ב-13 ביוני, בחצות, התכנסו בכירי צה"ל בבונקר מתחת למטה חיל האוויר בקריה. על המסכים נצפו עשרות מטוסי קרב ממריאים לעבר טהראן, במבצע שקיבל את הכינוי "חתונה אדומה" – רפרנס לסצנת ההרג ההמוני ב"משחקי הכס". שעות לאחר מכן הוכה העולם כולו בהלם: חיל האוויר הישראלי "ערף את ראשו" של המטכ"ל האיראני, פגע במתקני הגרעין, חיסל מדענים בכירים והשיג עליונות אווירית בתוך פחות מיומיים.
אלה היו גיחות ארוכות, שנמשכו בין שלוש לחמש שעות, במרחק של יותר מ-1,500 קילומטרים מהבית, רוב הזמן מעל שטחה העצום של איראן. כל אותו הזמן זרמו אל הקריה אין-סוף נתונים על מצבו של כל מטוס – הגובה, הדלק, המהירות, מצב החימושים והתרעות שונות – אבל דבר אחד לא נמדד כלל: מצבו הפיזיולוגי של הטייס עצמו ברגע האמת, מעל שטח האויב. גם ב-2025, במערכות שהן בחזית הטכנולוגיה העולמית, איש לא יודע בזמן אמת אם הדופק של הטייס סדיר, אם רמת החמצן בדם שלו צונחת או אם שדה הראייה שלו מצטמצם עד אובדן הכרה.
בדיוק לוואקום הזה נכנסים הפיתוחים החדשים. "בסופו של דבר אם אנחנו מסתכלים על מטוס בטיסה – הכול בו מנוטר", אומר אל"ם פרופ' ב', קצין הרפואה של חיל האוויר, בריאיון פרישה למגזין N12. "אני יודע באיזה גובה הוא טס, באיזו מהירות, באיזו זווית האף שלו פונה, כמה דלק יש לו, מה מצב החימוש, כמה שעות מנוע צבר ומתי צריך לתקן אותו. ומה אני יודע על הטייס? כלום. הטייס לא מנוטר בשום צורה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"לאותת רגע לפני שהגוף קורס"
עכשיו הוא והצוות שלו מקווים לשנות את זה. בקרוב, כך נודע למגזין N12 ומתפרסם כעת לראשונה, יהפוך חיל האוויר הישראלי לראשון בעולם שינטר בזמן אמת גם את מצבו של הטייס עצמו. מדבקות חכמות שיוצמדו לגופו יעקבו אחר פעילות הלב, רמות החמצן בדם, תנועות העיניים ואפילו גלי המוח – כדי לזהות כבר בשלב מוקדם מצבים של אובדן הכרה או מצוקה פיזיולוגית אחרת. השאיפה היא כי בטווח הארוך תשדר המערכת את הנתונים ישירות לבור של החיל בקריה, ואף למטוס עצמו, כך שבמקרה חירום יוכל המטוס לייצב את עצמו באופן אוטונומי ולמנוע התרסקות.
המערכת כבר עברה ניסויים ראשוניים על הקרקע והיא צפויה להשתלב לראשונה בבית הספר לטיסה עד לסוף השנה הזו. רק לאחר מכן היא תוטמע גם בטייסות הקרב המבצעיות. "נחבר לטייס מדבקות שבודקות אותות חשמליים של EEG, תנועות עיניים, אולי גם אק"ג, וננטר אותו בזמן הטיסה כדי לראות אם אנחנו מזהים את האירועים המסוכנים", אומר ב'.
המיקוד הוא באיתור תופעות פיזיולוגיות שכבר גבו חיי אדם בעבר, כמו אובדן הכרה בתמרוני ג'י חריפים, או אירועי היפוקסיה, שבהם אספקת החמצן בדם יורדת בפתאומיות. "המטרה היא לזהות את הרגע שבו הגוף מאותת על קריסה מתקרבת", מסביר קצין הרפואה הבכיר, "ולמנוע מצב שהטייס מגלה את זה רק כשהוא כבר מאבד שליטה על המטוס".
להילחם באיבוד הכיוון באוויר
הצורך בפיתוחים רפואיים מתקדמים נובע מהבנה עמוקה של התנאים הקיצוניים שפועלים בהם טייסי הקרב. "הטייס נמצא בסביבה פיזיולוגית שונה מאוד מזו שאנחנו רגילים לה", מתאר ב'. "בעיקר בשני היבטים: הראשון הוא כוחות הג'י, תאוצת הכובד. הטייס חווה עומס של פי ארבעה מזה שמרגישים בטיסה רגילה, והשפעותיו הפיזיולוגיות משמעותיות ביותר".
האתגר השני קשור לחוויה הייחודית של הטיסה: "היציאה מהעולם הדו-ממדי שלנו על הקרקע לעולם תלת-ממדי באוויר יוצרת שינוי בתפיסה החושית, מה שעלול להביא לאירועים של התמצאות מרחבית שגויה (המוכרת יותר כוורטיגו – א"א): הטייס בטוח שהוא נמצא במצב אחד, ואילו בפועל הוא במקום אחר לגמרי".
כדי להתמודד עם האתגרים האלה פיתח חיל האוויר שורה של מאמנים וסימולטורים (מַדמים) ייחודיים. "המצאנו מכשיר ייחודי – מאמן AGSM (ראשי תיבות של Anti-G Straining Maneuver) – אין כזה בעולם. בעזרתו אנחנו מאמנים טייסים על הקרקע להתמודד עם מה שהם חווים באוויר", מתגאה ב'. "יש לנו גם 'מאמן התמצאות מרחבית שגויה': אנחנו יוצרים לטייס טיסה מבצעית שבה הוא צריך לעקוב אחרי מטוס אחר, מכניסים אותו לענן ומוציאים אותו בזווית אחרת, והוא צריך להבין איפה הוא נמצא".
לגלות אם הטייס עייף מדי
אחד המהלכים החשובים נולד מלקחים שהופקו בין היתר בעקבות תאונת המטוס הקטלנית של סרן אסף רמון ז"ל ב-2009. לאחריה הוקמה סדנת "מתים מעייפות", כחלק בלתי נפרד מהאימון המתקדם: הטייסים נדרשים לעבור לילה שלם ללא שינה ולאחר מכן הם נכנסים לסימולטורים המדמים טיסות מבצעיות. כך הם חווים על בשרם את ההשפעה הדרמטית של עייפות על קבלת ההחלטות, על דיוק התמרון ועל יכולת הריכוז.
הניסיון המבצעי הביא את חיל האוויר לידי ההבנה שעייפות היא לא רק קושי אנושי אלא גם סיכון קריטי לבטיחות. מכאן צמח מחקר רחב היקף שמנסה לפתח אמצעים טכנולוגיים שיזהו עייפות בזמן אמת. בשיטות הנבחנות: מעקב אחר תנועות העיניים, ניתוח דפוסי הדיבור באמצעות ויברציות הקול ובחינה של ביצועים במטלות קוגניטיביות קצרות. במעבדה נבדק גם מידע ביולוגי מתקדם – כולל סימנים שניתנים לזיהוי על ה-DNA המעידים על שינויים טריים במצב - כדי להבין לעומק איך הגוף מאותת שהוא מותש.
הממצאים הראשוניים מצביעים על כך שתנועות העיניים והביצועים המוטוריים הם האינדיקטורים המהימנים ביותר לזיהוי עייפות בזמן אמת. על בסיסם נבנה החזון העתידי: מכשיר פשוט שיבדוק את הטייס לפני כל המראה ויעניק תשובה חד-משמעית – "כשר לטיסה" או "עייף מדי". המטרה היא להכניס את זה כחלק מהפרוטוקול הסטנדרטי של חיל האוויר, נוסף על בדיקות רפואיות שבשגרה. אם יושלם, זה יהיה אחד הצעדים הגדולים ביותר בשמירה על חיי הטייסים מאז הקמת החיל.
"ראינו חיילים שניצלו בזכות זה"
אבל עם כל הכבוד לפיתוחים הרפואיים בתוך הקוקפיט, הגיים צ'יינג'ר האמיתי של המלחמה הוא בכל מה שנוגע לרפואת החירום בשדה הקרב. זאת המלחמה הראשונה שבה מטפל צה"ל בפצועים במצבי הלם באמצעות "דם מלא" כבר בשטח עצמו, עוד לפני הפינוי לבית החולים. כך נבנתה היכולת להציל חיים בדקות הקריטיות שלאחר הפציעה – הרגעים שבהם כל שנייה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.
"ראינו בעיניים שלנו חיילים שחייהם ניצלו בזכות זה", מתאר רב-סמל ע', סגן מפקד פלגת הרפואה של יחידה 669. "אתה רואה פצוע מחוסר הכרה, שכל הגפיים שלו מרוטשות, מתחיל לזוז אחרי שתי מנות. זה רגע שאתה מבין שזה לא רק האדם שמולך – זו המשפחה שלו שמנעת ממנה מלהצטרף למעגל משפחות השכול, החברים שלו שלא יצטרפו למעגל הזה, ומדינה שלמה שלא תקום לעוד 'הותר לפרסום' מחר בבוקר".
מנה של "דם מלא" כוללת את כל מרכיבי הדם, בניגוד למנות הדם שהיה מקובל לתת בעבר במצבים האלה ושהכילו כדוריות דם אדומות בלבד. מחקרים עדכניים הוכיחו כי טיפול בדם מלא עדיף, וצה"ל הוא מהראשונים בצבאות העולם שיִישם את המהלך בשטח.
"זמן ההגעה הממוצע של מטפל בכיר, רופא או פרמדיק, ללוחם שנפצע ברצועה נע בין אפס דקות לארבע דקות, ולעיתים כבר יש לו דם לתת", מפרט קצין הרפואה של חיל האוויר. "אם לא, אז מגיעה לבנת הפינוי (רכב צבאי ממוגן הנושא ציוד רפואי שמסוגל להתנייד עם הגדוד – א"א), ובה כבר יש דם. היא מגיעה בדרך כלל בתוך עשר דקות אל המטופל וכבר נותנת לו דם. זה דבר שלא קרה מעולם. דרך אגב, בשום צבא אחר זה לא קיים. זה ממש ייחודי למלחמה הזאת שלנו".
37 הדקות שהצילו שבעה לוחמים
המספרים של המלחמה מדברים בעד עצמם: מאז 7 באוקטובר המריאו מסוקי יסעור וינשוף ליותר מ-1,300 גיחות חילוץ, שהובילו לפינוי ולהצלה של למעלה מ-2,100 פצועים. זמן הפינוי הממוצע מרגע הפציעה ועד הגעת הפצוע לבית החולים עומד על כ-50 דקות בלבד – לעומת כשלוש שעות במלחמת לבנון השנייה.
עשרות צוותים של יחידה 669 שולבו בלחימה כחלק אינטגרלי מהחטיבות הלוחמות. הם פעלו גם רגלית עם כוחות החי"ר בעזה ובלבנון, גם ברכבים ממוגנים וגם מהאוויר. בחיל האוויר מדברים על שרשרת חילוץ רציפה: לוחמי היחידה על הקרקע שמגיעים לנקודת הפציעה מעניקים טיפול רפואי ראשוני, מכשירים מנחת מאולתר – ואז מעבירים את הפצועים לידי הצוותים המוסקים, והללו ממשיכים בטיפול תוך כדי טיסה.
"לפני המלחמה היחידה בכלל לא עסקה בחבירה לתמרון", מבהיר ע'. "זה התחיל ב-7 באוקטובר, כשכוחות ירדו לשטח עם רכבים, והמשיך בהצטרפות לחטיבות בעזה – בהתחלה רכובים, ולפעמים גם רגליים. בלבנון פעלנו באותו אופן. עד אז היחידה לא חשבה בכלל על תמרון רגלי יחד עם הכוחות".
שני מקרים מהמלחמה הארוכה הזו נצרבו בזיכרונו במיוחד. "כשתמרנו עם מגלן בדרום לבנון נכנסנו איתם רגלית מאזור הגבול עד לאזור א-טייבה. התקדמנו יחד במשך כמה ימים ואז התרחש אירוע קשה – לוחמים ספגו פגיעת נ"ט ישירה במבנה. בתוך שלוש-ארבע דקות מרגע הפציעה כבר היינו במקום, התחלנו בטיפול ראשוני וניהלנו את פינוי כל הפצועים. הגיעו רכבים, עלינו אליהם והמשכנו למנחת סמוך. במקביל תיאמנו מול המסוק, והכנסנו שני מסוקים. הם פינו שבעה פצועים".
התפיסה החדשה גורסת שיש להוציא כמה שיותר מהר את הפצוע לבית חולים בישראל, עם מינימום טיפולים בשטח. "במסלול דיברו איתנו כל הזמן על זמני הפינוי הארוכים של מלחמת לבנון השנייה. יש לנו 'שעת זהב' ובמהלכה הפצוע חייב להגיע לבית החולים. פתחנו שעון בתחילת האירוע ובסיומו הסתכלנו – לקח לנו 37 דקות מקצה לקצה, עד שהמסוק ניתק מהקרקע".
האירוע השני התרחש לפני שנה, ב-27 ביולי, כאשר פגע טיל של חיזבאללה במגרש כדורגל במג'דל שמס וגבה את חייהם של 12 ילדים ופצע עשרות נוספים. "היינו הכוח הראשון שהגיע לשטח", משחזר ע'. "הגענו למקום שבו עשרות ילדים היו פצועים – כל אחד ברמה אחרת. חלקם כבר לא היו איתנו. ניהלנו את כל האירוע, הנחתנו ארבעה מסוקים נוספים, הם החלו בפינוי, וגם אני עצמי פיניתי ילדים לבית החולים".
כוח 669 היה הראשון שטיפל בכאוס המוחלט ששרר במגרש. "ההגעה שלנו ככוח ראשון יצרה סדר בתוך בלגן מטורף – אף אחד לא ידע מי נמצא איפה, אנשים פינו פצועים למרפאות פרטיות באזור". בזמן שחלק מהצוותים טיפלו בילדים תיאמו אחרים את הגעת המסוקים, שנחתו בזה אחר זה. "ריכזנו את כולם בנקודה אחת ותוך כדי תנועה המשיכו להגיע אלינו עוד פצועים. זה היה אירוע מאוד משמעותי. לצערי, חלק מהילדים שטיפלנו בהם לא שרדו".
דם מהמסוקים לכוחות הלוחמים
מסוקי חיל האוויר כבר אינם משמשים רק לפינוי פצועים – אלא גם לאספקת מנות דם מלא ישירות לשטח. בחודשים האחרונים, חושף ב' לראשונה בשיחה עם מגזין N12, נכנסה לשימוש יכולת מבצעית חדשה המאפשרת להעביר דם מהמסוקים לכוחות הלוחמים תוך כדי הקרב. אם בעבר נדרשה העברת הדם בצירים רכובים בלבד – תהליך מסורבל שדרש פתיחת צירים ופעולות אבטחה ולעיתים עיכב את הטיפול – הרי שכעת המענה מתקבל מהאוויר, ביעילות וללא צורך בפינוי צירים.
עד כה הופעלה היכולת החדשה חמש פעמים, בכל מקרה שבו התעורר הצורך. "זה ממש חדש – רק מהחודשיים האחרונים", אומר ב'. "הכוחות בשטח מטפלים בפצועים עם 'דם מלא', מפנים אותם למסוק והמסוק מחזיר להם מנות דם חדשות כדי שלא יירדו בכוננות הדם". זה נשמע פשוט כביכול, אבל הקושי הטכנולוגי היה משמעותי: "התעסקנו בזה זמן רב – איך שומרים על המנה שלא תיפגע? איך משליכים אותה בצורה בטוחה? איך הצוותים יודעים לאיזה פצוע היא מיועדת? זה תהליך שלם".
כשמסתכלים קדימה, ברור שמהפכת הרפואה בשדה הקרב עוד לא תמה. "יש המון יכולות ואמצעים חדשים בעולם הרפואה", אומר ע'. "מוניטורים מתקדמים, מחממי דם – דברים שמייעלים את הטיפול בפצוע". לצד זאת הוא רומז גם על פיתוחים חשאיים יותר: "יש דברים שאנחנו מפתחים שפחות אפשר לדבר עליהם ואולי בעתיד יהיה אפשר לחשוף. בינתיים הם נועדו לתת מענה רפואי מתקדם מאוד בשטח". לדבריו, המלחמה הנוכחית דחפה את היחידה ואת המערכת כולה קדימה: "לא חווינו סדרי גודל כאלה של פצועים ופינויים בעבר. זה הכריח אותנו להסיק מסקנות, לשדרג ציוד ולהטמיע יכולות חדשות בזמן אמת".
בסיסים על הכוונת האיראנית
המלחמה עם איראן היא התרחיש המבצעי הגדול והמורכב ביותר שחיל האוויר נערך אליו בשלושת העשורים האחרונים. כבר בחילופי המהלומות בשנה שעברה ספג החיל תקיפות ישירות על בסיסיו, ובמלחמה הנוכחית כיוונו האיראנים את הטילים הכבדים שוב אל ליבת העוצמה האווירית של ישראל. טכנאי המטוסים מצאו עצמם מטפלים במטוסי קרב כשברקע נשמעו אזעקות מתמשכות, והחיל נערך לאפשרות של פגיעות קשות בבסיסים. "כולם מבינים שהתקיפות באיראן נובעות מחיל האוויר, והיה ניסיון לפגוע ולשבש את מה שחיל האוויר עושה", מבהיר ב'.
על רקע זה התקבלה ההחלטה להציב לראשונה מנות דם בתוך בסיסי חיל האוויר עצמם. עד כה נוהל מלאי הדם במתקנים רפואיים מרוחקים, אך במצב שבו הבסיסים עצמם הופכים ליעד, התעורר הצורך לספק מענה מיידי במקרה של אירוע רב-נפגעים (אר"ן). כפי שפורסם בטלגרף הבריטי, במהלך 12 ימי המלחמה נפגעו לפחות חמישה בסיסים, ובהם גלילות ותל נוף. למרבה המזל לא נדרש בסופו של דבר שימוש במנות הדם שהוחזקו בבסיסי החיל.
במקביל, חיל האוויר הרחיב באופן ניכר את השימוש ברפואה מרחוק כדי להבטיח טיפול רציף גם תחת איום הטילים. "רק במחצית הראשונה של 2024 התקיימו יותר מ-150 אלף מפגשי רופא, 65 אלף מהם מרחוק – אלה מספרים אדירים", מספר ב'. באמצעות מכשיר הטייטו (Tyto) ניתן לבצע בדיקות מקיפות גם בשטח או במקלט, כשהחובש לצד החייל והרופא נמצא במקום אחר: "כשאנחנו תחת איום ספיגה, אנחנו לא רוצים לרכז את האנשים במרפאה".
כל הפרטים והתמונות בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.