לפעמים נדמה שבזמן המלחמה עם איראן הפך הצירוף "רצוי בעל ממ"ד" באפליקציות הדייטינג ל"1.80 מטר" החדש. אם פעם הקריטריונים לדייט היו גובה, עיניים יפות וחיוך כובש, במלחמה שבתוך המלחמה הוסיפו נשות ישראל לרשימת הדרישות סעיף חדש ולא צפוי: מרחב מוגן בהישג יד. כן, כן, הקרבה למרחב המוגן (ועדיף שיהיה כמה שיותר פרטי) הפכה בבת אחת לתכונה נחשקת של ממש.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
וכך קרה שהמלחמה עם איראן לא עצרה את עולם הדייטינג הישראלי: להפך, היא רק הוסיפה לו לוקיישנים לא צפויים וסיפורים מצחיקים - בשאיפה. ממש כמו בקורונה, הרחובות התרוקנו, שליחי הוולט צבעו את הרחובות בתכלת זרחני והמפגשים התחילו להתרחש בזום, בפארקים, בבסיסים – ואפילו במקלטים, מול סבתות, כלבים ודיירים אקראיים.
"חשבתי שהוא צוחק"
"היה אמור להיות לי דייט עם בחור חמוד בדיוק ביום שהתחיל כל הבלגן", מספרת נוגה גודוביץ', בת 28 מצפון תל אביב. "התכתבנו ואמרנו שבאסה שלא נוכל להיפגש, ואז הוא פתאום כתב: 'מה דעתך על דייט בזום?' חשבתי שהוא מתכוון לפייסטיים או לשיחת וידאו בוואטסאפ, משהו קליל. אבל רבע שעה לפני הדייט הוא שלח לי הזמנה לזום".
"כשקיבלנו את ההודעה שנשארו 10 דקות לשיחה, הוא צחק ואמר, 'נשארו לנו 10 דקות לדייט'. אמרתי לו, 'אתה יודע שהיה אפשר לדבר בפייסטיים בלי הגבלה, נכון?' הוא כנראה לא חשב על זה. הדייט היה מצחיק. הוא סיפר שזה לא הדייט הראשון שלו בזום ושבתקופת הקורונה היו לו כמה. הוא אפילו שם רקע מגניב מאחור. ההורים שלי היו בסלון, אני הייתי בחדר, ואף אחד לא ידע שאני בדייט. אומנם זה מצחיק, אבל ראו שהבן אדם באמת חשב והביא רעיון יצירתי, היה דייט מוצלח. אנחנו יוצאים גם שוב מחר, הפעם פנים אל פנים".
"הייתה שתיקה מביכה"
גם נ', מאזור המרכז, מצאה עצמה מנסה לשמור על שגרה רומנטית תחת אזעקות. "התחלנו לדבר באפליקציה שבועיים לפני המתקפה האיראנית ואז הוקפצנו שנינו למילואים", היא מספרת. "פשוט הרגשתי שאני חייבת לשמור על שפיות ולפגוש אותו. לא היה איפה להיפגש, אז הוא הגיע אליי לבסיס. אמרתי למפקדות שאני יוצאת לכמה שעות להיפגש עם חברים, וישבנו בפארק סמוך עם משלוח של סושי. הייתי במדים, שזה היה מביך, ופשוט דיברנו במשך שעתיים. זה היה כמו לחזור לקורונה".
אבל זה לא נגמר שם. "יום אחרי זה יצאתי לאפטר, והוא בא לאסוף אותי", מספרת נ'. "ישבנו שוב בפארק שליד הבית של ההורים, ואז קיבלנו התרעה. לא היה זמן לחשוב – נסענו הכי מהר שאפשר והאופציות היו או לנסוע אליי הביתה לממ"ד – או למקלט בבית אבות סמוך".
"נכון", צוחקת נ'. "לי אישית לא הייתה בעיה ללכת לממ"ד של ההורים שלי. כאילו, העדפתי את זה מאשר למות מטיל איראני, כן? אבל הוא התבייש. אז נכנסנו למקלט, וחוץ מהשומר שהסתכל עלינו במבט מוזר וניסה לצותת לשיחות שלנו, ניסינו להתנהג כרגיל. הייתה שתיקה, אז השתדלנו לדבר על סתם דברים רנדומליים כי היינו חייבים לפזר את המבוכה. במוח שלי מעט נלחצתי – גם הייתי מובכת וגם ידעתי שההורים דואגים לי. ניסינו לדבר על כל נושא אפשרי כדי שלא תהיה שתיקה. לא היינו רחוקים מלדבר על מזג האוויר. אחרי שיצאנו משם כבר התפצלנו כל אחד לבית שלו, אבל יומיים לאחר מכן נפגשנו שוב".
וואו, לא בזבזתם זמן.
"כן, את יודעת, סוף העולם הגיע, אין זמן לבזבז. בדייט השלישי הייתי בבסיס – והפעם כבר סיפרתי למפקדות שאני יוצאת לדייט. לא היו לי בגדים יפים, אז לבשתי את הדבר הכי נורמלי שהיה לי: פיג'מה. ביקשתי ממנו שיבוא גם הוא בפיג'מה, כדי שלא ארגיש יצורה. והוא הקשיב לי. הוא בא בגופייה זרוקה וכפכפים ואני באתי בפיג'מה שהייתה לי בבסיס – מכופתרת עם מיקי מאוס. הכי ילדותית בעולם, אבל גם יפה וחמודה".
"ישבנו בפארק, גם הפיג'מה אולי קצת עזרה, זו רמת קרבה אחרת, וגם ישבנו על ספסל קטן – אז גם היה בלתי נמנע שנהיה קרובים יותר פיזית. אישית לא הצלחתי לשחרר ופחדתי שיהיו אזעקות, אז הייתי צמודה לטלפון. הוא, לעומת זאת, לא נגע בטלפון בכלל. הדייט עבר בשלום חוץ מזה ששנייה לפני שהוא הגיע הביתה תפסה אותו אזעקה. צחקנו על זה שבכל פעם שאנחנו רק מדברים על להיפגש, יש אזעקה. כאילו האיראנים רוצים שלא ניפגש".
"העדפתי לחטוף טיל"
אצל שירה, בת 25, הסיפור לא הסתדר, ולא בטוח שרק בגלל המלחמה עם איראן. "הכרנו דרך חברה משותפת ובהתחלה הוא היה הכי גבר: מפנק, קשוב, תמיד אסף אותי או דאג לשלוח לי מונית – בקיצור, ג'נטלמן. ואז התחילה המלחמה, לו יש ממ"ק (מרחב מוגן קומתי, משותף לכל הדיירים שבאותה קומה) בבניין, ואני חזרתי להורים, אז אומנם לא יכולנו להיפגש הרבה, אבל עשינו מאמצים.
"יום אחד רצינו להיפגש, אבל לא היה לי אוטו, אז הוא בא לאסוף אותי. לא הספקתי לארגן את התיק בזמן, אז יצא שהוא חיכה לי איזה שלוש דקות למטה. כשירדתי ראיתי שהוא מחכה בתוך האוטו למרות שעד אז הוא תמיד חיכה בחוץ. כשנכנסתי לרכב ראיתי שהוא עצבני. הוא אמר שהוא חיכה לי מלא זמן ושהוא כבר התחיל להזיע. נסענו אליו לדירה, ובמהלך הנסיעה הוא עדיין היה עצבני ולא דיבר יותר מדי. כשהגענו לא מצאנו חניה והוא כמובן האשים אותי, כי בגללי הוא הזיז את הרכב מהחניה.
“כשכבר ישבנו במקום, השיחה הייתה מוזרה. במקום שיחה קלילה הרגשתי שהוא שופט אותי. למשל, הוא דיבר על חבר שיוצא עם דוגמנית ומתלבט אם להציף בפניה משהו שמציק לו. כשאמרתי שהחבר צריך לדבר איתה, הוא ענה: ‘שירה, את לא יודעת שדוגמניות לא חושבות כמו בחורה רגילה כמוך?'. הלסת שלי נשמטה. בלילה הוא הלך לישון בחדר ואני נשארתי לישון בסלון. ב-3:00 לפנות בוקר הייתה אזעקה, הבן אדם קם – לא שאל למה אני בסלון, למה אני ככה, הוא פשוט הלך לממ"ק ונרדם שם. לא עניין אותו איפה אני בכלל.
"בזמן הזה התחלתי לדבר עם אנשים אחרים מהקומה, כי לא היה עם מי לדבר. אחד השכנים שלו היה חמוד ורווק, חשבתי לעצמי שחבל שאני לא יכולה להתחיל איתו. כשיצאנו אמרתי לו שאני הולכת לאחי, כי לא רציתי להישאר. מגבר שלא נותן לי לעלות לאוטובוס הוא הפך לגבר שלא מעניין אותו בכלל שאני אצא באמצע הלילה ממנו. חיפשתי מונית ולא מצאתי, אז החלטתי להישאר בסלון שלו עד הבוקר.
"בבוקר הוא קרא לי 'קושקוש', כאילו כלום. שאלתי איך אני חוזרת הביתה, הרי לא הייתי עם רכב, והוא התחמק. הבנתי את הרמז, יצאתי, וכעבור עשר דקות התחילו אזעקות. התחלתי לחפש מקלטים באזור – כי לממ"ק שלו אני לא חוזרת, אני מעדיפה שייפול עליי טיל. במזל בחורה נחמדה עזרה לי למצוא מקלט. עכשיו, הבחור ידע טוב מאוד שעדיין לא הגעתי הביתה. הדבר הכי בסיסי ואנושי לעשות הוא לבדוק מה איתי ולשאול אם אני מסתדרת".
שירה מסכמת: "חצי שעה נתקענו במקלט ולקחתי שתי מוניות הביתה כי בכל פעם ירדתי בתחנת רכבת וגיליתי שהיא סגורה. כשחזרתי הביתה דיברתי עם אימא שלי ואמרתי לה שאין מצב שיש לו פרצוף לשלוח לי עכשיו הודעה. היא צחקה ואמרה שברור שלא, זה כבר לא יקרה. אז זהו, שלא: בערב פתאום קיבלתי ממנו הודעה, 'מה קורה, בובה? הסתדרת בסוף, איך הגעת הביתה?' עניתי לו: 'הכול טוב, הסתדרתי' וזהו. לא דיברנו יותר. תקשיבי, מילא אם זה היה דייט ראשון, אבל בואי, יצאנו כמעט חודשיים".
"התחבאתי בזמן האזעקה"
לכינרת, בת 20 מרחובות, דווקא כן יצא סיפור אהבה מתקופת המלחמה, אבל כמו בכל סיפור טוב גם כאן היה טוויסט. "ישבנו אני ושקד עד אמצע הלילה בחוף הים בתל אביב ופתאום קיבלנו התרעה מקדימה לטלפונים. מהר רצנו וירדנו לחניון הקרוב, ולידנו רצו עוד כל מיני זוגות. זוג לידנו אפילו הספיק לארוז יין וכוסות ולהביא איתו לחניון. אני הייתי בלחץ היסטרי, אבל הוא היה רגוע והשרה אווירה של ביטחון.
"היינו שם בערך 50 אנשים ומצאנו את עצמנו במעגל עם עוד ארבעה זוגות. כל אחד סיפר כמה זמן הם יחד ואת סיפור ההיכרות שלהם, והשאר הקשיבו. סיפרנו שאנחנו בדייט הראשון שלנו, והם אמרו שאנחנו לא נראים ככה. אפילו היה שם זוג בשנות ה-70 לחייו ששיתף בעצות לזוגיות טובה".
"בדייט השני באתי אל שקד לדירה בגלל המצב הביטחוני", מספרת כינרת. "ההורים שלו לא ראו שנכנסתי, ואז באמצע הלילה הייתה התרעה. שמעתי את אחיו צועד לדלת, אז מהר מתוך אינסטינקט זינקתי והתחבאתי מאחורי דלת הכניסה לחדר. אחיו קרא לו שיבוא לממ"ד – וככה מצאתי את עצמי מתחבאת בזמן האזעקות מאחורי הדלת של החדר שלו, בזמן שכל המשפחה שלו יושבת בממ"ד ואין לה מושג מה קורה.
"חבר שלי לא הפסיק לסמס לי שאבוא ואכנס ושלהורים שלו לא יהיה אכפת, אבל האמת היא שברגע הזה פחדתי יותר לצאת מהמחבוא מאשר שיפגע בי טיל. אחר כך כשהם יצאו וכל אחד חזר לחדר, רק אבא שלו נשאר בסלון. שקד אמר לו לצאת למרפסת לעשן, אם הוא כבר ער, ובזמן הזה הוא הגניב אותי החוצה. בדייט הרביעי שלנו, כשפגשתי את ההורים שלו, הוא סיפר להם בדיעבד את כל מה שהתרחש. אחיו האמצעי אמר לו בתגובה: 'ידעתי שלא סתם החדר שלך היה נעול'".