יש משפט אחד משלו שעשיתי ממנו קעקוע בשנה שעברה: 'רק איתך אני חופשי', זה המשפט האחרון של עמרי, מצביעה לישי מירן על זרועה כשהיא נפגשת עם אביטל (מילי) דקל חן. כבר 735 ימים שעמרי מירן לא חופשי: לא הוא, לא אשתו לישי ולא הבנות רוני ועלמא. אבל עכשיו, אולי עכשיו, זה סוף-סוף קורה.ההודעה על כך שעמרי חוזר הביתה תפסה את לישי בארצות הברית, בעוד מסע שאליו יצאה כדי ללחוץ לעסקה. אני לא שם, היא אומרת לגבי השאלה מה תגיד לעמרי בפעם הראשונה שייפגשו אחרי שנתיים, ואביטל מסכימה איתה בשיחת וידאו: אני לא הכנתי תיק לשגיא, אני רעדתי, לא הסכמתי להכין לו דברים אישיים, אני כל כך פחדתי שמרפי יתקוף אותי ואמרתי 'אני לא מכינה כלום', ולישי מבהירה: כשעמרי יהיה פה, אז יהיה את הכול.הלוואי שזוהי הפעם האחרונה שלי איתך ככה, עמרילי pic.twitter.com/Ok6aRMLRay — Lishay Miran-Lavi (@LishayLM) October 10, 2025נאחזות אחת בשנייה, עם תקווההחברות בין לישי ואביטל נרקמה בתוך ימים ארוכים של מאבק. יחד הן היו בעצרות, בוועדות, בריאיונות, בשיחות על מה עוד אפשר לעשות שלא נעשה. במסע הזה, שעדיין לא נגמר, מצאנו את עצמנו מדברות ומתכתבות בשעות לא שעות, משתפות בדברים הקטנים והגדולים, נאחזות אחת בשנייה ושומרות את התקווה, היא סיפרה בהפגנה לצידה של אביטל. גם כשחלקנו קיבלו את הבשורה המרה, החלטנו שאצלנו זה יהיה אחרת, כי אין עוד אופציה.בפברואר שגיא חזר. מילי קיבלה אליה את אהוב ליבה ולישי לא, ובכל זאת החברות ביניהן החזיקה מעמד. במהלך השנתיים האחרונות מפיץ חמאס שני אותות חיים מעמרי, האחרון שבהם לפני חצי שנה.אות חיים מהחטוף עמרי מירן - הסרטון מאפריל 2025:אני זוכרת את המפגש הראשון שלך עם שגיא, כשהתרגשת כל כך - הרגע הזה שאת מגיעה לבית ואת מחבקת אותו, אני התחלתי לבכות כי הרגשתי שבאיזשהו מקום את כאילו מחבקת את עמרי, כאילו את אומרת 'אתה הכי קרוב למצב שבעלי נמצא בו עכשיו', וגם שגיא הרגיש את זה וזה אחר כך הפיל אותו, נזכרת מילי.ולישי משתפת: יוצא לי להיות גם עם קית ואביבה סיגל, וקית הוא בעצם האחרון שהיה עם עומרי. זה היה כבר לפני כל כך הרבה זמן, יותר משנה. הוא ביולי ראה אותו פעם אחרונה ואז הם נפרדו. ב-700 יום לחטיפה עשינו עצרת כזו בשער הנגב והוא ואביבה הגיעו, וזו הפעם הראשונה שהוא ראה את הבנות. בצורה הכי כנה, דגדג לי להגיד לרוני 'את יודעת, קית היה עם אבא', ועצרתי את זה. אמרתי לעצמי - את לא יכולה לעשות לה את זה, אולי זה לא יעשה לה טוב שהיא תרגיש כזה קרוב.כל הסיפור שלנו הוא הזויאת יודעת שאנשים לא יודעים שאתם כאילו רק חמש שנים ביחד, וכמעט חצי מהזמן... למי שצופה בך ורואה את כל מה שאת עושה בשבילו, זה נראה שאתם באמת 20 שנה ביחד, אומרת לה מילי, ולישי עונה: כן, כי זה מטורף, כי כל הסיפור שלנו הוא הזוי.עמרי ואני נפגשנו לפני יותר מעשור, ממש לפני מבצע 'צוק איתן', כשהוא הגיע ורק עבר לגור פה ואני עדיין הייתי נשואה, הייתי בתהליכי פרידה, בתהליכי גירושים, ואמרו לו 'תשמור מרחק'. אחרי שנתיים הוא שאל עליי עוד פעם ואמרו לו 'תשמור מרחק', ואחרי עוד שלוש שנים פשוט נפגשנו במסיבת פורים, ולא זזנו אחד מהשני באותו יום.כשלישי ועמרי התחתנו רוני כבר הייתה בת שנתיים, זה היה לפני שלוש שנים. מאז נולדה גם עלמא, שהייתה תינוקת בת חצי שנה כשאבא שלה נחטף. ההורים של לישי שגרו בשדרות יצאו מהעיר בשמונה באוקטובר, ברגע שרק היה אפשר, והצטרפו אליה לכרמים, הקיבוץ שאליו פונתה עם משפחות נוספות. מאז לא חזרו לביתם, והם לוקחים חלק אדיר בגידול הילדות. כשאת שואלת את רוני היום, את עלמא, מי המשפחה שלך? 'אימא, אבא, סבא, סבתא', היא מסבירה. היו בי רגעים בחודשים הראשונים שהייתי בטוחה שעלמא כבר מתחילה להתבלבל כי גם אימא שלה נעלמה באיזשהו מקום.רוני התעוררה עם נשק מכוון לראשואולי עכשיו, כשעמרי יחזור, לישי תוכל גם לעבד את מה שהיא עצמה עברה בשבעה באוקטובר: כשהתחילו היריות באזור שלנו, את רוני הרדמנו על המיטה שלה ואני ועלמא התחבאנו פה, בארון, ורוני הייתה בקו ישיר אליי, היא מדגימה בתוך הממד. עמרי עמד פה על הדלת עם שני שקים.תומר ערבה, הבן של השכנים, אולץ על ידי חמאס לעבור מבית לבית כדי לשכנע את התושבים לפתוח את הדלת. כששמענו את תומר, עמרי פתח את הדלת. הוא אמר לנו לצאת החוצה, שאם לא נצא הם ירצחו אותו ואותנו, ואמר שזה כבר קרה. הם לוקחים אותנו למטבח שלנו, מושיבים אותנו שם, ולקחו לי שתי דקות להתאפס ולהבין שאני רק עם ילדה אחת בכלל ורוני נשארה לנו פה בחדר, כי את עמרי פשוט הוציאו בידיים ואותי הוציאו בידיים עם עלמא עליי ורוני ישנה, כיבתה את עצמה לגמרי. תומר הוא זה שקם להביא את רוני, הוא אמיץ, הוא הגיבור.רוני הייתה מטושטשת לגמרי, היא לא הבינה באמת מה קורה - ילדה בת שנתיים וחודשיים, נשק מכוון לה לראש, נשק מכוון לאבא שלה לראש, נשק מכוון לאימא שלה לגב, וככה היא התעוררה. אנחנו מובלים לבית של השכנים, השידור בלייב בפייסבוק הוא לא מהבית שלנו אלא מהבית של השכנים ושם אנחנו יושבים כמה שעות ביחד, שתי משפחות שבסופן בעצם עמרי נחטף, צחי עידן זל נחטף יחד איתו ויהודית ונטלי רענן, הראשונות שהשתחררו.את תומר (המחבלים) לקחו להמשיך, הוא חשב שהוא נשאר איתנו. הוא הצליח להישאר איתנו 45 דקות, זה היה הזמן הכי ארוך ככל הנראה שבו הוא היה בבית עם אנשים ולא העבירו אותו עד שבסופו של דבר הוא הצליח לברוח ונהרג בכניסה לקיבוץ.כשיחזור, הוא ירים אותך מהרצפהאת עוד בממד בנחל עוז, עד שהוא לא יחזור, אומרת לה מילי, ולישי מסכימה: אני עוד על הרצפה במטבח, לגמרי, ומילי מסבירה: וכשהוא יחזור הוא ירים אותך מהרצפה הזאת ואז את תביני את גודל האירוע ותביני מה קרה לך. וכשתתקשרי להגיד לי 'שומעת, אין לי מצב רוח', אני אגיד לך 'וואלה, זה בסדר, זה קורה, זה יקרה לך, תראה'.מילי הזמינה את לישי במתנה לטיפול במים כדי שתוכל רגע להתנתק, להרפות. אבל הזמן, פתאום, לבד עם עצמה, מביא מחשבות לא פשוטות. אי אפשר להתחמק מזה באמת, זה יהיה פה וזה יהיה בבית וזה יהיה במיטה וזה יהיה בבוקר. בחודשים הראשונים כשהייתי מתעוררת בבוקר הייתי חייבת לגעת בפנים כי לא האמנתי שאני פה, הייתי נוגעת ומסתכלת על רוני ועלמא ומבינה שאנחנו באמת פה, שאני באמת חיה. עובר כל פעם עוד יום ועוד יום ועוד יום, ואני צריכה להזכיר לעצמי שאני בחיים הרבה פעמים.איך שגיא עכשיו? בא לי להגיד לך שהוא במקום בסדר, אבל אני לא חושבת שהוא במקום בסדר, ואני רוצה בו-זמנית לאחל לך שתגיעי למקום הזה, אבל זה לא המקום הכי טוב להיות בו, משתפת מילי. את רוני ועלמא בוודאי שזה יעניין שהוא חזר מהשבי אבל אחרי חודש הן יגידו לו 'אבא, אתה מעצבן אותי', 'אבא, אני רוצה שתבואי איתי לגן שעשועים' והוא יצטרך באיזשהו מקום להתעלות על מצב הרוח, על הקושי שיש לו, על המצב הפיזי והנפשי ולהגיד 'עכשיו הן צריכות אותי', אבל הוא בעצמו צריך עזרה.ולישי נזכרת: אתמול עלמא אומרת 'אני רוצה לראות את אבא באמת' ורוני אומרת לה 'אבא בעזה' ואז מתחיל השיח אז שאלתי אותן 'מה אתן רוצות לעשות עם אבא?', והן אמרו לי כלום, רק שיהיה.