ביציאה מהצגת הבכורה של "קרנפים", המחזה מאת אז'ן יונסקו מ-1958 שמקבל בימים אלה גרסה עדכנית בתיאטרון בית ליסין, צופה אחד היה נסער במיוחד. "תקשיב, זה בול. זה ב-ו-ל המציאות שאנחנו עוברים. המתקרנפים הם הביביסטים ומכונת הרעל", קבע האיש בשיחת טלפון עם מכר. השיחה הזו, בין אם הוא צודק או לא, מוכיחה שבהשוואה למאות רבות של יצירות על הבמה ועל המסך שמנסות לזרוק אותנו לעולמות רחוקים של קומדיה רומנטית או פשע מאורגן, ההצגה "קרנפים" - על הקונפורמיסטים וההליכה המסוכנת בתלם - אינה המושג השחוק הזה. נו, אסקפיזם.
"בתוך תהליך החזרות דיברנו על כמה זה נוגע ומשקף את החיים שלנו כאן", פותח השחקן תום חגי, שמככב בדמותו של בראנז'ה, אדם צעיר שפועל ככל יכולתו כדי לשמור על חבריו הקרובים ועל אהובתו דייזי (ליהי קורנובסקי) מפני הצטרפות לעדר הזועם והמתלהם. חגי, בניגוד לאותו צופה נסער, נזהר מקביעה חד-משמעית כי הביביסטים הם חברי הקאסט המתקרנפים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"כל אחד לוקח את זה למקום שלו, אבל בחזרות להצגה עובדים על המשל עצמו - על הסיפור ומה שיקרה על הבמה. אתה לא בהכרח יודע בכל רגע איך זה יתפוס את הקהל. ואז, בהצגה הראשונה, פתאום אתה שומע תגובה מפה, תגובה משם, חצי צחוק 'סיינפלדי' כזה של 'הבנתי', ואז אתה חושב לעצמך - אה, אשכרה. פתאום הטקסט הזה מתגלגל לך שוב בראש ואתה מבין כמה רגעים, משפטים ורעיונות בהצגה באמת קשורים למה שאנחנו עוברים".
"פתאום באמצע הצגה, הלב נופל לרגע"
רק בשנת 1962 המילה "קרנף", הנוכחת כל כך בשיח הציבורי והתקשורתי, הפכה לפועל בשפה העברית - בהשראה ישירה מהמשל של יונסקו. כשחגי נשאל אם הוא מרגיש אחד כזה, הוא משיב: "כל אחד רואה התקרנפות בצורה אחרת - שמאלני יגיד שהימנים מתקרנפים ולהפך. דתיים-חילונים, כולנו בני אדם עם המון צבעים ודעות. אולי התקווה היא לא לראות קרנף בכלל, אלא בן אדם עם דעה - חשוכה ככל שתהיה או נאורה ככל שתהיה. אל בן אדם אפשר לגשת, לקרנף פחות. גם במחזה בראנז'ה אומר 'אני צריך ללמוד את השפה שלכם כדי לשכנע אתכם'. עדיין קיים הבדל בין אדם לקרנף, ובתקווה תמיד אפשר ליצור תקשורת".
"בחלק מהדברים כן, אני מרגיש קרנף. בזה שאני מחובר לחדשות 24/7, בזה שאני חולף לפעמים ליד ההומלס בכניסה לתיאטרון מבלי לעצור ולחשוב איך אני יכול לעזור לו. המחזה עוסק בדיוק בזה: באיזו מהירות אנחנו חוזרים מהאירוע הנדיר והמפחיד שקרה פה לשגרה ולהתפלפלות של פרלמנט שעוסק בדברים לא חשובים. זה מנגנון אנושי שבו אנחנו מנסים להיאחז בחיים ובורחים לקפה, לקוניאק ולשיחות חסרות משמעות על הא ודא. אני מרגיש קרנף כי גם אני מנסה להיות בשגרה למרות ש-7 באוקטובר קרה ו-50 חטופים עדיין שם. המשפחות זעקו להשבתת המשק, ואני שואל איך זה לא קורה ולא קרה. מצד שני, גם לאי-ההשבתה יש צידוק. אי אפשר לצפות שלא נחיה - אבל אנחנו לא יכולים לחיות רגיל".
"זה נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו", טוען חגי. כן, גם כשאנחנו מזייפים תמונות יפות לסטורי וחושבים על החו"ל הבא: "אפילו אם אני באמצע הצגה ופתאום הלב נופל לי לרגע כי אני חושב על אחת התמונות המזעזעות שראינו לאחרונה והגרון מתמלא בדמעות, ואז אתה ממשיך הלאה לטקסט הבא".
קרה?
"בטח. המון. ובסוף כל הצגה אנחנו מציינים את התקופה וכמה אנחנו מייחלים לשובם של כל החטופים והחיילים. פתאום, מכל הפומפוזיות של התיאטרון, הגוף של כולם מתכנס לדבר הזה. סליחה על ההשוואה הגרועה, זה כמו שחיינו לצד הקורונה - רק שכאן חייבים לתקן ולפתור את זה ומהר. בתוצאה, אנחנו חיים בינתיים עם כאב גדול - אבל חיים".
יאיר שרמן, במאי הבית של בית ליסין שהעלה בשנים האחרונות מבטים עכשוויים על "המלט" ו"אנטיגונה" בין כותלי התיאטרון, שב לביים גם את ההצגה שלפנינו - ובפרשנותו האומנותית הוא לא מנסה להסתיר את חלקנו בזוועות המתחוללות במלחמה. חגי מסביר כי "כשחקן, אני לא רואה את עצמי אחראי לתמונה הגדולה - לזה יש במאי ותיאטרון. זה נשמע נורא אבל אני נמצא בתוך התמונה הקטנה, בניסיון להבין את בראנז'ה ואת המניעים שלו. אפילו אם בחדר עולות דוגמאות שקשורות לימינו, זה דבר אנושי ופרטי. אני לא יכול לשחק מחאה או אידאולוגיה. אם אשחק אידאולוגיה - פספסתי".
"הבנתי איפה הגבול שלי"
חרף היותו פוליטי, כשחגי (41) עבד על המחזה הוא בחר דווקא לנתב זאת לממד הרשתות החברתיות - מרחב שבו הוא מרגיש שהעולם המשיך בלעדיו כבר שנים אחורה. גם ב-2025 הוא תוהה לעצמו: "מה לעזאזל קורה פה? למה אנשים מצלמים את עצמם בשביל לייקים ותגובות? במובן הזה היה לי חיבור לבראנז'ה ולבדידות. כולם דוהרים קדימה, ואני לא מצטרף".
אתה כמעט ולא פעיל ברשתות.
"אני לא פעיל ברשתות כלל ועובד על זה שלא אהיה פעיל. אני לא רוצה לשתף בחיים שלי, אף פעם לא הבנתי את הדבר הזה. אני נכנס לחדר הלבשה, החבר'ה מדברים על טרנדים, סטוריז, ויראליות, ולי אין מושג. יש עולם תרבותי שלם שאני לא חשוף אליו מתוך בחירה".
למרות שאתה מופיע בפני קהל וזה יכול לשמש אותך כשחקן.
"בתוך הקריירה הבנתי איפה הגבול שלי. בהתחלה חשבתי שכן, הודיתי בזה שאני רוצה להיות מפורסם ושכולם יכירו אותי. כל האומנים והשחקנים מחפשים את אהבת הקהל, אני לא שופט אחרים, אבל יש גבול שלי עם עצמי. קרובים מאוד אליי משתמשים ברשת", הוא אומר בחיוך, ללא צורך אפילו לציין את שמה של בת זוגו, השחקנית אלי סטין, שמגישה עם חברתה עינת הולנד את הפודקאסט "למי אכפת" (לשעבר "הכל דפוק") שנחל הצלחה גדולה ואף זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".
"זה לא מגרש שאני יודע לשחק בו, יש לי רגרסיה מזה", הוא משתף. "פתחתי אינסטגרם בגיל 31 כשחבר ואני ניסינו לעשות קורס משחק, וכל תוכן שהייתי אמור להעלות בעקבות זה עשה לי חרדה. תחושה לא נעימה. פתחתי חשבון למטרה מקצועית והבנתי שכדי לשווק את עצמי, צריך למכור מעצמך שוב ושוב - וזה פשוט לא אני. אם המשמעות היא לוותר על סוג של פרסום - ויתרתי. אני מעוניין מאוד להמשיך לשחק, לעבוד בתחום, להתפרנס ממנו כל חיי ושהקהל יאהב אותי. אני גם לא אומר באופן גורף שלא אשתמש ברשתות בעתיד, אני רואה שחקנים ותיקים שמבינים שצריך את הדבר הזה ולוקחים ניהול סושיאל".
אבל חדשות אתה כן צורך.
"אין לי פומו, מחובר לחדשות ובסוף הכול מגיע לרפי רשף".
"דאגתי איך מישהי תאהב אותי"
חגי גדל בקיבוץ משמרות, שעם בניו ובנותיו נמנים שלום חנוך, מאיר אריאל, חנן יובל, מעצבת האופנה טובל'ה חסין - וגם בת דודתו השחקנית רבקה נוימן. "אני לא יודע מה בדיוק בחיים ובאווירה הקיבוצית נתן לי בדרך שבחרתי. ה'תפאורה' של הילדות הייתה נהדרת - גם הבית, גם המשפחה, גם הקהילה, גם החברים בקיבוץ. כילד היו עניינים שסבלתי מהם כמו כל ילד אחר, זה גם. אבל זה הביא יופי של סט ערכים שאולי יש בו התנגשות עם מה שהרשתות מובילות אליו. מההתחלה אמרתי שיש משהו מאוד לא חברתי ברשתות חברתיות, ובטח לא חברי".
הזכרת "עניינים שמהם סבלת כילד". למה התכוונת?
"לא מתוך בכיינות או משהו, אנחנו ממעוף הציפור ומסתכלים מלמעלה כאדם בוגר, אבל נולדתי עם שפה שסועה וזה שיחק בי כל החיים - איך אני נראה, מה יחשבו. כילד ראיתי בעצמי מפלצון ודאגתי מה יהיה בחיים הבוגרים - איך מישהי תאהב אותי ומי תסכים לנשק אותי. כשחלמתי להיות שחקן וראיתי בטלוויזיה כוכבים הוליוודים שאני מעריץ, תמיד היה רגע של התלהבות שבו אני מתמלא ואומר 'כן, את זה אני רוצה' ואז הבלון מתפוצץ במחשבה של 'אבל יש לך שפה שסועה, לא תוכל להגיע לשם'".
והייתה לזה אחיזה במציאות? כשנכנסת בכל זאת לעולם המשחק והתחלת לקבל תפקידים?
"אין לי ספק שכשבוחנים לתפקיד, בטח בטלוויזיה, זה משהו שמסתכלים עליו. אני בטוח שקיבלתי תפקידים בגלל על זה, בטוח שלא קיבלתי בגלל זה - ובטוח שקיבלתי ולא קיבלתי תפקידים גם בלי קשר לשסע בשפה. אבל הפסקתי להתייחס לזה כחולשה, ולמדתי לקבל ולאהוב את זה. חואקין פיניקס ואני מאותה קהילה".
"מתפוצץ מגאווה ומתאהב בה מחדש"
תום חגי הפציע לחיינו ב-2011 כששיחק בסדרה "אורים ותומים" מיד אחרי שסיים את לימודיו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. בהמשך, הוא גם השתתף ב"תא גורדין", החל לככב ברשימה ארוכה של הצגות בתיאטרון באר שבע, ואחרי תפקידים שונים על המסך שכללו בין השאר פושע אלים ב"כבודו", התמרכז ב-2017 בתיאטרון בית ליסין שבו הוא משחק עד היום. לחגי יש את הפנים המוכרות שניבטות אלינו מהמסך, אך הוא בעצמו לא העלה בדעתו שיום אחד גם יהיה מוכר בציבור בתור "בן הזוג של אלי".
כן, למרות הביוגרפיה המרשימה, יש אנשים - או מאזינים - שיודעים במי מדובר רק משום שסטין מספרת עליו, כמו על כל דבר אחר, בפודקאסט נטול הפילטרים - זה שיכול לעסוק בריאליטי, בציפורניים, במעבר דירה, בחיי מין ואורגזמה ובמצבים חברתיים שונים. עלא באב אללה.
השניים הכירו לפני חמש שנים על סט הצילומים של הסדרה "מלכת היופי של ירושלים" שבה הם השתתפו, אך שום דבר לא הכין את חגי לאפשרות שמישהי תצעק לו אחרי הצגה: "היי, הנה בן הזוג של אלי!". "זה שעשע אותי באותו רגע", הוא מספר, "אבל אם היית אומר לי את זה לפני כמה שנים - הייתי מתבאס ונחמץ קצת שאחרי 14 שנה שאני מכתת רגליי אני 'בן הזוג של אלי'. היום, זה מחמיא לי. אני מתפוצץ מגאווה על מה שהיא עושה ועל הפודקאסט. אני הולך להופעות לייב שהן עושות, ובכל פעם שאני מגיע - אני מתאהב בה מחדש".
אתה מאזין קבוע?
"לא, אני לא קהל היעד. אני מבקש רק לראות את הטיזרים שעולים לרשת, צוחק, נהנה. שמעתי כמה פרקים ראשונים. נוצרה ההבנה שאני לא ממש צריך לשמוע וזה בסדר".
אבל כולם כן…
"כן, בסדר גמור, אני מבין למה כולם כן. יש לי את זה בבית".
אז אתה לא כל כך נחשף למה שהיא מספרת על עצמה, עליכם ועל הקשר שלכם.
"אני שומע ממנה ומאחרים אבל נחשף ברמה מינימלית. אני זורם לחלוטין עם הנאמר".
"ביקשתי ממנה - תני לי להגיב לאנשים"
לפני כמה חודשים אלי ועינת עוררו סערה ברשת בעקבות המונולוג "הסטוץ והיפוכו", שבו אלי צחקה וזעמה על גבר מעברה הרחוק ששאל אותה במהלך יחסי מין אם "טוב לך" ו"נעים לך". "רק ביקשתי ממנה - תני לי להגיב לאנשים", מספר תום, שתכנן לחרוג ממנהגו להתנזר מהרשת. "היא אמרה לי - 'לא, לא, לא. עזוב'. היה לי כל כך הרבה מה להגיד".
מה רצית לומר?
"תגידו, מה אתם סתומים? הגברת עשתה פאנץ', השתמשה בסיפור אישי מהחיים בשביל פאנץ'. משהו שעובר להמון נשים בראש ומלא גם הזדהו איתה על זה. יש כאן חטופים, מלחמה, ממשלה של אלוהים ישמור וצרות, ועל זה אתם שופכים פוסטים באורך הגלות? אשכרה? זו התקרנפות בעיניי. אלי ועינת לא הכריזו על עצמן שהן הטלוויזיה החינוכית. לגברים מותר להגיד מה שהם רוצים וכל מיני קומיקאים בפודקאסטים מדברים חופשי על סקס ועל נשים, והבדיחה של אלי זה מה שהרגיז אתכם? שתו מים, שבו בצל ותירגעו".
חלק מהתגובות היו מרושעות והגיעו לפסים אישיים.
"ברור שזה נוגע, ואז לומדים להתמודד. פוגע בהתחלה, ואז נהיה כמו עור של קרנף".
אני אוהב שאנחנו ממשיכים עם הדימויים ל"קרנפים". בעניין הזה, יש ביניכם ניגוד: אתה אנטי סושיאל, והיא חייבת לתחזק נוכחות בשביל המוצר.
"היא מבינה משהו שאני לא. אני לא בא בגישה 'איך את יכולה לעשות את הדבר הנורא הזה שאני לא מתחבר אליו?', להפך, איך אני לא מצליח לקחת את הפלטפורמה הזו ולהפוך אותה ליעילה עבורי? גם אם הופעתי פיזית ברקע שלה בסטורי, כנראה שבכלל לא ידעתי שזה קרה".
"חלום אחד? יש לי רסיסי חלומות"
באופן כללי אתה נראה אדם יותר מכונס.
"אני לא ביישן, פשוט אין לי את היכולת לשחק את המשחק שמוביל אותך להיות Out there. אני יודע לשחק. זו פסיכולוגיה בשקל אבל היא נכונה - הרבה מאיתנו השחקנים מגיעים ממקום של חוסר ביטחון, ותכתוב שאני מצביע על השפה השסועה. חוסר הביטחון הזה גרם לי להגיע אל מול קהל שיגיד לי 'אתה טוב, אתה יפה, אתה אחלה' כדי שאני אנצח את תחושת הפגימות שלי".
בלי ליפול לקלישאות, איפה תרצה לראות את עצמך בעוד עשר שנים?
"להמשיך לעבוד בתפקידים משמעותיים שיאתגרו ויעניינו אותי. אין לי חלום אחד ספציפי, יש לי הרבה רסיסי חלומות שהייתי שמח להגשים. בגלל שאני תיכף בן 42, וכבר סימנתי לעצמי 'איפה אהיה בגיל 40', אולי כדאי לא לעשות את זה שוב כדי לא להתאכזב אחר כך".
ובחיים האישיים, אלי העידה על עצמה שהיא לא רוצה להתחתן. ואתה?
"גם אני באופן אישי לא רואה טעם להתחתן, אבל משפחה וילדים זה משהו שעומד על הפרק".
באחד מפרקי הפודקאסט, חשפה סטין בדמעות כי עברה הפלה לפני כשנתיים בשל הריון לא מתוכנן. חגי מכבד את פרטיותה של בת הזוג, ומסביר בקצרה: "הייתה הפלה, הרגשנו לא מוכנים, והבחירה היא שלה. הגוף שלה".
אתה מרגיש בשל להיות אבא?
"אני עדיין שואל את עצמי את השאלה ומחכה שיבוא ילד ככה בהפתעה להוכיח לי שאני מוכן".
אלי בת 32. יש משמעות לפער גילים ביניכם?
"לפעמים מורגש, בעיקר ברפרנסים לילדות. בא לי להגיד לה שזה כמו ב'צצקנים' או ב'איץ ומיץ', אבל היא לא יודעת מה זה. טפו טפו טפו, התקשורת בינינו מאוד טובה וכנראה שזה לא תלוי גיל. זה תלוי כנות ובמוכנות לכנות גם מהצד השני".