניים האלה. השיח הוא קיצוני".
אסי: "בסוף, אם אתה אומר לי בפשט, מה עם ישראל רוצה כבר 5 שנים? אחדות. אני רואה במלחמה הזאת, ויש פה עצב מאוד גדול וקושי גדול, שאני חווה אותו יום יום, אבל אני גם רואה את העוצמות של העם הזה. ואי אפשר להתעלם מזה. יש פה ערבות הדדית שלא מדברים עליה מספיק. יש פה אחווה, יש פה אהבה".
שלום: "אני כן רואה את זה ואני רוצה שזה ייכנס לכתבה. אני רואה את הערבות הדדית כל הזמן. הרוב טוב, והרוב קובע. הרוב קובע".
אסי: "קרה משהו במלחמה הזאת, שפתאום הבנו גם את התפקיד של ההומור בתוך החברה. כשחיילים מתקשרים ורוצים לראות מישהו מאתנו לפני ניתוח".
שלום: "או שרופא מתקשר אליך ואומר לך, אתה יודע ש-72 שעות אחרי שיצאתם מפה הם לא לוקחו מורפיום? מה זה עושה לך על הנשמה? זו מתנה, זו זכות גדולה".
"זה מנרמל את האירוע"
ציון: "היה לנו ביקור מאוד מרגש, שהתקשרו אלינו מבית חולים תל השומר אני חושב. אמרו לנו תקשיבו, הנכים החדשים, הם רוצים לראות רק את שולי. כי אני עם רגל מעץ שם, צולע והכול, ונגמר הסרט ונפתחה הדלת, ואנחנו נכנסים... עם הצליעה. והם נקרעים, צוחקים, לפני שבוע היתה לו רגל".
אבל לך זה לא מוזר? אתה נכנס וכאילו צולע מול קטועי גפיים.
אסי: "פתאום ההומור של הדבר הזה, בפנים, אונליין, כמה ימים אחרי, פשוט מנרמל רגע. יש משהו בהומור שהוא מנרמל רגע את המציאות, זה מנרמל להם את האירוע".
"הם חיו את השטויות שלנו"
"אנחנו חברים מאוד קרובים של גל וזיו ברמן, התאומים מכפר עזה שחטופים", מספר אסי. "עשינו איתם יחד פסטיגל משותף. הם היו התאורנים שלנו, הם חיו את השטויות שלנו. באמת ברמה שהם הרגישו אותנו. במיוחד עם שלום. והוא ספציפית, זה היה קשר שאני לא יכול לתאר בכלל".
שלום: "למה היה? עדיין. באותו יום, 7 באוקטובר, פשוט לקחתי את הטלפון והתכתבתי עם החבר שלי מכפר עזה, עם החברים. ואני מוצא את עצמי חסר אונים, כי כל 20 דקות אני כותב מה קורה? ואומרים לי תשלחו כבר אנשים".
ציון: "אין אחד בעיניי, במדינת ישראל, אין אחד שלא חושב שהניצחון האמיתי זה שכולם חוזרים. זה לא הגיוני, אין סיכוי כזה".
אסי: "אני לא חושב שאנחנו נחלים כחברה, כעם, עד שאחרון החטופים לא יחזור".
"קשה להוריד את זה מהתסריט"
והנה דילמה שיכולה לקרות כנראה רק בישראל. מה עושים עם תסריט קומי לסרט הורס מצחוק, שבמרכזו צעיר ישראלי שנחטף ביפן. זה קצת פחות מצחיק שבדיוק באותו הזמן עשרות ישראלים נחטפים בידי ארגון טרור בעזה. "התחלנו לשבת על התסריט ולהגיד טוב, בואו נתחיל להוריד את המילה חטוף", מספר ציון. "אתה יודע איזה קשה זה להוריד את זה מהתסריט? שולי עוד פעם נחטף, הוא נחטף, מי חטף אותך? אתה מתחיל להוריד, ואתה אומר אוקיי, מה אומרים? אני זוכר שבצילומים שלום אמר לי 'ציון, אל תגיד חטוף'. אז אמרתי 'שולי עוד פעם הסתבך'".
הם מספרים גם מה קרה כשרק לאחד מהם הציעו להצטרף לארץ נהדרת. "הרבה זמן הם חיזרו אחרי אסי", מספר ציון. "ואמרנו לאסי: 'זה מדליק אותך כפרה? לך תעשה את זה'.
"אני לא אשקר, אנחנו לא אהבנו את ההצעה הזאת. זה הכי אמיתי שיש. ואמרנו לאסי משפט, שהוא אחרי זה הודה לנו על זה. אני אמרתי לו: 'תשמע, יהיה לנו קשה יותר להחזיק את הרשת, אבל אנחנו נאחוז בה'"
כן, אבל חששת מזה גם.
"לא חששתי שזה יפגע. אבל כמו שאמרתי, זה כאילו שאני נותן את הנשק שלי למדינה אחרת עכשיו - ולא מגניב לי. לתת להם כיפת ברזל, עכשיו לפוטין".
שלום: "בקיצור ציון הרגיש אלביט מערכות", הוא צוחק.
אסי: "אני חושב שבסוף זה כן יפגע. בסוף אני מעדיף, ויש לכולנו כל יום, לכל אחד באישי המון הצעות, אני מעדיף לקום בבוקר, מה אני אגיד לך, ולראות את שני הדבילים האלה, ולא מישהו אחר".
ובובה של לילה זה בלי ציון.
אסי: "בובה של לילה זה סיפור קצת אחר".
ציון: "תשמע, דני, אני אגיד לך למה אני לא עושה בובה של לילה. אני לא מבין בספורט ברמה, אני אומר לך, הם הכירו לי את ערן זהבי פעם ראשונה, אני אמרתי לו 'נעים מאוד, וזה. תגיד מה אתה עושה בחיים?'"
שלום: "אתה יודע מה הוא שאל את יוסי בניון? תגיד, שיחקת באיזה קבוצה נחשבת פעם?".
"קיבלו מאיתנו את שמחת החיים"
אנחנו מסיימים בשיחה על הילדים שלהם. "הדבר הכי שהכי משמח אותי זה שהילדים שלנו, כל הילדים שלנו, קיבלו מאיתנו את שמחת החיים. וזה משהו שאי אפשר לקנות", אומר שלום. ציון מסכים, ומוסיף: "לפני שהילדים שלי הולכים לישון, כל ילד בחדר אחר, אבל הם כבר תקופה ישנים ביחד, הולכים לישון רק ביחד. לפני שהם הולכים לישון, תמיד אני צועק להם לפני שאני מכבה את האור, מה הדבר הכי חשוב בחיים. מה הם צועקים לי? להיות שמח".
תחקיר: קוראל לייבו