בערבי שבת האחרונים, בבתי הכנסת הרבים של ניו יורק, במוקד הדרשות עמדה דמות אחת שהפכה לשיחת העיר כולה. זוהראן ממדאני, מהגר מוסלמי מאוגנדה בן 34, הצליח בתוך שנים ספורות להפוך מדמות שוליים בשמאל הפרוגרסיבי לתופעה פוליטית שמטלטלת את ניו יורק, ובעוד ימים ספורים הוא צפוי - לפי כל הסקרים - להפוך לראש העיר הבא של המטרופולין היהודי השני בגודלו בעולם.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןאבל מאחורי ההתלהבות מהכוכב החדש של השמאל האמריקני, מסתתרת חרדה גוברת בקרב חלקים נרחבים מהקהילה היהודית. בעיניהם, ממדאני איננו רק מועמד עם רעיונות רדיקליים - אלא דמות שבהתנגדותה הפומבית לציונות מעוררת שאלות עמוקות על עתיד היחסים בין העיר ליהודיה, על המקום של ישראל בשיח הציבורי האמריקני וחשוב מכול: מעלה חשש כבד וחסר תקדים לביטחונם האישי של יהודי ניו יורק, חשש שאותו הוא ניסה להרגיע רק השבוע בכנס עם תומכים יהודים.המועמדות שלו, הקשרים שלו והאמירות שלו מעוררות דאגה חמורה בקרב הקהילה היהודית, אומר ל-N12 הרב יוסף פוטסניק, סגן נשיא חבר הרבנים של ניו יורק. הרב עמיאל הירש, הרב של בית הכנסת החופשי סטיבן וייז ונשיא חבר הרבנים, מוסיף: אף פעם לא היה לנו ראש עיר עם אידיאולוגיה אנטי-ציונית - זה מאוד מטריד וזה מסכן יהודים ומוסדות יהודיים.מנגד, מיעוט לא מבוטל מיהודי העיר תומכים בממדאני במופגן ובמוצהר, על אף או למרות עמדותיו הניציות כלפי ישראל. לפי כמה סקרים שפורסמו בחודשים האחרונים, שיעור התמיכה בו בקרב האוכלוסייה היהודית בניו יורק עומד על כ-30%-40%, והוא מגייס תמיכה בעיקר בקרב צעירים. תמכתי בו מהתחלה. הוא תמיד היה המועמד האהוב עליי בגלל המדיניות שלו, בעיקר בכל מה שקשור למחירים נגישים, שזה כל כך חשוב, מספרת הרבה אבי שטיין, ומדגישה: הוא לא אנטישמי בשום צורה. אני אומרת את זה מהיכרות אישית איתו וגם מהיכרות עם הדמות הציבורית שלו.המהגר שהגיע משום מקום וסחף את העיר הגדולה בארהבזוהראן קוואמה ממדאני בן ה-34, מוסלמי שיעי, נולד באוגנדה לאב אקדמאי ולאם יוצרת סרטים. כשהיה בן 7 היגר עם הוריו לניו יורק, ועבד בצעירותו כיועץ דיור ובהפקת מוזיקת היפ-הופ וראפ. במקביל הוא גם הופיע בקליפים, ואף בסרט מלכת קאטווה מ-2016 שביימה אימו. את דרכו הפוליטית החל לפני כעשור בזמן לימודיו בקולג’ Bowdoin, שם ייסד את תא הסטודנטים סטודנטים למען צדק בפלסטין, ולאחר מכן החל להתנדב ולעבוד בקמפיינים מקומיים שונים למועצת העיר.ב-2019 הגיעה הפריצה של ממדאני, כאשר הצליח להיבחר לאספה המדינתית של ניו יורק עוד לפני גיל 30, כחלק מתנעות DSA של דמוקרטים-סוציאליסטיים - זרם קיצוני למדי במפלגה הדמוקרטית. ממדאני לא הותיר חותם עמוק במועצת העיר והרבה לפספס את כינוסיה, אך זה לא הפריע לו להכריז על מועמדותו לראשות עיריית ניו יורק - ולהפוך במהרה ממועמד זניח לפייבוריט מובהק לזכות באחת מהמשרות הפוליטיות היוקרתיות בארהב.ביוני גבר ממדאני על מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו בפריימריז, והפך למועמד המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק - מה שלנוכח השליטה של המפלגה בעיר סלל את דרכו לזכות גם בפרס הגדול. עם כריזמה סוחפת ונוכחות טבעית ברשתות, ממדאני הצליח לסחוף את תושבי ניו יורק עם הצעות כלכליות וחברתיות מהפכניות: תחבורה ציבורית חינמית, דיור בר-השגה, מסגרות לגיל הרך והקפאת מחירי השכירות.ולמרות שעמדותיו הכלכליות של ממדאני הן במוקד הקמפיין, גם עמדותיו האנטי-ישראליות המובהקות זכו לכותרות נרחבות בארהב, ועוררו דאגה רבה בקהילה היהודית. בין היתר, ממדאני קידם בעבר יוזמות שנועדו למנוע העברת כספים אמריקניים להתנחלויות והביע תמיכה בתנועת החרם (BDS). בחודשים האחרונים הוא התחייב, אם ייבחר, לעצור את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת ביקורו בעיר, והבהיר כי אינו מזהה זכות למדינה יהודית להתקיים.המועמד הצעיר מוביל בכל הסקרים בפער דו-ספרתי של כ-15%, ימים ספורים לפני יום הבוחר ב-4 בנובמבר. יריביו למרוץ, מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו שנאלץ לפרוש מתפקידו לאחר ש-13 נשים התלוננו על כך שהטריד אותן מינית ושכבר הפסיד לממדאני בפריימריז הדמוקרטים, והרפובליקני קרטיס סליווה שנחשב למועמד שולי, נתפסו כמועמדים שבעים וחלשים, ולא הצליחו לבלום את דהירתו של ממדאני.החשש ברחוב היהודי: הוא עבר את הקו הלגיטימיהסקרים מצביעים על כך שרוב יהודי ניו יורק, שמזוהים עם המפלגה הדמוקרטית ובימים כתיקונם היו מצביעים מטבע הדברים למועמד מטעמה, תומכים דווקא באחד משני המועמדים האחרים, ובעיקר במועמד קואומו, שרץ הפעם כעצמאי. עלייתו של ממדאני ועמדותיו האנטי-ציוניות, בתקופה שבה האנטישמיות בעיר שוברת שיאים, מעוררת חרדה אמיתית בקרב חלקים נרחבים מהרחוב היהודי, שמונה יותר ממיליון יהודים באזור ניו יורק.אין פסול בלבקר ממשלה כזו או אחרת בעולם, אבל ההתנגדות שלו היא התנגדות אידיאולוגית עמוקה מאוד לעצם קיומה של מדינת ישראל - וזה עובר קו לגיטימי, אומר ל-N12 הרב הירש. זו עמדה פסולה מבחינה פוליטית וגם מבחינה ליברלית, וזה פסול גם מבחינת ביטחון תושבי ניו יורק.אם אתה מתבונן על ההיסטוריה של המערב, החל מהקמת התנועה הציונית, בכל מקום שאנטי-ציונות נהיתה לגיטימית ונתמכת על ידי השלטון - האנטישמיות התגברה. אני לא מאמין שהוא רוצה לפגוע ביהודי ניו יורק, אבל התוצאה של האידיאולוגיה האנטי ציונית הנוקשה תגביר את הסכנה בין אם ירצה או לא ירצה - ותמריץ אנטישמיות כלפי יהודים בודדים ברחוב וגם כלפי מוסדות יהודיים.במכתב שעליו חתמו יותר מ-1,000 רבנים אמריקנים מקבוצות וקהילות שונות ומגוונות ועורר הדים בארהב, נטען שממדאני מערער על הלגיטימיות של הקהילה היהודית ומעודד עוינות כלפי יהודים. כמו כן, במכתב הודגש שהקהילה היהודית לא תקבל תרבות שמתייחסת להגדרה העצמית של העם היהודי כאל אידיאל שניתן לוותר עליו.הפחד מפני ממדאני ממש לא מגיע רק מההנהגה הרוחנית של יהודי ניו יורק. מעולם לא הייתי כל כך מודאגת ממועמד. מעולם לא הייתי כל כך מעורבת בפוליטיקה ומעולם לא הבעתי עמדה כל כך ברורה בקמפיין פוליטי. אבל במרוץ המקומי הזה אני ממש מרגישה שהביטחון האישי שלי, המחיה שלי והעתיד של העיר הזו באמת מונחים על כף המאזניים, מספרת תושבת העיר טלי גולדשפט, ומוסיפה שהחשש שלה הוביל אותה להפוך לפעילה בקמפיין נגד ממדאני.גולדשפט משתפת שההססנות של ממדאני לגנות סיסמאות אנטישמיות מדאיגה אותה מאוד. היא מתנגדת למועמדותו למרות שהיא מגיעה מרקע דמוקרטי, ואומרת שקשריו עם גורמים אנטישמיים כמו לינדה סרסור מרתיעים אותה. כשממדאני מגנה את חמאס רק באופן מהוסס, כמעט בלית ברירה, ושאתה משלב בין הביקורות שלו על ישראל והחברויות שלו עם אויבים בולטים של העם היהודי - אתה יכול להבין למה הקהילה שלנו מאוד מודאגת לגבי המועמדות שלו, אמר הרב פוטסניק ל-N12.יש לציין שממדאני מרבה להדגיש את מחויבותו להגן על יהודי ניו יורק מפני אנטישמיות. הוא ביקר כמהפעמים בבתי כנסת, נפגש עם מנהיגים יהודים ואף פרסם מודעת קמפיין ביידיש בעלונים יהודיים. אני מאוד מעריך את השיחות שקיימתי עם מנהיגים יהודיים בניו יורק. אלו שיחות שסייעו לי להבין מה יש לעשות כדי להכחיד את האנטישמיות בעיר - דבר שאנחנו חייבים לעשות, אמר המועמד הצעיר.אך עבור רבים בקהילה היהודית מדובר בלא יותר ממס שפתיים. אני לא קונה את זה. אני שומעת את המשפטים שהוא חוזר עליהם שוב ושוב - הם מתוסרטים. הוא חוזר על אותה הנוסחה, כאילו הוא מקריא שורות באחד הסרטים שהוא שיחק בהם, אומרת גולדשפט, ופוטסניק מוסיף: אני חושב שאם אתה רוצה להילחם באנטישמיות אתה צריך לוודא שאתה לא מוקף באנשים שעוינים מאוד לקהילה היהודית.לצד הביקורת החריפה, במנהיגות היהודית כבר מנסים להביט קדימה, ונערכים ליום שבו ממדאני ייכנס לתפקיד: לא משנה מי יושב בראש השולחן, אנחנו רוצים גם לשבת בשולחן כדי לדון ולהתווכח. אם המצב בניו יורק הדרדר, אנחנו חייבים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע את זה. נצטרך למצוא דרך לקיים מערכת יחסים פרודקטיבית, וגם הוא יצטרך לעשות זאת, אומר פוטסניק, והירש מוסיף: נצטרך למצוא דרכים לעבוד איתו. נשתדל כמה שאפשר לשכנע אותו להגמיש את האידאולוגיה האנטי-ציונית שלו, ואיפה שאפשר לעבוד איתו אנחנו ננסה לשתף פעולה - אבל איפה שצריך להתנגד אנחנו נתנגד.היהודים שהתייצבו מאחורי המועמד הכריזמטיהרבה אבי שטיין, בפני עצמה דמות מוכרת מאוד בקהילה היהודית בניו יורק, מכירה את ממדאני כבר כ-6 שנים, עוד ממש בניצני דרכו הפוליטית, והשניים שמרו על קשר לאורך השנים האחרונות סביב מאבקים ציבוריים שונים, כולל במהלך המרוץ הנוכחי. היא משתפת שהאופי של ממדאני, לצד עמדותיו הכלכליות-חברתיות הם אלו שהובילה אותה לתמוך בו, אך גם שאין לה התנגדות לעמדותיו כלפי ישראל.הוא תמיד היה המועמד האהוב עליי בגלל המדיניות שלו, בעיקר בכל מה שקשור למחירים נגישים, תחבורה ציבורית, מסגרות לילדים ותוכניות חברתיות, היא מספרת בהתלהבות, ומדגישה את העובדה שממדאני הגיעה לאירועים של הקהילה היהודית ולמאבקים חברתיים אחרים גם כשלא ניתן לו בהם מקום בולט או זכות לנאום, ואת ביקוריו בבתי כנסת ובאירועים קהילתיים רבים - כחלק מהמאמץ שלו להקשיב ולשמוע את הקהילה היהודית, כולל הגעה לבתי כנסת בניו יורק בסוכות, ראש השנה וערב יום כיפור.שטיין אומרת שהיא יודעת, מהיכרות ארוכת שנים, שממדאני אינו אנטישמי, ושהיא בטוחה שהוא יפעל למען יהודי ניו יורק כמו שיפעל למען שאר תושבי העיר. הרבה מסכימה עם דבריו של ממדאני לגבי ישראל: מבחינת ישראל, אני רואה בחלק מהעמדות של ממדאני כדבר חיובי. הוא מעולם לא אמר שהוא לא רוצה שיהודים יחיו בישראל, אלא שהוא לא חושב שאף מדינה צריכה להתקיים רק בשביל קבוצה מסוימת של אנשים. הוא מאמין שישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. אנחנו מאמינים שלכל בן אדם מגיעות זכויות שוות.לעומתה ג'וש, תושב ניו יורק, מספר כי הוא יצביע לממדאני למרות שהוא לא מסכים עם עמדותיו לגבי ישראל: הוא מתמודד על ראשות עיריית ניו יורק, לא לראשות עיריית ירושלים - וההשפעה שלו על עניינים מדיניים היא אפסית. אז אני לא מסכים איתו על כך שלישראל אין זכות קיום כמדינה יהודית - אבל אני מסכים איתו על 99% מהדברים האחרים, כמו הקפאת מחירי השכירות ותחבורה ציבורית בחינם.בשיחה עם N12 הביע הרב פוסטניק דאגה מהאדישות או מההסכמה של צעירים יהודים רבים כלפי עמדותיו האנטי-ישראליות של ממדאני. זה מדאיג שיש לך 10%-30% שתומכת בממדאני לפי הסקרים, ולהבנתי רובם צעירים. אני חושב שאנחנו צריכים להביט פנימה כקהילה יהודית ולהבין למה כל כך הרבה צעירים מנוכרים מהחיים היהודים ושישראל לא מדאיגה אותם או שהם אנטי-ישראלים. הם לא רואים בישראל כמרכיב קריטי לחיים יהודיים.ג'וש מוסיף סנטימנט שקיים אצל לא מעט יהודים במרוץ הנוכחי: למי אתה מצפה שאני אצביע? למטריד מינית או לרפובליקני המוזר הזה? לא תודה. הסטודנטית הניו יורקרית שושנה אופייזן מצטרפת לאותה התחושה, אך מכיוון אחר: אני מצביעה לקואומו בחוסר רצון. הלוואי שלא היינו צריכים לבחור בין טורף מיני מושחת לבין מי שמצדיק טרור.כשמולו ניצבים מועמדים לא פופולריים ומושחתים, אז זה מאוד ברור למה הוא צובר כל כך הרבה פופולריות. במיוחד שהוא כריזמי, רהוט, מבטיח הבטחות שנשמעות טוב ויודע לעבוד ברשתות החברתיות. הוא עשה פה קמפיין מצוין, והוא מתמקד בבעיה אמיתית, מסביר רותם אורג-קליסקי, מומחה לפוליטיקה אמריקנית ומנהל עמותת LIBRAEL.רוב התמיכה בממדאני, מהקהילה היהודית ומחוצה לה, מגיעה בעקבות עמדותיו הסוציאליסטיות המהפכניות. בעוד שמבקריו טוענים שמדובר בפופוליזם זול שייגמר בהפרת הבטחת הבחירות במקרה הטוב או באסון כלכלי במקרה הרע, תומכיו רואים במצע של ממדאני משב רוח מרענן. שמאל אמריקני לא מתנצל - עם פרזנטור צעיר וכריזמטי במיוחד.אחד מהנושאים החשובים ביותר שמציע ממדאני זה דיור בר-השגה. זה דיון משמעותי מאוד שמתקיים בעיר כיום, מספרת שטיין, ומוסיפה שמערכת הדיור בניו יורק לא יעילה ויש בה בעיות רבות. כדי לפתור את הבעיה, מבטיח ממדאני להקפיא את מחירי השכירות, לטפל בבעלי דירה רעים ולבנות עוד דיור בר-השגה.תחבורה ציבורית זו דוגמה טובה נוספת. יש לנו את התחבורה הציבורית הכי טובה במדינה, אבל עדיין יש בה הרבה בעיות, הגדולה שבהם היא האוטובוסים, שלא כל כך נמצאים בשימוש. האוטובוסים נוטים להיות מאוד איטיים ולא אפקטיביים, והם באותו מחיר כמו הרכבת התחתית, מוסיפה שטיין. במהלך הקמפיין הבטיח ממדאני לייעל את המערכת, ולהפוך את הנסיעה באוטובוסים לחינם.הצעותיו הכלכליות-חברתיות של ממדאני מתפרסות למגוון תחומים נוספים - הקמת סופרים מסובסדים בבעלות העיר, חינוך ציבורי חינם לגיל הרך והעלאת שכר המינימום. את כל זה מקווה ממדאני להשיג, לדבריו, באמצעות העלאת מיסים על תאגידים ועל האחוזון העליון של עשירי ניו יורק. הוא אף פעם לא הכחיש את זה שהוא דמוקרט-סוציאליסט, וזה נהדר. ליהודים יש היסטוריה ארוכה של לתמוך בסוציאליזם, בפרט בניו יורק, מסכמת שטיין.פופוליסט טוב מזהה בעיה אמיתית - ולניו יורק יש בעיה אמיתית של יוקר מחיה. הפתרונות שהוא מציע נשמעים טוב, אבל כשמסתכלים על מודלים כלכליים ודוגמאות מהעולם רואים שזה בדרך כלל לא מוכיח את עצמו, מסביר אורג-קליסקי, ומרחיב על חוזקה נוספת בקמפיין של המועמד המוביל: הוא בועט בממסד, בועט במוסכמות ומביא רעיונות מהפכניים וחדשניים שיש להם ביקוש. הוא אנטי-תזה לטראמפ ולקואומו בו זמנית. הוא בועט גם בממסד הדמוקרטי, שבעיני הדמוקרטים נכשל בעבר, ויש צורך עכשיו בכיוון אחר.לצד החשש בקהילה היהודית מפני עליית האנטישמיות והחשש הכללי מעמדותיו הכלכליות הקיצוניות של ממדאני, נושא נוסף שמדאיג את חלק מהבוחרים הוא חוסר הניסיון שלו. אין לו שום ניסיון שמכשיר אותו לתפקיד כזה. זה פשוט לא נתפס בעיניי שהוא נחשב ברצינות למועמד לראשות העיר, כשברקע שלו יש קריירה של ראפר והשתתפות בסרטים של אימו, ובזמן כהונתו כחבר אסיפה הוא כמעט לא עשה דבר בפועל, אומרת גולדשפט בדאגה.מנגד אומרת שטיין: יש לו פחות ניסיון על הנייר ממישהו בן 70. אבל בני 60 ו-70 מנהלים את המדינה שלנו במאה האחרונה, וכולם מסכימים שהפוליטיקה שלנו נוראית. אנשים שטענו שיש להם ניסיון על הנייר לא עשו עבודה טובה. ויותר חשוב, יש לו יותר ניסיון מלכל בן 34 אחר שאני יכולה לחשוב עליו.חשש ממגמה רחבה יותרבקהילה היהודית לא מודאגים רק מההשלכות המיידיות של ניצחונו המסתמן של ממדאני בבחירות לראשות העיר, אלא גם בהשלכות הרחבות וארוכות הטווח שעלולות להיות לכך, ובעיקר לעובדה שמדובר באיתות מדאיג עבור פוליטיקאים אנטי-ישראליים: אפשר להחזיק בעמדה הזו ולזכות בתפקידי מפתח בארהב.אני מאוד מוטרד מזה שאנחנו רואים הדרדרות בתמיכה בישראל בממסדים הליברליים של המערב, וזה כולל גם בממסד הליברלי הפוליטי באמריקה. אני מאוד מוטרד שאם המועמדות שלו מצליחה פוליטיקאים אחרים יסתכלו ויסיקו שלא רק שהקו האנטי-ישראלי לא פוגע במועמד, אלא שזה קו מנצח, מסביר הירש.יש חשש גדול מאוד מכך שניצחון שלו יוביל למיינסטרימיזציה לדעות שלו, מוסיף אורג-קליסקי. גולדשפט מתמקדת במפלגה הדמוקרטית, ומספקת ביקורת חריפה כלפי המפלגה שעם רבות מעמדותיה היא מסכימה: זה פשוט מרגיש שהמפלגה הדמוקרטית פותחת את שעריה למציתים ולאנרכיסטים שעתידים להרוס אותה. זה מאוד עצוב.