לפני שנתיים וחצי ארזה ג'ודי ניר מוזס מזוודה, עזבה את ישראל, ויצאה לכבוש את ניו יורק. רחוק מהמשפחה, רחוק ממרכז הליכוד, רחוק מכל מה שהפך אותה לתופעה שהיא. אבל גם עם נוף לסנטרל פארק וגשם באמצע הקיץ, ג'ודי היא עדיין ג'ודי: הדעות עדיין בלי פילטר, הטמפרמנט עדיין בוער. התפוח אולי גדול, אבל הפה עדיין קצת יותר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הדבר שהכי מאכזב אותי, יותר מהכול, איך שהם משאירים את האנשים האלה שם, חטופים בעזה", אומרת ניר מוזס בתחילת הריאיון. "תאמין לי, אם נתניהו מחזיר את החטופים, אני באה לנשק אותו, אם שרה תסכים. והיא לא", היא צוחקת.
מה בעצם קרה עם נתניהו, הייתם ביחסים טובים.
"ברור, בעלי עבד אצלו, מה זאת אומרת? וברור שהייתה לי ביקורת, אבל אני לא חושבת שהייתי אמורה לירוק לבאר שאני שותה ממנה בשום שלב".
אז אולי תוכלי להבין את האנשים סביבו ששותקים עכשיו, לא יורקים לבאר.
"אבל חטופים זה לא משהו שאי פעם היה כמותו. זה גיים צ'יינג'ר מטורף בעיניי. חטופים זה לא באר. זה בני אדם שאזוקים, שמענים אותם. אינטרסים פוליטיים? סבבה. עד שזה מגיע לחטופים. אני שתקתי, לא עשיתי כלום. אני לא הייתי הפוליטיקאי. סטיב הסתדר איתו, היה שר, היה בסדר, הכול היה בסדר".
נכון, ג'ודי הייתה "רק אשתו של", אבל בימים ההם היא הסתובבה במרכז הליכוד כמו בבית, והייתה חלק בלתי נפרד מהמפלגה. "במשך 30 שנה אני מאוד אהבתי את הליכוד, הייתי קשורה לאנשים שם", היא אומרת.
"זו מפלגה שהיו בה אנשים משכמם ומעלה", היא ממשיכה, "אני לא יודעת מה קרה שם בשנים האחרונות. הביאו קריקטורות כאלה, כמו טלי גוטליב ושלמה קרעי, האנשים המוזרים האלה, שמה להם ולליכוד בכלל? אני עושה הבחנה בין ביביזם לליכוד".
"אני לא ימנית ואני לא שמאלנית, אני בן אדם הגיוני", היא מסבירה. "אני מתחרפנת מזה המילואימניקים עושים 300 יום, והחרדים לא משרתים. קבוצה שלמה בישראל שמקבלת מיליארדים. האימהות שלהם ישנות בשקט. כל אימא של חייל שנמצא בעזה שאני מכירה לוקחת ציפרלקס וכדורי שינה. ויש פה קבוצה שלמה של אימהות שישנות בסבבה שלהן".
החיים בניו יורק עם בן הזוג
בשנתיים וחצי האחרונות גרה ג'ודי ניר מוזס בדירה במנהטן יחד עם בן זוגה אבי רוטנברג, עורך דין, ובעבר חוקר במשטרה בלהב 433. "הזוגיות הזאת זה משהו מיוחד", היא אומרת. "הכרחתי אותו להצטלם", היא צוחקת. "זה פרק ג', זה משהו אחר לגמרי".
יותר טוב מפרק ב'?
"לא. אחר".
באיזה אופן?
"פרק ב' היה מצוין. וגם פרק א' היה מצוין. אבל לא חייתי ככה אף פעם עם מישהו כל הזמן ביחד. החברות שלי לא האמינו שאני אחזיק פה מעמד איתו לבד, בדירה קטנה. חשבו שאני אתפוצץ בתור מי שמכירות אותי. אבל אני חייבת להגיד, זה נשמע קלישאה, זה ממש מצוין. אנחנו מסתדרים נהדר. התאהבתי בשקט שלו. הוא אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי. כל מי שפוגש אותו פשוט מתאהב בו. חוץ מזה שהוא חתיך וצעיר ממני בתשע שנים".
תסבירי לי איך בגיל 66 מצאת את עצמך פתאום בניו יורק?
"הרצון לחוות משהו אחר לפני שאני מתה. אף פעם לא גרתי בחו"ל. האנשים בגילי מוותרים על המון דברים. כאילו, שבי בבית ותחכי שתמותי פחות או יותר".
הסטורי שעורר סערה
"כשבאתי לניו יורק, אמרנו, אנחנו עכשיו רוצים חברים אמריקנים", אומרת ג'ודי ניר מוזס. "כי למה באנו לאמריקה? שיהיו לנו חברים ישראלים? אחרי חודש היינו חוזרים ממסעדות ואומרים וואו איזה כבד היה. היה לי משעמם. זה פשוט סגנון שונה לחלוטין. הדברים שמעסיקים ומעניינים אותם, הרבה פחות מעניינים אותנו. כך, לאט לאט, הכרתי המון ישראלים. וזה עולם אחר, כי זו השפה שלנו, זה הבדיחות שלנו, זה העבר שלנו והפוליטיקאים שלנו".
ואם כבר בדיחות מהארץ, קשה שלא להיזכר בחיקוי האייקוני של אורנה בנאי לג'ודי ניר מוזס בארץ נהדרת. "עשו אותי מפגרת שם", היא אומרת. "התעלפתי מצחוק. זה לא העליב אותי. אי-אפשר להעליב אותי. אולי רק אם תגיד לי שאני שמנה".
כל מי שנמצא ברשתות החברתיות כבר יודע, קשה לפספס את הסטוריס של ג'ודי, וגם לא ממש כדאי. היא מעדכנת את העוקבים שלה בנעשה בחייה בקצב של משפיענית בת 20. רוקדת, מתעמלת, רצה, ועכשיו גם בגרסה החדשה שכבשה את הפיד - ג'ודי בביקיני.
"אני אוהבת לרקוד", היא אומרת. "ואני יודעת שאני לא רקדנית צמרת בלשון המעטה, אבל אני אוהבת לרקוד, ואני אוהבת להעלות את זה. ואני עושה מה שאני אוהבת. הביקורת? זה פשוט לא מעניין אותי. כי מה זאת אומרת את יותר מדי מבוגרת? מי יגיד לי? מה זה, בן אדם שהוא מבוגר הוא מת? מה אכפת לי? פתטית, לא פתטית? מי יחליט? מי יחליט שאני פתטית? העניין אצלי - שלא מזיז לי מה אומרים עליי. ברגע שאדוני מסתכל במראה ואוהב את מה שהוא רואה, שום דבר לא משנה".
החיים החדשים
"אני כל בוקר עושה אימון משקולות, ידיים, רגליים, גב", היא אומרת. "אלה משקלים שבחורות בשיעורים שאני הולכת אליהם יכולות להיות נכדות שלי והן לא עושות את המשקולות שאני עושה. וגם זריקות, אבל רק בארץ. בוטוקס פה ושם. כל מיני כאלה, אני לא יודעת אפילו מה".
ניתוחים פלסטיים?
"פעם, לא מזמן הייתי באיזה מקום, ניגשה אליי מישהי, וליד חבורה שלמה, שאלה - מי המנתח הפלסטי שלך? אמרתי לה לְמָה? היא השיבה לפנים. עניתי, תקשיבי, לא נעים לי להגיד לך, מעולם לא עשיתי ניתוח פלסטי בפנים. בלי לעשות חשבון, היא הרימה לי את השיער, והסתכלה לי מאחורי האוזן לראות אם יש צלקת. מי שעשה ניתוח, יש לו. וברור שלא הייתה לי. כי כשאני אעשה ניתוח, אז אני גם מספר את זה לכל העולם".
זה נוסע לשם?
"עוד לא. -אולי בגיל 70. אבל אני צריכה?", היא צוחקת.
לג'ודי יש חמישה ילדים. נמרוד ונדב מהנישואים לעמירם ניר ז"ל, ושירה, אלון ותומר מהנישואים לסילבן שלום. אחד מהם, תומר, מתגורר במיאמי. על השאלה מה תעשה אם תפגוש את יאיר נתניהו ענתה: "אפילו לא 'שלום שלום'. אל תבוא לי בחלום. אלה לאנשים שתוקפים את הצבא, תוקפים את השב"כ, תוקפים את כל הפרות הכי קדושות של מדינת ישראל. הילדים שלי הם שונים. רוב הילדים שאני מכירה שונים ממנו".
הפרידה מסילבן שלום
"אי אפשר להגיד שהזוגיות עם סטיב לא עבדה", מספרת ג'ודי. "20 שנה ביחד, אתה יכול להגיד לי שזה לא עבד? אחרי 26 שנה הרגשנו שאנחנו כמו אחים כזה, כמו שקורה להרבה זוגות. וזה הלך לשם. החלטנו כל אחד מאיתנו שאנחנו רוצים לחוות עוד דברים. זו הייתה החלטה הדדית. כבר דיברנו על זה הרבה זמן כזה, וזה נמרח ונמרח. הוא מפרגן, אפילו הלך איתי לחפש דירה בניו יורק".
בשונה מראש הממשלה, לטראמפ גו'די הסכימה להחמיא. "אני רוצה להגיד לו תודה", היא אומרת. "כל מה שהוא עושה. לא הייתי בעדו בהתחלה, אבל רוצה לומר לו תודה על חלק מהחטופים שהוא שחרר. ומאמינה שהוא יצליח לסיים את המלחמה, כי הוא מטורף. ומפחדים ממטורפים. ונתניהו מחשבן לו במידה מסוימת".
"אם נתניהו מפחד ממנו? נתניהו מפחד רק מבן גביר וסמוטריץ'", היא אומרת.
מה לגבי שרה?
"אני לא מדברת על המובן מאליו".
איך ההיסטוריה תשפוט אותו?
"בעיניי זוועה, הפקרת ישראלים - לזה לדעתי אין מחילה. ממש".
את רואה סיכוי שנתניהו ייבחר שוב?
"לא, חד-משמעית. אני גם שומעת המון אנשים שאומרים שאם הוא ייבחר הם יברחו מהארץ. המון אנשים, נורמטיביים, שמשרתים במילואים, כי הם אומרים יכול להיות שלשם מדינת ישראל הולכת ואומרים זה לא מתאים לנו הכיוון הזה".
ולמה את חושבת שהוא לא ייבחר שוב?
"כי אני בסוף סומכת על הישראלים, ואני סומכת שהם לא עיוורים. וזה לא יכול להיות שאנחנו מדינה מבודדת. כל יום מדינה אחרת מנתקת איתנו קשר. אנשים לא יצליחו לנסוע לחוץ לארץ. אנחנו נהיה מבודדים כמו איראן בסוף".
את יודעת, אנשים שבאו לזמני נשארו פור גוד.
"לא, לא. זה לא המקרה, כי יותר מדי אכפת לי ממה שקורה בארץ".
יש תאריך? יש צפי?
"כשייגמר הכסף. וזה לא עוד הרבה זמן", היא צוחקת.
גמרת את הירושה?
"זה מה שאמרתי לילדים, 'כולכם סיימתם את הלימודים'. הם מסודרים, 'עכשיו תורי'"
אז גמרת להם את הירושה?
"עוד לא, עוד קצת. עוד קצת".
תחקיר מאי פכט