זה אחד המקומות הכי יפים והכי סגורים שיש בישראל - כביש 10. הכביש, שאורכו כ-182 קמ נסלל בשנות ה-80, כחלק מהסכמי השלום עם מצרים אחרי הנסיגה מסיני. הוא תוכנן ככביש שלום לאורך הגבול החדש, בין רפיח לאילת. אחד האירועים המגניבים זה לנסוע על כביש 10 בבוקר, ולשמוע דיווחי תנועה. עם הנוף של סיני, אומר בחיוך מארק כץ, פקח הר הנגב הדרומי ברשות הטבע והגנים, שעורך איתנו את הסיור.אז לאן אנחנו הולכים? שמורת הנגב, שמורת הטבע הגדולה ביותר במדינת ישראל. ניכנס לנחל לוץ, נצא איתו לכביש 10, ובדרך נראה בעלי חיים, צמחים.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןלמרות החזות הפסטורלית, ברכבו של כץ, שתפקידו הוא להגן על הטבע, יש נשק ומכשיר קשר צבאי. פקח טבע שעובד על הגבול עם מצרים, מחויב בנשק ארוך, מכשיר קשר צבאי... יש פה אירועים לא פשוטים שהיו, הוא מבהיר. בשנים האחרונות, מלבד הטבע, יש כאן תופעה בולטת מעשה ידי אדם - הברחות של נשק, סמים, אפילו חיות נדירות.נשק אוטומטי שמופיע במערכה הראשונה, מן הסתם עוד יחזור בהמשך הכתבה. אבל עד אז, קבלו הצצה נדירה למדי, לאחד המקומות הכי יפים והכי סגורים שיש בישראל.כשהטבע פוגש ציוויליזציההתוואי עובר בנוף המדברי, בניסיון שלא לפגוע ביופי שלו. הכוונה הייתה לשמור על הטבע, כשקווי הנוף ישתלבו בתוואי השטח. נופים מדבריים, פראיים, מרהיבים, מהם נשקפים הר הנגב וצפון סיני. עם בעלי חיים שרצים בין הגבעות, ו-50 גוונים של חום. תחושת ניתוק וחיבור נפלא לטבע. אתה יכול להסתובב פה במשך איזה חצי יום, יום, בלי לראות נפש חיה. עם המון בעלי חיים, אומר כץ.פה הטבע שמאחורינו פוגש את הציוויליזציה, מסביר כץ בכניסה לשמורת הטבע הר הנגב. מכוניות נוסעות, משאיות, כל מיני מכשולים, גדרות. הוא מציין כי אחת הבעיות שלנו היום, זה שבעלי החיים לאט-לאט נדחקים לכביש, כי לאורך הכביש יש הרבה יותר צמחייה מאשר בשאר השטח, ואנחנו בכמה שנים רצופות של אירועי דריסה כמעט שבועיים, של פראים, צבאים וזה משהו ש... צריך לנסוע בזהירות, לקחת את זה בחשבון.900 הברחות בשלושה חודשיםכביש 10 הוא אולי אחד היפים בישראל, אבל ידע לא מעט אירועים ביטחוניים. בעקבות שורה של פיגועים בו ובאזור, הוחלט להפוך את הכביש לשטח צבאי סגור. חוץ מפתיחה פה ושם בחגים, כל הכביש הארוך והיפה הזה, כבר כ-15 שנה פשוט סגור לקהל.בחול המועד סוכות סיימנו את הפתיחה שלו, מסביר אלם גיא בסון, מפקד חטיבת פארן שאמונה על הגזרה. ביקרו כאן קרוב ל-10,000 איש. המוני בית ישראל, אפשר להבין גם למה, אל מול הנופים, מטיולים של אופנועים וטרקטורונים ורייזרים, עם חאנים וחניוני לילה, ובאמת מרחב שהוא מדהים, גם לטיולים, משפחות. ואני חושב שהדבר הגדול יותר זה שהיה חשוב לנו לפתוח אותו ב-7 באוקטובר, הוא מוסיף.איפה תופס אותך 7 באוקטובר? 7 באוקטובר תופס אותי כשאני סגן מפקד חטיבת כפיר, בבית. אני מוקפץ בבוקר בשעות המוקדמות לחפק שלי בחניון רעים, לנסות להציל כמה שיותר אנשים בנובה. אחר כך אני מצטרף לברק חירם בבארי עוברים מבית לבית, מחלצים אנשים.מולנו אנחנו רואים בסיס של הצבא המצרי. בשטח של מצרים אפשר לראות מוצבים של כוחות הביטחון המסכל המצריים. הם פרוסים לכל אורך המכשול, מסביר המחט גיא.יש דיאלוג מול הכוחות האלה? לכוחות הטקטיים לא. זה גבול של שלום עם לא מעט מורכבויות.וכשהמחט גיא מדבר על מורכבויות, הוא מדבר על האתגר המרכזי שעומד לפניו בשנה האחרונה - שיטפון הרחפנים, שהפכו כאן חלק בלתי נפרד מהשמיים, לא פחות מהציפורים. רק בשלושת החודשים האחרונים היו קרוב ל-900 הברחות.מתקפת הרחפנים המבריחיםמארק כץ, פקח רשות הטבע והגנים מתייחס להברחות הרבות במרחב הגבול: המבריחים מהצד השני הם לא אזרחי מדינת ישראל, אז מי שמתקרב לגבול מתחילים לירות להם ברגליים - ואפילו היו כמה קורבנות בסיפור הזה. אז הם מוצאים את הפטנט האחרון שזה רחפנים, הוא מסביר. אתה נוסע ואז אתה רואה איזה קוליס חדש, שלא ברור לך מה הוא, ואז אתה הולך פנימה לבדוק ויש שם גנרטור, מפעילים את הגנרטור, ואז רואים מלא רחפנים, הוא מספר. רחפנים עם אמלח, עם אריות, עם קופים, כנראה שיש עוד דברים שאנחנו לא יודעים מה הבריחו שם.לטענתו, תופעת ההברחות מהווה מלבד פשיעה פלילית וסכנה ביטחונית – גם פגיעה ממשית בטבע באזור. לאט-לאט הם משמידים פה שטחים הולכים וגדלים, אומר כץ. היה לאחרונה איזה משלוח של ארבעה מאגים. בינתיים, אלו רחפנים כאלה שיכולים לשאת עשרות קילוגרם, ואני מניח שבאיזשהו שלב גם יגיעו קצת יותר גדולים, זה יום-יומי, לפעמים עשרות פעמים ביום.מדובר ברחפני ענק, כאלה שיכולים לשאת 80 קילוגרמים - כמו אדם בוגר. הם נושאים אמצעי לחימה שמגיעים ליישובים הבדואים, ומשם ללב המדינה. בחודשים האחרונים אנחנו רואים ממש עליית מדרגה, מתארת אור אבו, מרכזת המשק במושב קדש ברנע. זה ממש משהו שקורה על בסיס יום-יומי, עשרות של רחפנים. אנחנו מדברים על רחפנים גדולים, זה לא רחפן צעצוע של ילדים. זה ממש רחפן עם יכולת נשיאה של עשרות קילוגרמים, הם נושאים עליהם כמויות של נשקים. מאגים, נשקים, 16-M, רימונים, אקדחים, יש כאן משהו הולך להתפוצץ לכולנו בפנים.יש פה המון כוחות שפועליםאלם בסון, לעומת זאת, מנסה מעט להרגיע. היום יכולות הניטור והזיהוי שלנו הן מאוד גבוהות, אנחנו שולטים בתמונת מצב אוויר, כל מה שקורה כאן. עם זאת, הוא מציין כי יש מורכבות בעולם היירוט, ואנחנו עכשיו פרסנו פה מערכות מתקדמות, ראינו גם הברחות אמלח.המכשול לא יותר ממעכב, והנחת היסוד שהוא ייפרץ, מבהיר אלם בסון. יש פה המון כוחות שפועלים, לוחמים, לוחמות מהשורה הראשונה, ראינו את זה גם ב-7 באוקטובר. בלי פקודה הם פשוט דהרו קדימה, אתם זוכרים את הסרטונים של הטנקיסטיות ששועטות קדימה.אגב, חייל רואה מישהו שחוצה את הגבול, מבחינתו זה אויב? אויב לכל דבר ועניין.הברחות האמלח האלה, שיבינו כולם, זו לא בעיה רק של רמת נגב, אומר מנכל המועצה האזורית רמת נגב, אמיר אלחייק.זה עובר לכם מעל הראש ואז זה פיגוע בתל אביב. נכון. אנחנו יודעים שנשק שעובר פה, תוך רבע שעה מגיע לאחד מהיישובים פה בסביבה ונמכר.אתה שומע ניסוי כלים ממש? בוודאי אנחנו שומעים, אחת לשבוע אם לא יותר, תושבי רביבים ורתמים מדווחים לנו.כדי לבדוק שהם קיבלו סחורה טובה. בוודאי.כניסה - רק באישור צו אלוףהתחלנו לצלם את הכתבה לפני מה שקרה השבוע. כי פתאום במקרה לגמרי הרמטכל כינס דיון דחוף בנושא ושר הביטחון ישראל כץ הורה להכריז על השטח היפה הזה שטח צבאי סגור, יש רק בעיה אחת עם ההוראה הזאת, השטח במילא סגור. כבר שנים.אתה היית השבוע בכביש 10, אומר ערן דורון, ראש מועצה אזורית נגב, ואתה ראית - רק באישור צו אלוף זה יכול להיפתח. אבל מה שצריך לעשות כאן זה בדיוק הפוך - לפתוח ולפתח. ולשמור על הטבע. לפתוח זה אומר לחזק את ההתיישבות. הדבר החיובי היחיד שאני מוצא במה ששר הביטחון אמר זה ההבנה שכל מה שחוצה את הגדר הוא פחעי, הוא צריך להיחשב כטרור.השטח הצבאי הסגור - מה יקרה כשהרחפן יחצה אותו? במקום רק להתעסק ביתושים צריך להתעסק בביצה, ומהי אותה ביצה? אלה אותם ארגונים ששולחים את הנשקים, אותם ארגונים שמקבלים את הנשקים וזה הסיפור.15 שנה המדינה מוותרת על פנינת טבעב-2011 שידרנו כאן כתבה שעסקה באלפי המסתננים שהגיעו מאפריקה דרך הגבול. שבוע אחר כך ירד לכביש הזה ראש הממשלה נתניהו, והממשלה אישרה פרויקט ענק של הקמת המכשול בעלות של מאות מיליוני שקלים.עכשיו אנחנו שוב כאן. נתקפים עצב מהעובדה שכמעט 15 שנה שמדינת ישראל מוותרת למעשה על חלק ריבוני שלה, פנינת טבע שסגורה לתושבים שלה.התשובה שלנו על הסיפור הזה של ההברחות, זה במילה אחת – התיישבות, מבהיר אלחייק. במילים יותר גדולות, החלטת ממשלה שתביא לפה מתיישבים, שתביא לפה תיירות, שתביא לפה חקלאות, שתביא לפה בעצם את השחרור.שיבואו לבקר, שהחבר'ה בממשלה יבואו לראות מה קורה פה. בדיוק. בחול המועד סוכות המקום פה שקק אנשים, היה תענוג. המקום הזה הוא מקום תיירותי באמת מספר אחת.כרגע היחידים שנהנים מהנופים האלו, הם הרחפנים והמבריחים, מעט התושבים וכמה חיילים. חלק ארץ שהפוליטקאים שם למעלה, אלו שמדברים על משילות וריבונות קצת שכחו. שוב שכחו. תחקיר: תמר סגל