כבר שנתיים שכל עם ישראל חווה זעזוע עמוק. אלו שנתיים שבהן כל אחד מאיתנו בוחן את ההשקפות שלו בקשר למדינה שהייתה וזו שתהיה לנו בעתיד. בתוך הטלטלה הלאומית, הציבור הדתי עובר טלטלה נוספת: אלו המנהיגים שלו שעומדים בחזית מקבלי ההחלטות, זהו הגוש שהוא בחר שאחראי גם ל-7 באוקטובר וגם להישגים ולכישלונות שבאו אחריו. מתברר שיש מספיק משני הדברים. לציבור הזה, גם אם הצביע לליכוד או לכחול לבן או אפילו לשס, יש רשימה אחת של שתי מפלגות (וגם את נעם שפרשו) שאומנם רצה תחת השם הציונות הדתית, אבל בקרוב תיאבק קשה מאוד כדי לשמור על הזהות הזו.אם אנחנו בוחנים את הציבור שיצביע למפלגות האלו, אז השם הציונות הדתית קצת מרמה. עוצמה יהודית של בן גביר היא אומנם מפלגה שרוב חבריה דתיים, אבל היא מתרכזת כמעט ורק בתחום המדיני-ביטחוני, וסדר היום שלה מורכב בעיקר מההתנהלות התקשורתית של השר בן גביר - משם מגיעים גם המצביעים שלה. בן גביר לא מקבל קולות כי הוא מבטיח לשמור על מערכות חינוך ומסגרות תורניות, אלא כי הוא שם את עצמו כסמן הימני ביותר על המפה הפוליטית, ומושך מצביעים מסורתיים, חילוניים וגם לא מעט חרדים.במובן הזה, סמוטריץ' וחבריו הם הכתובת הטבעית, או לפחות הצפויה, לאלקטורט הציוני-דתי: זה שהצביע למפדל, ואחר כך לבית היהודי, ואחר כך לימינה, ואולי בדרך פזל לכיוון של האיחוד הלאומי או תקומה או הימין החדש או כל אחד מאין-ספור הפיצולים הפוליטיים שהכיפות הסרוגות עשו כאן במהלך השנים.אז איך קורה שבסקרים דווקא בן גביר, שכביכול חסר את הבסיס המגזרי, נמצא בעלייה, והמפלגה הממסדית יותר כמעט נעלמת מהמפה? כנראה שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה - בסוף הכול אישי. בן גביר רוכב על הפלטפורמות של הרשתות החברתיות, ומצליח להיות אופוזיציה גם כשהוא בממשלה (זוכרים את הפרישה המוזרה אחרי העסקה האחרונה?), ואילו סמוטריץ' נתפס כאחד האחראים למצב הקשה שאליו נקלענו. מי שאמר בראשית הכהונה שלו - התחייבנו לפני הבחירות להחזיר את הביטחון ועל זה אנחנו ניבחן, מגלה מה קורה שלוקחים ברצינות את ההצהרות שלו.נראה שהנושא היחיד שנמצא בקונצנזוס (לפחות כמעט) בקרב חובשי הכיפות בישראל הוא השמירה על ההתיישבות ביהודה ושומרון. לאחר 7 באוקטובר, אפילו לא מעט שמאלנים הבינו שפינויים ונסיגות כבר לא נמצאים על הפרק, ובימין בטח שלא חושבים בכיוון. בתחום הזה סמוטריץ' דווקא עושה הרבה פעולות לחיזוק וקידום ההתיישבות, פעולות שזוכות לתמיכה בציבור שלו. אבל לצידן יש שורה של הצהרות מוזרות, שבראשן הבוננזה בעזה, שגורמים לו להיראות מעט הזוי ולא רציני. זה אולי טוב לזרם החרדלי, אבל לא כל דתי-לאומי מרגיש נוח עם החזון הזה.ועם כל זה, אין סרט שבו שתי המפלגות האלו לא פועלות ביחד - אפילו אם ירוצו ברשימות שונות, מה שבכלל לא בטוח לאור ההיסטוריה של נתניהו בעיצוב הרשימות של גוש הימין בבחירות, קשה לראות נושאים שבהם יש איזה הבדל מהותי ביניהן.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןודווקא כי אין הבדל, רבים מהדתיים הלאומיים מחפשים בית פוליטי חדש, ונראה שלא יהססו להחליף את הפתק טב במשהו אחר. זה מאוד תלוי ברשימה של נפתלי בנט - כן, זה שלא עבר את אחוז החסימה בתור שר החינוך, סיים עם שלושה מנדטים כשר ביטחון, ולא התמודד לכנסת כראש ממשלה. אם בנט יציג רשימה שנתפסת כימנית, בתוספת ייצוג ניכר לדתיים, הוא בהחלט יכול לסחוף אחריו חלק משמעותי מחובשי הכיפות. אלו אנשים שאומנם חשובה להם ההתיישבות וצביון יהודי של המדינה, אבל נמאס להם להרגיש ילדי הכאפות של המפלגות החרדיות. הם כבר לא יכולים לסבול את ההתבטלות המוזרה והמשפילה של הנציגים שלהם מול רבנים חרדים שמזלזלים בציבור שלהם ובקורבן העצום שלו בשנתיים האחרונות.כל כך הרבה פעמים שאני שומע בשנה האחרונה מחברים ומדמויות בולטות במגזר הדתי שיש להם בסיס ערכי הרבה יותר גדול עם החילוני שלצידם במילואים מאשר עם החרדי שמארגן השתמטות, בזמן שהמדינה בשעתה הקשה ביותר. ולא רק בנט - גם אשכנזי, גנץ ואפילו יאיר לפיד יכולים לגרוף לא מעט קולות בעזרת דמויות דתיות שיעזרו לחובשי כיפה להחליק בגרון את ההצבעה מחוץ לגוש הטבעי. ואולי בכלל זו שעתה של מפלגה דתית חדשה, כזו שמורכבת מאנשי ונשות הציונות הדתית, מחזיקה בעמדות המסורתיות של המפדל, אבל מסוגלת להיות מספיק גמישה כדי לא להיות משויכת אוטומטית לגוש ליכוד-חרדים? מפלגה כזו, אפילו לצד מפלגת בנט, יכולה בהחלט להפתיע.אז אומנם הנבואה ניתנה לשוטים, ועד הבחירות שיהיו כאן עוד הרבה מפלגות יצוצו כאופציה אמיתית או מדומה, אבל זה לא יהיה הימור גדול לשער שמה שהיה כבר לא יהיה. הציונות הדתית, כמגזר, חוזרת מאז פתיחת המלחמה לשאלות היסודיות שמגדירות אותה, וכבר עוברת שינויים. מרגישים את זה ברחוב, בבתי הכנסת ובשולחנות השבת. ירגישו את זה גם בקלפי.